מי שפרע
|
|
הגדרה
כאשר הקניין אינו מועיל, אע"פ שמעיקר הדין הקונה והמוכר יכולים לחזור בהם, בית דין מקללים את מי שחוזר בו, שהקב"ה יפרע ממנו (חו"מ רד-ד. הסוגיא בבבא מציעא מח. ומט., בסוגיא זו האריך דברי גאונים סג).
לדוגמא, קנה טלית בדינר זהב, שהקניין לא חל, שהרי מטלטלין אינם נקנים בכסף, ואעפ"כ אם המוכר או הקונה חוזרים בהם הם מקבלים מי שפרע (בבא מציעא מח.).
לשון הקללה היא: מי שפרע מאנשי דור המבול, ומאנשי דור הפלגה, ומאנשי סדום ועמורה, וממצריים בים, הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו (בבא מציעא מח., שו"ע חו"מ רד-ד). ויש אומרים שלשון סיום הקללה היא: הוא יפרע ממך אם אינך עומד בדיבורך (רמ"א שם).
מקור וטעם
כשחזר בו מהקניין ועדיין לא קיבל מי שפרע, נחלקו האחרונים מה דינו בינתיים: האם הוא רק איסור, שאין בו תביעת ממון כלל אלא שחייב לקבל עליו מי שפרע, או שהוא תביעת ממון, שקניין הכסף לא פקע עד שיקבל מי שפרע.
ונפק"מ אם המוכר מת לפני שקיבל מי שפרע: אם הוא רק איסור - היורשים פטורים, שהרי איסור לא עובר בירושה, אך אם הוא תביעת ממון - גם היורשים חייבים (דברי גאונים סג-יד: שו"ת מהר"ם אלשיך י - רק איסור, שו"ת הר הכרמל חו"מ לו וש"ך - תביעת ממון).
דין מי שפרע הוא רק קללה, אך פטור מלקיים את המקח אפילו בדיני שמיים (דברי גאונים סג-ד).
בקניינים שונים
דבר שלא בא לעולם, דבר שאינו ברשותו וקניין דברים, שבכל אלה הקניין לא חל, נחלקו הראשונים האם כשחוזר בו יש מי שפרע, כמו מי שחוזר בו מקניין כסף במטלטלין (קצוה"ח רט-ט הביא מחלוקת ראשונים בדבר שלא בא לעולם, ודברי גאונים ק-יז למד מכך גם לדבר שאינו ברשותו וקניין דברים). וסברת המקילים היא שמי שפרע שייך רק בקניין כסף כיוון שמדאורייתא הוא כן מועיל (ורק מדרבנן לא), אך כאן שהקניין לא מועיל אפילו מדאורייתא - אין מי שפרע (קצוה"ח שם).
בקרקע יש מי שפרע, כגון במקום שנוהגים לקנות קרקע בשטר, שהדין הוא שאינה נקנית בכסף (קידושין כו.), והוא כן קנה בקניין כסף וחזר בו (דברי גאונים סג-ז).
בחזקה שלא כתקנה, דהיינו שקנה קרקע בחזקה אך באופן שלא נקנית, כיוון שבזה גם מהתורה הקניין לא חל - אין דין מי שפרע (דברי גאונים סג-ח).
בחוב, שקנה מטלטלין תמורת חוב שהמוכר היה חייב לקונה - נחלקו המפרשים האם דינו כמי שנתן כסף, ומי שחוזר בו מקבל מי שפרע, או שאין בזה מי שפרע (שו"ע חו"מ רד-י).
בשכירות מטלטלין בכסף - גם כן יש דין מי שפרע (דברי גאונים קה-א ד"ה ועי').
פרטי הדין
כאשר המוכר עצמו קנה במי שפרע, דהיינו שראובן קנה מטלטלין מאדם אחר בקניין כסף, ומכרם לשמעון בקניין כסף, ושמעון חוזר בו - אין על שמעון דין מי שפרע, משום שראובן קנאם רק לעניין מי שפרע, אך לא היו שלו ממש, ולכן לא היה יכול להקנותם לשמעון כלל (דברי גאונים סג-ט).
כשהמקח כבר אינו ביד המוכר, כגון שראובן מכר מטלטלין לשמעון בקניין כסף, ולאחר מכן מכר אותם ראובן ללוי בקניין משיכה, שהרי הדין הוא שלוי קנאם (שהרי מטלטלין נקנים במשיכה ולא בכסף), וכבר אינם ביד ראובן, וכעת ראובן חוזר בו מלמוכרם לשמעון - נחלקו האחרונים האם חייב במי שפרע (דברי גאונים סג-י: ש"ך - יש מי שפרע, בית דוד - אין).
נאנס החפץ ביד המוכר, נחלקו המפרשים האם יש בזה מי שפרע. דהיינו, שקנה מטלטלין בקניין כסף, והקונה חזר בו, ועדיין לא קיבל מי שפרע, ונאנס (ניזוק) החפץ ביד המוכר. ונחלקו האם פקע מהקונה החיוב לקבל מי שפרע, שהרי כעת כבר ממילא לא יכול לקנותו, או שכיוון שחל עליו החיוב לקבל מי שפרע - לא פקע (דברי גאונים סג-יא: שואל ומשיב מהדורא בתרא ח"ד קי - מי שפרע פקע, תרומת הכרי רד - יש מי שפרע).
קנה חיטים בקניין כסף ולאחר מכן נתרצו הקונה והמוכר שהמוכר יתן לו יין במקום חיטים - קנה את היין לעניין מי שפרע (דברי גאונים סג-ה).
תנאי בלי משפטי התנאים - מכר מטלטלין בקניין כסף והתנה תנאי בלי משפטי התנאים (כגון תנאי בני גד ובני ראובן), ולא נתקיים התנאי - כיוון שהדין הוא שהתנאי בטל והמעשה קיים (כיוון שאינו במשפטי התנאים) חייב במי שפרע (דברי גאונים סג-ג).