לא מן השם הוא זה

ביטוי תלמודי שמשמעו: אין הדבר שייך לאותו סוג. ביטוי המשמש כדחיה לנתינת טעם, מקור או הצעה להלכה.

לדוגמא: בקרבן פסח נאמר: "ולא תותירו ממנו עד בוקר, והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו" (שמות יב, ב). היה מי שאמר, שהטעם להלכה, שמי שהותיר מקרבן פסח עד הבוקר אינו לוקה, הוא משום שנאמרה מצות עשה ("באש תשרופו") לאחר הלאו ("לא תותירו ממנו עד בוקר") ו"לאו שניתק לעשה" - אין לוקים עליו. כנגד טעם זה, היה מי שאמר: "לא מן השם הוא זה"; והטעם הנכון לכך שאין לוקים על לאו זה הוא משום שמדובר ב"לאו שאין בו מעשה", וכל לאו שאין בו מעשה - אין לוקים עליו.