פועלים

אנשים המשתכרים מעבודתם אצל אחרים (מעבידים).

אדם ששכר פועלים לעשיית עבודה מסויימת, ולא קבע עמהם לפני תחילת העבודה את כל הפרטים הנוגעים לעבודה: שעות העבודה, השכר, מועד התשלום ועוד, ונוצרו חילוקי דעות בין הפועלים לבעל הבית - מנהג המקום הוא הקובע.

על בעל הבית לשלם לפועל את כל שכרו המגיע לו עד הפרוטה האחרונה. מי שלא שילם לפועל את כל שכרו המגיע לו, מלבד איסור גזל, הוא נחשב גם לעושק שכר שכיר.

חובה לשלם לפועל את שכרו בזמנו. אם הוא שכיר יום, העובד ביום וגומר מלאכתו בערב, יש לשלם לו במשך כל הלילה שלאחר עבודתו עד הבוקר. אם הוא שכיר לילה, העובד בלילה וגומר מלאכתו בבוקר, יש לשלם לו במשך כל היום שלאחר עבודתו עד שקיעת החמה.

שכיר שעות, כלומר ששכרו בעל הבית לעבוד אצלו כמה שעות: אם הוא שכיר שעות ביום, יש לשלם לו עד שקיעת השמש. אם הוא שכיר שעות בלילה, יש לשלם לו במשך הלילה. והוא הדין לשכיר שבוע: אם הוא מסיים את שבוע עבודתו ביום, יש לשלם לו את שכרו באותו יום, ואם הוא מסיים את שבוע עבודתו בלילה, יש לשלם לו עד סיום הלילה. והוא הדין לשכיר חודש, שכיר שנה וכדומה.

אם הותנה עם הפועלים שזמן התשלום יהיה שונה או שדרכו של אותו מעביד לשלם בזמן ידוע, לא חל איסור זה, כי הפועלים נשכרו לעבודה לפי התנאים הידועים.

מותר לפועל לאכול מן הדברים שהוא עובד בהם, כאשר הוא עובד בדברים שגידולם מן הקרקע. היתר זה קיים רק כאשר על ידי עבודת הפועל נגמרת מלאכתם של גידולי קרקע אלו לחיוב מעשר או חלה. אסור לפועל להתבטל ממלאכתו כתוצאה מאכילה זו. כמו כן, אסור לפועל לקחת יותר ממה שהוא זקוק לאכילה (כדי לתת לבני משפחתו וכדומה).

על הפועל לעבוד בנאמנות וביושר. עליו לדעת שהזמן חייב להיות מנוצל למטרות העבודה, ולכן מוטל עליו לעבוד היטב בכל אותן שעות, שעבורן הוא מקבל שכר. אסור לפועל להשתמש ברכושו של בעל הבית לצרכיו האישיים ללא רשות בעל הבית. לכן, למשל, אסור לפועל להשתמש לצורכו האישי במכשיר טלפון או במכונת צילום השייכים לבעל הבית, אלא אם כן יודע הוא בוודאות שבעל הבית מרשה לו.

גם על אנשים אחרים מוטל להשתדל שלא לגרום לפועל שיתבטל ממלאכתו. לכן, אין לבקר חבר במקום עבודתו בשעות העבודה, ואין לשוחח עמו בטלפון שלא לצורך העבודה וכדומה.

מצוה גדולה היא להעסיק פועל עני ויש להקדימו לפועל אחר שאינו עני. וכך כותב הרמב"ם (מתנות עניים פ"י ה"ז): "שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו. מעלה גדולה שאין למעלה ממנה, זה המחזיק ביד ישראל שמך (שנעשה עני) ונותן לו מתנה... או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות. ועל זה נאמר: 'והחזקת בו גר ותושב וחי עמך', כלומר: החזק בו עד שלא יפול ויצטרך".