תניא רבתי

תניא רבתי (במקור: ספר התניא) הוא ספר הלכה מתקופת הראשונים. נחשב לספר יסוד במנהגי יהדות איטליה.

תקופתו

בספר "שלשלת הקבלה"^[1] נכתב, כי הספר נכתב בשנת ע"ד, על פי מה שנכתב בדפוס הראשון: "נשלם מנהג אבות- ספר התניא בחודש סיוון שנת חמשת אלפים ושבעים וארבע לבריאת העולם...".

עם זאת, יש הוטענים כי זו טעות, וכי התאריך מתייחס לזמן הדפסת הספר, בשנת רע"ד, ובטעות נשמט מהדפוס מנין המאות^[2].

יש המייחסים אותו לתקופת הריב"ש, אך מסתבר כי היה בזמן הרשב"א והרא"ש.

מחברו

המחבר לא ציין את שמו בראשית ספרו, וכפי שכתב המוציא לאור של בשנת שכ"ה, ר' שמעון לוי: "מאיש המחבר עניו מאד ולא רצה להתגדל בעטרה וגדולה הראויה לו, וע"כ לא נזכר שמו בחיבורו זה. ואנחנו דרוש דרשנו לדעת היש השם בקרבנו אם אין, יגענו ולא מצאנו פשר דבר, אין זכרון לראשונים וגם לאחרונים...". כל שיגוע הוא ששמו יחיאל, מפני שכך כותב בפירוש (ענין י"ט). לאור זאת, נחלקו החוקרים והחכמים אודות זהותו של מחבר הספר, ומספר השערות ניתנו לכך:

• רבי יחיאל בן הרא"ש- כך כתב ר' שמעון לוי הנ"ל בשם "מסורת איש מפי איש", שכן "אחז בלשונו דרך סלולה ויצא בעקבי בעל הטורים". בדעה זו אחזו מדפיסי הספר בדפוסים שונים, וכן כתבו רבי אליהו שפירא^[3], שפתי ישנים^[4], סדר הדורות^[5], קהלת דוד^[6] ועוד. אולם, רבים דחו שיטה זו ממספר טענות:

1. המחבר אינו מציין כלל את הרא"ש בחיבורו. (רבי דוד קונפורטי בספר "קורא הדורות"^[7]).

2. המחבר מזכיר שסבו הוא "רבי בנימין", ואילו סבו של ר' יחיאל בן הרא"ש הוא רבי יחיאל אבי הרא"ש (החיד"א^[8]).

3. רבי יעקב בן הרא"ש מזכיר בארבעה טורים הלכות רבות בשם אחיו ר' יחיאל, ולא מצינו הלכות אלו בספר התניא (רבי שמעון הורביץ^[9]).

4. המחבר כותב (ענין סט גזירת שלושים): "מורי הרב חביבי ז"ל הורה י כשנפטר אבא מורי ז"ל...", ואליו רי" בן הרא"ש נפטר עוד בחיי אביו (ר' חיים מיכל).

• ר"י ב"ר אבא מארי ז"ל- כך מובא בשו"ת מהר"י לבית לוי לרבי יעקב לבית הלוי^[10]. בספר קורא הדורות מסביר שכוונתו לרבי ישעיה ב"ר אבא מארי (מחכמי צרפת בזמן הריב"ש והמהרי"ל, תלמיד רבי מתתיה מפאריש ורבי מאיר הלוי בודלא סג"ל^[11]). זיהוי זה לא יתכן מפני ששמו היה יחיאל ולא ישעיה.

החיד"א אומר שהכוונה לרבי יצחק ב"ר אב מארי- בעל "ספר העיטור". אולם שני זיהויים אלו נדחו, מפני שראינו כי שמו היה יחיאל ולא יצחק, וכן מפני שהוא מביא בחיבורו פעמים רבות את ספר העיטור, כך שלא מסתבר ששניהם נכתבו על ידי אותו מחבר.

• רבי יהודה ב"ר בנימין- אליו מייחסו רבי דוד גאנז בספרו צמח דוד^[12], אולם, כאמור, שמו היה יחיאל, וכן סבו נקרא ר' בנימין ולא אביו.
• רבי יחיאל ב"ר יקותיאל- הייחוס המקובל ביותר כיום^[13] הוא לרבי יחיאל ב"ר יקותיאל ב"ר בנימין הרופא למשפחת הענוים^[14], שזמנו, כאמור, בתקופת הרשב"א והרא"ש, בסוף האלף החמישי ותחילת האלף השישי. רבו המובהק היה דודו רבי יהודה ב"ר בנימין (ריבב"ן- מפרש הירושלמי מס' שקלים ועוד). בן דודו של אביו היה רבי צדקיה ב"ר אברהם- בעל שבלי הלקט.
• יש הטוענים (חיד"א^[15], מהר"ם די לונזאנו ועוד) כי הביטויים המוכיחים כי המחבר שייך למשפחה זו אינם משלו אלא ציטוט מספר שבלי הלקט. לפי שיטה זו, ספר זה נכתב כעין סיכום של ספר שבלי הלקט, ולכן שם המחבר לא נכתב בראשיתו. אולם, ישנם דברים רבים שהוא מביא שאינם מופיעים בשבלי הלקט.

שמו

הספר נקרא "תניא" מושם שהוא פותח בציטוט מן הגמרא: "תניא היה רבי מאיר אומר וכו'". רק משנת תק"ס נקרא הספר "תניא רבתי" או "תניא רבתא" על מנת להבדילו מספר התניא שהודפס ארבע שנים קודם לכן על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי.

כפי הנראה, שם הספר במקור היה ספר המנהג או מנהג אבות'.

תוכנו

הספר מחולק למאה "עניינים", כשכל ענין עוסק בנושא מסוים. כל קבוצת עניינים העוסקת בנושא כללי מסוים נקראת "הלכות"- לדוגמא הלכות שבת הכוללת מספר עניינים ועוד.

מהדורות ופירושים

חלק מכתב היד של הספר נספח למחזור רומא, ולכן יש הטוענים כי במקור הספר נכתב כתוספת הלכות למחזור ורק לאחר מכן הפך להיות ספר בפני עצמו.

הספר נדפס לראשונה בשנת רע"ד ע"י רבי שמואל לטיף,. הספר התקבל באהדה, ותוך זמן קצר לא היה ניתן להשיגו. בשנית נדפס הספר בשנת תק"ס בז'ולקווא עם הסכמות, תחת השם "תניא רבתא". בשנת תקצ"ו נדפס בסידלאקוב ובשנת תתרל"ט בורשה, בתוספת ביאורי מהרש"ה מאת הרב שמעון הלוי הורוויץ, אב"ד לייפציג (מחבר ספר 'שער שמעון' על הירושלמי והגהות על ספר "הפלאה שבערכין").

סימנים א-ט הודפסו בשני כרכים בניו יורק בתוספת חידושים וביאורים בשם "פרי ישורון" מאת הרב גדליה פלדר, רב קהילת שומרי שבת בטורונטו ומח"ס שו"ת שאילת ישורון ועוד.

קישורים חיצוניים

• הספר במהדורת, ז'ולקווא תק"ס

הערות שוליים