תורת ההתפתחות

ערך זה עוסק בהשקפה התורנית בייחס לתאוריית האבולוציה. אם התכוונתם לקביעת גיל העולם לפי המדע הנסתר לכאורה מספר בראשית וכדומה, עיינו בערך הבריאה.

תורת ההתפתחות או אבולוציה היא השערה פסבדו-מדעית שאינה מוכחת^[1], הגורסת כי כל האורגניזמים המצויים כיום בעולם התפתחו בתהליך ארוך מאוד מצורות חיים פשוטות יותר, כאשר לכולם ישנו "אב קדמון משותף". תהליך התפתחות זה, בגישתו הקדומה, התרחש על-ידי כך שבכל דור ודור נמצאו אורגניזמים שונים שרכשו תכונות המתאימות לשרוד את השינויים, ואלו שלא היו מתאימים די הצורך נכחדו בתהליך המכונה "הברירה הטבעית". לאור גילויי הגנטיקה המודרנית, שבה הוכח כי תכונות נרכשות אינן עוברות בתורשה, נוסחה התיאוריה מחדש, ובמקום תכונות נרכשות, התיאוריה גורסת כי חלו תהליכים של מוטציות מועילות שגרמו לתוספת חיובית בקוד הגנטי, והביאו לידי ביטוי איברים ומינים חדשים בעולם שהסתגלו למציאות, שרדו, והעבירו בתורשה את השינויים החיוביים לדור הבא, שגם הוא בשעתו המשיך להתפתח באותה צורה.

חשוב לציין כי החוקרים מנסים להסביר את כל המודל של תיאורית האבולוציה בצורה אקראית, כלומר ללא יד מכוונת אלוהית, אלא רק אפוא על בסיס של הסברים נטורליסטיים. ולכן, תיאוריה זאת מהווה את אחת מתפיסותיה המרכזיות של הפילוסופיה האתאיסטית בעולם^[2], וריצ'רד דוקינס, שנמנה על האתאיסטים המפורסמים בעולם, הוא מנושאי דגלה, ומרבה לכתוב ולדבר על אודות התיאוריה.

למרות שלרעיון התפתחות המינים היו הוגים רבים במהלך ההיסטוריה^[3], הוא מזוהה ביותר עם מדען וחוקר טבע אנגלי, שחי במאה ה–19, בשם צ'ארלס דרווין (Darwin).

ההיסטוריה של תיאורית האבולוציה ושורשיה הפילוסופיים

טעות נפוצה היא המחשבה כי מקורה של תיאורית האבולוציה היא בעבודותיו של צ'ארלס דרווין במאה ה-19. למעשה, יסודותיה ההיסטוריים והפילוסופיים של תפיסת ההתפתחות לוקחים אותנו אחורה בזמן אלפי שנים. יש מהחוקרים שטענו כי אפשר למצוא אלמנטים של תיאורית ההתפתחות כבר במיתולוגיות הקדומות ביותר^[4], ויש הטוענים כי ראשיתה בימיה של ערש הפילוסופיה היוונית, תקופה שבה חי חוקר יווני בשם אנכסימנדרוס, שטען טענות בעלות אופי אבולוציוני בנוגע לכל היצורים החיים בעולם.^[5] בין כה ובין כה, מדובר בידיעה חשובה ביותר, שכן הניסיון לראות את תיאורית האבולוציה כחלק מהגישות שהתפתחו במאות השנים האחרונות על רקע המהפכה המדעית, איו לו על מה לסמוך, ואלמנטים של תיאוריה זאת אפשר למצוא אפוא במיתולוגיות ופילוסופיות אתאיסטיות קדומות ביותר שניסו לתת מענה לחידת מציאותם של האורגניזמים הקיימים בעולם.

למרות שורשיה הקדומים של תפיסת ההתפתחות, כפי שתואר לעיל, למעשה, עד לתחילת עליית קרנה של תקופת ההשכלה והנאורות, התפצלה החשיבה האנושית לשלוש מגמות מרכזיות שטענו טענות בנוגע לסיבת קיומם של האורגניזמים בעולם:

• מודל הבריאה - הוא המודל המקראי והלוגי^[6] הטוען כי לכל הבריאה יש בורא.

• תיאורית קדמות העולם - מבית מדרשם של ההוגים היוונים. תיאוריה זאת גרסה כי העולם היה קיים תמיד במצבו הנתון כיום. תיאוריה זאת שלטה בעולם המחשבה של הפילוסופיים עד למאה ה-20 שבה היא נדחתה לחלוטין, וכיום המדע מקבל את הטענה כי הזמן/חומר/מרחב נבראו.^[7]

• תאורית הבריאה הספונטנית - תיאוריה שגרסה כי אורגניזמים מסוימים (כגון זבובים, כינים וכיו"ב) נוצרים באופן ספונטני מחומר דומם. גם תיאוריה זאת נדחתה לחלוטין כתוצאה ממחקריו של לואי פסטר, אבי המיקרוביולוגיה המודרנית, שהוכיח כי אין אפשרות ליצירה של חיים בצורה אקראית מחומר דומם.^[8]

תיאורית ההתפתחות נשארה ברקע במשך כל השנים הללו, וזכתה אפוא להתייחסות מחודשת עם עלייתה של תנועת ההשכלה באירופה, תקופה שבה החלו רבים לנטוש את דרך הדת והמסורת, וחיפשו אחר הסברים חילופיים לשאלת מקור קיומם של החיים בעולם. בין הראשונים והמפורסמים שניסו את כוחם במציאת מענה נטורליסטי על שאלה זאת היה ביולוג צרפתי בשם ז'אן–בטיס דה למארק. הוא האמין כי באפשרותן של תכונות נרכשות לעבור בתורשה ולהוות יסוד של התפתחות. פרופסור משה טרופ ביאר את התיאוריה של לאמרק, ואת דחייתה על-ידי החוקרים המודרניים, וכך כתב:^[9] "לאמרק היה הראשון שהסביר את אופן התרחשות השינויים במבנה האורגניזמים. לדעתו, תנאי הסביבה הם שהביאו לשינויים שבהתפתחות. למשל: צואר הג'ירפה. הג'ירפה הראשונה שניזונה מעלי העצים היתה בעלת צואר קצר, אך היא מתחה אותו כדי להגיע למזונה, וצאצאיה - שירשו ממנה את הצואר המתוח - עוד המשיכו למתחו, עד אשר הביאה התפתחות זו. לג'ירפה ארוכת הצואר של ימינו. למארק האמין כי כל שינוי באורגניזם יכול לעבור בירושה, אך מרבית הביולוגים של ימינו דוחים תאוריה זאת, המכונה: הורשת תכונות נרכשות. (למרות שאין תכונות שנרכשו בהשפעת הסביבה מועברות בתורשה, הרי יש לסביבה השפעה על התבטאות תכונות שעוברות בירושה, למשל: ילד הנולד עם כשרון מוסיקלי לא יפתח תכונה זאת אם תנאי הסביבה לא יאפשרו את פיתוחה)".

באותה תקופה שבה פעל לאמרק, חי רופא וחוקר בריטי בשם ארסמוס דרווין, שחיבר עבודה בת 2 כרכים בשם "זואונומיה" (בעברית "תורת חוקי החיים"), ובה הציג טיעונים בעלי אופי אבולוציוני, והללו עתידים היו לשמש כיסוד לעבודותיו של נכדו צ'ארלס דרווין.

צ'ארלס דרווין

צ'ארלס רוברט דרווין נולד בשנת 1809, בעיר שרוסברי (Shrewsbury) שבאנגליה. דרווין לא הצליח בלימודיו ו"נחשב לתלמיד שלא הגיע אפילו לבינוניות"^[10]. ומחקרים מודרניים אף טוענים שסבל מאוטיזם^[11]. פן נוסף באישיותו שעליה עמדו החוקרים היא הידיעה כי "בנוסף לבינוניותו מבחינה אינטלקטואלית, סבל דרווין מסחרחורות, כאבי ראש, בחילה וכדומה, עוד לפני הגיעו לגיל שלושים ועד סוף ימיו. ולא מן הנמנע כי מצב בריאותו השפיע על בהירות מחשבתו"^[12].

המפנה הגדול בחייו של דרווין בא לידי ביטוי כאשר הוזמן להצטרף למשלחת שיצאה לסיור מדעי בן 5 שנים בספינת הוד מלכותה ביגל (Beagle). הספינה הפליגה ב-27 בדצמבר 1831, וקברניט הספינה רוברט פיצרוי העביר לדרווין עותק של הספר "עקרונות הגאולוגיה", של העורך-דין הסקוטי צ'ארלס לייל, שניסה את כוחו ביצירת תיאוריה חדשה המבארת את היווצרותה של הגיאולוגיה העולמית. עוד לפני תקופתו של צ'ארלס לייל, החלו אנשי דור ההשכלה לנסות ולבאר את גילו של העולם כזקן יותר ממה שהיה מקובל ע"פ המסורת המקראית. את היסוד לסברתם בדבר גיל עולם זקן הם העתיקו מהמיתולוגיות של המזרח, וכמו שכתבו החוקרים:^[13] "אין להתעלם כאן ממידת השפעתן של תרבויות המזרח, של המסורת הפרסית ושל החשיבה ההודית, שעמן בא המערב במגע בעקבות גילויים וכיבושים, ושל התרבות הסינית... כל התרבויות הללו היו רגילות לתפוס תקופות ארוכות הרבה יותר של תולדות הארץ ושל דברי הימים". לאחר שקיבלו את השקפתם היסודית על גילו הזקן של העולם מהמיתולוגיות השונות, הם פנו לבאר את הממצאים הגיאולוגים והפליאונטולוגיים לאור הנחת יסוד זאת. גם צ'ארלס לייל הלך בדרך זאת, רק שהוא העלה טענה חדשה, שאותה אפשר לסכם במשפט הבא: "ההווה הוא המפתח לעבר", כלומר, יש להבין את היווצרותה של הגיאולוגיה העולמית רק על בסיס האירועים הגיאולוגיים הניתנים לצפייה בהווה. כמובן, גישה זאת עומדת בסתירה גמורה לעמדה המקראית המלמדת כי המבול גרם לשינויים קטסטרופליים בכל רחבי העולם.

ובכן, דרווין קיבל את דעותיו של צ'ארלס לייל, ובהיותו אחוז בתפיסות קדומות אלו ערך דרווין את סיוריו השונים באפריקה המערבית, אמריקה הדרומית ואף אוסטרליה, וכך החלה להירקם תפיסת עולמו האבולוציונית, שאותה הוא פיתח על בסיס המחשבות הבאות: 1) תפיסת עולם נטורליסטית המנסה לבאר את סיבת קיומם של האורגניזמים ברחבי העולם. 2) המאובנים מייצגים הוכחה לקיומם של חיים לפני מיליוני שנים.^[14] 3) שינויים בקנה מידה קטן מתרחשים באופן קבוע אצל רוב ככל בעלי החיים וזאת בתוך זמן קצר יחסית, אך אם נדבר על זמנים ארוכים ביותר, מן הסתם שהשינויים יהיו מפליגים [דרווין חשב שהשינויים במקור של הציפורים מזן "הפרושים" (שעתידים לכנותם בשם "פרושי דרווין") מהווים ראיה לשינויים קטנים שיכולים להיות בסיס לדוגמה של שינויים גדולים שיתרחשו בהינתן מספיק זמן]. 4) לכל המינים ישנו מוצא משותף.^[15]

עם שובו לאנגליה הוא החל להעלות על הכתב את רעיונותיו ולפתחם, ובו זמנית נשא לאישה את בת-דודו אמה וג'ווד. כאדם בעל אמצעים, רכש לו דרווין אחוזה בדאון (Down), הממוקמת כ-25 ק"מ מלונדון, ושם השתקע עד מותו.

בעת ההיא נפוץ חיבורו של הכלכלן הבריטי תומאס מלתוס: "האוכלוסיה", ובו העלה את הטענה "לפיה מתרבה האוכלוסיה במהירות עצומה בעוד שיצור המזון אינו מדביק ריבוי זה. בגלל המחסור במזון פורצות מלחמות, בהן מתגברים החזקים על החלשים וחיים על חשבונם"^[16]. רעיון זה השפיע רבות על דרווין, עד שהלה החליט להעתיק "את מושג התחרות על אמצעי-הקיום מן החברה האנושית, שבה היא מופיעה במאבק מודע, אל עולם החי והצומח, שבו היא מתגלמת בבירור הטבעי"^[17].

כל התפיסות הנ"ל הבשילו במוחו של דרווין, עד שראו אור בספרו "מוצא מינים: באמצעותה של ברירה טבעית או השתמרותם של הגזעים המועדפים במאבק לחיים"^[18], שפורסם לראשונה ב-24 בנובמבר 1859. כבר מתוך הכותרת שבחר דרווין לשם ספרו אפשר ללמוד את היסודות לתפיסתו: ניסיון לבאר מוצאם של המינים השונים, על-ידי ביאור חלקה של ה"ברירה הטבעית" בתוך המסגרת האבולוציונית, תוך התמקדות על העניין של המאבק לחיים בין הגזעים השונים.

דרווין המשיך לפתח את התיאוריה שלו וניסה להחיל אותה גם על האדם, ובשנת 1871 הוא הוציא לאור את ספרו "מוצא האדם"^[19], שבו הוא העלה את הטענה כי מוצא האדם מאבות קדמוניים דמויי קופים, שהתפתחו והשתכללו עם השנים, עד שנוצר האדם הנבון. כמובן, גם בנידון של האדם חלו אותם תהליכים נטורליסטיים של התפתחות, תורשה והישרדות הכשירים. למעשה, כל החוקרים מסכימים שגם דרווין היסס עד שהוציא לאור את ספרו בנושא מוצא האדם, שכן גם הוא הבין שמדובר בעמדה המנוגדת בעליל לעמדה המקראית, ואם עוד היו מספר תיאולוגים נוצריים שהסכימו לקבל את דבריו (אמנם בהסתייגות מסוימת כמובן) בנוגע לאבולוציה של בעלי חיים, הרי שבנוגע לטענתו של דרווין כי אין האדם נברא בצלם אלוהים, אלא הוא רק בעל-חיים מתקדם, הם לא יכלו להסכים, ופחדו מאוד מההשלכות של טענה כזאת, השלכות שדרווין עצמו לא נמנע מלהסיק, וכך כתב:^[20] "בעולם הפראים, החלשים בגוף ובנפש מחוסלים במהרה, והנשארים בחיים מפגינים בריאות שופעת. אך אנו בני התרבות, עושים הכל לבלום את תהליך החיסול. אנו בונים בתי מחסה למפגרים, לבעלי מום ולחולים, אנו מארגנים תמיכה לעניים, ורופאינו מתאמצים בכל כוחם להציל חיים עד הרגע האחרון. יש יסוד לחשוב שבאמצעי החיסון הצילו אלפים, שבעבר היו מתחסלים עקב מבנה רופף, ממחלת האבעבועות. כל מי שמצוי בגידול בהמות לא יהיה לו ספק ששיטותינו מזיקות מאוד לגזע האדם. מפתיע הוא, כמה גורם חוסר תשומת–לב, או טיפול בלתי הולם לתנאי הטבע, לניוון של חיות מאולפות... כבר אין היום אנשים כה נבערים שיאפשרו לחיות הבלתי רוצות להתרבות – מה שאין כן לגבי בני אדם".^[21]

ניאו דרוויניזם

לא חלף זמן רב עד שדעותיו של דרווין בדבר הורשת תכונות נרכשות נדחו על-ידי הממסד המדעי. במקביל לתקופתו של דרווין חי חוקר גרמני-צ'כי בשם גרגור מנדל, שערך ניסויים מדעים העוסקים בתורשה, וגילה כי בכל תורשה עוברים מהאב והאם גנים לצאצא, גנים אלו הם קבועים, ובאים לידי ביטוי אצל הצאצא הגנים הדומיננטיים (=השולטים), ואילו הגנים הרצסיביים (=הנשלטים) לא יבואו לידי ביטוי, הגם שהם קיימים ללא ספק.

כשמנדל ערך את מחקריו והעלה אותם על כתב באמצע המאה ה-19, הוא נדחה על-ידי הקהילה המדעית, מכיוון שהוא היה גאון שהקדים את זמנו, והם אפילו לא הצליחו לרדת לסוף עומקם של מחקריו, ויעברו למעלה מ-30 שנים (אחרי מותו של מנדל) עד שמחקריו יזכו להכרה בינלאומית, והוא יוכרז כ"אבי הגנטיקה".

מחקרים אלו שמו את הקץ אפוא לטענה בדבר הורשתם של תכונות נרכשות, שכן הגנים באורגניזם הם קבועים, ובאים לידי ביטוי בעקבות יחסי הדומיננטיות.

באמצע שנות ה-50 גילו ג'יימס ווטסון (Watson) ופרנסיס קריק (Crick), שני חוקרים ביולוגיים, את מולקולת הדי-אן-איי (D.N.A), שמכילה למעשה את כל האינפורמציה הגנטית (=תורשתית) הדרושה לבנייתו של האורגניזם שבו המולקולה מתקיימת.

בעקבות גילויים אלו נוסחה תיאורית האבולוציה מחדש, וכעת היא גורסת שהתהליכים של שיפור תוכנות האורגניזמים והורשתן, מקורם במוטציות (שינוי בהרכב הגנטי) שגרמו לתוספת חיובית באינפורמציה הגנטית. שינויים חיוביים אלו נתנו יתרון לאורגניזמים שבהם שינויים אלו באו לידי ביטוי, וכך הם שרדו, והורישו את התכונות הדומיננטיות לצאצאיהם, שגם הם חוו מוטציה חיובית שנתנה להם יתרון, וכך הם שרדו, והעבירו הלאה את התכונות החיוביות.

טענות נגד האבולוציה

כאשר באים לפרוס את הטענות המפריכות את תיאורית האבולוציה, חשוב להתייחס להיבטים השונים בתיאוריה זאת, ולהוכיח כיצד אין לה על מה שתסמוך מבחינה מדעית. ואמנם ישנן הפרכות רבות לתיאורית האבולוציה (וראה לקמן בסוף הערך, הפניות למאמרים וספרים נוספים המרחיבים ומבססים את הטענות העוסקות בהפרכות האבולוציה), ובין אותן טענות אפשר למנות את הבאות:

האבולוציה לא נצפתה מעולם

אין מחלוקת בין החוקרים כי המאקרו-אבולוציה לא נצפתה מעולם: לא בטבע ולא בתנאי מעבדה. היווצרותם של מינים חדשים^[22], איברים חדשים^[23] ואף תוספת של אינפורמציה חיובית לקוד הגנטי^[24] - כל אלה לא נצפו אפוא מעולם. אמנם, הם מתרצים את הבעיה הזאת בכך שתהליך האבולוציה דורש זמן רב מאוד, ואנו חיים למשך תקופה קצרה על מנת שנצפה בה בפעולה^[25], אך טענה זאת היא כמובן לא מדעית, ואין שום דרך להוכיח האם היא נכונה.

העדר מאובני ביניים

ככל הנראה ההפרכה החזקה ביותר של תיאורית האבולוציה היא ההעדר המוחלט של צורת מעבר בממצאי המאובנים, וכמו שכתב פרופסור סטיבן ג'יי גולד:^[26] "העובדה שצורות הביניים לא נמצאו בין ממצאי המאובנים נשמרת כסוד מקצועי בקרב חוקרי המאובנים... אין כל ראיה במאובנים לציורי העצים האבולוציוניים המעטרים את ספרי הלימוד שלנו... הם לא נצפו מעולם בשכבות הסלע".

דרווין עצמו היה ער לבעיה זאת^[27], ופטר אותה כלאחר יד מתוך תקווה כי בעתיד ימצאו חוליות ביניים. ובכן, עברו למעלה מ-150 שנים, ולא נמצאה אף חולית ביניים, ויתירה מזאת, כל ממצאי המאובנים רק מחזקים את הגישה של "מדע הבריאה" הגורסת (וכך גם חזתה מבחינה מדעית) כי לא יימצאו שום חוליות של מאובני ביניים.^[28]

מורכבות החיים

בזמנו של דרווין החוקרים לא יכלו לשער את עומק מורכבותם של האורגניזמים השונים בעולם, ואילו כיום ידוע שאפילו התא החי הקטן מכיל מורכבות וחכמה מדהימה, וכמו שכתב ד"ר גיל גרשון טבעון:^[29] "קשה להעביר את ההתרשמות לאדם שאינו בקי בביולוגיה מולקולארית. לצורך התרשמות שטחית, נוח יהיה לחשוב על התא, בהגדלה של ביליון פעם. לעיני המתבונן יתגלה מבנה דמוי ספינת חלל דמיונית ששטחה גדול מספיק כדי לכסות עיר גדולה כניו–יורק. בדפנותיה מיליוני פתחים הנפתחים ונסגרים ומאפשרים זרימה מבוקרת של מאות אלפי סוגי חומרים שונים פנימה והחוצה. אם נכנס מבעד לאחד הפתחים, נמצא עצמנו בעולם של טכנולוגיה דמיונית ומורכבת מסמרת שערות. ראשית נבחין במערכת של צינורות באורך כמעט אין סופי, המסודרים במבוך שאינו ניתן למעקב אפילו, המסתעפים משטח הפנים החיצוני של התא, לכל פינה בתא, ואל הגרעין המרכזי וממנו אל בנק הזיכרון במרכזי, בגרעין, או אל מפעלי ההרכבה והאנרגיה וכו'. הגרעין עצמו, יובחן ככדור גיאודזי בקוטר של כקילומטר, בתוכו מסודרים קילומטרים של מולקולות DNA, בעלות מבנה מרחבי משוכלל ביותר, כולם מקופלות באופן מיוחד ובצורה מסודרת. בכל כיוון שנביט, נראה מסביבנו מספר לא מוגבל כמעט של "מכונות דמויות רובוט". במרכיב הפונקציונאלי הפשוט ביותר של התא – מולקולת חלבון, הוא "מכונה מולקולארית" המורכבת מכמה אלפי אטומים, בעלי סידור מרחבי מיוחד החיוני לתפקודן. תפקודו של התא, תלוי בפעולה משולבת של עשרות אלפי מולקולות, (ויש חוקרים המשערים שמספרו מאות אלפים!) מסוג זה, שצריכים לבוא בזה אחר זה בסינכרוניזציה מושלמת, במהלך הייצור בתא. נראה שבתא זה שכמעט לכל הבט של המכונות המשוכללות בטכנולוגיה שלנו, נמצא מקביל בתא: לשון תכנות ומערכת פענוח והצפנה, בנק זיכרון לאחסון לידע ושליפתו, מערכות בקרה המפקחות על ייצור אוטומטי, מערכות בקורת איכות ו"אל–כשל" (error fail safe) וכו'. התא יראה לעיננו כמפעל ענק, בגודל של עיר, והמבצע מספר כה גדול של תפקודים ייחודיים הזהה כמעט לכל תהליכי הייצור של המין האנושי ביחד. אולם, הוא מצויד בתכונה אחת, שאין לשום מפעל או מכונה מעשה ידי אדם – הכושר הלא יאומן לשכפל את עצמו בתוך מספר שעות. אין לך דבר מעורר יראה יותר מלצפות בתהליך הפנטסטי, שבו כל מרכיב וכל פרט בתא, יוצר העתק מדויק שלו, והולכת ומתארגנת מערכת של תא נוסף הזהה בכל לראשון, וזאת מבלי שתפקוד התא יופרע (הוא ממשיך לחיות)... מלבד מערכות הייצור של התא (חשבו למשל על הטעם הנפלא של האננס, או על ריח היסמין המיוצרים במעבדות התא המשוכללות יותר מכל מעבדות החיקוי של הכימאים כיום), פותר לנו התא את כל הבעיות של עיר ענקית. מיזוג אוויר, טמפרטורה קבועה, ניקוז כל חומרי הפסולת, ובראש וראשונה האנרגיה. כיום, מתחילים אנשי מדע לחשוב ברצינות על ניצול מסחרי של אנרגיית שמש. תאי הצמחים – כבר פתרו את בעיית הפיכת אנרגית השמש לאנרגיה כימית, ע"י ייצור חומר כימי מסובך בשם: כלורופיל – המקנה לעלים צבע ירוק, והופך למקור הבלעדי לאספקת מוצרי פחמן לעולם החי והצומח. במקום מצברים, שומר התא את האנרגיה במולקולות סוכר, ובשעת הצורך מפרק אותן למרכיביהם תוך שמירה על מחזור הפחמן וניצול האנרגיה".

מורכבות שאינה ניתנת לפירוק

הטיעונים להפרכת האבולוציה כתוצאה מהידע המודרני שזרם מהמחקרים בתחום הביולוגיה, החלו כמעט מהרגע שנודע לציבור על מורכבותם של האורגניזמים, בפרט על גילוי מולקולת הדי-אן-איי (D.N.A). ובאמצע שנות ה-90 נוספה טענה חדשה ומהפכנית, שאותה העלה מדען ופרופסור לביו-כימיה בשם מייקל ביהי (Behe). בספרו "הקופסה השחורה של דרווין" (Darwin's Black Box), שראה אור בשנת 1996, טבע ביהי את המונח המדעי Irreducible Complexity (מורכבות שאינה ניתנת לפירוק). ד"ר גיל גרשון טבעון ביאר את הגדרתו המדעית המדויקת של מונח זה, וכך כתב:^[30] "מערכת אחת, הבנויה מחלקים שכל אחד מהם חשוב, הנמצאים באינטראקציה, כך שכל החלקים תורמים לתפקוד הבסיסי של המערכת, באופן שאם חלק אחד יוסר, יגרום למערכת להפסיק מלתפקד אפקטיבית. לכן עפ"י ההגדרה 'מערכת שאינה ניתנת לצמצום', אינה יכולה להיווצר ע"י שיפור איטי בשלבים של המערכת ההתחלתית. כל שלב קודם שחסר חלקים הוא עפ"י ההגדרה אינו מתפקד. כיוון שברירה (סלקציה) טבעית יכולה להעדיף רק מערכות שכבר פועלות, לכן מערכת ביולוגית מורכבת שאינה ניתנת לצמצום, מוכרחה להיווצר כמערכת מושלמת מלכתחילה".

ישנן דוגמאות רבות בטבע למערכות מורכבות שאינן ניתנות לפריקה, ולהלן נמנה מספר דוגמאות:

• כנף הציפור: ד"ר גיל גרשון הוכיח כי כנף הציפור מהווה מערכת שאינה ניתנת לפירוק, וכתב כך:^[31] "לפי טענת האבולוציה, ציפור פתחה כנף לאיטה, סנטימטר אחר סנטימטר. כלומר התהליך לקח הרבה דורות עד שהכנף הייתה ראויה לתעופה, כיוון שהכנף היא אבר מאוד מסובך. אמנם זאת אומרת שבמשך כל אותן דורות ביניים, הציפור הייתה צריכה ללכת עם כנף כבידה בלתי שימושית. ציפור כזאת הייתה מתקשה יותר לברוח מאויבים, מאשר ציפור בלא כנף מתפתחת. אבל לפי האבולוציה, הציפור בעלת חצי כנף היא היצור היותר ראוי לשרוד. זה נוגד לכל היגיון!".
• מערכת ההכשה של הנחש:^[32] "אם נתבונן בנחש ארסי, נבחין כי היות שיש נחשים רבים ללא ארס, הרי התפתחותה ההדרגתית של מערכת הארס היא בלתי אפשרית, מהסיבות הבאות: א. מערכת ייצור הארס היא מעבדה כימית שלמה ומתוחכמת המחייבת ידע ביוכימי מדויק על הרכב הדם ומערכת העצבים אצל אויבי הנחש; ב. מערכת השיניים החלולות והמזדקרות להכשה היא מערכת הידראולית ראויה לשמה ומדוייקת להפליא; ג. רפלקס ההכשה של הנחש מצריך מבנה מתאים במוח ובמערכת העצבים שלו. ד. יש לפתח מערכת אכסון הארס (בלוטות) והזרמה מיידית; כל אחד ממרכיבים אלה יעיל אך ורק אם כלם יחד פועלים בהרמוניה. לא זו בלבד שאין כל ערך סלקטיבי רק לשלב ביניים כלשהו, אלא שיש סכנה והפרעה לתפקודו".
• קליפת הביצה: מדובר על מערכת מדויקת שחייבת היתה להיווצר מלכתחילה כמערכת מושלמת, שכן, אם הקליפה היתה עבה מידי, האפרוחים לא יכלו לבקוע את הקליפה, ואם הקליפה היתה דקה מידי, האפרוחים לא היו מוגנים די הצורך. וכך כתבו החוקרים:^[33] "התפתחות הזוחלים מדו חיים... המעבר לחיי יבשה חייב שינוי קיצוני ודרמטי בתכונות ביציהם. בהיותן חשופות לאוויר הן היו צריכות לפתח קליפה שתמנע את איוד הנוזלים מתוכן. הן היו צריכות להיות מציידות בחלמון ובאלבומין לאספקת מזון ונוזלים לעובר. בכיס אשפה פנימי לאגירת הפסולת של חילוף החומרים (בביצי היצורים הימיים הפסולת מופרשת היישר למים) בקרן עוברית לפיצוח הקליפה (העוברים הימיים מפרישים לצורך זה חומר כימי) וכו'. עכשיו שינויים אלו אם אינם מתואמים ואם אינם מתרחשים בעת ובעונה אחת אין בהם תועלת. יתירה מזאת, כל אחד בנפרד עלול להיות קטלני לעובר (כמו קליפה קשה בלי קרן לפיצוחה). אך להיות מתואמים מראש משמעו לייחס לאבולוציה מגמה מתוכנית קבועות מראש, הפסולות מכל וכל ע"י האבולוציה הדרוויניסטית. מצד שני, להניח אפשרות שכל המוטאציות הללו התרחשו בו זמנית ובמקרה, היא בלתי אפשרית מבחינת ההסתברות הסטטיסטית".
• השוטון: ד"ר מיכאל אברהם עמד על ההוכחה מהשוטון (שעליו למעשה התבסס פרופסור מייקל ביהי בספרו Darwin's Black Box), וכך כתב:^[34] "הרעיון שמערכות ביולוגיות התפתחו בצורה ניאו-דרוויניסטית דורש קיום של דור קודם שיש לו יכולת תפקודית המתואמת פחות מהדור שבא אחריו. על פי טיעון התכנון התבוני, מערכות מסוימות, מולקולאריות בדרך כלל, רמת המורכבות שלהן גבוהה מאוד, והמבנה שלהן עבר אופטימיזציה לצורך תפקודן (השגת הפתרון המיטבי לבעיה), ולכן גריעת כל חלק קטן מהמערכת מחסלת את התפקודיות שלה. דבר זה מונע את אפשרות קיומו של דור קודם לדור הקיים. התנאי להימצאות פונקציונליות מינימלית של המנגנון הביולוגי הראשוני הוא, לטענתם, מורכב מכדי להיווצר אבולוציונית... התזה הזאת גורסת שישנם יצורים מורכבים מאוד, שבעבורם אנחנו לא מצליחים לאתר מצבי ביניים שכשירותם נמוכה יותר... במצבים כאלה אי אפשר לפרק את התהליך לשלבים שעליהם מדבר הניאו-דרוויניסט... השוטון הוא אחת הדוגמאות החביבות על בעלי גישת התכנון התבוני... כיצד נוצר המכניזם המופלא הזה? הניאו-דרוויניסטים טוענים שהשוטון נוצר במקרה, בתהליך רציף ועיוור שבנוי משרשרת של שלבים עוקבים, שכל אחד מהם הוא יצור ששורד וממשיך הלאה... המאמינים בתכנון תבוני גורסים שתיאוריה זו אינה סבירה, שכן שלבי הביניים הנחוצים במסלול האבולוציוני עד לחיידק המושלם לא היו יכולים לשרוד. חיידק בלי שוטון לא היה שורד (כי הוא לא היה מגיע לפירור המזון), ולכן לא ייתכן שבדרך לחיידק המושלם שקיים היום, היה חיידק לא מושלם שעדיין לא צויד בשוטון. חיידק נכה כזה היה נכחד בברירה הטבעית (זה היה קצה מת). המסקנה היא שהחיידק הזה צריך להופיע על במת ההיסטוריה (או בחלל העולם) כשהוא מצויד בשוטון מלכתחילה".
• העין: העין היא מן המערכות המורכבות ביותר שקיימות, ותפקודה מורכב מחלקים רבים התלויים לחלוטין אחד בשני.^[35]

מציאות רוחנית

אין האבולוציה יכולה לתת הסבר לתופעות מנטליות, וכמו שביאר ד"ר מיכאל אברהם:^[36] "נעיר על אחת הבעיות הקשות ביותר בתפיסה המטריאליסטית, והיא מציאותם של היבטים נפשיים ומנטליים באדם... אין הסבר מטריאליסטי סביר לתופעות נפשיות ומנטליות, ויש בהן משום אינדיקציה ברורה למדי לקיומה של סובסטנציה נוספת, לא חומרית, בעולם בכלל ובאדם בפרט. בעולם שכולו חומר, בלתי-סביר לחלוטין שתופענה תופעות כאלה. זהו הפער, או החלל, הגדול ביותר שיש בתיאוריה האבולוציונית, ונכון לעכשיו אין אפילו ניסיון ראשוני להציע לו הסבר כלשהו. כיצד בתהליך עיוור שאותו עוברים אטומים ומולקולות חומריים, נוצרים פתאום רצון, חוויה, רגש, חשיבה, הכרה, מודעות, אהבה, קמצנות וכדומה? זהו דבר בלתי-סביר לחלוטין".

מוצאה האחיד של האנושות

בעבר חשבו אנשי האבולוציה כי ישנה אפשרות שחלק מהעמים הפרימיטיביים שקיימים בעולם מהווים ראיה לגזע המשמש כחוליה בין האדם הקדמון לאדם המודרני, אך הביולוגיה המודרנית דחתה לחלוטין את הטענה הזאת והגיעה למסקנה כי מוצאה של האנושות אחיד, וכמו שכתב סיר ג'ונתן מילר:^[37] "במאה השש עשרה כאשר הפליגו גלאי אירופה לעולמות לא נודעים באפריקה ובאמריקה, נתקלו ביצורי אנוש שמנהגיהם ואורחותיהם נבדלו במידה שכמעט לא תיאמן מכל הידוע אז באנגליה בצרפת ובספרד. עם התפתחותה של תורת האבולוציה החל מתקבל הרעיון כי עמים אלה מייצגים שלב מוקפא בהתפתחות האדם, ואם נחקור את האמונות והמנהגים של הקרוי פרא, אפשר שנצליח לשחזר תמונה שלמה של מה שנודע בשם הנפש הפרימיטיבית.. אך כאשר החלו האנתרופולוגים להגיח מחדרי העבודה שלהם ולצאת לשדה, התברר עד מהרה, כי רעיון הנפש הפרימיטיבית שיקף את מצבם הפרימיטיבי של מדעי החברה.. אנתרופולוגים מודרניים שוב אינם טוענים כי נפש הפרא כמוה כנפש הילד, ואין הם רואים באיש השבט שריד מאובן לאבותינו הפרימיטיביים".

חשוב לציין כי העמדה הבריאתנית גרסה מעולם כי כל בני-האדם שווים, ומוצאם אחיד מזוג הורים ראשוני (=אדם וחווה) שנבראו על-ידי האלוהים, וחביב אדם שנברא בצלם.

היהדות והאבולוציה

מדען וחוקר מקרא אמריקני בשם ד"ר הנרי מוריס (Morris), העלה במחקרו כי ישנם למעלה מ-20 סתירות בין הנאמר בפרשת בראשית לבין מה שתומכי האבולוציה טוענים שהתרחש.^[38] להלן נמנה מספר דוגמאות לסתירות כאלו (לאו דווקא מתוך מחקרו של ד"ר מוריס הנ"ל):

• לפי המקרא האלוהים ברא את כל האורגניזמים (כמו גם את כל המציאות, אך אנו מתעסקים כעת בסתירות עם תיאורית האבולוציה), ובריאה בעצם הגדרתה מנוגדת לתפיסה האבולוציונית, וכמו שאמרו חז"ל:^[39] "כל מעשה בראשית בקומתן נבראו, לדעתן נבראו ולצביונן נבראו".
• לפי המקרא בריאת הצומח (כולל העצים) קדמה לבריאת החי, ואילו לפי האבולוציה חלק מעולם החי (בפרט הימי) נוצר לפני הצומח.
• לפי המקרא האדם נברא מעפר האדמה, ואילו לפי האבולוציה האדם התפתח מאבות קדומים דמויי-קופים.
• לפי המקרא האלוהים נטע בקרבו של האדם נשמה רוחנית אשר מאפשרת לו להיות בעל יכולות שאינן חומריות במהותן, כמו רגשות, אמונות וכיו"ב, ואילו האבולוציה טוענת כי כל הנ"ל אינן אלא תופעות פיזיקליות שיש צורך לבאר אותם מנקודת מבט אבולוציונית-נטורליסטית.
• לפי המקרא נגזרה על האדם מיתה בעקבות האכילה מעץ הדעת, ואילו לפי האבולוציה המיתה היתה קיימת באדם תמיד.
• לפי המקרא האדמה החלה להוציא קוצים ודרדרים אחרי שהאדם כבר היה בעולם וחטא באכילה מעץ הדעת, ואילו לפי האבולוציה קוצים ודרדרים היו קיימים בעולם מאות מיליוני שנים לפני שנוצר האדם.

ההבדל בין תיאורית האבולוציה לתיאורית האביוגנזה

לפעמים קיימת חוסר בהירות בנוגע להבדל בין תיאורית האבולוציה לתיאורית האביוגנזה (בריאה ספונטנית). תיאורית האביוגנזה עוסקת במעבר הראשוני בין החומר הדומם לאורגניזם החי, ואילו תיאורית האבולוציה עוסקת בשלבי ההתפתחות שהופיעו לאחר מכן. וכך כתב פרופסור ישעיהו ליבוביץ': "אין בתפיסה ההתפתחותית משום תשובה לשאלת המצוי הראשון בכל תהליך של התפתחות, אותו מצוי, המסוגל לשמש נקודת-מוצא לתהליך ההוא; תורת ההתפתחות בביולוגיה, למשל, אינה דנה במוצאם של החיים אלא רק בגלגוליהן (ההדגשות במקור) של צורות-החיים. אך אפשר לטעון, שבעיית ה'ראשית' של כל תהליך טבעי ושל המציאות הטבעית כולה היא מטאפיסית במהותה ואין למדע-הטבע עסק בה".^[40]

בנוגע לתיאורית האביוגנזה גופא, אין כיום מחלוקת בין החוקרים שאין לה שום ראיה לטובתה, ואין היא יוצאת מגדר של השערה דמיונית.^[41]

ראה גם

• הבריאה - בעניין הסתירות בין המדע לתורה בענייני גיל העולם, מאובנים, שרידים אחרים ועוד.
• דינוזאורים.
• תורה ומדע.

לקריאה נוספת

• פרופסור משה טרופ, חידת הקיום, 2013.
• פרופסור משה טרופ, בריאה - מוצא החיים, הוצאת האגודה לחינוך מדעי תורני, ירושלים, 1982.
• אברהם קורמן, אבולוציה ויהדות, תל-אביב, תש"ל.
• הרב זמיר כהן, המהפך 2 - מיתוסים בקריסה, הוצאת הידברות.
• ד"ר גיל גרשון טבעון, קונטרס "אבולוציה במבט אחר", הוצאת ממעמקים: לצעירים חושבים.
• עדי כהן, אנחנו לא לבד: היקום חוקיו וקבועיו, ראשית החיים ותכליתם, עמ' 94-72.
• ד"ר לי ספטנר, Not by Chance: Shattering the Modern Theory of Evolution, הוצאת Judaica Press.
• ד"ר מייקל דנטון, Evolution: A Theory in Crisis, הוצאת Adler & Adler.
• ד"ר ג'ונתן וולס, Icons of Evolution: Science or Myth? Why Much of What We Teach About Evolution Is Wrong, הוצאת Regnery Publishing.
• פרופסור מייקל ביהי, Darwin's Black Box: The Biochemical Challenge to Evolution, הוצאת Free Press.
• ד"ר סטיבן מאייר, Darwin's Doubt: The Explosive Origin of Animal Life and the Case for Intelligent Design, הוצאת HarperOne.
• ד"ר הנרי מוריס וד"ר גארי פארקר, What Is Creation Science?, הוצאת Master Books.
• ד"ר דווין גיש, Evolution: The Fossils Still Say No, הוצאת Institute for Creation Research.

קישורים חיצוניים

• יהושע ענבל, האקדמיה ליהדות - אבולוציה, סדרת מאמרים.
• יהושע ענבל, סדרת מאמרים נוספת: בריאת העולם - תיאוריית האבולוציה ובעיות יסודיות; בריאת העולם - פרשנות הממצאים; בריאת העולם - מדיניות המחקר האבולוציוני; בריאת העולם - הוכחות.
• אתר הידברות, בעיות בתהליכי האבולוציה, האבולוציה – תיאוריה במשבר, נקודות כלליות באבולוציה ומדע - סדרות מאמרים.
• אתר הדוס, עוסק רבות בנושא ומציג מגוון רחב של מאמרים וסרטים בנושא הפרכת האבולוציה.
• המדען צבי ענבל, היבטים פילוסופיים ובעיות מדעיות בתיאורית האבולוציה, הרצאת שמע.
• ערן בן ישי, תיאורית האבולוציה והשלכותיה החברתיות והמוסריות, באתר הדוס.
• ד"ר מרדכי הלפרין, חוקי אבולוציה ויהדות, באתר דעת.
• דניאל בלס, פורום "האמת האבסולוטית", מציג מגוון מאמרים העוסקים בהפרכת האבולוציה.
• תורת ישראל ותאוריית האבולוציה, באתר דעת.
• המלאכים של צ'רלי דרווין, מאמר באנגלית מהאתר aish בנושא האבולוציה.
• הרב זמיר כהן, אבולוציה על קצה המזלג, הרצאה קצרה.
• ציטוטים מבכירי המדענים נגד האבולוציה, באתר הידברות.
• הרב חנוך כץ, האבולוציה, באתר ישיבה.

הערות שוליים