רבי קלונימוס קלמן שפירא
|
|
| יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: מועתק מויקיפדיה ולוקה בבעיות סגנון. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
רבי קלונימוס קלמן (קלמיש) שפירא- האדמו"ר מפיאסצ'נה היה אדמו"ר בפולין. התייחד כאיש חינוך והתפרסם בזכות חיבוריו המיחודים בתחום החינוך החסידי, בהם "חובת התלמידים" "הכשרת האברכים" ועוד. היה רב פעיל ודינמי בגטו ורשה בזמן השואה, ונספה בה.
תולדות חייו
נולד בי"ט באייר תרמ"ט בגרודז'יסק מזובייצקי שבפולין, לאביו רבי אלימלך שפירא מגרודז'יסק, מצאצאי רבי אלימלך מליז'נסק והמגיד מקוז'ניץ, ולאמו חנה ברכה, שהיתה בתו של האדמו"ר רבי חיים שמואל מחנצ'ין. נקרא "קלונמוס קלמיש" על שם סבו מצד אמו, רבי קלונימוס קלמן אפשטיין מקראקא, בעל ה"מאור ושמש".
נישא בשנת תרס"ה לחיה רחל הופשטיין, בת ר' ירחמיאל משה מקוז'ניץ. בשנת תרס"ט הוסמך לרבנות ובשנת תרע"ג מונה לרבה של פיאסצנה, עיירה קטנה מדרום לוורשה. בשנת תרפ"ג ייסד את ישיבת דעת משה בוורשה, ושימש בה במקביל לאדמו"רות.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נלכד בוורשה המכותרת על ידי הגרמנים. בהפגזות נהרגו בנו, כלתו ודודתו, וזמן קצר לאחר תחילת הכיבוש הגרמני מתה גם אמו. למרות האסון האישי, ולמרות הצרה הכללית, סרב להצעות בריחה שונות שהופנו אליו והעדיף להישאר עם חסידיו בגטו וורשה.
עשה מאמצים רבים לשמור על מסגרת החיים הדתיים בגטו. הדרשות שאמר בפני חסידיו קובצו על ידו לספרו הידוע "אש קודש".
ניצל מן הגירוש הגדול למחנה ההשמדה בשנת תש"ב, בשל היותו עובד חיוני (בגירוש נספתה בתו). לאחר מכן, בשנת תש"ג גורש עם היהודים שנותרו בחיים למחנה ריכוז. נרצח בשנת תש"ג, יחד עם שאר יהודי המחנה, במסגרת (Erntefest) שנערך.
אחיו היה רבי ישעיהו שפירא "האדמו"ר החלוץ".
שיטתו החינוכית
בספרו "חובת התלמידים" פונה האדמו"ר מיפאסצנה אל נפש התלמיד ומלהיבה ללמוד, להתמיד ולהתפלל באהבה ובשמחה. הוא פותח את ספרו באגרת למורים ולהורים בה מסביר את הצורך הגדול בחינוך. הספר עצמו נכתב בגוף שני לתלמיד הצעיר מתוך הרגשת רוממות של התלמיד ולא מתוך כפיה. דרישתו מהתלמיד איננה לפעול כמבוגר אלא ליצור מודעות למעשים ונטילת אחריות עליהם.
בספרו "הכשרת האברכים" מוסיף שעל הלומד לדמיין את סיפורי התנ"ך על מנת "לחיות אותו" וכך להפיק ממנו יותר תועלת.
רבי שלמה קרליבך סיפר שאחד המשפטים שהיו שגורים בפיו והיה אומר אותו בכל הזדמנות הוא תזכרו דבר אחד, הדבר הכי חשוב בחיים זה לעשות טובה ליהודי אחר.("...צו טון א ייד א טוב'ע ".)[2]
ספריו
- "אש קודש"
- "חובת התלמידים"
- "הכשרת האברכים"
- "צו וזירוז"- בענייני חינוך.
- מבוא שערים- הקדמות ללימוד חסידות.
- "בני מחשבה טובה"- ספר להדרכת חבורת אנשים השואפים להתעלות בעבודת ה'.
- "דרך המלך"- ספר הדרשות שלו בין שתי המלחמות. בספר משתמש בתובנותיו ורגישותו הפסיכולוגית, לשם הדרכה רוחנית, שנועדה להביא את האדם לקרבה רבה ככל האפשר לרבש"ע. השפה שלו בהירה וניכר בכתיבה שלו שהוא הכיר לעומק את התפיסות הפילוסופיות והפסיכולוגיות בנות הזמן, בצד ההיכרות, המובנת מאליה עם העולם הקבלי והחסידי. לאדמו"ר היה קו אכסיסטנציאלי חזק, שבא אצלו לידי ביטוי תמיד בלבוש יהודי חסידי, אך יכול גם לעמוד כחיפוש אוניברסלי. כך, למשל, בתורה שלו לפסח, הוא מתאר את מצבו השכיח של האדם בחיים כ"אסקופה הנדרסת למאורעות העולם", כשמצב הרוח שלו (תרתי משמע) הוא ראי למה שבא אליו מבחוץ. המילה החוזרת ונשנית אצלו היא "העצמות", המהות הפנימית של האדם, והיכולת שלו להיות מרכז כובד בעולמו. העצמות הזאת כרוכה אצלו בהתגלות ובלימוד, כשהיא לא יכולה להיות מנותקת מרבונו של עולם, באותה מידה בה ההתגלות והלימוד לא יכולים להיות מנותקים ממנה. בספר זה הוא מגלה מצב נפשי שהוא מכנה "ההשקטה", שהוא למעשה תהליך לריקון השכל ממחשבות. התהליך שהוא מתאר דומה לתהליך מקובל מאוד בתרגול שיטות שונות, בעיקר בדתות המזרח הרחוק.
סיפור מציאת הכתבים
בזמן השואה, העלה את תורותיו על הכתב, והחביאם בתוך כד חלב, בצירוף בקשה כי המוצאם שישלחם לאחיו הרב ישעיהו שידפיסם. לאחר הרבה שנים מצאם נער פולני, והביאם למכון לחקר היהדות בורשה. במכון הבינו את גדול המציאה שמצא הנער והוציאו לאור את הכתבים.
חסידות פיאסצנה כיום
לאחר הירצחו המשיך אותו אחיינו האדמו"ר רבי אלימלך שפירא מתל אביב, בנו של הרב ישעיהו. לארח פטירתו הוכתר בנו הרב מנחם שפירא כממשיך השלשלת, במעמד בנוכחות הרב הראשי, נציגי המשפחה ונציגי חסידות פיאסצנה. האדמו"ר הרב מנחם שפירא מ'פיאסצנה - בית שמש' הקים מרכז חסידי "אש קודש" ומנהל קהילה סביב בית הכנסת. בשבתות ובתאריכים חשובים הוא עורך "טיש" ומעביר בשבתות שיחות מתורת פיאסצנה. מורשתה של חסידות פיאסצנה מועברת גם על ידי הרב נתנאל רדזינר יו"ר חסידי פיאסצנה שגם הקים בבני ברק "מרכז אש קודש".
לקריאה נוספת
- רון וקס, להבת אש קודש: שערים לתורתו של האדמו"ר מפיאסצ'נה, הוצאת 'תבונות', מכללת הרצוג, אלון שבות, תש"ע (360 עמודים).
- הרב חיים פרנקל, זכרון קודש לבעל אש קודש, בהוצאת ועד חסידי פיאסצ'נה- גרודז'יסק, י-ם תשנ"ד
- רון וקס, על הנבואה בתורתו של האדמו"ר מפיאסצ'נה, בתוך הספר 'הנבא בן אדם' בהוצאת ראובן מס.
- תולדות המחבר שנדפסו בסוף הספר "חובת התלמידים" ו"אש קודש" בחלק מהמהדורות.
- הרב אהרון ליכטנשטיין, עדות-חורבן יהדות אירופה, עמודים 24-31.
- אהרן סורסקי, דמויות הוד חלק ב', בני ברק תשל"ח, פרק ח'.
קישורים חיצוניים
ספריו