פרשני:בבלי:עירובין פד ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

עירובין פד ב

חברותא

והטפח העשירי - מכל כוון - דביני ביני, שניהם אסורין בו, שהרי לשניהם הוא בפתח.  16  תא שמע לסיועיה לרב:

 16.  נתבאר על פי מהרש"א, וכפי שביאר הרש"ש. וראה בריטב"א. וכתב רש"י: להכי מוקמינן לה בכותל גבוה תשעה עשרה טפחים, ולא בכותל עשרים, ותתבאר הברייתא כפשטה, ולא תיקשי אדשמואל, כיון דליכא "ביני וביני", שהרי כל הכותל נחלק חציו לחצר וחציו לעלייה. משום דמכל מקום משמע, שסוף טפח עשירי בצמצום שאינו בכלל "למטה מעשרה" ולא בכלל "למעלה מעשרה" שניהם אסורין בו. ועדיין תיקשי לשמואל למה אין נותנין אותו לבני עלייה, שלהם הוא בשלשול, טפי מלבני חצר, שלהם הוא בזריקה. עוד ביאר רש"י דברייתא מיירי בזיז רחב ארבעה על ארבעה, דבפחות מכאן לאו שם רשות בפני עצמה היא, אלא מקום פטור הוא, ושניהם מותרין בו, וכדאמרינן לעיל דף עז א, וכמו שנזכר לעיל דף פג ב בתחלת הסוגיא.
א. גזוזטרא, (שני זיזין בולטין מן העלייה שעל שפת הים, וקובעין נסרים מזיז אחד לחבירו), אין ממלאין דרכה מן הים בשבת.
לפי שהגזוזטרא - שהיא גבוהה ורחבה הרבה - רשות היחיד היא, והים כרמלית הוא. וכדי להתיר למלאות מים מהים לגזוזטרא, עושין לה מחיצה סביבות הנקב מעל הגזוזטרא, או שמחברים מחיצה מתחתיה, והיא תלויה מעל פני המים.
שמתוך שאומרים "גוד אחית מחיצתא", רואים כאילו יורדות המחיצות וסותמות עד התהום, והמים שכנגד הנקב נעשו רשות היחיד.
"קל הוא שהקילו חכמים במים", לסמוך על מחיצה תלויה (כמבואר לקמן דף פזב).
ב. שתי גזוזטראות זו למעלה מזו, ואין מכוונות זו כנגד זו, אלא משוכות האחת מחברתה על פני רוחב הכותל עד ארבעה טפחים. ועשו בני שתי הגזוזטראות בשותפות מחיצה תלויה לגזוזטרא העליונה, ולא עשו מחיצה תלויה לתחתונה. (ראה ציור)
וביום חול (כן כתב ריטב"א, וראה רש"י.
וכדברי הריטב"א כתב רש"י גופיה לקמן דף פח א ד"ה אמאי) משתמשין בני התחתונה דרך העליונה כדי למלאות (שזורקין הדלי על מחיצות העליונה, ויורד לנקב, ומשלשל אותו ומושך ועולה).
כיון שרשות שתי הגזוזטראות שולטות בגזוזטרא עליונה - שתיהן אסורות בשבת בשימוש דרך עליונה, עד שיערבו בני שתי הגזוזטראות ביניהן.
והשתא תיקשי לשמואל, בדרך קל וחומר:
ומה בשתי גזוזטראות, שהעליונה משתמשת בגזוזטרא על ידי שלשול בלבד כדי למלאות. והתחתונה משתמשת בה הן בזריקה מגזוזטרא שלה והן בשלשול עד למים - אין נותנין אותה לעליונה, כיון שבכל זאת בני שתי הרשויות משתמשין בגזוזטרא בקשה.
היכא דלזה בזריקה לחוד וזה בשלשול לחוד, ואינו אלא מעט נוח יותר לאחד מחבירו, האם לא כל שכן הוא שאין נותנין לזה שבשלשול, כיון ששניהם משתמשין בקשה.
אמר משני רב אדא בר אהבה: מתניתין מיירי בבאין בני תחתונה ועולין בסולמות דרך עליונה למלאות, דלתרווייהו הוי בשלשול, ולפיכך נותנין אותה לשניהם. (ראה ציור 1)
אביי אמר תירץ: במתניתין מיירי כגון דקיימין שתי הגזוזטראות בתוך עשרה דהדדי (שאין ביניהן הפרש גובה של עשרה טפחים). דלא אמרינן שרשות שלישית המשמשת לזה בנחת ולזה בקשה נותנין אותה לזה שבנחת, אלא רק היכא ששתי הרשויות השולטות באותה רשות שלישית, חלוקות בגובה עשרה. כגון: חצר ועלייה, או שתי חצירות המובדלות זו מזו עשרה בגובה קרקעיתן, וכיוצא בזה. (ראה ציור 2)
אבל, כל ששתי הרשויות אינן חלוקות בגובה עשרה, לעולם אוסרין הן זו על זו.  17 

 17.  וביאר רש"י: ליכא לפרושי, שכיון שאין גבוהה העליונה מהתחתונה עשרה טפחים, נמצא שאין הגזוזטרא התחתונה משתמשת "בזריקה", שהיא גובה עשרה טפחים, כדאיתא בכל הסוגיא. דזה אינו, דסוף - סוף העליונה משתמשת בשלשול לבד ותהחתונה בשלשול ובתוספת "מקצת זריקה". ועדיין - לדעת שמואל - יש ליתן הגזוזטרא לבני העליונה המשתמשין בה יותר בנחת מבני התחתונה. ועל כרחך כוונת הגמרא, כדאמרן. ואם תאמר: הניחא לפי מאי דסלקא דעתין, ואליבא דרב, דמיירי ביש בהן הפרש גובה של עשרה טפחים, ניחא שפיר הא דאיתא במתניתין: עשו לעליונה שתיהן אסורות בעליונה, ולא קתני, שאם עשו מחיצה רק לתחתונה שתיהן אסורות בתחתונה. ומשום, דהא פשיטא היא, כיון דשתיהן משתמשות בתחתונה בשלשול. ולהכי נקט רבותא דאפילו בעליונה - דלזה הוא בשלשול לחודיה, ולזה בזריקה ושלשול - נמי אסורות, ולאשמועינן כרב. אבל השתא דקיימן בתוך עשרה הא לא שייך הך דינא כלל, ואם כן לימא נמי: עשו לתחתונה ולא עשו לעליונה, שתיהן אסורות בתחתונה. אימא לך: לשמואל נמי, דמוקי לה בדקיימי בפחות מעשרה טפחים, לרבותא נקט התנא: עשו לעליונה, שתיהן אסורות בעליונה.
ולא מיבעיא קאמר התנא: לא מיבעיא עשו מחיצה לתחתונה ולא עשו לעליונה - דאסירי שתיהן בתחתונה.
שהרי אף בלא הטעם שבשתי רשויות תוך עשרה אין נותנין רשות שלישית לזה שבנחת, הכא תרווייהו אסירי בתחתונה.
דכיון דבגו בתוך עשרה דהדדי קיימין, וגם אין רחוקין זה מזה טפי מארבעה טפחים, ממילא תשמישן בתחתונה בשוה הוא (כיון שאין הפרש השלשול שצריכין אלו ואלו, עשרה טפחים), ולכן אסרן אהדדי.
אלא, אפילו עשו מחיצה לעליונה ולא עשו לתחתונה שאין תשמישן בעליונה בשוה, שהרי לזה בשלשול ולזה במקצת זריקה ושלשול, וסלקא דעתך אמינא: כיון דלזה בנחת ולזה בקשה (לאחד נוח יותר מחבירו) - ליתביה ניתן לזה (לעליונה) שתשמישו יותר בנחת וכדעת שמואל.
קא משמע לן שאף דבעלמא יהבינן לזה שתשמישו יותר בנחת כשמואל, הכא, כיון דבגו עשרה קיימין שתי הרשויות - אסרן אהדדי ברשות שלישית.
דבכי האי גוונא אין צריך טעם תשמיש כלל, אלא לעולם אסרן אהדדי.  18 

 18.  נמצא לפירושו של רש"י דלישנא דגמרא בהך תירוצא מתבארת בשני אופנים שונים. הא דאמר בתחלה "דכיון דבגו עשרה דהדדי קיימין אסרן אהדדי", הכוונה: משום הכי שתיהן תשמישן בשוה. והא דאמר אחר כך "כיון דבגו עשרה קיימין אסרן אהדדי", הכוונה: משום שאין שתי הרשויות חלוקות. וראה מה שתמה הריטב"א על רש"י, ומה שכתב בגאון יעקב.
והך דינא דאמרן, דשתי רשויות דקיימו בתוך עשרה אסרי אהדדי ברשות שלישית, אף אם לאחד מהם תשמישו ברשות השלישית הוא בנחת ולשני תשמישו הוא בקשה, הוי: כי הא דאמר רב נחמן אמר שמואל:
גג של בית הסמוך לרשות הרבים, שמצדו האחד היתה רשות הרבים, ומשאר צידיו הוא היה מוקף בחצר או במרפסת מתחתיו (וסתם גג גובהו לפחות עשרה טפחים) - אסור לטלטל ממנו אל המרפסת או אל החצר.
חוץ מאשר אם גילה בעל הגג שרצונו לנתק את הגג מרשות הרבים, ולהשתמש בו לעצמו, ולשם כך הוא צריך להציב סולם קבוע מהעליה או מהחצר אל הגג, שבכך הוא מוכיח את רצונו ליחד את הגג לשימוש שלו.
ובזאת הוא יכול להתירו לגג, לטלטל מהגג אל העליה או אל המרפסת או החצר.
ומדייקת הגמרא: דוקא אם מציב סולם קבוע, אין, אז נחשב הדבר ששימוש הגג הוא רק עם העליה והחצר.
אבל אם מציב סולם ארעי, שיכול לסלקו בקלות - לא נחשב הדבר ששימוש הגג הוא רק שלו אלא עדיין הוא קשור גם עם שימוש של בני רשות הרבים. ונמצא ששתי הרשויות שולטות בו.
והוינן בה: מאי טעמא נחשב הגג כמקום שרשות הרבים שולטת בו, והרי אין לבני רשות הרבים שימוש בגג?
לאו, משום דכיון ד"בתוך עשרה טפחים דהדדי" קיימי רשות המרפסת ורשות הרבים, שלא היתה המרפסת גבוהה עשרה טפחים מרשות הרבים, ונמצא ששתי הרשויות, המרפסת ורשות הרבים נמצאים תוך עשרה טפחים לרשות השלישית, הגג, ומכח זה - אסרן אהדדי. למרות שלמרפסת השימוש הוא נוח, בפתח, ואילו לרשות הרבים אין שימוש בגג.
מתקיף לה רב פפא: ודילמא יש שימוש לבני רשות הרבים בגג, כגון, שרבים מכתפין מניחים עליו בכומתא את כובעיהם, וסודרא את הלבוש הנקרא מעפורת שמעל ראשם, כדי לאוררם.
ולעולם לא נמצאת המרפסת בתוך עשרה טפחים לרשות הרבים, ואין איסור הטילטול למרפסת משום ששתי הרשויות אסרן אהדדי, אלא לפי שהגג שייך בשימוש לבני רשות הרבים.
אמר רב יהודה אמר שמואל:

דרשני המקוצר