פרשני:בבלי:יומא נט א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא נט א

חברותא

ואי בעית אימא: אי סבירא לן (אילו היה מוסכם): הקפה שמקיף את הקרנות במזבח הפנימי ברגל היה עושה אותה, וכשם שהיה מקיף את המזבח החיצון כשנותן על הקרנות, (שהרי המזבח היה שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים אמה, ואי אפשר אלא אם כן מקיפו ברגל) דכולי עלמא לא הוה פליגי, דילפינן פנים מחוץ.
והכא בהא קא מיפלגי: מר רבי עקיבא סבר: הקפה של מזבח הפנימי ביד היא, עומד במקומו ומקיף בידו את הקרנות; ואינו דומה למזבח החיצון שהיה מקיף ברגל.
ומר רבי יוסי הגלילי סבר: הקפה ברגל כהקפה שבמזבח החיצון, וילפינן מינה.  256  ואי בעית אימא: דכולי עלמא סברי: הקפה ביד היא במזבח הפנימי.

 256.  דברי הגמרא לשיטת רש"י צריכה ביאור; כי לדעת רבי עקיבא הסובר הקפה ביד, הרי מוכרחים אנו לסברת הגמרא לעיל שמחויב הוא לחזור לקרן דרומית מערבית מפני שנתחייב בה בתחילה; וכיון שכן, אף שדעת רבי עקיבא מוכרחת כי הוא סובר "הקפה ביד", שאם לא כן היה מקיף דרך ימין ולא היינו מתחשבים בסברא הנ"ל; הרי שלדעת רבי יוסי הגלילי אין הכרח שהוא חולק בדין הקפה, אלא הואיל ומן הצפון הוא בא, הרי מאותו טעם גופה סובר הוא שחוזר לקרן צפונית מערבית, ואין טעמו כלל מפני שצריך להקיף דרך ימין, וכמו שכתב הריטב"א שהובא לעיל בהערות; ומנין לנו לומר כי הוא חולק על רבי עקיבא בשנים?! ורבינו עקיבא איגר נשאר בצע"ג בזה; וראה מה שכתב בזה ב"שיח יצחק". ובתוספות ישנים הקשו קושיא זו, בין שאר קושיותיהם על שיטת רש"י. ועל כן פירשו: לדעת שניהם פיתחא בדרום קאי, אלא, בכלל מה שנאמר: "ויצא אל המזבח" שיעמוד ופניו כנגד המזבח, קרן צפונית מזרחית לימינו וקרן דרומית מזרחית לשמאלו; נמצא כי לדעת רבי יוסי הגלילי הסובר: דרך ימין הוא מקיף, קרן ראשונה היא הקרן הצפונית מזרחית; ואילו לדעת רבי עקיבא, הואיל ואינו צריך להקיף דרך ימין הרי הוא "חוזר" באותה דרך ש"עבר" בה על המצוות; כן נראה לכאורה פירוש דבריהם. אלא שבתוספות הרא"ש מבואר, כי רבי עקיבא נחלק עליו שאין צריך לעמוד נגד המזבח, ודי שיעמוד כנגד הקרן המזרחית; ולא נתבאר, למה נצרכו לומר כי רבי עקיבא חלוק עליו אף בדבר זה.
והכא בהא קמיפלגי: מר רבי יוסי הגלילי סבר: ילפינן הקפת יד מהקפת רגל; ומר רבי עקיבא סבר: לא ילפינן יד מרגל.
ותמהינן: וכי אטו סבר רבי יוסי הגלילי: הקפה ביד היא, והיה עומד במקומו?!
והא מדקתני סיפא דמשנתנו: רבי אליעזר אומר: במקומו היה עומד ומחטא, מכלל דתנא קמא במשנה שהוא רבי יוסי הגלילי (שהרי סדר ההזאות במשנתנו כרבי יוסי הגלילי הוא) לא סבירא ליה שבמקומו היה עומד ומקיף ביד?!
אלא, מחוורתא כדשנינן מעיקרא: מר רבי עקיבא סבר: הקפה ביד, ומר רבי יוסי הגלילי סבר: הקפה ברגל -
ובהא  257  קא מיפלגי: מר הסובר הקפה ברגל סבר: ונתן על קרנות המזבח "סביב" דמזבח פנימי, כזריקה "סביב" האמורה בתורה במזבח החיצון.

 257.  הגר"א מחק ואי בעית אימא, וטעמו כמו שהקשה הצל"ח (נא ב ד"ה ובזה נבוא לביאור): והלא הוא הדבר עצמו שאמר תחילה מר סבר הקפה יד וכו' ומה הרויח ב"ואיבעית אימא"; אבל הצל"ח לא מחקו והאריך שם בביאור הענין.
ומר הסובר הקפה ביד סבר: כוליה מזבח פנימי שהיה רחבו אמה על אמה במקום חדא קרן דמזבח חיצון קאי (כל המזבח הפנימי שוה לקרן אחת של מזבח החיצון) שהיתה אף היא אמה על אמה, ולפיכך לא היה צריך להקיפו אלא בידו (רא"ל).
תניא: אמר רבי ישמעאל (בן אלישע, דק"ס): שני כהנים גדולים נשתיירו במקדש (ממקדש, דק"ס) ראשון, זה אומר: בידי הקפתי; וזה אומר: ברגלי הקפתי; זה נותן טעם לדבריו, וזה נותן טעם לדבריו; ולא שנחלקו בדבר, אלא אפשר לעשות הקפה ביד ואפשר לעשות הקפה ברגל, וכל אחד סיפר מנהגו (ת"י וריטב"א  258 ).

 258.  הטעם שפירשו כן, מפני שהוקשה להם, ממה שאמרו בגמרא תמורה טו ב: מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר לא היתה מחלוקת בישראל; ודקדקו לשון "אני הקפתי" דמשמע: כך היה עושה ולא שדין הוא להקיף כן. והגר"א הגיה בגליונו, ומחק מלת: במקדש "ראשון ".
זה נותן טעם לדבריו: "סביב" דמזבח פנימי כ"סביב" דמזבח החיצון; וזה נותן טעם לדבריו: כוליה מזבח פנימי, במקום חדא קרן דחיצון קאי.
שנינו במשנה: רבי אליעזר אומר: במקומו היה עומד ומחטא, ועל כולן היה נותן מלמטה למעלה, חוץ מזו שהיתה לפניו, שהיה נותן מלמעלה למטה:
מתניתין מני: רבי יהודה היא, הסובר כן בדעתו של רבי אליעזר.
דתניא: רבי מאיר אומר: רבי אליעזר אומר: במקומו עומד ומחטא, ומתוך שעל זו שלפניו היה נצרך ליתן מלמעלה למטה, לפיכך: על כולן היה נותן ממעלה למטה -
חוץ מאותה שבאלכסון (הקרן שעומדת בראש האלכסון של הקרן שהתחיל בה, אם התחיל בקרן דרומית מזרחית הוי קרן אלכסון צפונית מערבית, ואם התחיל בצפונית מזרחית הוי האלכסון בדרומית מערבית, ריטב"א) - שעליה הוא נותן ממטה למעלה; שטורח הוא לתת עליה מלמעלה למטה, להיות כפוף ופושט זרועו עד כלות המתנה, אלא משכופף גופו ופושט זרועו, מתחיל למטה ונזקף והולך למעלה (לשון רש"י).
רבי יהודה אומר: רבי אליעזר אומר: במקומו עומד ומחטא, ועל כולן הוא נותן מלמטה למעלה הואיל וכך נוח יותר, חוץ מזו שהיתה לפניו ממש, שנותן ממעלה למטה, כי היכי דלא נתווסן מאניה, (יתלכלכו בגדיו).
שנינו במשנה: הזה ממנו על טהרו של מזבח:
מאי טהרו?
אמר רבה בר רב שילא: פלגיה דמזבח באמצע גובה כתלו של המזבח, כדאמרי אינשי: טהר טיהרא (הצהיר הצהרים, רא"ל) והוי פלגיה דיומא (והוא בחצי היום), ואף כאן נותנו בפלגיה דמזבח.
מיתיבי מברייתא המוכחת כי על גג המזבח היה מזה, ולא על כותלו: כשהוא מזה, אינו מזה לא על גבי האפר ולא על גבי הגחלים שעל המזבח, אלא חותה גחלים אילך ואילך למעלה מראשו של מזבח ומכבדו יפה עד שנראה זהב המזבח (רא"ל), ומזה?! אלא אמר רבה בר שילא, לפרש "על טהרו של מזבח": על גלויה דמזבח, מטהר ומפנה הקטורת שנשרף עליו בבוקר, ועל שמייפהו ומגלהו קרי ליה "טהרו" (רש"י זבחים) - וכדכתיב: וכעצם השמים "לטוהר" (לשון: ברור וצלול, רש"י בחומש).
תניא: חנניא אומר: בצד צפוני של גג המזבח הוא נותן את ההזאות שעל גגו.
רבי יוסי אומר: בצד דרומי של גג המזבח הוא נותן.
במאי קמיפלגי:
מר חנניה סבר: פיתחא של קודש הקדשים בבית שני בדרום קאי ובצד זה היה מתחיל, הרי שהיה מסיים בקרן צפונית וכשיטת רבי עקיבא, ולפיכך היה מזה על צד צפון.
ומר רבי יוסי סבר: פיתחא בצפון קאי (וכשיטתו לעיל נא ב), והיה מתחיל בקרן צפונית ומסיים בדרומית, ובמקום שהיה מסיים, שם היה נותן על גג המזבח.  259 

 259.  על פי דרכו של רש"י בכל הסוגיא, צריך להוסיף כאן: רבי יוסי סובר הקפה ברגל הוא עושה או דיליף יד מרגל, ומקיף דרך ימין; וכמו שפירש רש"י בדעתו של רבי יוסי הגלילי, שהרי היינו הך. ואילו לדעת התוספות ישנים, שיטה זו של רבי יוסי שיטה חדשה היא, ואינה צריכה לדין הקפת ימין, אלא "חוזר" הוא לקרן צפונית מזרחית משום ש"עבר" עליה בבואו מן הצפון, (ועל דרך שהקשו - הובא בהערה לעיל - לפי פירושו של רש"י) ; וכן פירשו כאן, וכן הוא בפירוש הר"ח. אמנם המדקדק היטב בלשון רש"י יראה, כי רש"י לא הזכיר כאן כלל הקפה דרך ימין, ולשונו נוטה שמפרש כאן כדברי התוספות ישנים, והדברים צריכים תלמוד. ואף לשונו של רבינו אליקים צריכה תלמוד: וכי נפיק ומטי לקרן מזרחית צפונית יהיב ביה "והדר יהיב לההוא דפגע ברישא" והדר מערבית דרומית ודרומית מזרחית "כדאמר לעיל אליבא דרבי יוסי הגלילי", והדברים נראים כמזכה שטרא לבית תרי. והוסיפו בתוספות ישנים על פי דרכם: כי הגמרא לא היתה חייבת לפרש דברי רבי יוסי על פי שיטתו, אלא על דרך שפירשו הם דברי רבי יוסי הגלילי, דלא תליא בפיתחא בצפון; ורק משום דשמעינן ליה לרבי יוסי דסבירא ליה פיתחא בצפון, נקטה הגמרא ביאור שיטתו - לשיטתו; וגם כדי שלא יחלוק רבי יוסי על רבי עקיבא רבו, בענין הקפה ברגל ובלימוד יד מרגל.
דכולי עלמא - בין חנניה ובין רבי יוסי - מיהא, היכא דגמרן מתנות דקרנות במקום שנגמרים מתנות הדם שעל הקרנות התם יהיב שם הוא נותן על גגו - מאי טעמא?
אמר קרא: "וטהרו וקדשו", (ב) מקום שקדשו בקרנותיו שם טיהרו בהזאות.
שנינו במשנה: שירי הדם של פר ושעיר היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון:
דאמר קרא גבי פר כהן משיח שניתן דמו על מזבח הזהב: "ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד", ותניא בתורת כהנים: "הפר" לרבות פר של יום הכפורים שיהו שייריו נשפכין ליסוד אשר פתח אוהל מועד -
ואי זה הוא "יסוד אשר פתח אוהל מועד" (פתח הבית שהיה במזרח), הוי אומר: יסוד מערבי, שהרי מערבה של מזבח כנגד הפתח היה.
שנינו במשנה: ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומית:
תנו רבנן: כתיב בפרשת חטאת: "ואת כל דמה ישפוך אל יסוד המזבח" (ויקרא ד ל): זה יסוד דרומית; אתה אומר יסוד דרומית, או אינו אלא יסוד מערבית, וכמו שמצינו בחטאות הפנימיות, וילמד סתום מן המפורש (רש"י זבחים).
אמרת: ילמד ירידתו מן הכבש של מזבח החיצון ושיריים בידו ליציאתו מן ההיכל ושיריים בידו אחר הזאות פנים, מה יציאתו מן ההיכל היה שופך בסמוך לו, ואי זה: זה יסוד מערבי; אף ירידתו מן הכבש העומד בדרום המזבח, היה שופך בסמוך לו, ואי זה: זה יסוד דרומי, שהיה סמוך לו בירידתו יותר משאר הרוחות.
תניא: רבי ישמעאל אומר: זה שיריים של מזבח הפנימי וזה של מזבח החיצון היה שופך אל יסוד מערבי של מזבח החיצון.
רבי שמעון בן יוחאי אומר: זה וזה יסוד דרומי.
בשלמא טעמא דרבי ישמעאל ניחא, משום דקסבר: ילמד סתום שיירי מזבח החיצון שלא פירש בהם הכתוב על איזה יסוד הוא שופך ממפורש משיירי מזבח הפנימי שנאמר בהם: אל יסוד המזבח אשר פתח אוהל מועד, והוא יסוד מערבי, וכמו שמבואר לעיל.
אלא רבי שמעון בן יוחאי, מאי טעמא?
אמר רב אשי: קסבר רבי שמעון בן יוחאי: פתחא של היכל בדרום של מזבח קאי, כלומר: דעת רבי שמעון שהיה עומד המזבח כולו בצפון הפתח, "ואין המזבח לפני הפתח כלום, אלא אמה של יסוד דרומי" (רש"י זבחים וראה הערה  260 ), ונמצא ה"יסוד אשר פתח אהל מועד", הוא יסוד דרומי.

 260.  עוד כתב שם רש"י: "אי נמי בצפון "העזרה" קאי, והוו חמש אמותיו כנגד הפתח, ואמה אחת מהן יסוד דרומי, אישתכח דכי נפיק מן הפתח רואה יסוד דרומי לפניו מכוון באמצע הפתח". ועל דרך זה בריטב"א כאן: "צד דרומו של מזבח בלבד הוא שרואה פתח ההיכל בחמש אמות שכנגד חצי הפתח, כי מחצי הפתח מתחיל דרומו של מזבח". וצריך ביאור: אם היה המזבח מגיע עד אמצע פיתחו של היכל, אם כן אף יסוד מערבי נקרא "פתח אוהל מועד" שהרי בחלקו הוא כנגד הפתח ממש. ומלשון רבינו אליקים נראה כפירוש ראשון.
תנא דבי רבי ישמעאל בדבי רבי שמעון בן יוחאי, כלומר: בבית מדרשו של רבי שמעון בן יוחאי היו שונין את משנת רבי ישמעאל, וגורסין בה: זה וזה יסוד דרומית, לאמר: חזר בו רבי ישמעאל.
וסימניך שלא תחליף לאמר: זה וזה יסוד מערבי: משכוה גברי לגברא, תלמידי רבי שמעון משכו את רבי ישמעאל לאמר כדבריהם, שהיו אומרים: זה וזה יסוד דרומי.
שנינו במשנה: אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון וכו' ומועלין בהן:
תנו רבנן:
מועלין מדרבנן (כדמפרש ואזיל) בדמים של הקרבנות אחר כפרה וכסתם משנתנו דקתני "ומועלין בהן" (ריטב"א שי"צ  261 ) ולאחר שיצאו לנחל קדרון (מעילה יא וברש"י שם), דברי רבי מאיר ורבי שמעון.

 261.  וכן כתבו תוספות בפסחים כב א ד"ה מועלין בהן על פלוגתא זו "ופלוגתתם אחר שיצא לנחל קדרון", ומשום דקודם זריקה אין מועלין בו אפילו מדרבנן, כדקאמר רבי שמעון במעילה, ע"ש; ובפשוטו לאו דוקא קודם זריקה, אלא הוא הדין אחר כפרה קודם שיצאו לנחל קדרון, כמבואר במעילה יא א, וברש"י שם. ובתוספות כתבו על מה שאמרו בגמרא, דכולי עלמא מדאורייתא אין מועלין בהם "דאי מדאורייתא לא יצאו ידי מעילה, האיך נמכרין לגננין לזבל", הרי שפירשו המחלוקת על אחר כפרה. ובלקוטי הלכות כתב: איכא מרבותא דמפרשי דהאי ברייתא קאי איצא לנחל קדרון, אבל קודם לזה (כלומר: משעת שחיטה) אפילו רבי מאיר ורבי שמעון סברי דאין מעילה בדמים אפילו מדרבנן, ולפי זה אתיא מתניתין (דקתני: יש בהן מעילה) כרבי מאיר ורבי שמעון, דלדעת חכמים בכל גווני לית בה מעילה כלל. ואית מרבוותא (עיין בפירוש ר"ח, עין משפט) דמוכח מינייהו קצת, דמפרשי דהאי ברייתא קאי אלפני זריקה, ולפי זה אפשר דרק בההיא פליגי רבנן וסברי דאין בו מעילה כלל, אבל ביצא לנחל קדרון גם הם מודים דיש בו מעילה מדרבנן, (כי אחר שיצא לשם חמור יותר, ראה מעילה יא א), ולפי זה אתיא מתניתין דידן כרבנן. ולדינא נקטו רובא דרבבוותא, דקודם שיצא לנחל קדרון אין בו מעילה כלל אפילו מדרבנן בין קודם כפרה בין אחר כפרה, אכן ביצא לנחל קדרון מועלין בהן מדרבנן. וראה רבינו עקיבא איגר שתמה על דברי התוספות הנזכרים: "דלמא פליגי בדאורייתא, והא דנמכרין לגננין היינו כיון דנעשית מצותו אין מועלין, אבל בתחילתו פליגי, וצע"ג" הרי שנקט רעק"א כי מחלוקתם היא לפני זריקה, ותואם עם דברי הר"ח שהביא בלקוטי הלכות. וראה עוד בהערה במשנה, מלשון רש"י בפסחים כב א.
וחכמים אומרים: אין מועלין בהן.

דרשני המקוצר