פרשני:בבלי:יומא סה ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא סה ב

חברותא

וכי מקרבנות צבור קא אמרת שיש קושיא על דברי?!
הרי יש לחלק בין חיוב הבאת השקלים, לבין קרבנות צבור הבאים מתרומת הלשכה: שאני (שונים) קרבנות הצבור שמראש חדש ניסן ואילך אינם באים מהתרומה של השנה שעברה,  116  וכדברי רבי טבי שאמר בשם רבי יאשיה: דאמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: אמר קרא (במדבר כח יד) בענין עולת ראש חדש:

 116.  דברי הגמרא אינם מובנים, שהרי לעיל דיברנו בשקלים שמהם הקריבו את קרבנות הציבור, ומדוע לא נאמר גם בהם שאינם באים מתרומת השנה שעברה? ותירץ הריב"א: לדעת רבי יהודה השקלים החדשים שחייבים הבעלים לשקול, לא יתנו בלשכה של שקלי שנה זו, אלא עם שקלים חדשים שישקלו הציבור לשנה הבאה. ואפילו אם נתנום הגזברים בלשכה של שנה זו, לא פשעו הבעלים בכך ופטורים בשנה הבאה, תוספות הרא"ש. וכעין זה כתוב בתוספות ישנים וריטב"א בשם ריב"א. ועיין רבנו אליקים.
"זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה". הוזכרו בפסוק לשונות חדש מיותרים, ומכאן דרשו חכמים: חדש והבא לי את קרבנות השנה מתרומה חדשה. הלכך מודה רבי יהודה בשעירי יום הכיפורים שאבדו, שאינם קרבים לשנה הבאה.  117 

 117.  ולומדים את ה"שנה" שנאמרה כאן ("לחדשי השנה") ממה שנאמר בענין ניסן "ראשון הוא לכם לחדשי השנה". מכאן שהשנה המוזכרת כאן מתחילה מניסן. רש"י.
ומקשינן: הרי רבי יהודה דיבר על פר ושעיר של יום הכיפורים, ואמר ששניהם ימותו. הא תינח, תירוצו של רבא אמנם מתרץ לענין השעיר שבא מכספי תרומת הלשכה, אבל לענין הפר שבא מכספו של הכהן הגדול, מאי איכא למימר - מדוע אין אומרים שיקרב לשנה הבאה?
ומתרצינן: חכמים גזרו גזירה שאסור להקריב את הפר, אטו (שמא) יבואו להקריב גם את השעיר (הבא מתרומת הלשכה) בשנה הבאה.
ותמהינן על דברי רבא: וכי משום גזירה חכמים אמרו שימותו?! הרי משום גזירה היה די בכך שנאמר שהפר ירעה, ויביא אחר בדמיו לכשיסתאב.
ועוד, אפילו לענין השעיר קשה: הא דרבי טבי אמר רבי יאשיה (שאמר שקרבנות הצבור אינם באים מהתרומה הישנה) מצוה בלבד היא, אבל אם הקריב מהתרומה הישנה יצא בדיעבד.
דאמר רב יהודה אמר שמואל: קרבנות צבור הבאין באחד בניסן ומכאן והלאה, מצוה להביא מן החדש (מתרומת השנה החדשה). ואם הביא מן הישן יצא בדיעבד, אלא שחסר מצוה.
ומאחר שבדיעבד אם הקריב את קרבנות הצבור מהתרומה הישנה יצא ידי חובתו, אין ראוי להמית את השעיר משום דבר שאינו אלא מצוה.  118 

 118.  ריטב"א. וכן נראה מדברי רבנו אליקים. אבל עיין ר"ח.
ונדחה תירוצו של רבא. ומעתה חוזרת הקושיא: מדוע פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו אינם קרבים לשנה הבאה (לדעת רבי יהודה)?
אלא אמר רבי זירא תירוץ אחר:
לפי שאין הגורל שנעשה בשנה זו, קובע משנה לחברתה, לפיכך אי אפשר להקריב את השעיר שנשאר השנה בשנה הבאה.  119 

 119.  ואי אפשר לקבוע על השעירים את שמם אלא על ידי גורל כמבואר בתחילת הפרק.
ומקשינן: ונייתי, נביא שעיר נוסף בשנה הבאה ונגריל עליהם כבתחילה! ומתרצינן: אין עושים כן, משום גזירה, שחששו חכמים שאם יביאו בשנה הבאה את השעיר שנשאר מהשנה, שמא יהיו אנשים שלא יראו שהגרילו על השעירים מחדש, ויאמרו: הגורל קובע משנה לחברתה גם בלא שהגרילו שנית.  120 

 120.  על פי רבנו אליקים.
ומקשינן: הרי רבי יהודה דיבר על פר ושעיר של יום הכיפורים, ואמר ששניהם ימותו, והא תינח, התירוץ של רבי זירא אמנם מתרץ לענין שעיר שמתקדש על ידי גורל.
אבל לענין פר (שאינו צריך גורל) מאי איכא למימר - מדוע אין אומרים שיקרב לשנה הבאה?
ומתרצינן: חכמים גזרו גזירה שאסור להקריב את הפר אטו (שמא) יבואו להקריב גם את השעיר לשנה הבאה.
ותמהינן: וכי משום גזירה אמרו חכמים שימותו?! די היה שנאמר שהפר ירעה (ויביא אחר בדמיו)!  121 

 121.  כל אחד מן האמוראים שתירצו שימותו משום גזירה, היה סבור שהגזירה שהוא דיבר בה חמורה יותר משל חברו, והחמירו חכמים שמשום גזירה זו הבהמה תמות. והגמרא דוחה שאפילו משום אותה גזירה אין ראוי להמית את הקרבן. תוספות ישנים, תוספות רא"ש. וריטב"א.
ונדחה תירוצו של רבי זירא, וחוזרת הקושיא: מדוע פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו אינם קרבים לשנה הבאה (לדעת רבי יהודה)?
והתשובה דלהלן אמרוה רבנן (תלמידי אביי) קמיה דאביי: חכמים גזרו גזירה שאסור להקריב את הפר לשנה הבאה, משום שחששו שמא ימות הכהן הגדול בשנה זו, ויקריבו את פרו, והרי זה חטאת שמתו בעליה שאסור להקריבה.
ומקשינן: הא תינח תירוץ זה אמנם מתרץ לענין הפר השייך לכהן הגדול (ויש חשש שהוא ימות). אבל לענין השעיר ששייך לציבור מאי איכא למימר - מדוע אינו קרב לשנה הבאה?
ומתרצינן: חכמים גזרו גזירה שאסור להקריב את השעיר אטו (שמא) יקריבו גם את הפר.
ותמהינן: וכי משום גזירה אמרו חכמים שימותו?! די היה שנאמר שהשעיר ירעה (ויביאו אחר בדמיו)!
ונדחה תירוץ זה, וחוזרת הקושיא: מדוע פר ושעיר של יום הכיפורים אינם קרבים לשנה הבאה (לדעת רבי יהודה)?
אלא צריך לומר תירוץ אחר:
חכמים גזרו גזירה שאסור להקריב את השעיר לשנה הבאה משום חטאת שעברה שנתה. שחששו שמא עד יום הכיפורים הבא תעבור שנה שלימה משנולד שעיר זה. וחטאת אינה כשרה אלא בתוך השנה הראשונה לחייה.  122  ומיד הגמרא תמהה על התרצן: מדוע אתה קורא לזה גזירה?! הרי ודאי שעד יום הכיפורים הבא עוברת שנה שלימה, וממילא היא גופה (השעיר עצמו) חטאת שעברה שנתה היא, ואסור להקריבה מן התורה!

 122.  בענין חטאת היחיד העובד עבודה זרה נאמר בתורה שיביא חטאת בת שנתה. ושנינו בתורת כהנים: נאמר בענין חטאת יחיד "תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה". ודרשו את המלים שבפסוק זה: "תורה אחת" - לומר לך שכל התורה כולה הוקשה לעבודה זרה. כשם שיחיד העובד עבודה זרה, מביא חטאת בת שנתה, כך גם בשאר עבירות. "יהיה" - לרבות את שעירי הרגלים (של הציבור). "לכם" - לרבות שעירי עבודה זרה. "לעושה" - לרבות שעיר חטאת הנשיא. (רש"י).
והתרצן מיישב את דבריו: הא לא קשיא. יש אופן שעד יום הכיפורים הבא, השעיר לא יפסל מדאורייתא משום חטאת שעברה שנתה. כדברי רבי דלהלן:
דתניא: המוכר בית בבתי ערי חומה, יכול לגאול אותו עד מלאת שנה. ונאמר בענין זה (בויקרא כה ל): "שנה תמימה".
"תמימה" - מלמד, שהוא מונה שלש מאות וששים וחמשה יום, כמנין ימות שנת החמה. ושנת החמה ארוכה משנת הלבנה 1 1 יום.  123  ואפילו אם עיברו את השנה (שאז שנת הלבנה ארוכה משנת החמה), לעולם הולכים אחר שנת החמה.

 123.  שנת החמה - 365 יום. שנת הלבנה 354 יום. (מלבד בשנה מעוברת שמתוסף עוד חודש אדר של 29 יום. סך הכל 383 יום). ומאחר שהתורה אמרה " (שנה) תמימה" למדנו שהשנה צריכה להיות יותר מאשר שנה רגילה. ומכאן שמונים שנה זו על פי החמה. קשה: הרי בענין בתי ערי חומה נאמר "שנה תמימה" ומנין לנו שלומדים את שאר התורה מבתי ערי חומה? ותירץ הריטב"א: הגמרא ידעה שרבי פירש את הפסוק הנאמר בבתי ערי חומה: "עד מלאות לו שנה (שסתם שנה, היא) תמימה". ועיין תוספות ראש השנה ו, ב. ותוספות ישנים כאן.
וחכמים אומרים: בשנה פשוטה (שאינה מעוברת) מונה שנים עשר חדש מיום ליום, כמו שישראל מונים על פי חדשי הלבנה.

דרשני המקוצר