פרשני:בבלי:נדרים כד ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים כד ב

חברותא

דאפילו בקמייתא, דהיינו אפילו במקרים הקודמים, שדחתה הגמרא שיש בהם נימוק שיודו חכמים לרבי אליעזר בן יעקב, כגון שיכול לטעון שאינו כלב, או אינו מלך, בכל זאת חולקים עליו חכמים.  1 

 1.  לפי שעד עתה ניסתה הגמרא לומר שגם חכמים מודים שהמפציר בחברו לאכול עמו ומדירו מנכסיו אם לא יעשה כן, הרי זה נדרי זירוזין. אך משמצינו בברייתא שנחלקו חכמים עם רבי אליעזר בן יעקב במפציר בחברו, שוב אין לנו לומר את התירוצים דלעיל, אלא עדיף לומר שנחלקו עליו בכל המקרים במפציר בחברו לאכול עמו. הר"ן.
ושמע מינה שאכן פליגי רבנן עליה.
ומסקינן: אכן שמע מינה שנחלקו עליו בכל המקרים.
ודנה הגמרא: מאי הוי עלה? כיצד נפסקה ההלכה במחלוקת זו?
תא שמע, דאמר רב הונא: הלכה כרבי אליעזר בן יעקב.
וכן אמר רב אדא בר אהבה: הלכה כרבי אליעזר בן יעקב.  2 

 2.  ומבאר הר"ן כי הגמרא גם מוכיחה שהיה מסורת בידם שנחלקו בכך, והכריעו כרבי אליעזר בן יעקב.
מתניתין:
נדרי הבאי, שאינם נדרים - כיצד?
אמר: קונם עלי דבר זה, אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים.
או שאמר: קונם עלי דבר זה, אם לא ראיתי נחש שעוביו כקורת בית הבד.  3 

 3.  הר"ן מבאר שהמשנה מביאה שתי הלכות חלוקות בנדרי הבאי, ואין אלו שתי דוגמאות גרידא של נדרי הבאי. ההלכה הראשונה היא באדם שראה אנשים רבים מהלכים בדרך, ודרכם של אנשים להגזים ולומר על ציבור גדול שהוא כיוצאי מצרים. ונמצא שתלה את נדרו בדבר אמיתי, לפי שכך מנהג אנשים לומר, ומכח האמת שבדיבורו לא חל נדרו, שהרי אמר שיחול הנדר אם לא ראה כיוצאי מצרים, והוא אכן כן ראה ציבור גדול שדרך אנשים להגזים ולקרותו כך. ואילו ההלכה השניה היא במי שמגזים בדבר שאינו יכול להיות כלל, לפי שאין נחש שהוא עשוי בקעים בקעים כקורת הבד, ולכן, מכח השקר שבדיבורו לא חל נדרו, שהיות ודבר שכזה אינו בנמצא כלל, ודאי נדר הבאי הוא, ולא התכוון כלל לנדור.
גמרא:
תנא בברייתא: רק נדרי הבאי - מותרין.
אבל שבועות הבאי - אסורין מדרבנן מחמת חומר השבועה.  4 

 4.  כך היא הגירסא לפנינו, ולפיה מבאר הרא"ש את הסוגיה שלפנינו, וביאורנו יהיה לפי הרא"ש. אך לר"ן יש גירסא שגם שבועות הבאי מותרות, ולפי זה ביאר את הסוגיה במהלך שונה.
ודנה הגמרא: היכי דמי "שבועות הבאי", שהן אסורות?
אילימא, דאמר "שבועה - אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים", ולא אסר דבר בשבועתו -
וכי מידעם, משהו שיש בו ממש, קאמר! והרי אין כל משמעות לדברים שכאלו, ומה יש כאן לאסור.
אמר אביי: כגון דאמר "שבועה שראיתי בדרך הזאת כעולי מצרים", ואם כי היא שבועת הבאי, אסור לו להשבע כך, מדרבנן, לפי שהחמירו חכמים בשבועות מחמת חומר השבועה.
אמר תמה ליה רבא: אם כן, שנשבע שראה כעולי מצרים, הרי גם אם דרך אנשים לומר כן על ציבור רב, להשבע בלשון הזאת אסור, שהרי לא ראה למעשה כיוצאי מצרים, ולמה לי למימר שהיא אסורה? ועוד, שבועה - דומיא דנדר קתני! ובנדר מדובר שאסר עליו פירות בקונם אם לא ראה כעולי מצרים, וגם בשבועה צריך להעמיד שנשבע על פרות שלא יאכלם אם לא ראה כעולי מצרים.
אלא, אמר רבא: מדובר בברייתא באומר "יאסרו פירות העולם עלי בשבועה, אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים". ואסור לו לאכול את הפירות, אף על פי שדרך בני אדם לקרוא להמון רב "יוצאי מצרים", מחמת חומר השבועה. אם כי הוא לא נאסר מן התורה, שהרי כן ראה כ"יוצאי מצרים" בלשון בני אדם.
אמר ליה רבינא לרב אשי: ודלמא האי גברא, קינא דשומשמני חזא, קן של נמלים רבות ומרוכזות במקום אחד, ראה, ואסיק להון שמא, וקרא להם שם "עולי מצרים", ושפיר משתבע!

דרשני המקוצר