פרשני:בבלי:גיטין פד א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

גיטין פד א

חברותא

מסתברא, בין לרבי אליעזר ובין לרבנן, הגט כשר, דכיון דפסקה ממנו להיום, פסקה ממנו לגמרי  32 .

 32.  ולענין הנאת ממון לזמן כתב הר"ן בשם הרא"ה שהוא הדין בדיני ממונות המוכר שדה לחבירו לזמן אמרינן דכיון שפסקה פסקה וקנאו לעולם, וברעק"א חו"מ סי' רי"ב סעיף ד' הוכיח שהשו"ע והרמב"ם חולקים על הרא"ה וסוברים שהקרקע חוזרת לבעליה אחרי שעבר זמן המכר. ועיין באבני מילואים סי' כ"ח ס"ק נ"ג ובקובץ הערות סי' נ"ו.
תנו רבנן:
האומר לאשתו: הרי זה גיטך על מנת שתנשאי לפלוני. הרי זו לא תנשא, ואם נשאת לא תצא.
שואלת הגמרא - מאי קאמר? מה כוונת הברייתא שלא תנשא? האם הכוונה שלא תנשא לאותו פלוני, או שלא תנשא לכל אדם.
אמר רב נחמן -
הכי קאמר כך היא כוונת הברייתא:
אף על פי שהתנה עמה שתנשא לאותו פלוני, מכל מקום הרי זו לא תנשא לו, וטעמא, שמא יאמרו: נשיהן נותנין במתנה! יראה הדבר כאילו הוא מחייב אותה להנשא לאותו פלוני, ואין לך לעז גדול מזה. ולכן, אם נשאת לאחר, לא תצא, כדי שלא יהיה חיזוק לתנאי של המגרש.
שואלת הגמרא -
הרי מעיקר הדין, כיון שהתנה עמה שאינו מגרשה אלא אם תנשא לפלוני, אם כן אין הגט חל עד שתנשא לאותו פלוני, וכיון שאסרנו אותה להנשא לאותו פלוני הרי לא מתקיים התנאי, והגט בטל למפרע, ואסור לה להינשא, ומדוע אם נשאת לא תצא?
וכי משום הגזרה שמא יאמרו שהוא נותן את אשתו במתנה, לא מפקינן מיניה, לא נוציא אותה מבעלה השני, ושרינן אשת איש לעלמא, ונתיר אשת איש להנשא לשוק.
אלא, אמר רב נחמן, הכי קאמר, כך כוונת הברייתא אם אמר לאשתו הרי את מגורשת על מנת שתנשאי לפלוני, הרי זו לא תנשא לאותו פלוני, שמא יאמרו נשיהם נותנין במתנה. ואם בכל זאת נשאת לאותו פלוני, בדיעבד, לא תצא, דמשום גזרה דרבנן לא מפקינן לא מוציאין אשה מבעלה.
אמר ליה רבא לרב נחמן: מדבריך משמע שרק לאותו פלוני הוא דלא תנשא, הא לאחר תנשא, שהרי לא אסר עליה להינשא לכל העולם חוץ מלאותו פלוני, אלא התנה עמה שתינשא גם לאותו פלוני, אבל היא יכולה בינתיים להינשא לאדם אחר.
והא בעי קיומי לתנאה! אבל הרי סוף סוף היא מחוייבת לקיים את התנאי להנשא לאותו פלוני, ומדוע היא מותרת להנשא לאדם אחר, הרי יש לחשוש שהיא לא תקיים את התנאי.
וכי תימא, ואם תרצה לומר, דאפשר דמינסבא היום, שתנשא היום לאדם אחר ומיגרשה למחר, ולמחר הוא יגרשנה, ותינשא לאותו פלוני שבעלה התנה עמה שתנשא לו, ומקיימא לתנאה.
ולכן אנו מתירים לה להנשא היום לאדם אחר, ולא חוששין שהיא לא תקיים התנאי  33  -

 33.  והקשה בקובץ ביאורים אות נד דהא מבואר בגמרא לעיל (כח - ב) שחוששין לשמא ימות, ואם כן מדוע אנו מתירין לה להנשא לאדם אחר ולא חוששין שמא ימות אותו פלוני בינתיים, ולא תוכל לקיים את התנאי.
ולהך דפליגת עליה דרב יהודה קמדמית ליה, ואת הסברא הזו, שאין חוששין שלא יתקיים התנאי, אתה מדמה למה שנחלקת עם רב יהודה - דאתמר במסכת נדרים -
האומר קונם עיני בשינה, שאסר על עצמו בנדר לישון היום, אבל התנה שנדרו יחול רק בתנאי אם אישן למחר, ונמצא שאין השינה של היום אסורה עליו אלא אם כן יישן למחרת, אבל אם לא יישן ביום השני, אין שינת היום אסורה עליו.
אמר רב יהודה, אף על פי שאם לא יישן למחר אינו עובר על נדרו, בכל זאת אל יישן היום, לפי שיש לו לחשוש שמא יישן גם למחר, ונמצא שעובר למפרע על נדרו במה שישן ביום הראשון.
ורב נחמן אמר, יישן היום. הוא רשאי לישון היום, ואין חוששין שמא יישן למחר, מפני שאם ישן היום, בודאי יזהר שלא לישון למחרת, כדי שלא יעבור למפרע על איסור לא יחל דברו.
ולכן גם באופן שהתנה עמה שתנשא לפלוני, סובר רב נחמן שמותרת להנשא לאחר, ולא חוששים שהיא לא תקיים את התנאי, אלא תקיימנו לאחר גירושיה.
ופריך: הכי השתא!? הרי אין דמיון בין המקרים?
התם, כשאומר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר, הרי בדידיה קיימא, קיום התנאי תלוי בו. דאי בעי, שהרי אם הוא רוצה, מבריז נפשיה, יכול לנקוב לעצמו בסילואתא קוצים, ולא נאים ולא ישן למחר. ולכן אין אנו חוששים שהוא לא יקיים את התנאי  34  -

 34.  והקשו בתוס' בנדרים כה - ב דאם כן מדוע סובר רב יהודה שחושיין שמא ישן, הרי אם ישן בשוגג לא יעבור על שבועתו דאין כאן 'האדם בשבועה', ואי במזיד מדוע שנחשוש שלא יבריז, ותירצו דכיון שבתנאי אדם לא נזהר ממילא אנו חוששין שגם לא יבריז לעצמו.
אבל הכא, באומר על מנת שתינשאי לפלוני, וכי בדידה קיימא לאיגרושי? וכי בידה להתגרש מבעלה ולחזור ולהינשא לאותו פלוני, הרי אין זה בידה, ואם כן, עדיין יש לחשוש שלא תוכל לקיים את התנאי, ותהא אשת איש למפרע  35 .

 35.  ועיין בתוס' רי"ד שכתב שיש סברא לחלק בין סוגיין לקונם, דהתם אם ישן היום אינו עובר על איסור אלא במה שישן אתמול, ובזה יש לומר דמאי דהוה הוה, אבל הכא הרי על ידי שמתבטל התנאי היא עוברת על איסור מכאן ולהבא, ודבריו צ"ע שהרי הגמרא אומרת חילוק אחר.
אלא, אמר רבא -
כך כוונת הברייתא: אם אמר לה הרי זה גיטך על מנת שתנשאי לפלוני, הרי זו לא תנשא לא לאותו פלוני, ולא לאחר -
לאותו פלוני לא תנשא, משום שמא יאמרו נשותיהם נותנין במתנה. ולאדם אחר לא תנשא, דבעיא קיומיה לתנאה, משום שאין הגט חל עד שתקיים את התנאי ותנשא לאותו פלוני.
ואם בכל זאת היא נשאת לאותו פלוני, אף שגזרו עליה שלא תינשא לו, מכל מקום, בדיעבד, לא תצא, דמשום גזרה דרבנן לא מפקינן אין מוציאין אשה מבעלה.
אבל אם היא נשאת לאחר, אפילו בדיעבד, תצא. דבעיא לקיומיה לתנאה, שהרי כל זמן שלא קיימה את התנאי, לא חל הגט, והרי היא אשת איש.
תניא כוותיה דרבא. וכן שנינו בברייתא כדברי רבא -
הרי זו לא תנשא, לא לאותו פלוני ולא לאחר. ואם נשאת לו, לאותו פלוני, לא תצא. אבל אם נשאת לאחר, תצא  36 .

 36.  וכתב הר"ן שמכל מקום היא צריכה גט מבעלה השני, דכיון שהיא יכולה כעת לקיים את התנאי ולהנשא לאותו פלוני ונמצא גט קיים ובניה מאותו אחר כשרים, ומשום הכי צריכה הימנו גט כדי שלא תהא אשת איש, אולם הביא מהרמב"ם שאם היא נשאת לאחר לפני שקיימה את התנאי בטל הגט ובניה שנולדו מהאחר הוו ממזרין, וכבר הקשו עליו הראשונים מדוע הגט בטל הרי היא יכולה עדיין לקיים את התנאי.
תנו רבנן -
המגרש את אשתו, ואמר לה: הרי זה גיטך, על מנת שתעלי לרקיע  37 , או שאמר לה, על מנת שתרדי לתהום, או שאמר לה על מנת שתבלעי קנה של ד' אמות, או שאמר לה על מנת שתביאי לי קנה בן ק' אמה, או שאמר לה על מנת שתעברי את הים הגדול ברגליך, אינו גט. כיון שברור לנו בכל האופנים האלו שהיא לא תוכל לקיים את התנאי, ולכן אינו גט  38 .

 37.  וברי"ף גרס בברייתא על מנת שתפרחי באויר, והקשה בגליוני הש"ס שהרי מצינו במדרש שאלכסנדר מוקדון היה פורח באויר, ותירץ דלשון פריחה משמע שפורח בכוחות עצמו כעוף הפורח באויר, ואלכסנדר לא היה פורח בכוחות כצמו בלבד.   38.  ובתוס' הביאו שבגמרא בבבא מציעא הגרסא בברייתא אם נתקיים התנאי הרי זה גט ואם לאו אינו גט, והקשה התוס' מה שייך לומר אם נתקיים, הרי הוא התנה עמה שתעשה דברים שאי אפשר לקיימם, ותירצו שאפשר לקיים את התנאי על ידי שם. ובגליון הש"ס ציין רבי עקיבא איגר למה שמבואר בגמרא בחגיגה יד ב שארבעה נכנסו לפרדס וכתבו בתוס' שם שנכנסו על ידי שם. וכתב בספר משאת המלך דמכל מקום אינו דומה לדברי התוס' בסוגיין, שהרי מבואר בתוס' שם שלא נכנסו ממש על ידי שם אלא היה נראה להם כאילו הם נכנסו, אבל באופן שמתנה עמה על מנת שתעלי לרקיע הרי אינו מתכוין שיראה כאילו עלתה אלא שעל ידי השם גם הגוף יעלה לרקיע.
רבי יהודה בן תימא אומר -
גט כזה, שהתנה עמה בדברים שאי אפשר לקיימם, גט כשר הוא, ומדוע?
משום שכלל אמר רבי יהודה בן תימא -
כל מי שהתנה תנאי שידוע לנו שאי אפשר לו לקיימו בסופו, ובכל זאת הוא התנה עליו מתחילתו, אנו תולין שאינו מתכוין להתנות שאם לא תעשה כן גיטה בטל, אלא כוונתו שגם אם לא תקיים את התנאי הגט כשר. ומה שאמר לה כן אינו אלא כמפליגה בדברים, רצונו לצער אותה בדברי הבאי. ולכן, אף שלא נתקיים התנאי, זה גט כשר  39 .

 39.  ונחלקו המפרשים האם סברת מפליגה בדברים היא סברא בפני עצמה שלכן אין תנאי חל, או שעיקר טעמו של רבי יהודה בן תימא הוא משום שילפינן מבני גד ובני ראובן שצריך שיהא התנאי אפשר לקיימו, אלא שלולא הסברא שמפליגה בדברים לא היינו למדים זאת מבני גד, דרק מילתא דמסתברא לומדים מבני גד, והועילה סברא זו שנלמד דין זה מבני גד. ונפקא מינא באופן שהיה סבור בזמן ההתנאה שאפשר לקיימו וטעה, ובאמת אי אפשר לקיימו, דמשום מפליגה בדברים ליכא אבל משום גזה"כ איכא. ובעצמות יוסף בקידושין סא א כתב שלכן לא סמך הטור את דין תנאי שאפשר לקיימו לשאר משפטי התנאים, כיון שלומדים זאת מסברא, אולם בריטב"א בבבא מציעא צד א כתב כהצד השני.
אמר רב נחמן אמר רב: הלכה כרבי יהודה בן תימא, שהמתנה תנאי שאי אפשר לקיימו, אינו תנאי, ולכן זה גט כשר.
אמר רב נחמן בר יצחק -
מתניתין נמי דיקא. אף מהמשנה במסכת בבא מציעא, מדוייק כדעת רבי יהודה בן תימא -
דקתני - כל תנאי שאפשר לו לקיימו בסופו, והתנה עליו בתחילתו, תנאו קיים.
ומשמע, דוקא באופן שאפשר לקיים את התנאי, התנאי קיים, הא, אבל אם אי אפשר לקיים את התנאי, תנאו בטל והמעשה קיים.
שמע מינה שהלכה כרבי יהודה בן תימא.
איבעיא להו:
האומר לאשתו הרי זה גיטיך על מנת שתאכלי בשר חזיר, מהו? האם זה נחשב כתנאי שאי אפשר לקיימו, או לא.
אמר אביי: היא, היא! הרי זה דומה לאומר הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע, שנתבאר שהתנאי בטל והגט כשר, והוא הדין באופן שהתנה עמה שתאכל בשר חזיר, זה תנאי שאי אפשר לקיימו, והתנאי בטל והגט כשר.
רבא אמר: המתנה על מנת שתאכלי בשר חזיר, אינו גט עד שתקיים את התנאי ותאכל בשר חזיר, ואינו דומה למתנה עמה על מנת שתעלי לרקיע, כיון ששם זה דבר שאי אפשר לקיימו במציאות, ומשום כך סובר רבי יהודה בן תימא שהתנאי בטל והמעשה קיים. אבל באופן שהתנה עמה שתאכל בשר חזיר, הרי אפשר דאכלה, ולקיא. היא יכולה לאכול את הבשר חזיר, ותלקה על האכילה. וכיון שמצד המציאות אפשר לקיים את התנאי, אלא שאיסור אכילת חזיר מעכב עליה מלאכול, זה נחשב כתנאי שאפשר לקיימו, ואינו גט עד שתקיים את התנאי.
ואם כן יוצא - שלדעת אביי, מה שרבי יהודה בן תימא אמר את דבריו בלשון כלל, ומשמע שבא לרבות עוד מקרים, זה בא לאתויי, שגם באופן שאמר לה על מנת שתאכלי בשר חזיר, זה נחשב כתנאי שאי אפשר לקיימו, והתנאי בטל והמעשה קיים.
ולדעת רבא, מה שרבי יהודה בן תימא אמר 'כזה גט', ומשמע שדוקא זה ולא אחר, זה בא למעוטי באופן שאמר לה על מנת שתאכלי בשר חזיר, אף שאם היא תאכל את הבשר חזיר היא תתחייב במלקות, מכל מקום כיון שבמציאות היא יכולה לאכול, אינו גט עד שתקיים את התנאי.
מי תיבי:
המגרש את אשתו, ואמר לה הרי זה גיטך על מנת שתבעלי לפלוני, אם נתקיים התנאי, ונבעלה לפלוני הרי זה גט  40 , ואם לאו אינו גט -

 40.  והקשה התוס' רי"ד כיון שהגט תלוי בבעילתו איך יכול לבוא עליה, הרי כל זמן שלא מתקיים התנאי עדיין היא אשת איש, ומתרץ התוס' רי"ד שהגט והבעילה באין כאחד, וכיון שמיד שבא עליה היא כבר מגורשת, מותר לו לבא עליה, וכל שכן אם נסבור שבאומר על מנת זה כמו שאמר לה הרי זה גיטך מעכשיו אם תבעלי לפלוני, נמצא דכשבא עליה היא מגורשת למפרע ומתברר שלא בא על אשת איש. אולם ברשב"א הביא מהירושלמי דלכתחילה אסור לפלוני לבעול ורק אם עבר ובעל חל הגט למפרע, ועיין בשערי יושר שער ז' פרק י"ח שהאריך בביאור דברי הרשב"א.
ואם אמר לאשתו הרי את מגורשת על מנת שלא תבעלי לאבא שלי, וכן לא תבעלי לאביך הרי זה גט, ואין חוששין שמא נבעלה להן באיסור  41  - ומדייקת הגמרא מהברייתא:

 41.  וכתב רש"י דממה שנקטה הברייתא בסיפא בציור שאמר לה על מנת שלא תיבעלי לאבא ולאביך, ולא נקטה באותו ציור שכתוב ברישא באופן שאמר לה על מנת שלא תיבעלי לפלוני, משמע שבאופן זה אינה מגורשת, ודימה זאת לאומר לה על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם דאינו גט. והקשה הרשב"א דהרי הטעם שבאומר לה על מנת שלא תבעלי לאבא ולאביך הוי גט, הוא משום שלא חוששין שתבעל להם באיסור, ואם כן גם באופן שאמר לה על מנת שלא תבעלי לפלוני, כיון שאם תיבעל לאותו פלוני בטל הגט למפרע ונמצא שנבעלה כשהיא אשת איש, ותירץ הרשב"א שעדיין יש לחשוש שאחרי שימות בעלה הראשון היא תיבעל לאותו פלוני, דהשתא לא עברה על איסור אשת איש, ונמצא שבניה שנולדו לפני שבעלה הראשון מת הם ממזרים. ובגוף דברי רש"י שהאומר על מנת שלא תיבעלי לפלוני, דאין זה גט משום דדמי לעל מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם, ומשמע דחד טעמא הוא, וכמו שבאומר על מנת שלא תלכי לבית אביךלעולם אינו גט משום דחסר בכריתות של הגט כיון שכל ימיה היא אגודה בו, הוא הדין באופן שאמר לה על מנת שלא תיבעל לפלוני חסר בכריתות של הגט כיון שהיא אגודה בו ומחמתו אינה יכולה להבעל לאותו פלוני, והקשה הרשב"א דהרי כאן זה דומה לאומר לה על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני, דכיון שאפשר שימות לפניה היא מגורשת, והוא הדין הכא כיון שאפשר שהוא ימות לפניה זה גט כשר. ועיין במהרש"א שביאר דברי רש"י באופן אחר.
ואילו באופן שאמר לה הרי את מגורשת על מנת שתבעלי לאבא שלי, ותעברי על איסור ערות כלתו, וכן האומר על מנת שתיבעלי לאביך, ותעברי על איסור ערות בתו, לא קתני בברייתא שאינה מגורשת עד שיתקיים התנאי, אלא אדרבה, באופן זה היא מגורשת על אף שלא תקיים את התנאי -
בשלמא לאביי ניחא, דמשום כך האומר על מנת שתיבעלי לאבא ולאביך הגט כשר, כיון שאינה יכולה לקיים את התנאי מחמת איסור ערוה, וזה נחשב כתנאי שאי אפשר לקיימו, ולכן אפילו אם לא יתקיים התנאי הגט כשר -
אבל לרבא, הסובר שהמתנה תנאי שאי אפשר לקיימו מחמת שיש איסור תורה בקיום התנאי, אינו נחשב כתנאי שאי אפשר לקיימו, ואף לרבי יהודה בן תימא לא חל הגט עד שתקיים את התנאי, קשיא מדוע הברייתא לא כתבה שבאופן שאמר לה על מנת שתבעלי לאבא ולאביך אינה מגורשת עד שתקיים את התנאי.
מתרצת הגמרא:
אמר לך רבא:
בשלמא באופן שהתנה עמה שתאכל בשר חזיר, הרי אפשר דאכלה, ולקיא. יתכן שתאכל, ותלקה, ואז יתקיים התנאי.
וכן באופן שהתנה עמה על מנת שתיבעלי לפלוני, נמי יכול להתקיים התנאי. שהרי אפשר דמשחדא ביה בממונא, שהיא יכולה לשחד אותו בממון שיבא עליה  42  - אלא אבא ואביך, באופן שהתנה עמה על מנת שתיבעלי לאבא ולאביך, וכי בדידה קיימא בידה לקיים את התנאי? הרי נהי דאיהי עבדא איסורא, אפילו אם היא מסכימה להיבעל באיסור בשביל קיום התנאי, אבל אבא ואביך, מי עבדי איסור!? הרי אביו או אביה לא יסכימו לעבור על איסור ערוה של כלתו או בתו, וכיון שלא יכול להתקיים התנאי, אין הוא חל, והגט כשר.

 42.  וברש"י ד"ה אמר לך רבא ביאר דיכולה לשחד אותו בממון ואם אינו רוצה לישאנה באיסור ישאנה בהיתר. והיינו דהיה קשה לרש"י מה ההבדל בין היכא שהתנה עמה שלא תיבעל לאבא ואביך להמתנה עמה שתיבעל לפלוני, הרי להיבעל לפלוני זה גם איסור כיון שאינה אשתו והוי דרך זנות, ולכן הוסיף רש"י שיכול לישאנה ולבעול בהיתר, אולם בתוס' ד"ה על מבואר שהחילוק הוא שאיסור פנויה אינו איסור חמור כל כך כמו באבא ואביך שזה איסור ערוה, ולכן היא תוכל לשחדו שיבא עליה, ובריטב"א הביא את שני הפירושים.
ואם כן יוצא לנו - שלרבא הכלל של רבי יהודה בן תימא בא לאתויי, לרבות שגם באופן שהתנה עמה על מנת שתיבעלי לאבא ולאביך זה נחשב לתנאי שאי אפשר לקיימו, והתנאי בטל, והמעשה קיים -
ומה שרבי יהודה אמר ש'כזה גט', כוונתו למעוטי, למעט, שרק באופן שאמר לה על מנת שתעלי לרקיע זה נחשב לתנאי שאי אפשר לקיימו, אבל באופן שאמר לה על מנת שתאכלי בשר חזיר, כיון שבמציאות היא יכולה לקיים את התנאי, אינו גט עד שתאכל בשר חזיר.

דרשני המקוצר