פרשני:בבלי:בבא בתרא קנא ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קנא ב

חברותא

וכי קיימא, כשעמדה מחוליה, הות הדרא בה, היתה חוזרת בה, כדין מתנת שכיב מרע בכולה, שאם עמד, חוזר.
זימנא חדא, חלשת, פעם אחת, כשחלתה, שלחה ליה: תא קני! שלחה לרב יוסף שיבוא לקנות. שלח, לא בעינא! הוא השיב שאינו רוצה לבוא, כיון שהיא תמיד היתה חוזרת בה. שלחא ליה: תא קני כל היכא דבעית! בוא וקנה באיזה אופן שתרצה.
אזל, שיירה, וקנו מינה. הוא שייר לאחותו מקצת מהנכסים, ועשה קנין, כדי שהיא תהא מתנת שכיב מרע במקצת, כי קיימא, שהיא קיימת, וגם אם עמד, אינו חוזר.
הדרא בה, כשעמדה מחוליה, שוב חזרה בה.
אתאי לקמיא דרב נחמן, היא באה לפני רב נחמן כדי לבטל את המתנה.
שלח ליה, תא! שלח לרב דימי שיבוא. לא אתא. לא בא.
אמר, מאי איתי!? הא שיירה, וקני מינה! אמר רב דימי, אין לי מה לבוא ולדון, כיון שזו היתה מתנה במקצת, והיא אינה יכולה לחזור בה.
שלח ליה רב נחמן: אי לא אתית, אם לא תבוא, מחינא לך בסילוא דלא מבע דמא, אכה אותך בקוץ מכאיב, שאינו מוציא דם! והכוונה היא לנדוי.
בא רב דימי בר יוסף לדין לפני רב נחמן. אמר להו לסהדי, שאל רב נחמן את העדים: היכי הוה מעשה? איך היה מעשה הנתינה? אמרו ליה: אמרה הכי! העדים אמרו שכך היא אמרה: ווי דקא מיתה הך איתתא! אוי לי שאני הולכת למות, ולא אראה את אחי! אמר להו רב נחמן: אם כן, הוה אותה אשה "מצוה מחמת מיתה", כיון שאמרה שנותנת מחמת מיתה. ומי שהוא "מצוה מחמת מיתה", חוזר אפילו במתנה במקצת.
ועתה מבארת הגמרא את הדין של מתנת שכיב מרע במקצת.
איתמר, מתנת שכיב מרע במקצת, איזה דין יש לה.
אמר רבא אמר רב נחמן: הרי היא כמתנת בריא, ובעיא קנין.
פעם אחת, אמרוה רבנן קמיא דרבא, משמיה דמר זוטרא בריה דרב נחמן, דאמר משמיה דרב נחמן אחרת ממה שאמר רבא בשמו: הרי היא כמתנת בריא והרי היא כמתנת שכיב מרע. יש למתנה זו גם דיני מתנת בריא וגם דיני מתנת שכיב מרע.
ומבארת הגמרא: הרי היא כמתנת בריא, שאם עמד אינו חוזר. כיון שנתן מקצת, דעתו שתחול המתנה מחיים כמו מתנת בריא.
והרי היא כמתנת שכיב מרע דלא בעיא קנין. לא צריך בה קנין, לפי שהוא שכיב מרע, לכן תקנו רבנן שיקנה בלי קנין.  75 

 75.  לפי הריטב"א שרבנן תקנו כדי שלא תטרף דעתו אפילו שנותן מקצת.
אמר להו רבא לאותם רבנן: לאו אמינא לכו, האם לא אמרתי לכם, לא תיתלו בוקי סריקי ברב נחמן! אל תאמרו בשם רב נחמן דברי הבלים! אלא, הכי אמר רב נחמן, הרי היא כמתנת בריא, ובעיא קנין. יש לה דין מתנת בריא גמורה, וצריך קנין. ולא תקנו חכמים שיכול לחזור אלא רק במתנה בכולה, שמוכח ממנה שנותן מחמת מיתה.
והגמרא מנסה לדחות את דברי רב נחמן שמתנת שכיב מרע במקצת צריך קנין.
איתיביה רבא לרב נחמן ממה ששנינו במשנה: שייר קרקע כל שהוא, מתנתו קיימת, ולא יכול לחזור כשעמד מחוליו.
ומדייק רבא: מאי לאו, דלא קני מיניה, האם לא מדובר בלי קנין, אפילו שזה מתנה במקצת!?
דוחה רב נחמן: לא. דקנו מיניה. מדובר במשנה עם קנין.
אך שאל רבא: אי הכי, אם כך, אימא סיפא, יהיה קשה מהסיפא: לא שייר קרקע כל שהוא, אין מתנתו קיימת, ואם עמד יכול לחזור.
ואי דקנו מיניה, אמאי אין מתנתו קיימת!? אם מדובר במשנה עם קנין, אם כן גם כשנותן את הכל לא יכול לחזור, כי היות ועשה קנין, הרי זה נחשב כמתנת בריא.
אמר ליה רב נחמן: הכי אמר שמואל, שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים, אף על פי שקנו מידו, אם עמד, חוזר, כמתנת שכיב מרע. והטעם, בידוע שלא היה מצוה אלא מחמת מיתה. אנן סהדי שהוא נותן רק על דעת זה שימות, ולכן, אם עמד חוזר, למרות שהיה קנין.
איתיביה רב משרשיא לרבא: מעשה באמן של בני רוכל שהיתה חולה, ואמרה תנתן "כבינתי" (תכשיט) לבתי, והיא בשיווי של שנים עשר מנה, ומתה, וקיימו חכמים את דבריה לאחר מותה. ומשמע שקיימו את דבריה ולא את קנינה, ומוכח שאף במקצת לא צריך קנין.
דוחה הגמרא: התם, במצוה מחמת מיתה. שם היא הדגישה שנותנת כיון שהולכת למות, ולכן לא צריך קנין. כיון שאף זה כלול בתקנה שדברי שכיב מרע ככתובין ומסורין.
איתיביה רבינא לרבא ממה ששנינו: האומר תנו גט זה לאשתי, ושטר שחרור זה לעבדי, מי שמינה שלוחים לגרש את אשתו או לשחרר את עבדו, לא יתנו לאחר מיתה, לא יתנו את הגט או את שטר השחרור לאחר מותו, לפי שאין גט לאחר מיתה.  76  כיון שלאחר מיתה היא כבר לא אשתו והעבד לא עבדו. אבל אם אמר תנו מנה לפלוני, ומת, יתנו לאחר מיתה. ובפשטות זה בלי קנין, כפי שמבארת הגמרא:

 76.  החדוש אצלנו הוא, שאף על פי שמינה שליח בחייו, בכל זאת אין גט לאחר מיתה, כיון שהאישות כבר פקעה על ידי המיתה. כך מבואר בתוד"ה תנו. והקצוה"ח סי' קפ"ח סק"ב הוכיח מכאן כשיטת הרמב"ם, שהשליח נכנס להיות במקום המשלח, ולכן גם לאחר מותו הוא נשאר שליח, ואינו יכול לגרש רק כיון שנפקעה האישות, ובעבד הוא כבר לא ברשותו אלא ברשות יורשים.
וממאי דלא קנו מיניה? מנין שלא היה קנין?
דומיא דגט, דומה לגט, מה גט, לאו בר קנין, כמו שאי אפשר לגרש אשה על ידי שמקנה לה את בגט באמצעות קנין, אלא צריך לתת את הגט ליד האשה, ורק כך היא מתגרשת.  77  אף האי נמי, דלא קנו מיניה. כך גבי נתינת המתנה מדובר שהיא היתה ללא קנין.

 77.  מוכח מסוגייתנו שאי אפשר לגרש אשה על ידי הקנאת שטר הגט לאשה, מבלי לתת לה לידה (או לרשותה), וכשיטות הראשונים בהזורק עז ב, ולא כשיטת רש"י שאפשר לגרש אשה על ידי הקנאת הגט בקנין אגב, מבלי לתת את הגט בידה. ובפשטות סובר רש"י, שאפשר לגרש אף על ידי קנין אפילו שלא נותן לידה. ומיישב בקצוה"ח (רב ד), שאפילו לשיטתו של רש"י, קנין חליפין, שזה לא דרך נתינה אלא דרך קנין, לא מועיל. ואצלנו כוונת הגמרא לקנין חליפין.
ומוכח מכאן, שמתנת שכיב מרע במקצת לא צריך קנין.
דוחה הגמרא: התם נמי, במצוה מחמת מיתה. ולכן אף במקצת לא צריך קנין, כיון שמוכח שנותן מחמת מיתה.
רב הונא בריה דרב יהושע אמר, חולק על התרוצים שנאמרו לעיל, וסובר: מצוה מחמת מיתה בעלמא, בעיא קנין, כיון שזה היה מתנה במקצת, לא תקנו שיוכל להקנות באמירה בלבד.
וכי תניא הני מתנייתא, כל הברייתות שהוכחנו שלא צריך קנין, מדובר בהן במחלק כל נכסיו. שאמנם לא נתן לפלוני רק מנה, אבל זה רק חלק מכל הנכסים שהוא מחלק ולא משאיר לעצמו, דההוא - מתנת שכיב מרע שויוה! באופן הזה, חכמים נתנו לו דין של מתנת שכיב מרע, כיון שבסופו של דבר מחלק את כל נכסיו.
והלכתא, אבל להלכה, לא פוסקים כמותו, אלא: מתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין, ואף על גב דמת, ולא חזר בו.
אבל אם מצוה מחמת מיתה, לא בעיא קנין, אפילו שנתן רק מקצת מנכסיו, והוא דמת. אבל אם עמד, חוזר! אם עמד מחוליו חוזר, ואף על גב דקנו מיניה, למרות שהיה גם קנין יכול לחזור, כיון שיש אומדנא שנתן רק על הצד שימות.

דרשני המקוצר