פרשני:בבלי:יומא טז א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא טז א

חברותא

דרומית  מזרחית - היא לשכה שהיו עושין בה לחם הפנים.
מזרחית צפונית - בה גנזו בית חשמונאי אבני מזבח ששקצום מלכי יון, לפי שחיללום, בהקריבם עליו קרבן קרבן לעבודה זרה.
צפונית מערבית - בה היה, ברצפתה, פתח שבו היו יורדין לבית הטבילה.
ונמצא, שמשנה זו שבמסכת מידות, האומרת שלשכת הטלאים היתה במקצוע הדרומית מערבית של בית המוקד, סותרת את המשנה במסכת תמיד המעמידה אותה בקרן צפונית מערבית של בית המוקד.
אמר רב הונא: מאן תנא מסכת מדות - רבי אליעזר בן יעקב היא. ואילו את מסכת תמיד שנה תנא אחר.
והראיה שרבי אליעזר בן יעקב הוא התנא השונה את מסכת מידות:: דתנן בה (ב ה):
עזרת נשים היתה: אורך מאה ושלשים וחמש אמה על רוחב מאה ושלשים וחמש אמה.
וארבע לשכות היו בארבע מקצועותיה פינותיה. ומה היו משמשות?
א. דרומית מזרחית - היא היתה לשכת הנזירים.
ששם נזירים מבשלים את שלמיהן, כיון שצריכים לתת לכהנים את הזרוע המבושלת של איל השלמים שלהם, ולכן היו צריכים לבשל את כל בשא האיל במקום קדוש.
וכן מגלחין שם הנזירים שערן ומשלחין אותו תחת הדוד שמבשלים בו את בשר איל השלמים שלהם.
ב. מזרחית צפונית - היא היתה לשכת דיר העצים, ששם כהנים בעלי מומין שאינם ראויים לעבודה עומדין ו"מתליעין" בודקים בעצים, שכל עץ שיש בו תולעת פסול לגבי מזבח, לפי שהתולעת היא דבר שאינו ראוי להשרף על המזבח.  47 

 47.  מאירי. והרמב"ם כתב שהטעם הוא שאין העצים המתולעים מן המובחר.
ג. צפונית מערבית - היא היתה לשכת המצורעין, שבו היו טובלים המצורעים שנית, לאחר שכבר טבלו בחוץ, לקראת הכנסת הבהונות לעזרת ישראל, בשער ניקנור.
ד. מערבית דרומית - אמר רבי אליעזר בן יעקב: שכחתי לצורך מה היתה לשכה זאת משמשת. אבא שאול אומר: בה היו נותנין יין לנסכים ושמן למנורה ולמנחות.
והיא היתה נקראת לשכת בית שמניא.
הרי, שהתנא השונה את מסכת מידות הוא רבי אליעזר בן יעקב, שאותו מביאה המשנה, שענין זה הוא שכח, ומשמע ששנה עד כאן את שאר המשניות.
הכי נמי מסתברא, יש לנו להוכיח, שסתם משנה במסכת מידות אליבא דרבי אליעזר בן יעקב היא.
וכך היא הראיה:
דתנן (במסכת מידות פרק ב משנה ד):
כל הכתלים שהיו שם, בהר הבית, היו גבוהין הרבה למעלה מעשרים אמה (שהרי הפתחים של שערי העזרה עצמם היו גבוהים עשרים אמה, ומעליהם היה בנוי הכותל שמעל פתח החומה).
חוץ מכותל מזרחי, שהיה נמוך.
לפי שהכהן השורף את הפרה האדומה היה עומד בראש הר המשחה, ומכוון ורואה כנגד פתחו של היכל בשעת הזאת הדם.
כדכתיב "והזה - נוכח פני אהל מועד". ואם יהיה הכותל המזרחי גבוה כגובה יתר הכתלים, הוא יסתיר את פתח אהל מועד מעיני הכהן שמזה את הדם של הפרה האדומה.
ומוכיחה הגמרא, על ידי חישוב גובה פתח ההיכל, שמשנה זאת נשנית דוקא אליבא דרבי אליעזר בן יעקב. כי רק לדבריו מסתיר הכותל המזרחי של הר הבית את פתח ההיכל מהכהן העומד על הר המשחה, ולכן הוצרכו להנמיך את הכותל המזרחי.
וכך הוא החישוב:
ותנן (שם משנה ג): כל הפתחים שהיו שם: גובהן עשרים אמה, ורוחבן עשר אמות.
ותנן (באותה משנה):
לפנים ממנו, בתוך שטח הר הבית, במזרח לעזרה, בסמוך אליה, במרחק עשר אמות מקיר העזרה, היה גדר הנקרא "סורג" (לפי שהיה עשוי מקרשי עץ, הקלועים זה בזה בצורה אלכסונית).
ותנן (שם): לפנים ממנו מהסורג, בינו ובין חומת העזרה, היה משטח הקרוי החיל.
ורוחב החיל - עשר אמות.
ושתים עשרה מעלות היו שם בחיל, כנגד הפתח שבחומת עזרת הנשים.
רום כל מעלה (מדרגה) חצי אמה, ושילחה רוחב המדרגה, חצי אמה.
נמצא שגובה עזרת הנשים מעל משטח הר הבית הוא שש אמות.
ועוד שנינו (שם משנה ה): חמש עשרה מעלות עולות מתוכה של עזרת נשים אל עזרת ישראל (אל שער ניקנור, שממנו נכנסים מעזרת נשים לעזרת ישראל).
ומעלות אלו, הן אותן חמש עשרה המעלות ה"יורדות" מעזרת ישראל, משער ניקנור, לעזרת נשים, כמבואר במסכת סוכה, שעליהן עמדו הכהנים בשעת ניסוך המים בחג הסוכות.
רום כל מעלה מחמש עשרה המעלות - חצי אמה.
ושילחה, רוחבה של המעלה - חצי אמה.
נמצא, כי עזרת ישראל היתה מוגבהת שבע וחצי אמות מעזרת הנשים, שהם שלש עשרה וחצי אמות גובה ממשטח הר הבית.
ועוד תנן (שם ג ו): בין האולם ולמזבח היו עשרים ושתים אמה.
ושתים עשרה מעלות היו שם, כדי לעלות מהעזרה אל פתח האולם.
רום כל מעלה חצי אמה, ושילחה חצי אמה.
ונמצא שהיה פתח ההיכל גבוה שש אמות מעזרת ישראל, שהם תשע עשרה וחצי אמות ממשטח הר הבית.
ולפי החישוב הזה, יכול הכהן, העומד על הר המשחה, לראות את רצפת פתח ההיכל, דרך הפתחים בכתלים המקיפים את הר הבית ואת העזרות.
שהרי גובה חלל כל הפתחים הוא עשרים אמות, ואילו רצפת פתח ההיכל גבוהה ממשטח הר הבית רק תשע עשרה וחצי אמות.
ורק לשיטת רבי אליעזר בן יעקב, שתבואר להלן, שלדעתו רצפת פתח ההיכל גבוהה בעוד שתים וחצי אמות, נמנע מן הכהן לראות את פתח ההיכל דרך חלל הפתחים. ולכן הוצרכו, לפיו, להנמיך את הכותל המזרחי, כדי שיראה הכהן את פתח ההיכל מעל גבי הכותל.
שהרי ועוד תנן במסכת מידות (ב ו):
רבי אליעזר בן יעקב אומר: לא היתה רצפת העזרה שוה. אלא, מעלה אחת נוספת היתה שם בעזרה, והיא שימשה קו מבדיל בין אחת עשרה אמות של עזרת ישראל, ובין עזרת הכהנים.
והיתה גבוהה אותה מעלה אמה אחת.  48 

 48.  כך הגירסא במסכת מידות
ודוכן - נתון עליה, שעליו עמדו הכהנים לברך את ישראל.
והדוכן שעמד על אותה המעלה, היה לכל רוחב העזרה, ובו היו שלש מעלות, של חצי חצי אמה גובה לכל מעלה.
ומאחורי הדוכן, בעזרת כהנים, לכוון ההיכל, היה משטח העזרה מוגבה בגובה אמתיים וחצי, מעל עזרת ישראל.
ומעתה נמצא, שלפי רבי אליעזר בן יעקב, היה השטח של עזרת הכהנים מוגבה מעזרת ישראל שתיים וחצי אמות (אמה של המעלה, ועוד שלשת חצאי אמות של מעלות הדוכן).
ועתה נערוך את חשבון הגובה של רצפת פתח ההיכל:
שש אמות גבוהה עזרת נשים מהר הבית.
שבע וחצי אמות גבוהה עזרת ישראל מעזרת נשים.
שתיים וחצי אמות גבוהה עזרת כהנים מעזרת ישראל.
שש אמות גבוהה רצפת פתח ההיכל מעזרת כהנים.
ובסך הכל גבוהה רצפת פתח ההיכל מהמשטח של הר הבית בעשרים ושתיים אמות.
ונמצא שהכותל המזרחי, שהיה חלל פתחו עשרים אמה, ומעליו בנוי כותל שמעל הפתח, מונע את ראיית הכהן מהר המשחה אל עבר רצפת פתח ההיכל, דרך חלל השער. ולכן הוצרכו להנמיכו, כדי שיראה את רצפת פתח ההיכל מעל לכותל.
אי אמרת בשלמא שהמשנה במידות האומרת שיש להנמיך את הכותל המזרחי כדי שיוכל הכהן לראות את הפתח מעליו, רבי אליעזר בן יעקב היא - היינו דאיכסי ליה פיתחא.
אלא אי אמרת רבנן היא - הא איכא פלגא דאמתא (בין תשע עשרה וחצי לעשרים אמה בחלל הפתח של כותל הר הבית המזרחי), דמתחזי ליה שנראה לו לכהן שעל הר המשחה, פיתחא דהיכל בגוויה דרכו.
אלא לאו שמע מינה: מסכת תמיד - רבי אליעזר בן יעקב היא.
רב אדא בר אהבה אמר: הא מני - רבי יהודה היא. והוצרכו להנמיך את הכותל המזרחי מפני המזבח, שחסם את אפשרות הראיה, וכפי שיתבאר.
דתניא, רבי יהודה אומר: מקום המזבח - ממוצע ועומד בדיוק באמצע עזרה.
ושלשים ושתים אמות היו לו למזבח ברוחבו.

דרשני המקוצר