פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ו א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר ו א

סעיף א

כהן אסור מן התורה בגרושה, זונה וחללה, ואסור בחלוצה מדרבנן. לפיכך אם עבר ונשא ספק חלוצה, אין צריך להוציא^א (יבמות כד,א). אבל גרושה, אפילו אינה אלא ספק גרושה, צריך להוציא (רמב"ם) בין שנתגרשה מן האירוסין בין שנתגרשה מן הנשואין (כד,א). ואפילו ריח גט פוסל בכהונה (צד,א) וכופין אותו להוציא (ריב"ש). והיכי דמי ריח גט, כגון שאמר לה: הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם, ואע"פ שלא הותרה בזה הגט, נפסלה לכהונה (צד,א). (ואפילו לא נתגרשה רק משום קול קידושין בעלמא, אע"פ שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנין גט רק מכח חומרא בעלמא, אפילו הכי פסולה לכהונה^ב). (תשובת הרשב"א סימן תק"נ). אבל אם נתן לה גט על תנאי ולא נתקיים התנאי, אינו כלום ואינו פוסל (כב"ה גיטין פא,א). ורשאי הכהן לכתחלה לגרש על תנאי (שו"ת רא"ש).

א. ספק חלוצה: ח"מ – משמע שלכתחילה אסור, וכן משמע מרש"י.

כהן בזה"ז בחלוצה: מהרשד"ם^[1],שבות יעקב: אם נישאו לא כופים להוציא משום שבזה"ז הכהנים נחשבים ספק כהנים והוי ספק דרבנן. אמנם כתב השבו"י שאם רצה לגרש זכור לטוב כיוון שבניו ידחו מכהונה ממ"נ, אך לא כופים בשוטים.

מהרי"ט,חוט השני,כנסת יחזקאל,ברכ"י: כופים להוציא. הכנסת יחזקאל כתב שחלילה להוציא לעז על יחוסי כהונה בזה"ז ושיהיו כל הבכורים בלתי פדויים.

ספק שבויה: ר"י הלוי: אם נישאת לא תצא.

שעה"מ: תצא. ספק דרבנן לקולא רק כשעיקר איסורו מדרבנן ולא כשגזרו משום חשש שיש כאן איסור דאורייתא, וכן אין להתיר מטעם ס"ס, ספק שבויה ספק בא עליה גוי, כי בגלל שחכמים גזרו ששבויה אסורה שמא בא עליה גוי נחשב כודאי בא^[2]. וכן מוכח מקידושין סו,א לגבי ינאי המלך.

ב. גירשה משום קול:

שו"ת רשב"א תקנ: אלמנה שיצא עליה קול שנתקדשה לראובן והלכו אוהביה אצל ראובן וקבלו גט ממנו ואותו ראובן נשבע לאחר נתינת הגט שאותו קול היה שקר ושלא קדשה מעולם, נראה לי פשוט שהיא אסורה בקרוביו והוא אסור בקרובותיה. רמ"א – ופסולה לכהונה. בסי' טו,כו הביא דברי הרשב"א שנאסר בקרובותיה, ומדבריו כאן שנפסלת לכהונה משמע שסובר גם להפך שהיא נאסרת בקרוביו, שלא כסברת ההגמ"ר.

רש"ל: דוקא במשודכת יש לחוש לקול כזה.

שו"ת רשב"א ח"ד,כד: דוקא אם בי"ד הצריכו לתת את הגט, אך אם נתן מעצמו אין לחוש^[3]. לענין חודשי הבחנה, שאם בי"ד חשש לפסול בגט הראשון והצריכה גט שני עליה למנות מהגט השני. הו"ד בב"י תחילת סי' יג. ראה סיכום לסי' יג,ט.

ב"ש: הקשה שבשו"ת הרשב"א סי' תקנ מדובר שגירש מעצמו ולא היה צריך לגרש ע"פ בי"ד, ותירץ ששם יש לחשוש שיתברר שאכן קידש, משא"כ בתשובת הרשב"א הנוספת שהובאה בב"י ששם מת אחד העדים ואין עוד חשש ולכן אין צריך גט כלל.

הגמ"ר,רמ"א מח,ו: בעל שנאלץ לתת בעקבות דבריה נאסר בקרובותיה אך להפך היא לא נאסרת. משום שהבעל נותן הגט והריהו כמודה שהיתה נשואה לו, משא"כ האשה שנתנו לה הגט.

ח"מ,ב"ש מח: צ"ע על הסתירה ברמ"א.

בדיעבד: ב"ח: אם נישאה לכהן לא תצא.

ט"ז: תצא. הב"ש הביא שתי הדעות.

הוחזק ככהן וחזר וערער: חוט השני – אחד הוחזק לכהן ט"ו שנה לישא כפיו ולעלות לתורה ראשון וכו' וכעת קידש גרושה וטוען שאינו כהן ורק אמר שהוא כהן כי רצה ליטול גדולה, הוא לא נאמן כיוון שהוחזק ואפילו שלושים יום הוי חזקה, ואע"פ שנותן אמתלא אין זו אמתלא טובה אפילו למ"ד ביו"ד סי' קפה שאמתלא מועילה גם במקום שעשה מעשה, משום שכאן עשה המעשה זמן רב ועוד בגלוי לעיני כל, וכן עשה מעשים רבים (נשיאת כפיים, עלייה ראשון ועוד), ועוד שאמתלא לא מועילה כשנמצא לפיה שעשה מעשה איסור, ועוד שאמתלא טובה רק כשטוען שרצה להינצל מהיזק ולא כשטוען שרצה להרויח תועלת^[4]. עיין עוד בסיכום לסימן יט,ב לגבי אמתלא לאחר ל' יום.

מתוך הספר יאיר השולחן

הערות שוליים