פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קסט מד

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קסט מד

סעיף מד

צריך שיכוונו היבם והיבמה שתהא מותרת לזר בחליצה זו. נתכוין הוא ולא היא, או היא ולא הוא, לא הותרה; אבל חליצה פסולה היא לפוסלה על האחים. לפיכך יבמה שגדלה בין האחים, וראינו שחלצה נעלו של אחד מהם, אסורה להתייבם, שמא כוונו לשם חליצה; וצריכה חליצה כשרה, להתירה לזר; אבל כל זמן שלא ראינו שחלצה לאחד מהם, מותרת להתייבם, ואין חוששין שמא חלצה (יבמות קב,ב).

כוונת אחד מהם: לדעת הרא"ש דברי הגמ', שאם אחד מהם התכוון הוי חליצה לחומרא, הם דוקא בחליצה גמורה (חליצה+רקיקה) אמנם כשהיתה רק רקיקה או רק חליצה אינה חליצה כלל (אחרת היו מציעים בגמ' למסורבת חליצה שתירק בפניו, ולא היו נזקקים להערים על החולץ). ולדעת הנ"י בחליצה כוונת אחד פוסלת, וכדי לתרץ שאלת הרא"ש מדוע לא הציעו לירוק, כתב הב"ש שי"ל שברקיקה בלבד כוונת אחד מהם אינה פוסלת, והוסיף שכן דעת הרי"ף והרמב"ם, ולכן דברי השו"ע (הרגיל לפסוק כמותם) "שמא כיוונו" אינם מדוקדקים. ואם שניהם התכוונו יתכן שגם לרא"ש נפסלת ביריקה בלבד. וכל זה שלא בפני בי"ד, אמנם בפני בי"ד נפסלת גם כשרק היא כיוונה, אף לדעת הרא"ש, ובכך עוסק הסעיף הבא, והטעם לכך הוא שרגילים לרקוק לאחר החליצה ואם יראוה רוקקת יאמרו שכבר חלצה קודם לכן.

אוננים ואבלים: ראנ"ח: אונן ואוננת לא יחלצו אפילו במקום עיגון, כי בהיותם אוננים אינם יכולים לכוון.

מהרי"ט: אונן אינו יכול כי פטור מהמצוות ואינו רשאי להחמיר.

כנה"ג: נפק"מ בין הטעמים שלראנ"ח אינם חולצים כל שבעה ואילו למהרי"ט רק עד הקבורה.

חכ"צ: אונן יכול לחלוץ, אחרת אין אשה הכשרה ליבום שהרי ברגע מות בעלה נעשית אוננת, והדין הוא שכל שאין ראויה ליבום בשעת נפילה שוב אינה מתייבמת (כמו אחות אשתו שנפלה לפניו ואח"כ מתה אשתו). היעב"ץ והבאר היטב דחו קושיתו, שהרי התוס'^[1] הקשו ממי שנפלה בשעת נידותה וחילקו שהדין כן דוקא במי שאסורה עליו יותר מעל אחרים. הברית אברהם כתב שאין קושיית החכ"צ קשה לדעת הרש"ל והנו"ב שכתבו לגבי ספירת העומר שמצוה שאם האונן לא יקיימה כעת תיבטל ממנו גם לאחר האנינות עליו לקיימה ולכן יספור ללא ברכה.

האם זוהי כוונה על דרך כוונת המצוות או כוונת הקנאות?

חכ"צ: חקר בכך, וכתב שאם זו כוונת מצוה קשה מדוע חליצת מומר כשרה, הרי עושה לדעת עצמו.

קצות,בית מאיר: כוונת מצוה.

מתוך הספר יאיר השולחן

הערות שוליים