סלה
|
|
סלה היא מילה המופיעה פעמים רבות במקרא, ובעיקר בספר תהילים, לרוב כחלק משירה ובסיום הפסוק. פירוש המילה איננו ברור, ורוב המפרשים מסבירים שהוראתה כעין "לנצח" ו"לעד" או שהיא מגיע לאישור וחיזוק המשפט כמו בעניית אמן.
במקרא
המילה סלה נזכרת בתנ"ך 74 פעמים כאשר רובן המוחלט (71 פעמים) בספר תהילים, ועוד שלוש פעמים בפרק ג' של ספר חבקוק. המילה אף מופיעה פעמים אחדות בתפילת שמונה עשרה כגון "וכל החיים יודוך סלה" ובקדושה "אתה קדוש, ושמך קדוש, וקדושים בכל יום יהללוך סלה". המילה סלה מופיעה בכל מקום בתור סיומת המשפט, מלבד בפסוקים בודדים בספר תהילים ובספר חבקוק.
פרשנות המילה
הגמרא מפרשת את המילה בתור כ"לנצח" או "לעד" "תנא דבי רבי אליעזר בן יעקב כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק עולמית" עירובין נד א. גם תרגום יונתן על תהילים מפרש בדומה לפירוש הגמרא. כדוגמא לכך ניתן להביא את פירושו לפסוק מתהילים "עד עולם סלה" תהלים מח ט אותו הוא מפרש "עד עלמי עלמין". ככל הנראה, פירוש זה גם מתאים לשימוש המילה בתפילה, כגון בתפילת שמונה עשרה, "וכל החיים יודוך סלה".
פירוש אחר מובא בדברי הרד"ק המתייחס למילה סלה לא בתור חלק מהמשפט, אלא כעין סימן לבעל הקורא. הרד"ק [1] מפרש כי מדובר ב" מלת ניגון כך שהיו המנגנים משלימים במקומות הניגון כן" והסימן מרמז על "הגבהת הקול בניגון" [2]. כחיזוק לשיטתו, מוכיח הרד"ק כי בכל מקום שמופיעה המילה סלה היא נמצאת כחלק משיר.
רבי אברהם אבן עזרא דחה את פירוש הרד"ק, והסביר כי משמעות המילה היא אישור וחיזוק המשפט, כעין אמירת "אמן" על המשפט וכדבריו "אמת הדבר ונכון הוא" אבן עזרא, תהילים ג,ג.