פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שמד ט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ט – תשלום לספדן
סנהדרין מו ע"ב
איבעיא להו: הספדא, יקרא דחיי {כבוד החיים} הוי, או יקרא דשכבי {כבוד המתים}? למאי נ"מ? דאמר {המת קודם שנפטר}: "לא תספדהו לההוא גברא" {אם זה כבוד החיים – שומעים לדברי היורשים, אם זה כבוד המתים – לא מספידים אותו}, אי נמי לאפוקי מיורשין {יורשים שלא רוצים שיספידו את מתם, האם כופים אותם לשלם לספדן? אם זה כבוד המת – כופים אותם, אם זה כבודם – לא כופים}...
ת"ש רבי נתן אומר: סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה: מת שלא נספד, ולא נקבר, או שחייה גוררתו, או שהיו גשמים מזלפים על מיטתו – זהו סימן יפה למת. - ש"מ יקרא דשכבי הוא שמע מינה {שאחרת לא היה מתכפר בבזיונו}.
- וכ"פ השו"ע: "יורשים שאינם רוצים לפרוע שכר הספדן, מוציאים מהם בעל כרחם" (שההספד הוא כבוד המת).
- והוסיף הש"ך (ס"ק ז) שהיורשים חייבים לשלם, דווקא אם ירשו ממון המת.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים