פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שפ ה

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:יורה דעה שפ ה

סעיף ה – מלאכה ע"י אחרים

מסכת שמחות פרק ה הלכה א

וכשם שהוא אסור לעשות {מלאכה} – כך אחרים אסורין לעשות לו.

• וכ"פ השו"ע ע"פ הראשונים: "אסור לעשות מלאכתו על ידי אחרים".
• והוסיף הרמ"א וכתב, שנאסר לאבל לעשות מלאכה אפילו ע"י נוכרים.

אבל שצריך שיעבדו בשדהו

מועד קטן יא ע"ב

תניא:... אלו דברים העושין לאבל בימי אבלו: זיתיו הפוכין - טוענין לו, וכדו לגוף, ופשתנו להעלות מן המשרה. וצמרו להעלות מן היורה, ומרביצים שדהו משתגיע עונת המים שלו {יתבאר לקמן}.

רבי יהודה אומר: אף זורעין לו שדה ניר, ושדה העומדת לפשתן.

אמרו לו {חכמים לר' יהודה}: אם לא תזרע בבכיר - תזרע באפל, אם לא תזרע פשתן - תזרע ממין אחר.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: זיתיו הפוכין ואין שם אומן אלא הוא, כדו לגוף ואין שם אומן אלא הוא, פשתנו להעלות מן המשרה, וצמרו להעלות מן היורה ואין שם אומן אלא הוא - הרי זה יעשה בצינעא.

יתר על כן אמר רבן שמעון בן גמליאל: אם היה אומן לרבים, וספר ובלן לרבים, והגיע עת הרגל ואין שם אומן אלא הוא - הרי זה יעשה.

• מה הכוונה במילים "ומרביצים שדהו משתגיע עונת המים שלו": (ב"י)

• רש"י – השקאה מועטת לירקות.
• ר"י – השקאה לכל שדה (אפילו שכבר זרועה).
• רמב"ן – השקאה מועטת לשדה לבן קודם זריעה.

• האם מותר לאחרים לזרוע שדה ניר ושדה העומדת לפשתן (שאין בהם הפסד גמור) עבור אבל: (טור וב"י)

• רי"ף, רמב"ם ורא"ש – אסור, כדעת חכמים.

• רמב"ן – מותר, כדעת ר' יהודה, שהלכה כמיקל באבל.

  • הכרעה: הב"י כתב שיש לפסוק כ-ג' עמודי ההוראה שאסור כלל לזרוע.

אין מי שיעשה מלאכתו

• האם מותר לאבל לעשות בעצמו מלאכה, כשאין אחרים שיעשו בעבורו את מלאכת דבר האבד: (ב"י, דר"מ ס"ק ג)

• רי"ף, רמב"ם, מהר"ם ומרדכי – אסור, כדעת חכמים (שלא כרשב"ג).

• ראב"ד – בתוך ג' ימים הראשונים לאבלותו - אסור, לאחר ג' ימים הראשונים - מותר.

• רמב"ן, רא"ש והגהות אשרי – מותר בצינעה, כדעת רשב"ג, שהלכה כמיקל באבל.

  • הכרעה: השו"ע פסק כרי"ף וסיעתו: "אסור לעשות מלאכתו על ידי אחרים (אפילו נוכרי), אלא אם כן הוא דבר האבד, שדבר האבד מותר לאבל לעשות על ידי אחרים, אפילו דבר האסור במועד משום טירחא – מותר {ע"י אחרים}, ואפילו הוא מעשה אומן".
  • אך הרמ"א הקל אף לעצמו לעשות מלאכה אך דווקא אחר ג' ימים: "וי"א דאם לא יוכל לעשות ע"י אחרים, והוא דבר האבד – מותר לעשות האבל בעצמו {בצינעה (ש"ך ס"ק ו)}. ולאחר ג' ימים הראשונים יש להקל, ואפילו תוך ג' והוא הפסד מרובה".

השכרת סוסיו כדי שיאכילום

• כתב החמודי דניאל (הובא בפת"ש ס"ק א): "נראה קצת שאפשר להתיר להשכיר סוסיו בכדי להאכילם שזה דבר האבד".

אבל שהוא רופא

• עוד כתב החמודי דניאל (הובא בפת"ש ס"ק א) "דדבר האבד אפילו ל{אדם }אחר - מותר האבל לעשות, לפיכך מותר רופא לילך בתוך שבעה {לרפא חולה שאין מי שירפא אותו}".

אבל שהוא בעל מקצוע הכרחי לציבור בערב הרגל

מסכת שמחות פרק ה הלכה ז

היה {האבל} נחתום בעיר, ואין שם אלא הוא, חנוני בעיר ואין שם אלא הוא – עושה בצנעה מפני כבוד העם. רבי שמעון בן יוחי אומר: הרי שהיה בלן או ספר לעיר והגיע זמן הרגל – עושה בצנעה מפני כבוד העם.

• אבל בעל מקצוע שהרבים צריכים לו, כגון: ספר או בלן, והגיע זמן הרגל, האם מותר לו לעבוד: (ב"י)

• רי"ף, רמב"ם ומהר"ם – אסור, כדעת חכמים בגמרא (מו"ק יא:).

• ראב"ד ורא"ש – מותר, כדעת רשב"ג בגמרא (מו"ק יא:) ור' שמעון בר יוחאי (מס' שמחות), שהלכה כמיקל באבל.

  • הכרעה: משמע מהשו"ע שאסור כדעת הרי"ף וסיעתו, שלא חילק בזה.
  • אך לענ"ד נראה שמדברי הרמ"א משמע שניתן להתיר בזה, משום שיש בזה הפסד מרובה לציבור. ואף שהרמ"א כתב דבריו על הפסד מרובה של האבל, נראה שהוא הדין בהפסד מרובה של הציבור.

מתוך הספר שירת הים - לפרטים