אנציקלופדיה תלמודית:ערב שבת

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־14:28, 28 בינואר 2020 מאת Wikiboss (שיחה | תרומות) (Added new Talmudit entry)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך ערכי האנציקלופדיה התלמודית המתפרסמים בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג

EnTalSml.jpg

הגדרת הערך - הדינים המיוחדים הנוהגים בערב שבת.

ערך זה עוסק בדינים המיוחדים הנוהגים בערב שבת. על ההכנות הנעשות בערב שבת לכבוד השבת, ע"ע כבוד שבת[1].

הליכה יותר משלש פרסאות

הליכה יותר משלש פרסאות

אל יהלך אדם בערבי שבתות יותר משלש פרסאות[2], שמא לא ימצא דבר מתוקן לצורך שבת ויבטל מעונג-שבת*[3], אלא ישבות בעוד היום גדול, ויכין לו סעודת שבת[4]. ונחלקו בדבר אמוראים: יש סוברים שאין הדברים אמורים אלא כשהולך לביתו, אבל כשהולך להתארח אצל אחרים, רשאי ללכת יותר משלש פרסאות[5], או משום שכשהולך לביתו והם אינם יודעים שיבוא, אין מכינים לצורכו, והוא כועס עליהם, אבל כשבדעתו להתארח אצל אחרים אין הוא סומך על בני הבית, אלא נושא עמו סעודתו ועל מה שבידו הוא סומך[6], או משום שכשבעל הבית לא נמצא בביתו, אנשי הבית מכינים מעט לצורך השבת, ולא יהיה לו מה לאכול, אבל כשמתארח אצל אחרים, שבעל הבית נמצא שם, שאין דרך להתארח במקום שבעל הבית אינו נמצא שם, ומכינים שם הרבה לצורך השבת, יהיה לו מה לאכול[7]. ויש אמוראים חולקים וסוברים שהדברים אמורים בין כשהולך לביתו, ובין כשהולך להתארח אצל אחרים, ואדרבה, כשמתארח אצל אחרים יותר קרוב הוא לאסור מכשהולך לביתו[8], או משום שכשהולך לביתו מה שמוצא שלו הוא, מה שאין כן במתארח אצל אחרים[9], או משום שכשמתארח אצל אחרים מלבד מה שלא יספיק להכין סעודה לשבת, הרי הוא מביישם, שלא הכינו דבר הראוי לאורחים[10], או משום שכשהולך לביתו, שהם מצפים שיבוא, אפשר שהכינו עבורו צרכי שבת, מה שאין כן במתארח אצל אחרים שאינם מצפים לבואו[11]. להלכה, נחלקו ראשונים: יש סוברים שהלכה כדעת הסוברים שהאיסור הוא בין בהולך לביתו בין בהולך להתארח אצל אחרים[12]. ויש חולקים וסוברים שהלכה כדעת הסוברים שהאיסור הוא רק כשהולך לביתו[13].

שלש פרסאות: זמן או טורח דרך

הליכת יותר משלש פרסאות בערב שבת שהיא אסורה, נחלקו בה ראשונים ואחרונים: יש סוברים שהאיסור אינו תלוי במשך הדרך אלא בזמן ההליכה, וגדר האיסור שלא לילך לאחר קרוב לשליש היום, כדי שיגיע בעוד היום רב ויספיק להכין סעודה לשבת, ומה שאמרו שלא לילך יותר משלש פרסאות היינו למי שמתחיל ללכת בתחילת היום, שמהלך אדם בינוני עשר פרסאות ביום, נמצא שמהלך שלש פרסאות הוא קרוב לשליש היום, אבל כשהולך לאחר תחילת היום, אפילו שלש פרסאות אינו רשאי ללכת, אלא רק עד קרוב לשליש היום[14]. ויש חולקים וסוברים שהאיסור תלוי גם במשך הדרך, ששני טעמים לאיסור, טעם אחד שאם יגיע למחוז חפצו סמוך לשבת לא יוכל להכין צרכי שבת, ולזה לא נתנו חכמים שיעור, אלא כל אחד ישער בעצמו, וטעם שני שלא יבוא עיף מטורח הדרך ולא יוכל להכין צרכי שבת, ולזה נתנו חכמים שיעור של יותר משלש פרסאות, שהיא הליכה מייגעת[15].

בהולך בעגלה

בהולך בעגלה, יש אחרונים סוברים שדינו כדין הולך ברגל, ואינו רשאי ללכת יותר משלש פרסאות[16]. ויש אחרונים חולקים וסוברים שרשאי ללכת יותר משלש פרסאות, שלדבריהם האיסור הוא שלא לילך לאחר קרוב לשליש היום, כדי שיספיק להכין סעודה לשבת[17], ובהולך ברגל, מרחק ההליכה מתחילת היום עד קרוב לשליש היום הוא שלש פרסאות, אבל בעגלה, המרחק גדול יותר[18]. ויש סוברים שכשהולך בעגלה או ברכב, רשאי ללכת אף לאחר שליש היום[19], רק שיבוא בזמן שיוכל להכין צרכי שבת[20], שלדבריהם טעם האיסור הוא משום שהליכת יותר משלש פרסאות גורמת עייפות וטורח, ולא יוכל להכין צרכי שבת[21], וכשהולך בעגלה או ברכב אינו מתייגע בהליכתו[22].

כשמודיע לפני בואו

כשמודיע לפני בואו שעתיד להגיע, כתבו ראשונים שרשאי ללכת אף יותר משלש פרסאות, שבאופן זה לא יבטל מעונג שבת[23].

כשמכינים צרכי שבת בריוח

במקומות בהם רוב בני אדם מכינים צרכי שבת בריוח, יש ראשונים סוברים שמותר ללכת אף יותר משלש פרסאות[24], וכן כשהולך למקום שיוכל לקנות בו צרכי שבת[25]. ויש אחרונים סוברים בדעת ראשונים שאף במקומות בהם רוב בני אדם מכינים צרכי שבת בריוח אסור ללכת יותר משלש פרסאות[26].

כשאינו במקום יישוב

כשאינו במקום יישוב, שאי אפשר לו להכין שם צרכי שבת, רשאי ללכת אף יותר משלש פרסאות, שמוטב שיבוא למקום יישוב, שאולי יוכל להכין צרכי שבת, משישאר בדרך, שבודאי לא יוכל להכין צרכי שבת[27].

כשעומד במקום סכנה

כשעומד במקום סכנה, רשאי ללכת יותר משלש פרסאות[28], עד שיגיע למקום בטוח[29], שאינו מחויב להיות במקום סכנה בשביל עונג שבת, כי אין זה עונג לישב במקום פחד ובהלה[30].

כשיש עמו מזונות

כשיש עמו מזונות, יש אחרונים סוברים שרשאי ללכת יותר משלש פרסאות[31]. ויש אחרונים חולקים וסוברים שאף כשיש עמו מזונות אינו רשאי לילך יותר משלש פרסאות[32], שלא חילקו חכמים בדבר[33].

הולך לדבר מצוה

הולך לדבר מצוה, כתבו אחרונים שרשאי ללכת יותר משלש פרסאות[34].

זהירות מחילול שבת

כשרשאי ללכת יותר משלש פרסאות[35], כתבו אחרונים שיזהר שלא ילך עד עת ערב, שלא יכשל בחילול שבת[36].

אכילה מן המנחה ולמעלה

אכילה

אכילה בערב שבת מן המנחה ולמעלה, נחלקו בה תנאים: ר' יהודה אומר לא יאכל אדם מן המנחה ולמעלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה[37], ויהיו הקידוש וסעודת שבת חביבים עליו[38]. ור' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך[39], שאינו צריך ליכנס לשבת כשהוא מתאוה[40]. להלכה נחלקו ראשונים, יש סוברים שהלכה כר' יוסי[41], ומהם שכתבו שאף על פי כן ראוי לנהוג כר' יהודה משום כבוד שבת[42]. ויש סוברים שאין הלכה כר' יוסי[43].

איסור אכילה מן המנחה ולמעלה, לסוברים כן[44], נחלקו בזמנו אמוראים: לדעת רב פפא האיסור הוא מזמן מנחה[45], דהיינו משעה תשע ומחצה ולמעלה[46]. ויש אמוראים סוברים שהאיסור הוא משעה תשיעית ולמעלה[47], ומה שאמרו מן המנחה, היינו סמוך למנחה[48]. וכתבו אחרונים שמשערים שעות אלו בשעות זמניות[49]. ויש אחרונים חולקים וסוברים שהשיעור הוא לעולם שלש שעות שוות לפני הלילה, בין בקיץ ובין בחורף[50].

להתחיל לאכול מן המנחה ולמעלה

בדעת ר' יוסי שאוכל והולך עד שתחשך, נחלקו ראשונים: יש סוברים שלא התיר ר' יוסי אלא להמשיך אכילה שהתחיל בה כבר, אבל להתחיל לאכול מן המנחה ולמעלה אסור[51]. ויש חולקים וסוברים שר' יוסי מתיר אף להתחיל ולאכול מן המנחה ולמעלה[52]. ומהם שכתבו שמכל מקום מכוער הדבר להתחיל ולאכול מן המנחה ולמעלה[53].

אכילה בתמידות

להתחיל ולאכול בערב שבת מן המנחה ולמעלה בתמידות, יש מהראשונים סוברים שאסור לדעת כולם, שלא התיר ר' יוסי להתחיל ולאכול מן המנחה ולמעלה אלא באקראי - לצורך שעה[54] - אבל כשעושה כן תמיד נראה כמזלזל בכבוד השבת[55], וקללת חכמים תלויה על צוארו[56]. ויש חולקים וסוברים שמותר להתחיל ולאכול מן המנחה ולמעלה אפילו כשנוהג כן בתמידות[57].

כשיש מי שיכין צרכי שבת עבורו

לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל לעשות בימי החול, כשיש לו מי שיכין עבורו צרכי שבת, יש אחרונים שכתבו שלסוברים שטעם האיסור בקביעת סעודה שאינו רגיל לעשות בימי החול הוא משום שמתוך שהוא טרוד במשתה ושמחה ימעט בכבוד שבת[58], מותר לקבוע סעודה כשיש מי שיכין צרכי שבת עבורו, ולסוברים שטעם האיסור הוא כדי שיכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול[59], או משום שאין זה כבוד שבת לעשות סעודה ומשתה ביום שלפניו[60], אסור לקבוע סעודה אף כשיש מי שיכין צרכי שבת עבורו[61]. ויש אחרונים שהסתפקו בדבר, שאפשר שאף לסוברים שטעם האיסור הוא משום שמתוך שהוא טרוד בסעודה ימעט בכבוד שבת, אסור, שלא חילקו חכמים בתקנתם[62].

כשכוונתו לאכול שלש סעודות שבת ביום

לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל לעשות בימי החול, כשבדעתו לאכול כל שלש סעודות שבת ביום[63], יש אחרונים שכתבו שלסוברים שטעם האיסור בקביעת סעודה שאינו רגיל לעשות בימי החול הוא כדי שיכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול[64], מותר לקבוע סעודה כשבדעתו לאכול כל ג' סעודות ביום, ולסוברים שטעם האיסור הוא שמתוך שהוא טרוד במשתה ושמחה ימעט בכבוד שבת[65], או משום שאין זה כבוד שבת לעשות סעודה ומשתה ביום שלפניו[66], אסור לקבוע סעודה אף כשבדעתו לאכול כל שלש סעודות שבת ביום[67]. ויש אחרונים שהסתפקו בדבר, שאפשר שאף לסוברים שטעם האיסור הוא כדי שיכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול, אסור, שלא חילקו חכמים בתקנתם[68].

קביעת סעודה

קביעת סעודה בערב שבת, יש סוברים שהיא אסורה לדברי הכל, ולא נחלקו ר' יהודה ור' יוסי אלא באכילה ללא קביעת סעודה[69]. מהם שסוברים שהיא אסורה כל ערב שבת[70]. ומהם שסוברים שהיא אסורה מן המנחה ולמעלה[71]. ויש חולקים וסוברים שאכילה בקביעת סעודה נחלקו בה ר' יהודה ור' יוסי, שלדעת ר' יהודה היא אסורה מן המנחה ולמעלה, ולדעת ר' יוסי היא מותרת[72]. מהם שסוברים שלדעת ר' יוסי היא מותרת אף לכתחילה[73], ומהם שסוברים שלדעת ר' יוסי ראוי להמנע ממנה מן המנחה ולמעלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול[74]. ואנשי מעשה - שמרגישים בעצמם שלא יחלש ליבם בשביל זה[75] - נזהרים ומונעים עצמם מלקבוע סעודה אף קודם מנחה[76].

קביעת סעודה ומשתה - כדרך ששותים דרך שכרות[77] - יש סוברים שהיא אסורה כל ערב שבת[78], שעל ידי השכרות יבטל כבוד שבת לגמרי[79].

קביעת סעודה ומשתה שאינו רגיל בחול

קביעת סעודה ומשתה שאינו רגיל לעשות בימי החול[80], יש ראשונים סוברים שהיא אסורה כל ערב שבת, מפני כבוד השבת[81], כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול[82], שעל ידי שמרבה באכילה ושתיה בערב שבת אפילו בבוקר יותר מדרכו בשאר ימות החול, לא יוכל לקיים סעודת שבת שבלילה כראוי[83], או משום שמתוך שהוא טרוד במשתה ושמחה ימעט בכבוד שבת[84], או משום שאין זה כבוד שבת לעשות סעודה ומשתה ביום שלפניו[85], שעושה ערב שבת שוה ליום השבת[86], או שמזלזל בזה בכבוד השבת, שמראה בזה שאינו חושש להכין את צרכי השבת מערב שבת[87]. ויש סוברים שהאיסור הוא מחצות - ויש גורסים: מן המנחה[88] - ולמעלה[89]. וכתבו אחרונים שלדבריהם הטעם שאסור לקבוע סעודה שאינו רגיל בה בחול הוא כדי שיהא תאב לאכול בשבת, לפיכך כשאוכל קודם חצות, שעוד היום גדול, רשאי[90]. ויש שנראה מדבריהם שסעודה שאין רגיל בה בחול אסורה כל ערב שבת אף ללא משתה[91]. ויש חולקים על עיקר הדבר וסוברים שמן הדין מותר לקבוע סעודה ומשתה שאינו רגיל בחול כל ערב שבת, ואף על פי כן מכבוד השבת שימנע אדם מלקבוע סעודה מן המנחה ולמעלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא מתאוה לאכול[92].

הגדרת סעודה שאינו רגיל בחול

סעודה שאינו רגיל לעשות בימי החול, יש אחרונים סוברים שזו סעודה שמרבים בה באכילה יותר מסעודה רגילה בחול[93]. ויש סוברים שאין הדבר תלוי בריבוי המאכלים, אלא סעודה שרגיל בה בחול היא סעודה להשביע רעבונו, וסעודה שאינו רגיל בה בחול היא סעודה שעושה אותה בשביל דבר, כגון בשביל אירוסין או מילה, שבסעודה זו יש לחוש שמא ימשך[94]. ויש סוברים שסעודה שאינו רגיל בימי החול היא סעודה שקובעים אותה על היין[95]. ויש סוברים שזו סעודה יתרה על מספר הסעודות שרגיל לאכול בחול, כגון שרגיל לאכול בכל יום שתי סעודות, והוא אוכל בערב שבת סעודה נוספת[96].

סעודה שזמנה בערב שבת

סעודה - של מצוה[97] - שזמנה בערב שבת, כגון ברית מילה או פדיון הבן - אפילו היא סעודה גדולה[98] - כתבו אחרונים שהיא מותרת[99], אפילו ממנחה ולמעלה[100], שהיא מצוה כמו סעודת שבת ואין לדחותה מפני סעודת שבת[101], וכיון שהיא קודמת בה יזכה תחילה[102], אלא שלכתחילה יש ליזהר להקדימה[103], כדי שיוכל לאכול סעודת שבת לתיאבון[104]. אבל סעודה גדולה של מצוה שאין זמנה בערב שבת אין לקובעה בערב שבת[105], אם אפשר לעשותה ביום אחר[106].

הרשאים לסעוד בסעודה שזמנה בערב שבת

סעודה שזמנה בערב שבת שהיא מותרת, יש סוברים שהיא מותרת רק לקרובים ולשושבינים השייכים יותר לאותה סעודה, אבל לא לשאר הקרואים, שפרישה זו מביאתם לקיום מצות עונג שבת, ואפשר לסעודת המצוה שתתקיים על ידי הקרובים והשושבנים[107]. ויש חולקים וסוברים שכל הקרואים מותרים לאכול בסעודה שזמנה בערב שבת[108], שאפשר לקיים שניהם[109], ועוד שמצוה זו לפניהם והיא קודמת[110].

שיעור האכילה בסעודה שזמנה בערב שבת

סעודה שזמנה בערב שבת שהיא מותרת, יש אחרונים סוברים שאוכל ושותה בה כדרכו, ואפילו אם מחמת אכילתו לא יוכל לקיים סעודת שבת, מפני שאכילתו תהיה אכילה-גסה*, סעודה זו קודמת, שהיא מצוה כמו סעודת שבת, וכיון שהיא קודמת בזמן, בה יזכה בראשונה, שכל הקודם זוכה[111]. ויש חולקים וסוברים שאין לאכול ולשתות בסעודה זו באופן שיבוא מזה לידי ביטול סעודת הלילה, שסעודת שבת שהיא חובה מצד הדין, קודמת לסעודת ברית מילה ופדיון הבן שאין בהן חיוב אלא מצוה בלבד[112]. ויש סוברים שאפילו כדי שביעה אין לאכול בסעודה שזמנה בערב שבת, כדי שיאכל סעודת שבת לתיאבון[113].

סעודת פורים שחלה בערב שבת

סעודת פורים שחלה בערב שבת, יש סוברים שיש לעשותה בשחרית[114], שלא לקלקל סעודת ליל שבת[115]. ויש סוברים שדי להקדימה לפני תשע שעות[116].

סעודת אירוסין

סעודת אירוסין, יש מי שסובר שמותר לעשותה בערב שבת[117], שאין דוחים מצוה שלפניו מפני מצוה שעתידה לבוא[118]. ויש אחרונים סוברים שאם אירס בערב שבת, מותר לעשות הסעודה בערב שבת, שזהו זמנה, ואם אירס קודם לכן, אסור לעשות הסעודה בערב שבת, שאין זה זמנה[119]. ויש סוברים שאפילו אירס בערב שבת, כל שיכול לדחות הסעודה ליום אחר, אין לעשותה בערב שבת[120]. ויש סוברים שאסור לעשות סעודת אירוסין בערב שבת[121], בין אם ארס בערב שבת ובין אם ארס קודם לכן[122], שאין זה זמנה, שיכול לארס ביום אחר[123].

סעודת נישואין

סעודת נישואין, יש אחרונים סוברים שאין לעשותה בערב שבת מפני כבוד השבת[124], ואפילו נשא בערב שבת, כיון שיכול היה לשאת ביום אחר[125]. ויש אחרונים סוברים שאם נשא בערב שבת, מותר לעשות הסעודה בערב שבת[126], שזהו זמנה, ואם נשא קודם לכן, אסור לעשות הסעודה בערב שבת, שאין זה זמנה[127]. ויש סוברים שאפילו נשא קודם לכן, רשאי לעשות סעודת הנישואין בערב שבת[128].

עשיית מלאכה בערב שבת

מלאכה

העושה מלאכה בערב שבת, מן המנחה ולמעלה, אינו רואה סימן ברכה - מאותה מלאכה[129] - לעולם[130], שמה שמרויח בה מפסיד כנגד זה ממקום אחר[131], מפני כבוד השבת[132], שמוסיפין מחול על הקדש[133], או כדי שיהיה פנוי להתעסק בצרכי שבת[134], או כדי שלא ישכח מלהכין צרכי שבת[135], או שיש לחשוש שמא מתוך טרדת המלאכה יבא לידי חלול שבת[136]. ונחלקו בדבר: יש סוברים שאין בדבר איסור, אלא רק העדר ברכה[137]. ויש סוברים שיש בדבר איסור[138]. ויש מחלקים בין עושה להשתכר, שאין בו איסור, אלא רק העדר ברכה, לעושה שלא כדי להשתכר, שיש בו איסור, שבעושה להשתכר די בקללה שלא יראה סימן ברכה כדי למונעו מהמעשה, מה שאין כן בעושה שלא כדי להשתכר[139]. וכתבו אחרונים, שמלאכה שעשייתה גורמת לכך שצרכי השבת לא יהיו עשויים כתיקונם, אפילו קודם חצות היום לא יעשנה[140].

ענישה וכפיה

העושה מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה, אין מענישים אותו לא בנדוי[141], ולא במכות מרדות[142], שלא החמירו חכמים כל כך באיסור זה[143]. ויש שכתבו שמכל מקום גוערים בו[144], ומבטלים אותו מלעשותה בעל כרחו[145].

זמן מנחה

עשיית מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה, שאמרו שאין רואים בה סימן ברכה[146], יש ראשונים סוברים שהכוונה למנחה גדולה[147], ומהם שסוברים שאף הזמן הסמוך למנחה בכלל זה, והיינו מחצות ואילך[148]. ויש סוברים שהכוונה למנחה קטנה[149], ומהם שסוברים שהיינו משעה תשיעית ואילך[150].

על התקיעות שתוקעים בערב שבת כדי להבדיל את העם ממלאכה, ועל איסור מלאכה משעה זו, ע"ע קבלת שבת.

מלאכה וסחורה דרך עראי

מלאכה לשעה, שאינו קובע עצמו עליה, כתבו ראשונים שאינה בכלל מלאכה שהעושה אותה מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה[151], שלא אסרו אלא מלאכה דרך קבע, כדי שיהיה פנוי להתעסק בצרכי שבת[152], ולכן מותר לכתוב אגרת שלומים לחברו - אם נזדמן לו[153] - וכל כיוצא בזה[154]. וכן סחורה, לסוברים שהעוסק בה מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה[155], היינו סחורה דרך קבע, אבל סחורה בדרך עראי לא[156].

מלאכת הדיוט

מלאכת הדיוט, יש סוברים שהעושה אותה מן המנחה ולמעלה אינו רואה בה סימן ברכה[157]. ויש שהסתפקו בדבר[158].

התחלה והכנה למלאכה

דבר שאינו מלאכה גמורה, אלא התחלה והכנה למלאכה, והמלאכה נעשית אחר כך מאליה, כגון שריית דיו וסמנים במים בערב שבת והם נשרים כל השבת, כתבו אחרונים שאין זה בכלל מלאכה שהעושה אותה מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה[159].

לגמור מלאכה שהתחיל בה לפני מנחה

לגמור לאחר המנחה מלאכה שהתחיל בעשייתה קודם המנחה, יש סוברים שאין זה בכלל קללת חכמים שלא יראה ברכה באותה מלאכה[160]. ויש חולקים[161].

מלאכה לצורך שבת

מלאכה לצורך שבת, כתבו ראשונים שאין היא בכלל מלאכה שהעושה אותה מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה[162], ואפילו היה לו פנאי לעשותה קודם המנחה[163], ולפיכך מתקן אדם בגדיו - או בגדי חברו[164] - לצורך השבת, אף מן המנחה ולמעלה[165]. ונחלקו בדבר: יש סוברים שלא אמרו אלא תיקון בגדים, שאינה מלאכה גמורה, אבל תפירת בגדים שהיא מלאכה גמורה, לא[166]. ויש סוברים שאפילו תפירת בגדים, שהיא מלאכה גמורה, מותרת[167]. וכן מסחר, לסוברים שהוא בכלל מלאכה שהעושה אותה מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה[168], העוסק בו לאחר מנחה לצורך שבת תבוא עליו ברכה, לפי שיש רבים שאינם מספיקים להכין צרכי שבת קודם אותה שעה[169].

מלאכת אומן לצורך שבת

מלאכת אומן לצורך שבת, יש סוברים שאין היא בכלל מלאכה שהעושה אותה מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה[170]. ויש חולקים וסוברים שמלאכת אומן, אף שהיא נעשית לצורך שבת, היא בכלל מלאכה שהעושה אותה מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה[171].

מלאכה לצורך מצוה

מלאכה לצורך מצוה, כתבו ראשונים שאינה בכלל מלאכה שהעושה אותה מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה[172], שכיון שהוא דבר מצוה, הרי זה כמלאכה לצורך השבת[173], וכן כתבו ראשונים שהתר גמור הוא לכתוב לעצמו דברים שצריכים ללימודו[174] - אף על פי שאינם לצורך שבת[175] - שכתיבתם זו היא לימודם[176]. ונחלקו בדבר: יש סוברים שלא אמרו כן אלא במלאכה שאינה גמורה, אבל מלאכה גמורה, אף שהיא לצורך מצוה, העושה אותה מן המנחה ולמעלה אינו רואה בה סימן ברכה[177]. ויש סוברים שאין חילוק בדבר, וכל מלאכה לצורך מצוה, אפילו מלאכה גמורה, אינה בכלל קללת חכמים שלא יראה ברכה באותה מלאכה[178].

מלאכה למי שמכינים עבורו צרכי שבת

לעשות מלאכה מן המנחה ולמעלה למי שמכינים עבורו צרכי שבת, יש אחרונים סוברים שאף באופן זה אסור[179], שלא חלקו חכמים בגזרתם[180]. ויש שלמדו זכות על העושים מלאכתם אחר מנחה כשיש מי שמכין עבורם צרכי שבת, שלדבריהם הטעם לביטול המלאכה הוא כדי שיהיה פנוי להכין צרכי שבת[181], וכשיש מי שמכין עבורו צרכי שבת אין טעם זה שייך, וכתבו שזהו הטעם שאין בעלי מלאכה מקפידים בזה, שעכשיו הנשים מכינות הכל[182].

מלאכה המותרת בחוה"מ או בער"פ

מלאכה שמותר לעשותה בחול-המועד*, אינה בכלל מלאכה שהעושה אותה מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה[183], וכן מלאכה שמותר לעשותה בערב-פסח*[184].

עני שאין לו מה לאכול

עני שאין לו מה לאכול, והוא רוצה לעשות מלאכה בשכר מן המנחה ולמעלה כדי להוציא השכר לצורך שבת, כתבו אחרונים שאין זה בכלל מלאכה שהעושה אותה מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה[185]. ואפילו יש לו לחם ומים, אלא שאין לו בשר ודגים לענג בהם את השבת[186], שעיקר הטעם שלא לעשות מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה כדי שלא ימנע מלהכין צרכי שבת[187], וכשאין לו צרכי שבת, אין טעם זה שייך, ולחם ומים שיש לו אינם צריכים הכנה[188].

מלאכה בשכר

מלאכה בשכר מן המנחה ולמעלה, כתבו אחרונים שאין ברכה באותה מלאכה, אפילו היא נעשית לצורך שבת[189], או לצורך מצוה[190], שבנטילת השכר, הרי זה כאלו המלאכה נעשית בשביל השכר, ולא בשביל השבת[191]. במה דברים אמורים, במלאכה שלא ניכר לכל שהיא לצורך שבת, כגון תיקון בגדים, אבל מלאכה שניכר לכל שהיא לצורך השבת, כגון תספורת, אף אם היא נעשית בשכר, אין היא בכלל מה שאמרו שאינו רואה ברכה באותה מלאכה[192]. ויש סוברים שטעם ההתר להסתפר בשכר הוא כדי שלא יכנסו ישראלים לשבת כשהם מנוולים[193], לפי שרוב בני אדם טרודים כל היום בצרכי שבת ואין להם פנאי להסתפר עד עת הערב[194]. ויש מחלקים בין מלאכה גמורה למלאכת תיקון, שמלאכה גמורה בשכר, אינו רואה בה סימן ברכה, אפילו נעשית לצורך השבת, אבל תיקון בלבד, אפילו נוטל עליו שכר, אינו בכלל מה שאמרו שאינו רואה ברכה באותה מלאכה[195]. ויש מחלקים בין מעשה אומן בשכר למעשה הדיוט בשכר, שמעשה אומן בשכר, אינו רואה בו סימן ברכה אפילו הוא נעשה לצורך השבת, אבל מעשה הדיוט לצורך השבת, אפילו נוטל עליו שכר אינו בכלל מה שאמרו שאינו רואה ברכה באותה מלאכה[196]. ויש סוברים שמעשה הדיוט בשכר, אפילו אינו נעשה לצורך השבת, אינו בכלל מה שאמרו שאינו רואה ברכה באותה מלאכה[197]. ויש סוברים שכל מלאכה שמותר לעשותה בחול המועד, מותר לעשותה בשכר, ואין היא בכלל מה שאמרו שאינו רואה ברכה באותה מלאכה[198]. ויש סוברים שמלאכה שנעשית בדרך ארעי מותר לעשותה אף בשכר, ואין היא בכלל מה שאמרו שאינו רואה ברכה באותה מלאכה[199].

פועל הנשכר אצל בעל הבית

פועל הנשכר אצל בעל הבית ליום בסתם, יש סוברים שאין הוא בכלל מה שאמרו שהעושה מלאכה מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה באותה מלאכה[200]. ויש חולקים וסוברים שאף פועל הנשכר אצל בעל הבית הוא בכלל זה[201]. ולכתחלה מוטל על הפועל שלא להשכיר את עצמו ליום שלם בערב שבת, כי אם עד זמן מנחה[202]. על הזמן בו פועל השכור אצל בעל הבית מפסיק לעבוד בערב שבת ע"ע פועל וע' קבלת שבת.

פרקמטיא

פרקמטיא, יש סוברים שאינה בכלל מלאכה שהעושה אותה מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה[203]. ויש מחלקים בין מכירה בחנות בפרהסיא שהיא בכלל מלאכה, למכירה בצנעא שאינה בכלל מלאכה[204]. ויש חולקים וסוברים שפרקמטיא היא כמלאכה, והעוסק בה מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה[205].

קידושי אשה בערב שבת

קידושין ונשואין

קידושי אשה בערב שבת יש סוברים שמותרים[206], שאם לא יקדשנה יש לחשוש שמא יקדימנו אחר[207], וכן המנהג פשוט[208]. ויש סוברים שאסור לקדש אשה בערב שבת[209]. ופרשו אחרונים דבריהם שלא אמרו כן אלא כשצריך להכין סעודה באותו יום, שאז אסור מפני שצריך לטרוח בסעודה, אבל כשאינו צריך להכין סעודה באותו יום, כגון שהסעודה כבר מוכנה מאתמול, או שאינו רוצה לעשות הסעודה עכשיו, מותר[210]. ויש שפרשו שלא אמרו כן אלא במי שיש לו אשה ובנים, אבל מי שאין לו אשה ובנים רשאי לקדש אף בערב שבת[211].

נישואין

לשאת אשה בערב שבת, בירושלמי אמרו שלא ישא, מפני כבוד השבת[212], שאם ישא בערב שבת, גם הסעודה תהיה בערב שבת, ולא יאכל סעודת שבת לתיאבון[213], או משום שאם ישא בערב שבת יהיה טרוד ולא יהיה פנוי להכין צרכי שבת[214], או משום שיש לחשוש שמחמת טרדא ישכח ויבוא לידי חילול שבת[215]. וכן כתבו ראשונים שאין נושאים נשים בערב שבת, גזירה שמא יבוא לידי חילול שבת בתיקון הסעודה[216], שהחתן טרוד בסעודתו[217]. ויש ראשונים סוברים שאין לשאת אשה בערב שבת מן המנחה ולמעלה, שבאופן זה הסעודה נעשית בשבת, ויש לחשוש שיבואו לידי חילול שבת בתיקון הסעודה, אבל כשהנישואין הם בתחילת היום והסעודה נעשית בו ביום, אין חוששים שמא יבוא לידי חילול שבת בתיקון הסעודה[218]. ויש ראשונים חולקים וסוברים שאין להמנע מלשאת אשה בערב שבת מחמת החשש שיבוא לידי חילול שבת בתיקון הסעודה[219], שמן הסתם מכינים כל מה שנצרך לסעודה קודם לכן[220], וכן פשט המנהג[221]. וכתבו אחרונים שיש ליזהר שלא לאחר החופה, כי כמה עבירות באים מזה[222]. ובימי החורף נכון מאד שלא לשאת אשה כלל בערב שבת, כי הימים קצרים ומאחרים החופה[223]. על המניעה מלשאת אשה בערב שבת מטעמים אחרים, ואם טעמים אלו נוהגים בזמן הזה, ע"ע נשואין.

במקום שהכלה עושה את סעודת הנישואין

מקומות בהם הכלה עושה את סעודת הנישואין, יש מן האחרונים מי שכתב שלדעת כולם לא גזרו שלא לישא אשה בערב שבת מחשש שיבואו לידי חילול שבת בתיקון הסעודה, שלא חששו כן אלא כשהחתן עושה את הסעודה, שדרכו להרבות במנות כדי לצאת ידי הכלה, כי נשים מקפידות בזה, אבל כשהכלה עושה את הסעודה, לא חששו שתרצה להרבות במנות ותבוא מתוך כך לידי חילול שבת, כי החתן אינו מקפיד בזה[224].

תענית ציבור שזמנה בערב שבת

תענית

תענית-ציבור* שזמנה בערב שבת, אין דוחים אותה ממקומה, אלא מתענים אותה בערב שבת[225]. וכן תענית-יחיד* שזמנה בערב שבת, כגון המתענה תעניות של ימי מיתת הצדיקים[226], וכן המתענה בערב ראש חודש[227], אינו צריך לדחות התענית ליום אחר[228], ואף על פי שתעניות אלו אינם חובה, לפי שהאיסור להכנס לשבת כשהוא מעונה - לסוברים כן[229] - איסור קל הוא, ולא חשו לו אלא שלא לקבוע בו תענית לכתחילה כשאפשר לקובעו ביום אחר, אבל כשאי אפשר לקובעו ביום אחר, אין לדחות התענית בשביל כך[230].

על סדרי התפילה בתענית שחלה בערב שבת, ע"ע תענית.

על תענית-אסתר* שחלה בשבת, אם כיון שנדחתה מזמנה מקדימים אותה ליום חמישי, או שמתענים אותה בערב שבת, ע"ע תענית אסתר.

על תענית של ערב ראש חודש שחלה בערב שבת, שמתענים אותה בערב שבת, ועל תענית של ערב ראש חודש שחלה בשבת, אם מקדימים אותה לערב שבת או ליום חמישי, ע"ע יום כיפור קטן[231].

השלמת תענית תשעה באב שחל בערב שבת

תשעה באב שחל להיות בערב שבת, יש תנאים סוברים שאין משלימים התענית[232], מפני כבוד השבת[233], אלא אוכל - סמוך לערב[234] - כביצה - ולא יותר, שבשיעור ביצה יש כדי להשביע[235] - כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה[236], שאסור להתענות בשבת אפילו קצת לשם תענית[237], ואי אפשר לצמצם לאכול מיד בתחילת שבת[238]. וכן אמר רבי יהודה פעם אחת היינו יושבים לפני רבי עקיבא, ותשעה באב שחל להיות בערב שבת היה, והביאו לו ביצה מגולגלת וגמעה בלא מלח - כדי שתהיה לו הנאה פחותה[239] - ולא שהיה תאב לה, אלא להראות לתלמידים הלכה[240], שאין משלימים להתענות בערב שבת[241]. ור' יוסי ור' יהושע חולקים ואומרים שמתענה ומשלים[242], שבמה שנכנס לשבת כשהוא מעונה, אין זה נחשב כמתענה בשבת[243]. ואף ר' עקיבא שאכל, כתבו ראשונים שקבלה בידינו שנהג כן לפי שמסוכן היה, ור' יהודה לא דקדק וסמך על מה שראה, ולא ידע העיקר על מה עשה כך[244]. להלכה אמר רב הונא שמתענה ומשלים[245], וכן דעת כמה אמוראים[246], וכן הלכה[247]. ונחלקו ראשונים בדבר: יש סוברים שחייב להשלים[248]. ויש חולקים וסוברים שרשאי להשלים אך אינו חייב להשלים[249], מהם שסוברים שטוב יותר שלא להשלים, שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה[250], ומהם שסוברים שטוב יותר להשלים[251].

השלמת תענית צבור שחלה בערב שבת

תענית צבור שחלה בערב שבת, לסוברים שבתשעה באב מתענה ומשלים[252], מתענה ומשלים אותה[253]. ויש מי שסובר שאינו מתענה ומשלים, שלא אמרו שמתענה ומשלים אלא בתשעה באב[254].

השלמת תענית יחיד שחלה בערב שבת

תענית יחיד שחלה בערב שבת, לסוברים שבתשעה באב מתענה ומשלים[255], בירושלמי אמרו שמתענה ומשלים[256], וכן כתבו ראשונים[257]. ויש מי שחולק וסובר, שלא אמרו כן אלא בתענית צבור, אבל בתענית יחיד אינו מתענה ומשלים[258].

זמן השלמת התענית

מתענה ומשלים לסוברים כן[259], יש ראשונים סוברים שהיינו עד שקיעת החמה, אבל משתשקע החמה אם רצה לאכול אוכל, שמתוספת שבת הוא וכבר קדש היום ואינו רשאי להתענות[260], ולכך נהגו העם בתענית אסתר כשהוא בא בערב שבת שאוכלים מיד עם יציאתם מבית הכנסת ואף על פי שלא חשכה[261]. ויש ראשונים סוברים שמשלים התענית עד לאחר תפלת ערבית, שהיא מפלג המנחה ואילך[262], שבזמן זה כבר חלה תוספת שבת ונחשב הדבר כהשלמה[263]. ויש ראשונים סוברים שהיינו עד צאת הכוכבים[264], שכל תענית שלא שקעה עליה החמה אינה תענית[265]. ויש מחלקים בין תענית יחיד, שאין צריך להשלים עד צאת הכוכבים אלא עד שיוצאים מבית הכנסת, לתענית ציבור שיש להשלים עד צאת הכוכבים[266].

על השלמת תענית חלום בערב שבת, ע"ע תענית חלום.

יום שמת בו אביו או אמו שחל בערב שבת אם מתענה ומשלים, ע"ע יום שמת אבו אביו או אמו[267].

תענית בערב שבת לצורך שבת

דרך אנשי מעשה להתענות בכל ערב שבת[268], כדי שיכנסו לשבת כשהם תאבים[269], ויש חולקים על טעם זה וסוברים שכדי שיאכל לתאבון די שלא יאכל מן המנחה ולמעלה, אלא הטעם הוא כדי שיפשפשו במעשיהם ויתחרטו עליהם ותשרה עליהם תוספת הנשמה[270]. ואנשי מעמד שאמרו במשנה שלא היו מתענים בערב שבת מפני כבוד השבת[271], כתבו אחרונים שתענית בערב שבת לכבוד שבת היא דבר נעלה, אבל תענית שלא בשביל השבת, אין להתענות בערב שבת, שמגרע כבוד שבת במה שנכנס לשבת כשהוא מעונה, או משום שאנשי מעמד היו אומרים תחינות ובקשות, ויש לחוש שמתוך הטורח ימנעו מלעסוק בכבוד השבת, אבל תענית שאין בה תחינות ובקשות, אפשר להתענות בערב שבת[272]. וכתבו אחרונים שזה דוקא במי שמכיר בעצמו שאחר התענית יהיה תאב לאכול, אבל מי שהתענית גורמת לו חולשה והאכילה לא תהא נוחה לו, לא יתענה[273]. ויש חולקים על עיקר הדבר וסוברים שאין להתענות לכתחילה בערב שבת[274], או משום שמקצת ערב שבת כשבת[275], או משום דרכי האמורי[276], או משום כבוד הארת שבת שמאירה כבר בערב שבת[277], או כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה[278], אם לא מי שהוא אסטניס, שאם יאכל בערב שבת, לא יוכל לאכול בלילה לתיאבון[279]. ואדרבה, ראוי לאכול בערב שבת מאכל בשר ומתובל כדי שיקבל קדושת השבת בדעה צלולה ומיושבת ובשמחה[280]. ויש שכתבו לקיים שתי הדעות, ולהתענות כדי שיאכל לתיאבון, ולהקדים להתפלל ולאכול מבעוד יום[281].

יציאת חייט במחטו סמוך לחשכה

יציאה עם חפץ סמוך לחשכה

לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה שמא ישכח - שהמחט בידו[282], ויש מפרשים שישכח שהוא שבת[283] - ויצא[284], משתחשך[285], ויוציא את המחט מרשות לרשות, או יעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים[286]. ויש מן האחרונים סוברים שלפעמים יש בחוט מחט ויש גם לחשוש שישכח ויתפור[287]. וכן לא יצא הסופר בקולמוסו - אף שקולמוס הוא גדול ממחט ויש פחות חשש שישכחנו[288] - שמא ישכחנו ויצא[289]. ויש מן האחרונים סוברים שלפעמים הקולמוס טבול בדיו, ויש גם לחשוש שישכח ויכתוב שתי אותיות על ידו[290].

זמן האיסור

"סמוך לחשכה", בירושלמי אמרו שהיינו מזמן מנחה[291]. ונחלקו בדבר: יש סוברים שהכוונה למנחה גדולה[292]. ויש סוברים שהכוונה למנחה קטנה[293]. ויש חולקים וסוברים שסמוך לחשכה אינו מזמן מנחה, אלא סמוך לכניסת שבת[294], מהם סוברים שהיינו סמוך לבין השמשות[295], ומהם סוברים שהיינו סמוך לצאת הכוכבים[296].

חפץ שאין דרך לקחת בכל שעה

חפץ שאין דרך האדם לקחת עמו כל שעה, יש סוברים שמותר לצאת עמו לרשות הרבים סמוך לחשכה[297], שכל אדם שאוחז חפץ בידו, זוכר מה שהוא אוחז, וכשיגיע שעת האיסור יניחנו, ולא חששו חכמים שישכח ויצא אלא בחייט ומחט, שדרכו לשאת תמיד מחט בידו אף בשעה שאינו צריך לתפור, ומתוך רגילותו יש לחוש שישכח שהוא נושאה[298]. ויש שנראה מדבריהם שחולקים וסוברים שהאיסור הוא בכל חפץ שבידו, שבכל חפץ יש לחשוש לשכחה[299].

חפץ שאינו מיוחד לחול

חפץ שאינו מיוחד לחול, יש סוברים שמותר לצאת עמו לרשות הרבים סמוך לחשכה, שלא אסרו אלא בחפץ שמיוחד לחול, שיש לחשוש שמתוך שהחפץ בידו ישכח שהוא שבת[300]. ויש חולקים וסוברים שהאיסור הוא אף בחפץ שאינו מיוחד לחול[301].

חפץ כבד

חפץ כבד, יש סוברים שמותר לצאת עמו לרשות הרבים סמוך לחשכה, שלא אסרו אלא במחט וקולמוס שמתוך דקותם יש לחשוש שישכח שהם בידו[302]. ויש סוברים שהאיסור הוא בכל חפץ שבידו, אף בחפץ כבד[303].

כשאוחז החפץ באופן שאיסור הוצאתו מדרבנן

דבר שאוחז בו באופן שאף אם יצא בו בשבת יעבור על איסור מדברי חכמים בלבד, כגון מחט התחובה לאומן בבגדו, לסוברים שאומן שהוציא דרך אומנותו פטור[304], נחלקו בו אמוראים: לדעת רבא מותר לצאת בו ערב שבת סמוך לחשיכה, שאין לגזור גזרה-לגזרה*[305]. ולדעת אביי אסור לצאת בו ערך שבת סמוך לחשיכה[306], שלדעתו באיסור הוצאה גוזרים גזרה לגזרה[307], שדבר שכיח הוא להוציא מרשות לרשות, ולפיכך החמירו בו חכמים[308], או משום שאיסור הוצאה קל בעיני כל אדם, שברשות היחיד מותר לפנות חפצים מזוית לזוית, לפיכך החמירו בו חכמים לגזור גזירה לגזירה[309], ויש ראשונים סוברים שאין זו גזרה לגזרה, אלא הכל גזרה אחת היא[310], ויש שכתבו שלדעת אביי באיסור שבת גוזרים גזרה לגזרה[311]. להלכה, יש סוברים שהלכה כרבא[312], ויש סוברים שהלכה כאביי[313].

בדבר שקרוב לבוא בו לידי פשיעה

דבר שאם יצא בו בשבת יעבור על איסור דרבנן, אבל קרוב בו לבוא לידי פשיעה, כתבו ראשונים שאף לדעת רבא אסור לצאת בו ערב שבת עם חשיכה[314]. ולפיכך אמרו בתלמוד שמותר לצאת בתפילין ערב שבת עם חשיכה, ונתנו טעם לדבר שחייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה ושעה ומתוך כך אינו שוכחם[315], ולא אמרו שאיסור הוצאת תפילין בשבת מדרבנן - שהוצאתם בדרך מלבוש[316] - לפי שבתפילין קרוב הוא לבוא לידי פשיעה - שהתפילין דרך מלבוש הוא, ואין אדם עשוי לפושטם כשיוצא[317], או משום שחובה לחולצם כשצריך להפנות[318], ודרכם של בני אדם שצריכים להפנות[319] - ובדבר שקרוב לבוא בו לידי פשיעה אסור לצאת בו עם חשיכה אף באופן שאם יצא בו בשבת יעבור רק על איסור דרבנן[320].

בדבר שאסור לזורקו מחמת קדושתו

דבר שאם ישכחנו ויצא בו בשבת יעבור על איסור דרבנן, אבל כשיתן דעתו שהדבר בידו, לא יוכל לזורקו מידו מחמת קדושתו, כתבו ראשונים שאף לדעת רבא אסור לצאת בו ערב שבת עם חשיכה[321]. ולפיכך אמרו בתלמוד שמותר לצאת בתפילין ערב שבת עם חשיכה, ונתנו טעם לדבר שחייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה ושעה ומתוך כך אינו שוכחם[322], ולא אמרו שאיסור הוצאת תפילין בשבת מדרבנן - שהוצאתם בדרך מלבוש[323] - לפי שבתפילין כשיתן דעתו שהם עליו, לא יוכל לזורקם מידו[324].

במקום שאין בו רשות הרבים מהתורה

לצאת במחט שבידו סמוך לחשכה, במקום שאין בו רשות-הרבים* מהתורה, לדעת רבא שהאיסור לצאת בחפץ שבידו סמוך לחשיכה הוא רק רק כשאוחזו באופן שאם יצא בו בשבת יעבור על איסור תורה[325], כתבו אחרונים שמותר, שאף באופן זה שייך הטעם שאמר רבא שאין לגזור גזרה לגזרה[326]. ומטעם זה כתבו אחרונים שבזמן הזה שפשט המנהג כסוברים שאין לנו רשות הרבים גמורה אלא כרמלית*[327], אין איסור לצאת סמוך לחשכה אפילו בחפץ שבידו, שהרי איסור ההוצאה בכרמלית אינו אלא גזרה מדבריהם ואין גוזרים גזרה לגזרה[328]. ויש חולקים וסוברים שלדעת רבא אסור לצאת במחט שבידו סמוך לחשכה, אף במקום שאין בו רשות הרבים מהתורה[329].

הדין בזמן הזה

איסור יציאת חייט במחטו סמוך לחשכה, יש מן האחרונים שנוטה לומר, שלאחר שתקנו שחייב אדם למשמש בבגדיו עם חשיכה שמא ישכח ויצא[330], אין בדבר איסור, שכשימשמש בבגדיו בודאי יזכור להצניע המחט[331]. ויש חולקים וסוברים שאיסור יציאת חייט במחטו סמוך לחשיכה נוהג אף לאחר שאמרו שחייב אדם למשמש בבגדיו עם חשיכה[332].

יציאה בתפילין עם חשיכה

יוצא אדם בתפילין ערב שבת עם חשיכה, ואין חוששים שמא ישכח ויצא בהם בשבת[333]. בטעם הדבר אמרו בתלמוד, שכיון שחייב אדם למשמש בתפילין כל שעה ושעה[334], אינו שוכחם[335]. וכתבו ראשונים שלדעת רבא שמותר לצאת ערב שבת סמוך לחשיכה עם חפץ בידו כשאוחז אותו באופן שאם יוציאנו יעבור רק על איסור דרבנן שאין גוזרים גזרה לגזרה[336], הטעם שיוצא אדם בתפילין בערב שבת עם חשיכה הוא משום שהאיסור לצאת בתפילין בשבת הוא מדרבנן[337]. ויש חולקים וסוברים שאף לדעת רבא הטעם שמותר לצאת בתפילין בערב שבת עם חשיכה הוא משום שמתוך שחייב למשמש בהם בכל שעה אינו שוכחם, ולא משום שהאיסור לצאת בתפילין בשבת מדרבנן[338], משום שבתפילין קרוב הוא לבא לידי מכשול - לפי שדרך מלבוש הוא, ואין אדם עשוי לפושטם כשיוצא לחוץ[339], או משום שחובה לחולצם כשצריך להפנות[340], ודרכם של בני אדם שצריכים להפנות[341] - ובאופן זה יש לאסור לדעת רבא אף בדבר שאיסורו מדרבנן[342], או משום שבתפילין כשיתן דעתו שהוא מטלטלם, אינו רשאי להשליכם מעליו, ובאופן זה יש לאסור לדעת רבא אף בדבר שאיסורו מדרבנן[343], או משום שלדבריהם ההתר לצאת בתפילין עם חשיכה הוא אף כשאוחז התפילין בידו[344], ובאופן זה איסור הוצאתם הוא מהתורה[345].

כשאוחז התפילין בידו

לצאת בתפילין ערב שבת עם חשיכה, כשאוחז התפילין בידו, יש סוברים שאף באופן זה מותר[346], שאף כשאוחזם בידו אסור לו להסיח דעתו מהם[347], שלא יפיל אותם ולא יכנס איתם לבית הכסא[348]. ויש חולקים וסוברים שכשאוחזם בידו אסור לצאת עמהם עם חשיכה, שכשאוחזם בידו רשאי להסיח דעתו מהם[349].

החובה למשמש בבגדו עם חשכה

חייב אדם למשמש בבגדו - בכל מקום שדרכו להשתמש בו, כגון בכיסים התפורים בו[350], בין בבגד שלובש כעת בין בבגד שעתיד ללבוש בשבת[351] - ערב שבת עם חשכה[352], שמא יהיה שם דבר שכוח ויצא בו בשבת[353]. ואמר רב יוסף שדבר גדול שנו כאן, להפריש את האדם מאיסור שבת[354]. ונחלקו בדבר אחרונים: יש סוברים שאין בדבר חיוב גמור ואינו אלא מצוה[355]. ויש חולקים וסוברים שיש בדבר חיוב גמור[356]. וכתבו אחרונים שאף במקום שאין חשש לאיסור הוצאה, יש לאדם למשמש בבגדיו ערב שבת עם חשיכה, שמא יש בהם דבר מוקצה ויטלטלנו בשבת[357].

למשמש בבגדו עם חשכה, יש סוברים שהיינו סמוך לשקיעה ממש[358]. ויש סוברים שהיינו חצי שעה קודם חשכה[359].

דברים שיש לאומרם עם חשכה

דברים שיש לומר לבני ביתו עם חשכה

שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה, עשרתם - פירות האילן לסעודת שבת[360] - ערבתם - עירובי-תחומין*[361], ויש מפרשים ערובי-חצרות*[362], ויש מפרשים ערובי חצרות וערובי תחומין[363] - הדליקו את הנר[364], כדי שלא ישכחו לעשותם[365]. ודרשו כן מן הכתוב: וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא[366], שלום אהלך זו הדלקת נר שמביאה לשלום בית, ופקדת נוך זה עירוב שמתקן הנוה, ולא תחטא זה תיקון המעשרות[367], או משום שהמעשר הוא כדי שלא יחסר המזון[368], וחטא הוא לשון חסרון[369], או משום שנאמר במעשר: ולא תשאו עליו חטא[370]. ויש מפרשים שדרשו הכל מוידעת כי שלום אהלך, שעשיית שלושת דברים הללו גורמת שיהיה שלום בבית[371]. וכתבו אחרונים שאם אינו בביתו בשעה זו, צריך לשלוח שליח לביתו להזכירם על דברים אלו[372]. ויש מן האחרונים מי שכתב שאין המנהג לומר שלשה דברים אלו[373].

אמירת הדליקו את הנר, יש אחרונים שכתבו בה טעם נוסף, כדי שההדלקה תהיה בשליחות של הבעל ובשותפותו, שבאופן זה אין אומרים שמצוה-בו-יותר-מבשלוחו*[374].

אופן האמירה

עשרתם וערבתם, יאמר בלשון שאלה, שאפשר שכבר עישרו והפרישו ואין הוא יודע, אבל הדליקו את הנר, יאמר בלשון ציווי[375], שהרי הוא יודע שלא הדליקו את הנר[376], או משום שעדיין לא הגיע זמן הדלקת הנר, ואין להקדים ולהדליק הנר קודם זמנו[377], או משום שהדבר נראה לעין שעדיין לא הדליקו את הנר[378]. וכתבו אחרונים שלטעם זה כשאין הדבר נראה לעין, כגון שאינו נמצא במקום בו מדליקים את הנר, והולך ישר לבית הכנסת, יאמר הדלקתם את הנר בלשון שאלה[379].

במקום אין מעשרים ומערבים

במקום שאין מעשר נוהג, אין צריך לומר עשרתם[380]. וכן במקום שלא מצוי שמערבים ערובי תחומין, כתבו אחרונים שאין צריך לומר ערבתם ערובי תחומין[381]. וכן במקום שמניחים ערוב חצרות בערב פסח לכל השנה, אין צריך לומר כל שבת ערבתם ערובי חצרות[382].

חובה או עצה טובה

אמירת שלשה דברים אלו עם חשכה, יש סוברים שאיננה חובה, אלא עצה טובה[383]. ויש שנראה מדבריהם שהיא חובה[384].

אמירות נוספות

ערב שבת עם חשכה כתבו אחרונים שישאל לבני ביתו גם: הפרשתם חלה[385]? ויזהירם שיפסיקו מלעשות מלאכה[386]. ויש סוברים שבמקום שאומרים עשרתם, אין צריך לומר הפרשתם חלה[387]. וכתבו אחרונים שלא נהגו לומר הפרשתם חלה, לפי שבדורות הללו קוראים ללחמים שאופים לכבוד שבת בשם חלה, ועל ידי זה זוכרים ליטול חלה, ששמה ועצמיותה של העיסה מזכירה את הדבר[388].

זמן האמירה

זמן אמירת שלשה דברים אלו הוא עם חשכה[389], היינו קרוב לחשכה[390], קודם בין השמשות בעוד ודאי יום[391], וכדי שיעור תוספת-שבת*[392]. וכתבו ראשונים שצריך לומר כן עם חשכה ולא מבעוד יום, שמא יפשעו ויאמרו עדיין יש שהות[393]. מן האחרונים יש שנתנו שיעור בדבר, כל שאין בני הבית עשויים לשכוח מה שאומר במשך שהייה זו, לפי טרדתם באותה שעה[394].

אמירתם בנחת

שלשה דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו עם חשיכה, לא יאמרם בכעס וטרוניא אלא בנחת[395] - באופן שיכירו שאף אם לא עשו אותם דברים, לא יכעס עליהם[396] - כדי שיקבלו ממנו[397], ואם לא עשו יעשו, אבל אם יאמר אותם בלשון אימה יתירה, יש לחוש שמא מחמת המורא יאמרו עשינו ולא עשו[398], ועוד שאין לאדם להטיל אימה יתירה בתוך ביתו, שמתוך היראה עלולים בני ביתו לחלל שבת בהדלקה או בבישול, או שיאכילו אותו דבר איסור וכיוצא בזה[399], ועוד שדיבורו של אדם צריך להיות בנחת עם הבריות[400]. וכתבו אחרונים שאף שיאמר דבריו בנחת, יראה להם פני אדון[401].

באישה זריזה

היודע באשתו שהיא זריזה בהדלקת הנר, ויש לה זמן קבוע שזוכרת שלא לאחר ההדלקה, כתבו אחרונים שאפשר שאין צריך לזרזה להדליק את הנר, ומכל מקום יאמר לה להדליק את הנר, כדי שיהיה שותף במצוה וההדלקה תהיה בשליחותו[402].

הזכרת הדלקת הנר באופן אחר

במקום שנוהגים להקיש על הדלת בערב שבת לקרוא לילך להתפלל, ותיכף ששומעים קול הקורא מזדרזים להדליק הנרות, כתבו אחרונים שאפשר שהדבר נחשב כאמירת הדליקו את הנר, ואפשר שזה הטעם למה שרבים נוהגים להקדים ללכת לבית הכנסת, ואינם בביתם בשעה שצריך לומר הדליקו את הנר[403]. וכן הכנת הנר, כגון העמדת המנורה במקום שמדליקים אותה, יש סוברים שהיא כאמירת הדליקו את הנר[404].

כיבוס

עניינים שונים

עזרא תיקן להם לישראל שיהיו העם מכבסים בחמישי בשבת, מפני כבוד השבת[405], ולא יכבסו בערב שבת, כדי שיהיה ערב שבת פנוי כולו לצרכי הכנת השבת[406]. היה לו אונס ולא כיבס בגדי השבת ביום חמישי, מותר לכבס בערב שבת[407].

מלבושי ערב שבת

מלבושי ערב שבת, כתבו ראשונים שיש מהאמוראים שנהגו שיהיו בגדים פחותים[408], כדי להודיע שאין לנהוג בחשיבות בערב שבת, ואין ללבוש בו בגד שמקפיד עליו שלא לטנפו, ועל ידי כך להמנע מעיסוק בתבשילי השבת[409], או כדי שיהיה ניכר יותר כבוד השבת בלובשו בו בגדים נאים[410]. ויש מן האחרונים מי שסובר, שיש אמוראים חולקים וסוברים שאין ללבוש בגדים פחותים בשעה שמכין צרכי שבת, משום כבוד המצוה[411].

למעט בלמודו

יש לאדם למעט - קצת[412] - בלמודו בערב שבת, כדי שיכין צרכי שבת[413]. ונהגו בקצת מקומות שלא לקבוע ישיבה בערב שבת, לפי שלימוד הישיבה הוא דבר שאין לו קצבה, שרגילים לפלפל, ושמא ימשכו הרבה בפלפולם ולא יהא להם פנאי להכין צרכי שבת[414]. ואם הכין כבר צרכי שבת, לומד כדרכו[415], וכן אם יש לו מי שיכין עבורו[416].

על ביטול התינוקות מללמוד בערב שבת, ע"ע תלמוד תורה.

שינה

יש שנהגו לישון בערב שבת בצהריים[417], כדי שתהא דעתם צלולה בשבת[418].

על נהרות בבל

אמירת על נהרות בבל, לנוהגים לאומרה קודם ברכת המזון[419], כתבו אחרונים שהאוכל פת בערב שבת אחר חצות אינו אומרה, אלא אומר במקומה שיר המעלות[420].

הנחת תפילין

הנחת תפילין במנחה בערב שבת לנוהגים להניחם בדרך כלל בתפילת מנחה[421], כתבו אחרונים שאין להניחם[422], שכבר נתנוצץ קדושת השבת, ואין מניחים תפילין בשבת[423].

"אבינו מלכנו"

"אבינו מלכנו" לסוברים שאין אומרים אותו בשבת[424], יש סוברים שאף במנחה של ערב שבת אין אומרים אותו, כגון בעשרת-ימי-תשובה* או כשחל יום ב' של ראש השנה בערב שבת[425], שלדבריהם הטעם שאין אומרים "אבינו מלכנו" בשבת הוא משום שהוא כתחנון, ואף במנחה של ערב שבת אין אומרים תחנון[426]. ויש חולקים וסוברים שאומרים "אבינו מלכנו" במנחה של ערב שבת, שלדבריהם הטעם שאין אומרים "אבינו מלכנו" בשבת הוא משום שנתקן כנגד ברכות אמצעיות של שמונה עשרה, ובשבת אין מברכים אותם ברכות, אבל במנחה של ערב שבת שאומרים בה הברכות האמצעיות, אומרים בה גם "אבינו מלכנו"[427].

על אמירת נפילת אפים בערב שבת, ע"ע נפילת אפים. על אמירת צידוק הדין בערב שבת, ע"ע צידוק הדין. על האיסור ליתן לגוי בערב שבת איגרת להוליכה לעיר אחרת, או ליתן לאומן גוי כלים בערב שבת, ע"ע חשד[428]. על האיסור להשכיר ולמכור ולהשאיל ולהלוות ולמשכן ולתת חפצו לגוי בערב שבת, ע"ע חשד[429]. על דיני ממונות, שאסור לדון אותם בערב שבת, ע"ע בית דין[430] וע' כבוד שבת[431]. על דיני נפשות, שאסור לדון אותם בערב שבת, ע"ע בית דין[432]. על גט*, אם מסדרים אותו בערב שבת, ע"ע גרושין[433]. על חליצה*, אם מסדרים אותה בערב שבת, ע"ע חליצה[434].

על גבאי צדקה שמחזרים על העם בערב שבת, ומחלקים המעות בערב שבת, ע"ע צדקה. על ההתר לרוץ בערב שבת ברשות הרבים, ועל הרץ בערב שבת ברשות הרבים והוזק בו חברו שהוא פטור ע"ע חובל[435], וע' כבוד שבת[436]. על המפקיד אצל חבירו כספים בערב שבת, שאינו חייב לטרוח ולקבור אותם בקרקע עד מוצאי שבת, ע"ע שומר חינם.



הערות שוליים

  1. ↑ פרק ג: לפניה.
  2. ↑ ר' אלעזר בר צדוק סוכה מד ב; רמב"ם שבת פ"ל הי"א; טוש"ע או"ח רמט א.
  3. ↑ מאירי שם.
  4. ↑ רש"י שם ד"ה לא יהלך; עי' רמב"ם שם. ועי' א"ר שם ס"ק א שכשהוא במקום שיכול להכין צרכי שבת, ובמקום שהוא הולך אליו לא יוכל להכין צרכי שבת, לא ילך לאותו מקום, אפילו אותו מקום אינו רחוק ג' פרסאות, ועי"ש שמהלבוש שם ל"מ כן.
  5. ↑ רב כהנא בלישנא קמא סוכה שם.
  6. ↑ רש"י ד"ה אלא וד"ה אבל. ועי' ב"ח שם שלטעם זה כשאינו נושא עמו סעודתו, אינו רשאי ללכת יותר משלש פרסאות אף כשבדעתו להתארח אצל אחרים, ועי' ציון 6.
  7. ↑ ר"ן שבת יט א (ז ב). ועי' ב"ח שם שלטעם זה, כשבדעתו להתארח אצל אחרים, רשאי ללכת יותר משלש פרסאות, אף כשאינו נושא עמו סעודתו, ועי' ציון 5.
  8. ↑ איכא דאמרי אמר רב כהנא סוכה שם. ועי' עולת שבת שם ס"ק א, שמדברי רש"י שבציון 5 משמע שאפילו יש עמו מזונות, אינו רשאי ללכת יותר משלש פרסאות, שלא חילקו חכמים בתקנתם, ועי' ציון 22.
  9. ↑ רש"י שם ד"ה אפי'.
  10. ↑ עי' רמב"ם שם.
  11. ↑ ר"ן שבת שם. ולפ"ז האיסור כשהולך לביתו הוא גם כשאפשר שהכינו עבורו צרכי שבת, וכ"ה בשו"ע הרב שם ס"א.
  12. ↑ רמב"ם שם; רוקח סי' ל; רי"ו ח"א ני"ב ד"ה החלק הראשון; עי' מאירי שבת שם; טוש"ע שם; ב"ח בד' הרי"ף שבת שם (ז ב) והרא"ש שם פ"א סי' לח, ועי' ב"ח שם שכן יש להכריע שכן דעת רוב הפוסקים ועוד שגדול עונג שבת ויש ליזהר בו מאוד.
  13. ↑ סמ"ג עשין ל.
  14. ↑ פמ"ג או"ח סי' רמט א"א ס"ק א וערל"נ סוכה מד ב ושו"ת בנין ציון החדשות סי' נח, בד' הרמב"ם שבת פ"ל הי"א; עי' תורת חיים (סופר) שם ס"ק א, ועי"ש ששליש היום הוא לפי אורך היום, ועי' ציון 14. וכ"מ משו"ע הרב שם ס"א וס"ג, ועי' ציון 17.
  15. ↑ ערל"נ שם ובנין ציון שם, בד' רש"י שם ד"ה לא יהלך ובד' הטור או"ח סי' רמט; עי' ברכת אברהם או"ח שם (נדפס בקובץ מפרשים מכת"י שבשו"ע מהדורת פרידמן) בד' המג"א שם ס"ק א. ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק א בד' הב"ח שם. ועי' ערל"נ ובנין ציון וברכת אברהם שם, שלדעה זו אין חילוק בשיעור הדרך בין ימות הקיץ הארוכים לימות החורף הקצרים, ועי' מקור חיים (בכרך) או"ח שם (נדפס בשו"ע מהדורת פרידמן) שהסתפק בזה, ועי' ציון 13. ועי' מקור חיים שם שהסתפק אם יש חילוק בין יוצא בבוקר ליוצא בצהריים. ועי' ערל"נ ובנין ציון שם שאף כשיש שם אנשים אחרים, אפשר שלא טרחו בשבילו, ואפילו אם יטרחו בשבילו, אסור, שמצוה בו יותר מבשלוחו (ע"ע מצוה בו יותר מבשלוחו), ועי' דעת תורה או"ח שם שתמה שלא מסתבר שיאסרו ההליכה בערב שבת משום מצוה בו יותר מבשלוחו, שאינו אלא מצוה מן המובחר.
  16. ↑ שו"ת בית יעקב סי' לה ד"ה ומן, ועי"ש שהביא ראיה מפסחים צד א, ועי' תורת חיים (סופר) או"ח סי' רמט ס"ק א וישועות יעקב שם ס"ק א שדחו ראייתו; תוספת שבת שם ס"ק א. ועי' מקור חיים (בכרך) שם, וכוונתו צ"ב.
  17. ↑ עי' ציון 13.
  18. ↑ פמ"ג שם א"א ס"ק א בד' הרמב"ם שבת פ"ל הי"א; שו"ע הרב שם ס"ג; תורת חיים (סופר) שם ס"ק א בד' הב"ח שם ומג"א שם ס"ק א, ועי' ציון 17. וכ"מ בנפש חיה (מרגליות) שם.
  19. ↑ עי' שכנה"ג שם הגב"י אות ב ועטרת צבי או"ח שם וא"ר שם ס"ק ג וברכת אברהם שם (נדפס בקובץ מפרשים מכת"י בשו"ע מהד' פרידמן), בד' הב"ח שם, ועי' תוספת שבת שם ס"ק א ופמ"ג שם ומחצה"ש שם ס"ק א שהב"ח לא התיר לכתחילה, רק כתב שמוטב יהיו שוגגים, ועי' תוספת שבת ופמ"ג ומחצה"ש שם שנחלקו אם לדעת המג"א שם ס"ק א הב"ח מתיר לכתחילה, ועי' פמ"ג ומחצה"ש שם, בד' המג"א שם, שבעגלה יש להקל במקום שמכינים צרכי שבת בריוח (עי' ציון 20), ועי' ציון 16; ערל"נ סוכה מד ב ושו"ת בנין ציון החדשות סי' נח, בד' רש"י שם ד"ה לא יהלך ובד' הטור שם.
  20. ↑ ערל"נ ובנין ציון שם.
  21. ↑ עי' ציון 14.
  22. ↑ ערל"נ ובנין ציון שם; ברכת אברהם שם.
  23. ↑ רי"ו ח"א ני"ב ד"ה החלק הראשון; עי' ב"י או"ח סי' רמט בד' הרמב"ם שבת פ"ל הי"א.
  24. ↑ אגודה סוכה פ"ד סי' לט (מובא במג"א או"ח סי' רמט ס"ק ב): ובמדינות האלו לא נזהרים בזה כי רוב בני אדם מכינין בריוח, ועי' מחצה"ש סי' רמט ס"ק א בד' האגודה שם, שלכתחילה אין לסמוך על זה, ועי' ישועות יעקב שם ס"ק א שחולק, וכ"מ משו"ע הרב שם ס"ד ומ"ב שם ס"ק ג, ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק א ומחצה"ש שם, בד' המג"א שם ס"ק א, שבמקום שמכינים צרכי שבת בריוח והולך בעגלה (עי' ציון 16) יש להקל. ועי' מאירי שבת יט א: אם נודע לו שמכינים בהעדפה מותר וכו', ויראה שלכן נהגו להקל בזה, ועי' ציון 34.
  25. ↑ מקור חיים (בכרך) שם; עי' דברי מנחם (מרדכי) שם הגה"ט ס"ק ג. ועי' מחצה"ש שבציון 23, ועי' ציון 27.
  26. ↑ א"ר שם ס"ק ג בד' שאר הראשונים שלא הזכירו זה. ועי' ציון 31.
  27. ↑ ב"י או"ח סי' רמט, ועי"ש שאף שכשהולך אצל אחרים יש סוברים שהאיסור הוא גם משום שמביישם (עי' ציון 9), אין לחוש לכך.
  28. ↑ ב"י ושו"ע או"ח רמט א, ועי' ב"י שם שכל שהוא בדרך הרי זה מקום סכנה, שכל הדרכים בחזקת סכנה; לבוש שם ס"א. ועי' א"ר שם ס"ק ב ותהלה לדוד (אורטנברג) שם ס"ק א, שזהו אף כשבמקום הסכנה יש עמו צידה, ובמקום הבטוח לא תהיה לו.
  29. ↑ לבוש שם; מ"ב שם ס"ק ה.
  30. ↑ לבוש שם; עולת שבת שם ס"ק א; בגדי ישע שם.
  31. ↑ שו"ת הריב"ש סוס"י קא; מהרש"ל בדרישה או"ח סי' רמט ס"ק ב; עי' בגדי ישע שם ס"א; בני ציון (ליכטמן) שם ס"ק ב. ועי' ציון 19.
  32. ↑ עולת שבת שם ס"ק א; באה"ל שם ס"א ד"ה ויוכל בד' הב"י שם (וכ"ה בשו"ע הרב שם ס"ב), ועי' תהלה לדוד (אורטנברג) שם ס"ק א שדחה הראיה מהב"י. ועי' ציון 25.
  33. ↑ עולת שבת שם.
  34. ↑ עזרת ישראל (זיטמן) חידושים על או"ח סי' רמט, ולמד כן משו"ע שם רמח א, שלהולך לדבר מצוה מותר להפליג בערב שבת, ועי"ש מ"ב ס"ק א הטעם, שאף שיבטל ממצות עונג שבת, העוסק במצוה פטור מן המצוה, ועי' באה"ל סי' רמט ס"א ד"ה אין, שהסתפק בזה. ועי' עזרת ישראל שם שמטעם זה נהגו להקל בדין זה, שמחשיבים הכל לדבר מצוה עפ"י המבואר ברמ"א שם רמח ד, ועי' ציון 23.
  35. ↑ עי' ציונים 4, 22, 23, 24 ועוד.
  36. ↑ מהרש"ל בדרישה או"ח סי' רמט ס"ק ב; ב"ח שם; עולת שבת שם ס"ק א.
  37. ↑ ברייתא פסחים צט ב. ועי' ציון 44.
  38. ↑ רשב"ם שם ד"ה אפילו. ועי' רש"י שם ד"ה כשהוא: ולא תבוא סעודת שבת על השובע.
  39. ↑ ברייתא שם.
  40. ↑ או"ז הל' ער"ש אות כא, וכ"מ מר"א ממיץ באו"ז שם. ועי' ד"מ או"ח סי' רמט ס"ק ד ומג"א שם ס"ק ו.
  41. ↑ רי"ף פסחים צט ב (יט א); ספר העיתים סי' קנב; רשב"ם שם ק א ד"ה אמר לו; תוס' שם ד"ה אין; העיטור עשרת הדברות הל' מצה תחילת סדר ד' כוסות (דף קל טור ד); ראבי"ה סי' תקח; הרוקח סי' לה; ההשלמה פסחים שם; פסקי רי"ד פסחים שם בשם ר"י; או"ז ח"ב סי' כא; רמב"ן גיטין לח ב; שבה"ל ענין שבת סי' סז; רא"ש פסחים פ"י סי' ב; רבנו קרשקש גיטין שם; פסקי ריא"ז פסחים פ"י הלכה א אות ד; חי' הר"ן גיטין שם.
  42. ↑ שבה"ל שם. ועי' ציון 45.
  43. ↑ רבינו יחיאל בתוס' פסחים שם; תוס' שם בד' בה"ג שם; פסקי רי"ד ותוספות רי"ד שם ד"ה הלכה (הא'), ועי"ש שחזר בו ממה שכתב במהדורא קודמת (שם ד"ה הלכה הב') שהלכה כר' יוסי; או"ז ח"ב סי' כא בשם ר"א ממיץ.
  44. ↑ עי' ציון 36.
  45. ↑ פסחים צט ב.
  46. ↑ עי' רשב"ם שם ד"ה ערבי.
  47. ↑ מרימר – וי"א רב יימר – ורב פנחס בריה דרב אמי שם ק א ע"פ ברייתא שם צט ב, ועי' מר זוטרא שם שפקפק שמא ברייתא זו משובשת.
  48. ↑ רש"י שם ק א ד"ה אלא; רשב"ם שם ד"ה אלא.
  49. ↑ תורת שבת (ווייל) סי' רמט ס"ק ו, ועי"ש שאף שבימים הארוכים ירעב יותר מבימים הקצרים, לא חילקו חכמים; מ"ב שם ס"ק יז.
  50. ↑ הגהות טהרת השלחן בילקוט מפרשים לשו"ע (מהדורת פרידמן) שם.
  51. ↑ סידור רש"י סי' תעג; מחז"ו סי' קב; העיתים סי' קנב בשם ר"ש הנגיד; פסקי רי"ד ותוספות רי"ד פסחים ק א וסמ"ג עשין כט ד"ה ת"ר (הב') ורא"ש שם פ"י סי' ב וב"י או"ח סי' רמט וב"ח שם וחמד משה שם ס"ק א, בד' בה"ג סי' ב הל' קידוש והבדלה עמ' צד, ועי' ציון 40; האגודה פסחים פ"י אות סז בשם סמ"ק. ועי' ב"ח או"ח שם בד' בה"ג שם, שהאיסור להתחיל הוא רק בקביעות סעודה, אבל להתחיל לאכול אכילת עראי מותר.
  52. ↑ רשב"ם פסחים ק א ד"ה אמר לו; תוס' שם ד"ה אין ושו"ת חת"ס או"ח סי' עו, בד' בה"ג שם, ועי' ציון 39; העיטור עשרת הדברות הל' מצה תחילת סדר ד' כוסות (דף קל טור ד); ראבי"ה סי' תקח; או"ז ח"ב סי' כא בשם ר"א ממיץ; ההשלמה פסחים שם; רמב"ן גיטין לח ב; הגמ"י שבת פ"ל ה"ד; רא"ש פסחים פ"י סי' ב; מאירי פסחים צט ב; ר"ן שם (יט א), ושם (יט ב) בד' הרי"ף שם; עי' שו"ת מהרי"ל סי' נו אות ח, ועי"ש שר' יהודה שאוסר היינו להתחיל אחר ט' שעות, אבל להתחיל קודם ט' שעות מותר, אפילו לא יגמור עד אחר ט' שעות.
  53. ↑ מאירי שם. ועי' ציון 41.
  54. ↑ רמב"ן ורשב"א ומאירי דלהלן.
  55. ↑ רמב"ן גיטין לח ב; רשב"א שם; רבנו קרשקש שם; מאירי שם; מ"מ שבת פ"ל ה"ד: וכתבו המפרשים; חי' הר"ן ור"ן שם (כא א). ועי' ב"ח או"ח סי' רמט שקודם מנחה מותר אפילו שעושה כן תמיד, ושבאכילה דרך עראי בלא קביעות סעודה כדי לשבור רעבונו אין שום נדנוד איסור, אפילו עושה כן תמיד, ועי' לחם רב שם ס"ק א ועטרת זקנים שם ס"ק ג, ושו"ע הרב שם קו"א ס"ק ב בד' המ"מ שם, של"מ כן.
  56. ↑ מאירי שם ע"פ גיטין שם.
  57. ↑ עי' שו"ע הרב שם ס"ט וקו"א שם ס"ק ב בד' הרמב"ם שבת שם ושו"ע שם ב.
  58. ↑ עי' ציון 65.
  59. ↑ עי' ציון 66.
  60. ↑ עי' ציון 67.
  61. ↑ בגדי ישע למג"א סי' רמט ס"ק ד, ועי"ש שאף לסוברים שמותר היינו כשתיקן משהו לכבוד שבת (ע"ע כבוד שבת ציון 223 ואילך) ושלדינא יש להקל בסעודת מצוה וכשכוונתו לאכול כל ג' סעודות שבת ביום (עי' ציון 83); עי' פמ"ג שם א"א ס"ק ד, ועי"ש שלדינא יש לאסור.
  62. ↑ תוספת שבת שם ס"ק ג.
  63. ↑ ע"ע שלש סעודות.
  64. ↑ עי' ציון 66.
  65. ↑ עי' ציון 65.
  66. ↑ עי' ציון 67.
  67. ↑ בגדי ישע למג"א סי' רמט ס"ק ד, ועי"ש שלדינא יש להקל בסעודת מצוה וכשיש מי שיכין עבורו צרכי שבת (עי' ציון 77); עי' פמ"ג שם א"א ס"ק ד, ועי"ש שלדינא יש לאסור.
  68. ↑ תוספת שבת שם ס"ק ג.
  69. ↑ ב"ח או"ח סי' רמט ובהגר"א או"ח סי' תקכט ס"א, בד' בה"ג סי' ב הל' קידוש והבדלה עמ' צד, ועי' ב"ח שם שהיינו דוקא להתחיל, אבל אם התחיל אינו צריך להפסיק; ב"ח שם בד' הרי"ף פסחים צט ב (יט א) והמרדכי שם סי' תריא והטור או"ח סי' רמט; ב"ח שם ופסקי מהר"ש מלובלין אות טו וישועות יעקב שם ס"ק ב, בד' המ"מ שבת פ"ל ה"ד, וחדושי מהרל"ח או"ח שם ומשחא דרבותא או"ח שם ס"ב ושו"ת חת"ס או"ח סי' עו, בד' הרמב"ם שם (וכ"ה בשו"ע או"ח רמט ב), ועי' מ"מ שם שלאכול ולשתות בלא קביעת סעודה אפילו סעודה שרגיל בחול (וי"ג: שאינו רגיל בחול, עי' מרכה"מ אלפנדרי שם) כל היום מותר לר' יוסי. ועי' מגדל עוז שבת שם שר' יהודה אוסר לאכול אפילו אכילה מועטת. ועי' ישועות יעקב או"ח שם ס"ק ב בד' רש"י גיטין לח ב ד"ה בערב ובד' הטור שם. ועי' חמד משה שם ס"ק א שלא נתבאר מהי אכילה בקביעות ומהי אכילה שלא בקביעות, ועי' ב"ח שם שאכילה ללא קביעות היינו דרך עראי פחות הרבה ממה שרגיל בחול, וכעי"ז בבאה"ל שם ד"ה מלקבוע ובתורת שבת (ווייל) סי' רמט ס"ק ו ובקצות השלחן סי' סט בדי השלחן ס"ק יא, ועי' פרי האדמה שבת שם של"מ כן, ושאכילה ללא קביעות היינו אכילה שאינה דורשת הכנה והזמנה לסעודה, ועי' בית ארזים שם ס"ק כח שאכילה דרך קבע היינו שקובע מקום לאכילתו.
  70. ↑ ב"ח שם בד' הטור שם, ועי' ציון 61. ועי' ישועות יעקב שם בד' רש"י שם (וכ"ה ברבנו קרשקש גיטין לח ב בשם ר"ח ובחי' הריטב"א מכת"י שם מהדורת מוה"ק) ובד' הטור שם. ועי' שאילת יעבץ ח"א סי' לג ד"ה והנה שלדעת הטור האיסור הוא מחצות, אך לא מבואר בדבריו אם האיסור בכל קביעות סעודה, או רק בסעודה שאינו רגיל בה בחול (עי' ציון 61). ועי' רשב"א שם בשם ר"ח: שהיו קובעים סעודה ביום ששי ומתוך כך היו נמנעים מלהתעסק בצרכי שבת, וכעי"ז בהגהות כור לזהב לריטב"א (מהדורת אור החכמה) שם ובבני ציון או"ח שם ס"ק ה וביד פשוטה שבת שם, בד' הרמב"ם שם, שאיסור קביעת סעודה מהבוקר אינו משום האכילה, אלא כדי שלא ימנע מלעסוק בצרכי שבת, ועי' ציונים 66, 77.
  71. ↑ ב"ח שם בד' המ"מ שם וחדושי מהרל"ח שם ומשחא דרבותא שם, בד' הרמב"ם שם; ב"ח שם ובהגר"א או"ח סי' תקכט ס"א בד' בה"ג שם; ב"ח שם בד' הרי"ף שם ובד' המרדכי שם.
  72. ↑ ט"ז או"ח סי' רמט ס"ק א בד' הרמב"ם שם; מרכה"מ (אלפנדרי) שם ויצחק ירנן שבת שם וחמד משה או"ח שם ס"ק א וערוה"ש שם ס"ד, בד' המ"מ שם שכ"ה דעת הרמב"ם שם; ב"י שם וט"ז שם בד' הטור שם, שכ"ה דעת הרמב"ם שם; ב"ח שם; עי' שו"ע הרב שם ס"ט וציונים שם אות מו ומ"ב שם ס"ק טו.
  73. ↑ יצחק ירנן וקהלת יעקב שבת שם.
  74. ↑ בית ארזים שם ס"ק לא בד' הרמב"ם שם. ועי' ט"ז שם ועולת שבת שם ס"ק ב ומרכה"מ (אלפנדרי) שם ושו"ע הרב שם ס"ט וערוה"ש שם ס"ד, בד' הרמב"ם שם ולבוש שם ס"ב וב"ח שם ומ"ב שם, שראוי להמנע מאכילה בקביעות מן המנחה ולמעלה, וצ"ב אם סוברים כן בדעת ר' יוסי וסוברים כדעה שבציון זה, או שסוברים כאחרונים שבציון 54, ומחמירים בזה נגד דעת ר' יוסי. ועי' מ"ב שם ס"ק טז שאם התחיל אינו מפסיק. ועי' טהרת השלחן בילקוט מפרשים לשו"ע (מהדורת פרידמן) שם, שאם אינו אוכל בתחילת הלילה, רק לאחר כמה שעות, אפשר שרשאי לאכול עד הלילה.
  75. ↑ עי' חיי אדם ח"ב כלל א ס"ח.
  76. ↑ ב"ח שם; עי' חיי אדם שם; עי' ערוה"ש שם ס"ו; עי' מ"ב שם ס"ק יז ובאה"ל שם ד"ה מתשע. ועי' פמ"ג שם משב"ז ס"ק א ושו"ע הרב שם ס"ט ובית ארזים שם ס"ק ל, בד' הרמב"ם שם, ומ"ב שם ס"ק טו, שלאכול ולשתות בלי קביעות רשאי אפילו לכתחילה, וכ"מ בא"ר שם ס"ק ה בפי' הב' בד' הלבוש שם, ועי"ש בפי' הא' שחולק, ועי' מ"ב שם ס"ק יד שמצוה להמנע עכ"פ מתשע שעות ולמעלה משתיה רבה שמביאה לשובע ומקלקלת תאות המאכל.
  77. ↑ ט"ז דלהלן.
  78. ↑ מגדל עוז שבת פ"ל ה"ד וט"ז או"ח סי' רמט ס"ק א, בד' הרמב"ם שם.
  79. ↑ ט"ז שם. ועי' ציון 69 ואילך שי"ס שקביעת סעודה ומשתה אסורים כל ערב שבת רק כשנעשים באופן שאין רגילים לעשותם בחול.
  80. ↑ עי' ציון 79 ואילך.
  81. ↑ מ"מ שבת פ"ל ה"ד בד' הרמב"ם שם, ע"פ גיטין לח ב; ב"י או"ח סי' רמט וערוה"ש שם ס"ה, בד' הטור שם: סעודה , ועי' ב"ח שם שהב"י שם להלן סותר דברי עצמו, ועי' ברכת דוד וברכות מים או"ח שם שיישבו דבריו, ועי' כס"מ שם, ועי' ציון 52; שו"ע שם ב; ב"ח שם; עי' מג"א שם ס"ק ד בד' ר"ח ברשב"א שם והגהות כור לזהב לריטב"א גיטין לח ב (מהדורת אור החכמה) בד' ר"ח בריטב"א שם. ועי' לבוש שם ס"ב ושו"ע הרב שם ס"ה ובית ארזים שם ס"ק כז, שסעודה ומשתה היינו סעודה שיש בה משתה. ועי' באה"ל שם ד"ה שאינו, שאפילו הוא עשיר ביותר ועושה בכל יום סעודה רחבה כמו בשבת, בערב שבת צריך להמנע מלעשות כן.
  82. ↑ שו"ע שם ב; לבוש שם; שו"ע הרב שם; כור לזהב שם ע"פ ר"ח שם.
  83. ↑ שו"ע הרב שם; מ"ב שם ס"ק יא.
  84. ↑ מג"א שם בד' ר"ח שם; מרכה"מ (חעלמא) שבת שם; קובץ על יד שבת שם, ועי"ש שלכן האיסור הוא כל היום ולא רק מחצות כדעה שבציון 66; נהר שלום או"ח שם ס"ק א בפי' הב'; בתי כנסיות (בן עזרא) בית מנוחה או"ח שם ס"ב.
  85. ↑ פמ"ג שם משב"ז ס"ק א; נהר שלום שם בפי' הא'; עי' בתי כנסיות שם. וכ"מ במרה"פ כתובות פ"א ה"א ד"ה לעשות.
  86. ↑ באה"ל שם ד"ה מפני.
  87. ↑ התעוררות תשובה .
  88. ↑ עי' שנויי נוסחאות שברמב"ם פרנקל שם.
  89. ↑ לחם יהודה וקהלת יעקב שבת שם, בד' הראב"ד שם לגי' שלפנינו, ועי' כ"מ שבציון שפי' דברי הראב"ד בע"א.
  90. ↑ קובץ על יד שבת שם.
  91. ↑ פמ"ג שם משב"ז ס"ק א ע"פ גיטין שם וירושלמי ביצה פ"ה ה"ב. ועי' משב"ז שם בד' הט"ז שם, שסעודה ללא משתה מותרת כל היום, אפילו אינו רגיל בה בחול, ומצוה להמנע ממנה מתשע שעות ולמעלה.
  92. ↑ ב"י וחדושי מהרל"ח לטור שם ודרישת ארי אותות השמים או"ח שם ס"ק א, בד' הטור שם שכ"ה דעת הרמב"ם שם. ועי' פמ"ג שם משב"ז ס"ק א בד' הט"ז שם ס"ק א שלדעת הרמב"ם סעודה שאינו רגיל בחול מותרת כל ערב שבת ובלבד שאין בה משתה, ומן המנחה ולמעלה מצוה להמנע.
  93. ↑ עי' שו"ע הרב או"ח סי' רמט ס"ה; עי' התעוררות תשובה בפי' הב'; עי' מ"ב שם ס"ק יא.
  94. ↑ דברי צבי (שניידמיל) או"ח שם. ועי' הגהות חת"ס למג"א סי' תמד ס"ק ט, ואבן העוזר ויד אהרן שבציון 115, שחולקים.
  95. ↑ בית ארזים שם ס"ק כז, ועי"ש ס"ק כח; עי' הדר זקנים (עבודי) או"ח שם.
  96. ↑ התעוררות תשובה שם בפי' הא'.
  97. ↑ לבוש או"ח סי' רמט ס"ב.
  98. ↑ ערוה"ש שם ס"ז.
  99. ↑ רמ"א בשו"ע שם ב. ועי' מג"א שם ס"ק ה שסעודת פדיון הבן שעבר זמנו אינה נחשבת סעודה שזמנה בערב שבת, ועי' נשמת אדם ח"ב כלל א ס"ק א שחולק, ועי' מג"א שם שסעודת ברית מילה שעבר זמנה נחשבת סעודה שזמנה בערב שבת, שכל שעה ושעה זמנו הוא, שאסור להניחו ערל, ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק ה, שלסוברים שאין מלים בערב שבת מילה שלא בזמנה (עי' ש"ך יו"ד סי' רסו ס"ק יח), אם עבר ומל אין לעשות סעודה בערב שבת. ולענין סעודת ר"ח וחוה"מ והושענא רבה, עי' א"א (בוטשאטש) שם וערוה"ש שם ס"ז. וסעודת סיום מסכת, עי' באה"ל שם ד"ה או שנחשבת סעודה שזמנה בערב שבת, ועי' שש"כ ח"ב פמ"ב סכ"ו, שהיינו כשסיים בערב שבת, ועי' קצות השלחן סי' סט בדי השלחן ס"ק ז שחולק, שאין זמנה בערב שבת. ולענין סעודת בר מצוה עי' ערוה"ש ובדי השלחן שם.
  100. ↑ ב"ח שם.
  101. ↑ לבוש שם; עולת שבת שם ס"ק ב. ועי' ערוה"ש שם: שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ועי' ציון 83. ועי' באה"ל שם ד"ה מותר, שאף לסוברים שטעם האיסור הוא משום שמזלזל בשבת (עי' ציון 67), בסעודת מצוה אין זלזול, ולסוברים שטעם האיסור שלא יכין צרכי שבת כראוי (עי' ציון 65), בסעודת מצוה לא החמירו, וסמכו שמסתמא יכין לפחות דבר מועט לכבוד שבת.
  102. ↑ עולת שבת שם. ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק ו שאף לסוברים שסעודת שבת היא מהתורה (ע"ע שלש סעודות), סעודת מצוה קודמת אף שהיא מדרבנן, כיון שעדיין לא הגיע זמן סעודת שבת.
  103. ↑ ב"ח שם: קודם תשע שעות, ועי' מ"ב שם ס"ק יג שלאו דוקא הוא, ויש להקדימה לשחרית, והביא ראיה מהרמ"א בשו"ע או"ח תרצה ב שכשחל פורים בערב שבת יש להקדים הסעודה לשחרית, ומשו"ע הרב דלהלן ל"מ כן, ועי' שו"ת מהרי"ל סי' נו אות ח שכשחל פורים בער"ש די להקדים הסעודה לפני מנחה; שו"ע הרב שם ס"ז: קודם שעה עשירית, שמשעה זו מצוה להמנע מלקבוע סעודה קטנה שרגיל בה בחול, וה"ה לסעודת מצוה כשאפשר; חיי אדם ח"ב כלל א ס"ח: להקדימה לבוקר; ערוה"ש שם: קודם חצות, ולכל הפחות קודם שעה עשירית.
  104. ↑ ח"א שם.
  105. ↑ עי' רמ"א שם.
  106. ↑ חיי אדם שם.
  107. ↑ פסקי מהר"ש מלובלין אות טו ועטרת זקנים סי' רמט ס"ק ב בשמו, ועי' של"ה שבת נר מצוה אות ז בשמו, ועי' פסקי מהר"ש שם ושל"ה שם שמהר"ש למד זה מסעודת מילה שחלה מראש חודש אב עד תשעה באב, שאוכלים בה בשר מנין ולא יותר (ע"ע סעודת מצוה ועי"ש שי"ח), ועי' א"ר שם ס"ק ז וא"ז שם ס"ק ב שדחה הראיה, ועי' שו"ע הרב שם קו"א סוף אות א וקרבן שבת עמ' 135, שמהר"ש לא הורה כן לאחרים רק החמיר לעצמו, ועי' פסקי מהר"ש ועטרת זקנים שם ועולת שבת דלהלן של"מ כן (ובימיהם עדיין לא נדפסו פסקי מהר"ש), ועי' קרבן שבת שאם מקדימים הסעודה, גם לדעת מהר"ש מותר לכל הקרואים לאכול,, ומהעטרת זקנים ל"מ כן, ועי' של"ה שבת נר מצוה אות ז בשם מהר"ש, שלא יאכלו יותר ממנין ואפילו הסנדק, ועי' מג"א ס"ק ו ומחצה"ש שם שחולק, ועי' שו"ע הרב שם ס"ז וקו"א אות א; עולת שבת שם ס"ק ב: אע"פ שיש לפקפק כבר הורה זקן.
  108. ↑ א"ר שם ס"ק ז וא"ז שם ס"ק ב: וכן נוהגים; שו"ע הרב שם קו"א סוף אות א בד' הרמ"א והלבוש שם ס"ב, ועי' שו"ע הרב שם ס"ז שטוב לנהוג כדעה שבציון 81; כף החיים שם ס"ק טו שכ"מ מהפר"ח או"ח סי' תמד ס"ז ומסתימת דברי הפוסקים.
  109. ↑ א"ר וא"ז שם.
  110. ↑ א"ר שם.
  111. ↑ לבוש או"ח סי' רמט ס"ב; עי' ערוה"ש שם ס"ז, ועי"ש שראוי לנהוג כדעה שבציון 101. וכ"מ בשו"ע הרב שם ס"ו, ועי"ש שאם לא יוכל לקיים סעודת שבת, יאכל סעודת הלילה ביום (ע"ע שלש סעודות).
  112. ↑ באה"ל שם ס"ב ד"ה מותר.
  113. ↑ עי' פסקי מהר"ש מלובלין אות טו (מובא בעטרת זקנים או"ח סי' רמט ס"ק ב).
  114. ↑ ספר המנהגים לר"י טירנא (מהדו' מכון ירושלים) עמ' קנא; רמ"א בשו"ע או"ח תרצה ב; סידור בית יעקב ליעב"ץ עמ' שפה דיני פורים אות ז ס"ד: לפני חצות היום (מובא במ"ב סי' תרצה ס"ק י); עי' ערוה"ש או"ח סי' רמט ס"ז: יתחילו קודם חצות ולכל הפחות קודם שעה עשירית, ועי"ש שאם לא התחילו, יתחילו אפילו אחר שעה עשירית.
  115. ↑ ספר המנהגים שם; רמ"א שם: מפני כבוד שבת.
  116. ↑ שו"ת מהרי"ל סי' נו אות ח, ועי' יד אפרים שם שהיינו קודם שעה עשירית.
  117. ↑ עולת שבת סי' רמט ס"ק ב ע"פ משנה פסחים מט א וגמ' שם צח ב, ואף שהירושלמי דלהלן חולק, הלכה כבבלי; יד אפרים על מג"א שם ס"ק ג ד"ה וצ"ע, בד' שלט"ג שבת קיט א (מד א בדפי הרי"ף אות א).
  118. ↑ עולת שבת שם.
  119. ↑ מג"א שם ס"ק ג וסי' תמד ס"ק ט ביישוב דברי הירושלמי כתובות פ"א ה"א שלא יסתרו למשנה פסחים מט א, ועי' אבן העוזר סי' רמט ויד אהרן (אלפאנדארי) שם הגב"י, שמפרשים המשנה בסעודה קטנה שרגיל בה בחול, ועי' מג"א שם שלדחות האירוסין לאחר שבת אינו צריך, שיש לחשוש שמא יקדמנו אחר; באה"ל שם ס"ב ד"ה ואפילו, בד' בהגר"א שם.
  120. ↑ א"ר שם ס"ק ד וערוה"ש שם ס"ח, ומפרשים המשנה שם באופן זה.
  121. ↑ ב"ח שם ע"פ ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב (וכ"ה בתענית פ"א ה"ח וכתובות פ"א ה"א) ועי' יד אפרים שבציון 100 שמפרש הירו' דוקא באופן שצריך לטרוח בהכנת הסעודה; לבוש שם; פמ"ג שם א"א ס"ק ג בד' הרמ"א שם; מרה"פ כתובות פ"א ה"א סוד"ה לעשות; מחצה"ש שם ס"ק ג ד"ה ונ"ל וערוה"ש שם ס"ח, בד' הב"י שם, ואבן העוזר שם בד' השו"ע שם ב, ועי' ברכת דוד או"ח שם ודרישת ארי אותות השמים שם, שפי' השו"ע בע"א; פתח הדביר ח"ג סי' רמט ס"ק ב בד' שדה יהושע לירו' תענית פ"א סוף ה"ח; ערך ש"י או"ח שם ד"ה במג"א, שישראל הם כחתן והשבת ככלה ובערב שבת חובה לטרוח בסעודת אירוסין של מעלה, ולא להניח העיקר ולעסוק בטפל בסעודת אירוסין של מטה; בני ציון (ליכטמן) או"ח שם ס"ק ה ד"ה והנה פשט בד' ראבי"ה סי' תתסו.
  122. ↑ פמ"ג שם בד' הרמ"א שם; מרה"פ שם; מחצה"ש שם ד"ה ונ"ל וערוה"ש שם, בד' הב"י שם; מחצה"ש שם בד' הב"ח שם; פתח הדביר שם בד' שדה יהושע שם; עי' ערך ש"י שם; בני ציון שם בד' ראבי"ה שם.
  123. ↑ פמ"ג שם.
  124. ↑ פמ"ג או"ח סי' רמט א"א ס"ק ג ותוספת שבת שם ס"ק ב ושעה"צ שם ס"ק יא, בד' הירושלמי כתובות פ"א ה"א; פתח הדביר ח"ג שם ס"ק ב, בד' המג"א שם ס"ק ג.
  125. ↑ פמ"ג שם ושעה"צ שם, בד' הירו' שם, ועי' פמ"ג ושעה"צ שם ופתח הדביר שם שאין לחשוש שמא יקדמנו אחר (עי' ציון 115), שהרי כבר נתקדשה לו, ועי' שעה"צ שם שאם גם התקדשה בערב שבת, מותר לעשות סעודת הנישואין בערב שבת; פתח הדביר שם בד' המג"א שם, ועי' ציון 125.
  126. ↑ שו"ת שארית יוסף סי' לט; פמ"ג שם בד' הרמב"ם אישות פ"י הי"ד ע"פ גמ' כתובות ה א, וחולק על הירו' שבציון 123, ועי' פמ"ג שם שלדעת הרי"ף כתובות ה ב (ב א) אפשר שהבבלי מודה לירו'; תוספת שבת שם ס"ק ב וערוה"ש שם ס"ח ומ"ב שם ס"ק ט ושעה"צ ס"ק יא, בד' המג"א שם, ועי' ציון 124; ערוה"ש שם בד' הב"י שם; מ"ב שם ושעה"צ שם בד' בהגר"א שם ע"פ ברייתא מו"ק ט א. ועי' שו"ע הרב שם ס"ו שלדחות הנישואין לאחר השבת אינו צריך, שלא להבטל מפריה ורביה.
  127. ↑ תוספת שבת שם וערוה"ש שם ומ"ב שם ושעה"צ שם, בד' המג"א שם; ערוה"ש שם בד' הב"י שם; מ"ב שם ושעה"צ שם בד' בהגר"א שם.
  128. ↑ שו"ע הרב שם ס"ח, ועי"ש שאפשר שכוונתו דוקא כשארעו אונס שלא יכול היה לעשות סעודת הנישואין קודם לכן, ועי' קצוה"ש סי' סט בדה"ש ס"ק ז שהסתפק אם זהו גם באופן שאפשר לדחות הסעודה לאחר השבת.
  129. ↑ מג"א סי' רנא ס"ק ג; פרישה שם ס"ק ב; מ"ב שם ס"ק ב.
  130. ↑ ברייתא פסחים נ ב; טור או"ח שם וסי' תסח, ובסי' רנא השמיט: לעולם; שו"ע שם רנא א, והשמיט: לעולם. ועי' שבה"ל סי' נו בשם ר"נ גאון שאין הבדל בזה בין גברים לנשים. ועי' טור שם, שאף מלאכה שאינו נוטל עליה שכר בכלל זה. ועי' ליקוטי מהרי"ח ח"ב סדר התנהגות ערב שבת (דף ח א) שיש שנהגו להמנע מכל מלאכה שלא לצורך שבת משעה שטבלו לכבוד שבת. ועי' מהרש"א ח"א פסחים שם שמצוה שלא לעשות מלאכה בערב שבת מתחילת היום.
  131. ↑ בגדי ישע על מג"א שם ס"ק ג; שו"ע הרב שם ס"א; מ"ב שם.
  132. ↑ שבה"ל שם בשם ר"ת; מנורת המאור (אלנקוה) פ"ח (עמ' 590).
  133. ↑ שבה"ל שם בשם ר"ת. ועי' יד אפרים על מג"א שם ס"ק ה: כיון שכבר חל קדושת שבת אין לו לעשות מלאכה.
  134. ↑ או"ז ח"ב הל' ער"ש סי' יג; שו"ת הרשב"א ח"ה סי' לה; מאירי פסחים צט ב; שו"ע הרב שם ס"ג; יד אפרים שם; ערוה"ש שם ס"ד. ועי' ארחות חיים ח"א דין ערבי שבתות אות ה.
  135. ↑ תורת שבת (ווייל) שם ס"ק ה.
  136. ↑ עי' שו"ת הרשב"א שם; ארחות חיים שם אות ג; כלבו סי' לא.
  137. ↑ עי' מהר"ם חלאווה שם, לתי' הב' בגמ' שם; עי' שו"ת הריב"ש סי' מד; ט"ז שם סוס"ק א ויו"ד סי' רע ס"ק ב, ועי' או"ח סי' תקפה ס"ק ז; עי' בני חיי או"ח שם; עי' קרבן נתנאל שם פ"ד סי' א אות ב ונתיב חיים על מג"א סי' רנא ס"ק ד; עי' צל"ח שם ד"ה ומהרש"א; עי' חת"ס שם נ א; מחצה"ש על מג"א שם ס"ק ב בד' המג"א שם, ועי' מג"א שם ס"ק ד ומחצה"ש שם, ועי' מג"א שם ס"ק ב שמונעים את העושה מלאכה מן המנחה ולמעלה, וצ"ב; עי' ברכת דוד או"ח סי' רמט ס"ב בד' הרמב"ם יו"ט פ"ח הי"ז, וצ"ב ממש"כ שם: וגוערים בו ומבטלים אותו בעל כרחו, ועי' ציון 151; עי' שפ"א שם.
  138. ↑ ע' מאירי שם; ארחות חיים ח"א דין ערבי שבתות אות ג; כלבו סי' לא ד"ה מקום שנהגו; עי' מהר"ם חלאווה שם, לתי' הא' בגמ' שם; עי' חי' הר"ן שם; פר"ח או"ח סי' תצו סי"ח וחק יעקב סי' תסח ס"ק ג ושכנה"ג סי' תסח ס"ק א ויו"ד סי' רע ס"ק ג ובאה"ל סי' רנא ס"א ד"ה העושה, בד' הרמב"ם שם, ועי' ציון 150; עי' פמ"ג או"ח סי' רנא משב"ז סוס"ק א וס"ק ב; שכנה"ג יו"ד סי' רע הגב"י ס"ק ג בד' הטור או"ח סי' תסח, וכוונתו צ"ב; עי' נתיב חיים על מג"א סי' רנא ס"ק ד; הגהות מקור חיים (בכרך) לשו"ע שם סי' רנא ס"א; עי' שו"ע הרב שם ס"א; באה"ל שם בד' הסמ"ג לאוין סוס"י עה ובד' האו"ז ח"ב הל' ער"ש סי' יג. ועי' מקראי קודש (אבולעפיא) הל' יו"ט חלוקי המנהגים דף רב ב ואילך שהאריך בזה.
  139. ↑ ב"ח או"ח סוס"י רנא בד' הטור שם שכ"מ מהראבי"ה סי' תצה.
  140. ↑ כנה"ג שם הגה"ט אות ב ע"פ ספר חסידים סי' קכב, ועי' תורת חיים (סופר) שם ס"ק ב שפי' דברי הספר חסידים בע"א.
  141. ↑ פסחים נ ב; רמב"ם יו"ט פ"ח הי"ז; עי' טור או"ח סי' תסח; שו"ע הרב שם ס"א. ועי' כלבו סי' לא ד"ה מקום שנהגו: בשמתא דרבנן קאי, ועי' א"ר שם ס"ק ב שפי' דבריו.
  142. ↑ רמב"ם שם; שו"ע הרב שם.
  143. ↑ עי' ר"ן שם (טז ב) ד"ה מאי; שו"ע הרב שם.
  144. ↑ רמב"ם שם; סמ"ג לאוין סוס"י עה (מובא במג"א סי' רנא ס"ק ב: ומונעים אותו); מאירי פסחים נ ב; שו"ע הרב שם. ונ' שהפוסקים שבציון 150 חולקים ע"ז, ועי' ברכת דוד שבציון הנ"ל.
  145. ↑ רמב"ם שם; מאירי שם; שו"ע הרב שם. ונ' שהפוסקים שבציון 150 חולקים ע"ז, ועי' ברכת דוד שבציון הנ"ל.
  146. ↑ עי' ציון 148.
  147. ↑ רש"י פסחים נ ב ד"ה מן המנחה, לגי' מהרש"ל שם, ועי' מהרש"א שם שמצדד כגי' זו, ועי' הגהות קרני ראם על המהרש"א שם, ועי' ציון 160; פסקי רי"ד שם; מרדכי שם סי' תרג; תשב"ץ קטן סי' צ; מאירי שם בשם קצת מפרשים; ארחות חיים ח"א דין ער"ש אות ג; מהר"ם חלאווה שם; טור או"ח סי' רנא; ב"ח שם; חי' אנשי שם (טז ב) בשם מהר"ן שפירא; לבוש שם ס"א.
  148. ↑ פמ"ג שם משב"ז סוס"ק א ובית שמואל הקטן על המרדכי שם, בד' המרדכי שם, שלתי' הב' בגמ' שם מן המנחה לאו דוקא, והכונה סמוך למנחה, ועי' א"ר שם ס"ק ג: ואולי, שהמרדכי החמיר כיון שיש לטעות בחצי שעה, ועי' הגהות בגדי ישע על המרדכי שם ס"ק ו, שמש"כ המרדכי חצות היינו בקירוב, והכוונה לשש ומחצה. ועי' תשב"ץ קטן שם.
  149. ↑ רש"י שם ד"ה מן המנחה, לגי' שלפנינו (וכ"ה באגודה פסחים שם אות מח בשם רש"י), ועי' ציונים 159, 163, ועי' שכנה"ג שם הגב"י אות א שאפשר שדברי רש"י שם הם רק לתי' הא' בגמ' שם, אבל לתי' הב' מנחה היינו מנחה גדולה, ועי' אגודה פסחים שם אות מח ורא"ם דלהלן וב"ח או"ח סי' תסח וט"ז שם סי' רנא ס"ק א ופנ"י שם ד"ה מן המנחה ומרומי שדה שם ועוד, של"מ כן; ר"י מלוניל שם (טז ב); ריטב"א שם; מאירי שם בשם רוב המפרשים; חי' הרא"ם לסמ"ג ל"ת עה (נדפס בילקוט מפרשים שבסמ"ג מהדו' מכון י-ם עמ' תרנד); מג"א שם ס"ק ד; פנ"י שם; א"ר שם ס"ק ד: המיקל לא הפסיד.
  150. ↑ רש"י שם ד"ה מן המנחה לגי' הב"י שם, ועי' ציון 162 שי"ג: תשע ומחצה.
  151. ↑ או"ז ח"ב הל' ער"ש סי' יג (מובא בד"מ או"ח סי' רנא ס"ק ב וברמ"א בשו"ע שם א).
  152. ↑ שו"ע הרב שם ס"ג.
  153. ↑ שו"ע הרב שם.
  154. ↑ רמ"א בשו"ע שם א, ועי' ד"מ שם ס"ק ג שהתיר כתיבת אגרת שלומים מטעם אחר, ועי' יד אפרים על מג"א שם ס"ק ה סוד"ה ונ"ל שביאר דבריו.
  155. ↑ עי' ציון 166.
  156. ↑ מחזיק ברכה שם ס"ק א; באה"ל שם ס"א ד"ה העושה.
  157. ↑ עי' בהגר"א או"ח סי' רנא ס"ק ה וס"ק ו; שו"ע הרב שם ס"ד.
  158. ↑ עי' מג"א שם ס"ק ה, ועי' יד אפרים על מג"א שם, שמסקנת המג"א שמלאכת הדיוט מותרת, ועי' מחצה"ש שם של"מ כן.
  159. ↑ פרישה או"ח סי' רנב ס"ק א.
  160. ↑ עי' ערוה"ש או"ח סי' רנא ס"ד; באה"ל שם ס"ב ד"ה ואינו בד' רבינו יונה ברא"ש פסחים פ"ד סוס"י ח.
  161. ↑ באה"ל שם בד' הרא"ש שם.
  162. ↑ עי' ראבי"ה סי' תצה, וב"י או"ח סי' רנא ומג"א שם ס"ק ה ושו"ע הרב שם ס"ג; עי' טוש"ע שם ב; שו"ת מהרי"ט ח"א סוס"י רסז.
  163. ↑ פתח הדביר ח"ג שם ס"ק ו ד"ה ועוד מטעם.
  164. ↑ ב"י שם; רמ"א בשו"ע שם; לבוש שם. ועי' ציון 169 שהיינו בחינם.
  165. ↑ עי' ראבי"ה שם; עי' טוש"ע שם.
  166. ↑ פרישה שם ס"ק ג בד' מרדכי פסחים סי' תרז; בני ציון (ליכטמן) שם ס"ק ו בד' ב"י שם סי' תסח, ועי' ציון 169. ועי' רמ"א בשו"ע או"ח תסח ס"ב לענין ערב פסח.
  167. ↑ עי' שו"ת רדב"ז ח"א סי' רמג ונחלת צבי סי' תסח ס"ק ב, בד' הראבי"ה שם; א"ר סי' רנא ס"ק ו וסי' תסח ס"ק ז וא"ז שם ס"ק ד בד' הב"י שם, וצ"ע שבב"י שם מבואר להיפך, ואפשר שלא דק ואגב שיטפיה נקט שבת, ועי' ציון 168; עי' בהגר"א או"ח סי' רנא ס"ק ה.
  168. ↑ עי' ציון 218.
  169. ↑ מור וקציעה שם.
  170. ↑ יד אפרים על מג"א סי' רנא ס"ק ה ד"ה דרך קצרה; באה"ל שם ס"ב ד"ה לתקן בד' א"ר שם ס"ק ו וסי' תסח ס"ק ז ובד' פמ"ג או"ח סי' רנא א"א ס"ק ה, ושכ"מ משאר אחרונים. ועי' ב"י שם בסוף הסימן ורמ"א בשו"ע שם.
  171. ↑ עי' כלבו סי' נח; באה"ל שם ושעה"צ שם ס"ק ח, בד' בהגר"א שם ס"ק ה.
  172. ↑ הגהות ר"פ לסמ"ק מצוה קצו; עי' מרדכי פסחים סי' תרג; עי' תשב"ץ קטן סי' צ; עי' שבה"ל סי' נו ורבינו ישעיה שם, ועי"ש שצריך ליזהר שלא ימעט בכבוד שבת; ב"י או"ח סי' רנא בד' הרא"ש פסחים פ"ד סוס"י א; עטרת צבי שם ס"ק ב; לבוש שם ס"ב; א"ר סי' תסח ס"ק ז; שו"ע הרב שם סי' רנא ס"ג.
  173. ↑ שו"ע הרב שם.
  174. ↑ שו"ת מהר"ם מרוטנברג (לבוב) סי' קיט; מרדכי שם; עי' תשב"ץ קטן שם: שאלות ותשובות וכיוצא בהן שאדם כותב לעצמו; הגהמ"י יו"ט פ"ח אות ע ורא"ש פסחים פ"ד סוס"י א וטוש"ע או"ח רנא ב: דרך לימודו; לבוש שם.
  175. ↑ לבוש שם; עולת שבת שם ס"ק ב.
  176. ↑ מהר"ם מרוטנברג שם. ועי' אליה זוטא סי' תסח ס"ק ג שכתב טעם אחר.
  177. ↑ פתח הדביר ח"ג שם ס"ק ה בד' פמ"ג או"ח סי' תרכה א"א ס"ק א.
  178. ↑ פתח הדביר שם ושכ"מ בס' בית השואבה (אשכנזי) סי' תרכד אות ז.
  179. ↑ כנה"ג או"ח סי' רנא הגה"ט אות ב, ועי"ש שאפילו צרכי שבת כבר מוכנים עבורו אסור; שו"ע הרב שם ס"ג; פתח הדביר ח"ג שם ס"ק ו.
  180. ↑ שו"ע הרב שם.
  181. ↑ עי' ציון 152.
  182. ↑ ערוה"ש שם ס"ד, ועי"ש שירא שמים יעשה כתקנת חכמים וטוב לו. ועי' באה"ל שם ס"א ד"ה וי"מ.
  183. ↑ עי' כלבו סי' נח; עי' ד"מ או"ח סי' רנא ס"ק ג; מג"א שם ס"ק ה; עי' ט"ז שם ס"ק ב; א"ר שם ס"ק ז; בהגר"א שם ס"ק ד; שו"ע הרב שם ס"ה; פתח הדביר ח"ג שם ס"ק ו; בן איש חי שנה ב לך לך אות כ. ועי' מור וקציעה שם ובאה"ל שם ס"ב ד"ה ואינו, לענין דבר האבד.
  184. ↑ מ"ב שם ס"ק ה ובאה"ל שם ד"ה ואינו.
  185. ↑ ט"ז או"ח סי' רנא ס"ק ב ע"פ שו"ע או"ח תקמב ב לענין חוה"מ, וע"ע חוה"מ ציון 174 ואילך; פמ"ג שם משב"ז ס"ק ב; מחצה"ש על מג"א שם ס"ק ה ד"ה ובכוונות. ועי' בן איש חי שנה ב לך לך אות כ, שה"ה אם לוה בבוקר בשביל לקנות צרכי שבת, על סמך שכר שיקבל עבור מלאכה שיעשה מן המנחה ולמעלה. ועי' ערוה"ש או"ח סי' רנא ס"ד, שבזמן הזה בעלי מלאכה עושים מלאכתם אף לאחר מנחה, ואפשר שזהו מדוחק הפרנסה.
  186. ↑ פמ"ג שם; מחצה"ש שם.
  187. ↑ עי' ציונים 152, 153.
  188. ↑ תורת שבת (ווייל) שם ס"ק ה.
  189. ↑ ב"י או"ח סי' רנא; רמ"א בשו"ע שם ב; לבוש שם.
  190. ↑ עי' מרדכי פסחים סי' תרג; עי' תשב"ץ קטן סי' צ; עי' ב"י שם שכ"מ מהרא"ש שם פ"ד סוס"י א; עי' לבוש שם. ועי' רמ"א בשו"ע שם. ועי' מ"ב שם ס"ק ו בשם שלחן שלמה שם, שאם יש צורך במזוזה וכיו"ב באותה שעה, רשאי לכתוב בשכר, וצ"ב שבשלחן שלמה שם מבואר להיפך.
  191. ↑ עי' שו"ע הרב שם ס"ד.
  192. ↑ מג"א שם ס"ק ה.
  193. ↑ לבוש שם ס"ב; לחם רב שם.
  194. ↑ לבוש שם.
  195. ↑ נחלת צבי או"ח סי' תסח ס"ק ב.
  196. ↑ ערך לחם למהריק"ש שם סי' רנא.
  197. ↑ יד אפרים על מג"א שם סוד"ה ונ"ל בד' הכלבו סי' נח ובד' המג"א שם, ועי' ציון 166.
  198. ↑ שו"ע הרב שם ס"ה; מקור חיים בילקוט מפרשים לשו"ע (פרידמן) שם בד' המג"א שם, ועי' מחצה"ש שפי' דברי המג"א בע"א.
  199. ↑ עולת שבת שם ס"ק א וא"ר שם ס"ק ה, בשם הד"מ, ולפנינו אינו.
  200. ↑ מ"ב סי' רנא ס"ק ג ושעה"צ שם ס"ק ד; ערוה"ש שם ס"ד.
  201. ↑ מג"א שם ס"ק ד; קרבן נתנאל פסחים פ"ד סי' א אות ב ונתיב חיים על מג"א שם.
  202. ↑ שעה"צ שם.
  203. ↑ שו"ע הרב סי' רנא ס"ג בד' מג"א שם ס"ק א, ועי' מג"א שם שהביא ראיה מברייתא שבת לה ב וגמ' פסחים נ ב, ועי' א"ר שם ס"ק א ומור וקציעה שם ותוספת שבת שם ס"ק א ונהר שלום ס"ק א, שדחו; ערוה"ש שם ס"ד; בן איש חי שנה ב לך לך אות כ. ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק א וישועות יעקב שם ס"ק א, בד' המג"א שם, שהיינו לדעה שבציון 172, אבל לדעה שבציון 174, דין פרקמטיא כדין מלאכה.
  204. ↑ מחצה"ש על מג"א שם בד' מג"א שם. ועי' ערוה"ש שם, שאף מכירה בחנות מותרת.
  205. ↑ מור וקציעה שם. ועי' מחזיק ברכה שם ס"ק א שאף לדעה זו, לקנות לצורך עצמו, מותר.
  206. ↑ ירושלמי ביצה פ"ה ה"ב ותענית פ"א ה"ח וכתובות פ"א ה"א ומג"א או"ח סי' רמט ס"ק ג וקה"ע ופני משה שם ושם ושם, ועי' ציון 99; רמב"ם אישות פ"י הי"ד.
  207. ↑ מג"א שם.
  208. ↑ ד"מ שם סי' רנא ס"ק א.
  209. ↑ שלט"ג שבת קיט א (מד א בדפי הרי"ף אות א) בשם ירושלמי תענית פ"א ה"ח, ועי' ציון 96.
  210. ↑ יד אפרים למג"א שם ד"ה וצ"ע ורי"ט וויל בפי' הא' בספר זכרון דרור יקרא עמ' קכה, בד' השלט"ג שם.
  211. ↑ רי"ט וויל שם בפי' הב'.
  212. ↑ כתובות פ"א ה"א. ועי' פני משה שם ד"ה אסור, שאין בדבר איסור, אלא שכן ראוי לנהוג לכתחילה.
  213. ↑ קה"ע שם.
  214. ↑ פ"מ שם בפי' הא'.
  215. ↑ פ"מ שם בפי' הב'.
  216. ↑ רמב"ם אישות פ"י הי"ד ע"פ ברייתא כתובות ד א וגמ' שם ה א, ועי' ס' קובץ על הרמב"ם שם, שאפשר שלדעת הרמב"ם מי שאין לו בנים, שלא קיים עדיין מצות פריה ורביה (ע"ע), רשאי לשאת אשה בערב שבת, ועי"ש שפקפק בזה, ומסתימת הרמב"ם והראשונים דלהלן ל"מ כן; עי' פסקי ריא"ז כתובות פ"א אות ט ובהערת המהדיר שם; ר"י אלמנדרי כתובות שם (ב א) בשם הר"י מיגאש; מ"מ שם; שו"ת התשב"ץ ח"א סי' שא (מהדו' מכון י-ם) עמ' רפט. ועי' חת"ס כתובות ז א ד"ה והלכתא, בד' הרמב"ם שם, שלשאת אשה ולעשות הסעודה במוצאי שבת, מותר, ועי"ש שכן הוא המנהג, ועי' ציון 129.
  217. ↑ רמב"ם שם; ר"י אלמנדרי שם.
  218. ↑ עי' פסקי ריא"ז שם ובהערת המהדיר שם.
  219. ↑ עי' תוס' כתובות ג א ד"ה אי, וז א ד"ה והלכתא ובהגר"א אהע"ז סי' סד ס"ק ז; רמב"ן כתובות ה א ע"פ ברייתא שם ג ב ור' אמי שם ז א, ועי' רמב"ן שם; הגמ"י אישות שם ע"פ ברייתא מו"ק ט א ורב שמואל בר יצחק כתובות ג א, וגמ' שם מז א לפי גרסתו בגמ' שם; מרדכי שם סי' קכט; רשב"א שם ג א; רא"ה שם ה א; ריטב"א שם ג א; רבנו קרשקש שם ג א; עי' רא"ש שם פ"א סי' ג וסי' י ותוס' הרא"ש שם ז א; עי' כלבו סי' עה ד"ה ומנהג שלא; עי' ארחות חיים הל' קדושין אות כא ד"ה כתב הר"ף; עי' חי' הר"ן שם ור"ן שם ה ב (ב א) בד' הרי"ף שם ע"פ גמ' שם ז א; עי' שו"ת הריב"ש סי' קלה; שו"ע אהע"ז סד ג דעה ב: ויש מתירים, ועי' הגהות חלק לשבעה לרי"ש נתנזון על נחלת שבעה סי' יב ס"ק פד, בד' השו"ע שם, שהיינו דוקא כשטרח בהכנת הסעודה שלשה ימים קודם לכן, וכ"מ בלבוש שם סי' סג ס"ג ובערוה"ש שם סי' סד סי"א; לבוש שם; שו"ת בנימין זאב סוס"י נד; כנה"ג אהע"ז סי' סד הגב"י אות ב; שו"ע הרב או"ח סי' רמט ס"ו. ועי' רשב"א שם ז א. ועי' עזוז חיל על הרמב"ם שם, שהביא ראיה מירו' יומא פ"א סוף ה"א.
  220. ↑ עי' פנ"י כתובות ה א ד"ה השתא; עי' הגהות חלק לשבעה לרי"ש נתנזון שם, ועי"ש טעם נוסף; ערוה"ש אהע"ז שם סי"א.
  221. ↑ עי' תוס' שם ג א; עי' רא"ה שם ה א; עי' רשב"א שם ג א; עי' ריטב"א שם; עי' רא"ש שם פ"א סי' ג; עי' כלבו שם; עי' ארחות חיים שם; עי' רבינו קרשקש שם; עי' חי' הר"ן שם ור"ן שם ה ב (ב א); ב"י ושו"ע אהע"ז שם; לבוש שם סי' ס"ג ס"ג; שו"ת בנימין זאב שם; כנה"ג שם; עי' שו"ת חת"ס יו"ד סי' קפט; עי' נימוקי או"ח סי' רפ, ועי"ש שיש מתלמידי הבעש"ט שנהגו לשאת אשה דוקא בער"ש. ועי' רמב"ן שם ה א ומ"מ שם שכן נהגו, אלא שלדעתם מנהג טעות הוא. ועי' ציון 125.
  222. ↑ מג"א סי' שלט ס"ק ה; מ"ב שם ס"ק יט.
  223. ↑ ערוה"ש אהע"ז סי' סד סי"א.
  224. ↑ ערוה"ש אהע"ז סי' סד סי"א.
  225. ↑ עי' משנה תענית טו ב וברייתא עירובין מא א לענין תשעה באב; רמב"ם תעניות פ"ה ה"ה; רמ"א בשו"ע או"ח רמט ד. ועי' ראשונים שבציון 310. ועי' ציון 289 ואילך אם צריך להשלים התענית.
  226. ↑ עי' טוש"ע או"ח סי' תקפ.
  227. ↑ ע"ע ראש חודש וע' תענית.
  228. ↑ עי' מג"א סי' רמט ס"ק ח; שו"ע הרב שם סי"ב. ועי' ציון 318 ואילך אם צריך להשלים התענית.
  229. ↑ עי' ציון 280 ואילך, ועי' ציון 277 שי"ח.
  230. ↑ שו"ע הרב שם, ועי"ש קו"א ס"ק ה שאנשי מעמד שלא היו מתענים בערב שבת (עי' ציון 279), היו רשאים להתענות, אלא שלא רצו.
  231. ↑ ציון 60 ואילך.
  232. ↑ ר' מאיר בשם רבן גמליאל במשנה תענית טו ב; ברייתא עירובין מא א ור' יוחנן בן נורי שם. ועי' חי' מהר"ל שם שצריך לאכול, אפילו אינו תאב לאכול, ועי"ש בשם יש מתרצים ובתי כהונה תעניות פ"ה ה"ה שחולקים. ועי' עלי תמר לירושלמי תענית פ"ב הי"ד ד"ה ת"ב שאכילה מועטת בסוף התענית אינה מבטלת שם תענית. ועי' אור שמח תעניות פ"ה ה"ו שמ' שבעשרה בטבת שחל בער"ש מודים כולם שמתענה ומשלים, שעשרה בטבת דוחה השבת עצמה (ע"ע עשרה בטבת), כל שכן שמתענה ומשלים בער"ש.
  233. ↑ פסקי רי"ד תענית יח ב.
  234. ↑ עי' פיהמ"ש לרמב"ם תענית פ"ב מ"י: בסוף היום; עי' רש"י תענית טו ב ד"ה שאין; חי' הר"ן שם. ועי' רע"ב שם: סמוך לשקיעת החמה.
  235. ↑ רש"ש עירובין מא א. ועי' שאילתות סוף שאילתא א שהביצה צריכה להיות מגולגלת, ועי' העמק שאלה שם שהטעם לזה כדי שיאכל קצת פחות מכביצה. ועי' ירושלמי שם: אוכל אפילו ביצה אחת ושותה אפילו כוס אחד, ועי' עלי תמר שם ד"ה אוכל שמ' שאם די לו בפחות מביצה ופחות מרביעית יסתפק בזה, ושמהבבלי ל"מ כן, ועי"ש שדייק מהירושלמי שיאכל סוג אוכל שהנאתו פחותה, ועי' ציון 294.
  236. ↑ ברייתא עירובין מא א.
  237. ↑ ע"ע ענג שבת. רש"י שם ד"ה שאני.
  238. ↑ חי' הר"ן שם ב.
  239. ↑ עלי תמר שם ד"ה אוכל, ועי' ציון 290.
  240. ↑ עירובין שם א, ועי' ר' יהודה בברייתא בירושלמי שם.
  241. ↑ רש"י שם ד"ה להראות.
  242. ↑ ברייתא עירובין שם, ועי' ר' יוסי בברייתא בירושלמי שם.
  243. ↑ תוס' שם ד"ה שאני; או"ז הל' עירובין סוס"י קמ; תוס' הרא"ש שם.
  244. ↑ ר"ח שם (מובא בתוס' שאנץ עירובין מא א על גליון הגמ').
  245. ↑ תענית יח ב ועירובין שם ב.
  246. ↑ עולא עירובין שם א, ועי"ש שאף שבדורו של רבן גמליאל קבעו הלכה כרבן גמליאל, בדורו של ר' יוסי קבעו הלכה כמותו; רב ור' יסא בירושלמי שם.
  247. ↑ עי' תשוה"ג שערי תשובה סי' סד; עי' רמב"ם תעניות פ"ה ה"ה ופיהמ"ש לרמב"ם תענית פ"ב מ"י ומ"מ שם; עי' ראבי"ה סי' תתנח; עי' רוקח הל' שבת סי' לו; פסקי רי"ד שם ב; סמ"ג עשין דרבנן עשה ג; מרדכי עירובין סי' תצד; תשב"ץ קטן סי' קו; רשב"א ערובין שם; ריטב"א תענית טו ב; רע"ב משנה תענית שם.
  248. ↑ תוס' שאנץ עירובין מא ב (על גליון הגמ'); עי' ראבי"ה שם; עי' רוקח שם; רשב"א שם; ריטב"א שם; חי' הר"ן שם; חי' מהר"ל שם ב ובהגר"א או"ח סי' רמט ס"ד וסי' תקסב ס"ג, בד' תוס' שם ד"ה והלכתא, ועי' ציון 302; קרבן נתנאל תענית פ"ב סי' כה אות ס בד' הרא"ש שם (וכ"ה בטור או"ח סי' רמט ובאגור הל' שבת סי' שמח), ועי"ש שבתענית יחיד יכול להתנות מראש שלא להשלים; ביאור הלכה סי' רמט ס"ד ד"ה אם בד' הרמ"א שם. ועי' רי"ו תא"ו ני"ח ח"א (קסג א). ועי' או"ז שבציון 304.
  249. ↑ ה"ר ידידיה בתוס' שאנץ עירובין שם; או"ז הל' ער"ש סי' יז והל' עירובין סי' קמ בשם ה"ר ברוך בר' יצחק מריגנשבורק, ופסקי מהר"ח או"ז עירובין סופ"ג; תוס' רבינו פרץ שם ומרדכי שם סי' תצד ורשב"א שם וריטב"א שם וחי' הר"ן שם ושו"ת מהרי"ל סי' לג, בד' ר"י הזקן שכן נהג בעצמו בעשרה בטבת שחל בער"ש שלא השלים; הגהות רבינו פרץ לתשב"ץ קטן תחילת הספר, ועי' ארחות חיים הל' ער"ש אות יג בשמו שאין לפרסם הדבר רק לצנועים; הגמ"י תענית פ"א אות ג בשם תוס' ור"מ; ריטב"א שם בשם ה"ר יעקב הארלאני; עי' הגהות אשרי עירובין פ"ג סי' י; מהרש"א שם א ותורת חיים שם לט ב, בד' תוס' שם מא ב ד"ה והלכתא, ועי' ציון 301; ביאור הלכה סי' רמט ס"ד ד"ה אם בד' הב"י שם. ועי' ביאור הלכה שם שאף לדעה שבציון זה, יחיד שקיבל על עצמו תענית בסתם בערב שבת, חייב להשלים, שמסתמא היתה כוונתו להתענות עד צאת הכוכבים.
  250. ↑ או"ז שם בשם ר"ב בר"י מריגנשבורק; תוס' רבינו פרץ שם ומרדכי שם וריטב"א שם, בד' ר"י הזקן שכן נהג בעצמו בעשרה בטבת שחל בער"ש; עי' הגהות אשרי שם.
  251. ↑ עי' או"ז הל' ער"ש סי' יז שנהגו העם להשלים דרך חובה, ופוק חזי מה עמא דבר; שו"ת מהרי"ל סי' לג בשם כמה גדולים.
  252. ↑ עי' ציון 297.
  253. ↑ עי' תשוה"ג שערי תשובה סי' סד; עי' רמב"ם תעניות פ"ה ה"ה ומ"מ שם; עי' רוקח הל' שבת סי' לו; סמ"ג עשין דרבנן עשה ג; עי' מרדכי עירובין סי' תצד; עי' תשב"ץ קטן סי' קו; עי' רשב"א עירובין מא ב; עי' ריטב"א שם; עי' חי' הר"ן שם; עי' רמ"א בשו"ע או"ח רמט ד. ועי' ירושלמי שבציון 412 שאף בתענית יחיד מתענה ומשלים.
  254. ↑ עי' שו"ת מהרי"ל סי' לג: ויש שכתבו.
  255. ↑ עי' ציון 297.
  256. ↑ תענית פ"ב סוף הי"ד (מובא בתוס' עירובין מא א ד"ה שאני).
  257. ↑ ר"ח תענית יח ב; עי' תוס' עירובין מא א ד"ה שאני ותוס' הרא"ש שם, בד' השאלתות שאילתא א, ועי' תוס' שם שכן המנהג; ראב"ן עירובין סוד"ה וא"ת ותענית ד"ה ובין יחיד; האשכול (אלבק) הל' שני וחמישי ותענית דף נג א; עי' ראבי"ה סי' שפד וסי' תתנח וסי' תתעג; רוקח הל' שבת סי' לו והל' תענית סי' רי וסי' ריג; או"ז הל' ער"ש סי' יז והל' עירובין סוס"י קמ, ועי' הל' ער"ש שם שהביא ראיה מעירובין מ ב; סמ"ג עשין דרבנן עשה ג; מרדכי תענית סי' תרלא; עי' תשב"ץ קטן סי' קו; הגמ"י תעניות פ"א אות ג; ריטב"א תענית טו ב ועירובין מא א; רא"ש תענית פ"ב סי' כה; מאירי עירובין שם; טוש"ע או"ח רמט ד.
  258. ↑ או"ז שם: שמעתי אומרים. ועי' מאירי עירובין שם שמחלק בתענית יחיד בין תענית מצוה לתענית רשות.
  259. ↑ עי' ציון 297.
  260. ↑ רשב"א וריטב"א וחי' הר"ן עירובין מא ב וארחות חיים הל' ער"ש אות יג ומ"מ תעניות פ"ה ה"ה, בשם הראב"ד, ועי' לח"מ שם שלראב"ד אינו חייב לאכול משתשקע החמה, ועי"ש שבאר המשך לשון הראב"ד שמשמע ממנה להיפך, ועי' בתי כהונה ובני שמואל וכרוב ממשח שם ומאמר מרדכי סי' רמט ס"ק ו, שפי' בע"א, ועי' שו"ע הרב או"ח סי' רמט סי"ב וביאור הלכה שם ס"ד ד"ה וי"א; מאירי שם א בשם גדולי המפרשים. ועי' תוס' ע"ז לד א ד"ה מתענין, ועי' מקור חיים (בכרך) על שו"ע או"ח שם ס"ד שמ' שדעת התוס' כדעה שבציון זה, ועי' ציון 318. ועי' ד"מ שם ס"ק א, ששקיעה היינו תחילת שקיעה. ועי' ב"ח שם בסוף הסימן בד' תשב"ץ קטן בתחלתו, שהרגיל לאכול כל ערב שבת עם שקיעת החמה, יאכל עם שקיעת החמה, והרגיל לאכול בצאת הכוכבים, יאכל בצאת הכוכבים.
  261. ↑ רשב"א וריטב"א וחי' הר"ן עירובין מא ב וארחות חיים שם, בשם הראב"ד; מאירי שם א בשם גדולי המפרשים.
  262. ↑ מרדכי עירובין סי' תצד ועי' טור או"ח סי' רמט (ועי' דרישה שם ס"ק ז), בשם הר"ם; הגמ"י תעניות פ"א אות ג בשם רבינו אלחנן שכ"כ ר"י; שו"ת מהרי"ל סי' לג בשם מהר"ם וגדולים אחרים; עי' רמ"א בשו"ע שם ד: י"א, ועי' ציון 322. ועי' תוס' ע"ז לד א ד"ה מתענין, ועי' בהגר"א או"ח שם ס"ד שמ' שדעת התוס' כדעה שבציון זה, ועי' ציון 316. ועי' דרישה שם ס"ק ו בד' שו"ת מהרש"ל סי' ט.
  263. ↑ עי' פמ"ג או"ח סי' תקסב א"א ס"ק ב. ועי' שו"ע הרב או"ח סי' רמט סי"ב לענין תענית יחיד: שכבר נשלם יום החול וחל עליו השבת.
  264. ↑ עי' רש"י תענית יח ב ד"ה מתענה; עי' ראבי"ה סי' תתנח; רוקח הל' שבת סי' לו; רא"ש תענית פ"ב סי' כה, ועי"ש ורי"ו וטור ושו"ע דלהלן שבתענית יחיד יכול לפרשת בשעת הקבלה שאין בדעתו להשלים התענית עד צאת הכוכבים, ועי' יד אפרים ושמן המאור על ט"ז או"ח סי' רמט ס"ק ב בד' הט"ז שם שכוונת השו"ע שם ס"ד שלכתחילה יתנה כן, כדי שלא יצטרך להתענות בשבת, ועי' פמ"ג שם משב"ז ס"ק ב והגהות מקור חיים בילקוט מפרשים לשו"ע (פרידמן) על ט"ז שם, בד' הט"ז שם שכוונת השו"ע שם להיפך; רי"ו תא"ו ני"ח ח"א (קסג א); טור או"ח סי' רמט; שו"ע שם ד ותקסב ג; לבוש שם סי' רמט ס"ד; עי' ב"ח שם.
  265. ↑ ע"ע תענית. רא"ש שם.
  266. ↑ עי' שו"ת מהרי"ל סוס"י לג, ועי"ש סי' קנז; רמ"א בשו"ע שם, ועי"ש שהכי נהוג, ועי"ש שבתענית יחיד טוב לפרש בשעת קבלת התענית שאין בדעתו להשלים התענית; שו"ע הרב שם. ועי' מ"ב שם ס"ק כב מהי תענית יחיד.
  267. ↑ ציון 154 ואילך.
  268. ↑ טוש"ע או"ח רמט ג, ועי' טור שם שהביא ראיה מעירובין מ ב, ועי' ב"י שם וב"ח או"ח סי' תרפו שאין הראיה מוכרחת, ועי' ב"י שם רמט שיש להביא ראיה לדבר מירו' תענית פ"ב סוף הי"ב, ועי' מג"א שבציון 40 שדחה הראיה מהירו', ועי' טור שם סי' תרפו.
  269. ↑ ב"י שם סי' רמט; עטרת צבי שם ס"ק ד. ועי' שו"ת כתב סופר או"ח סי' לט שזהו דוקא לת"ח ואנשי מעשה שיודעים לכוין לאכול לשם מצוה, אבל המונים שאין כל מעשיהם לשם שמים, יש לחוש שכשתתעורר תאוותם לא יתכוונו באכילתם למצות שבת רק למלאות כריסם.
  270. ↑ דברי חכמים דעת חכמה שער השבת פ"ד (מובא במחזיק ברכה סי' רמט ס"ק ב), ועי"ש שטעם זה שייך דוקא בבעלי תורה.
  271. ↑ משנה תענית כו א.
  272. ↑ זכרון ישכר תענית פ"ד מ"ג.
  273. ↑ ט"ז שם סוס"ק ג ועי' סי' תרפו סוס"ק ב; מקור חיים (בכרך) סי' רמט.
  274. ↑ תנחומא בראשית סוס"י ג; ר"י מלוניל שבת קכ א (מד ב) בפי' הגמ' שם; הרוקח סי' לו ותשב"ץ קטן סי' קו, והביאו ראיה מסוף מגילת תענית: כל הנשבע להתענות בערבי שבתות הרי זו שבועת שוא; מאירי עירובין מא א: אין ראוי; ארחות חיים דין ערבי שבתות אות יג: יש אוסרים; הגהות מנהגים טירנא פורים אות נא; ב"ח שם וסי' תרפו; מטה משה סי' תשנז; מג"א סי' רמט ס"ק ז: אסור, ועי"ש שהביא ראיה ממשנה תענית כו א, ועי' זכרון ישכר שבציון 280, שדחה הראיה; שו"ע הרב שם סי"ב; כף החיים שם ס"ק כב, ועי"ש שכן דעת האר"י.
  275. ↑ הרוקח שם ע"פ מגילת תענית שם, ועי' בחיר חיים (וולפורט) סי' רמט (עמ' רלג), שפי' שכיון שצריך להוסיף מחול על הקודש, אם ישלים התענית נמצא שמתענה בשבת; מאירי שם; עי' ב"ח שם ושם.
  276. ↑ ארחות חיים שם, ועי' יד נאמן דף מא ע"ד, שיש מהנוצרים שמתענים ביום ששי, שאומרים שבו ביום נצלב מושיען. ועי' שו"ת רבנו משה פרובינצאלו סי' עא, שאין חוששים בזה לדרכי האמורי, שמעשים בכל יום שמתענים בערב שבת.
  277. ↑ כף החיים שם.
  278. ↑ עי' ב"ח או"ח סי' תרפו; מג"א סי' רמט שם.
  279. ↑ מג"א שם, ליישב הירו' שבציון 36. וצ"ב אם דין זה נכון גם לדעות שבציונים 41, 43. ועי' ערוה"ש שם ס"ט שישער שהתענית לא תגרום לו חולשה, והכל לפי מה שהוא אדם.
  280. ↑ משמרת שלום (פרלוב) כד ס"ק ט, ועי"ש טעם נוסף לאכילת בשר, שאכילת הבשר בשבת לא תהיה שינוי וסת שמזיק לגוף, וכעי"ז בנפש חיה (מרגליות) שם ס"ג.
  281. ↑ עולת שבת שם ס"ק ג. וכעי"ז בדברי חכמים שם.
  282. ↑ עי' תוס' שבת יא א ד"ה שמא לד' אביי שבציון 256, ועי' מאירי שם ופנ"י שם שחולקים וסוברים שגם לדעת רבא שבציון 255 יש לחשוש לזה; מאירי שם בפי' הא', ועי"ש שמתוך דקותה יש לחשוש שלא ירגיש בה.
  283. ↑ תוס' שם ותוס' הרא"ש שם ועי' מאירי שם לפי' הב' וחי' הר"ן שם ב, לד' רבא שבציון 255. ועי' מהר"ם שם א, שחששו כן דוקא כאן ולא בשאר איסורי שבת, שפעמים שאדם יוצא פתאום עם מה שבידו ושוכח שהוא שבת. ועי' ציון 259. ועי' תפא"י שם פ"א מ"ג יכין אות לא, שיש גם לחוש שישכח שאסור להוציא מרשות לרשות.
  284. ↑ משנה שבת יא א; רמב"ם שבת פי"ט הכ"ו: ויוציא, (ועי' ילקוט שינויי נוסחאות שברמב"ם פרנקל) וכ"ה בשו"ע דלהלן, ועי' פמ"ג או"ח סי' רנב א"א ס"ק כח, החילוק בין הגרסאות; טוש"ע או"ח רנב ו. ועי' רי"ו תא"ו ני"ב ח"א ושו"ע שם ולבוש שם ושו"ע הרב שם סי"ז, שה"ה לכל אדם, ועי' הערות רי"ש אלישיב שם ב שלדעת רבא שם, האיסור הוא רק רק בחייט שרגיל לקחת עמו מחט ועלול לבא לידי איסור, אבל בשאר אדם הנושא דבר דרך מקרה לא גזרו חכמים, ועי' ציון 257 ואילך, ועי' אבן ישראל (פישר) ח"ה שבת יא א ד"ה מתניתין.
  285. ↑ רש"י שם א ד"ה שמא.
  286. ↑ שו"ע הרב שם; מ"ב שם ס"ק נג. ועי' פנ"י שם ד"ה לא יצא, שלהכנסה מרה"ר לרה"י אין חוששים, ועי' זכרון ישכר שבת פ"א מ"ג אות ח שתמה עליו, ועי' שו"ע הרב שם שחולק, ועי' תהלה לדוד (אורטנברג) שם ס"ק טז, שאין חוששים כלל להוצאה מרשות לרשות, והחשש הוא רק לנמצא ברה"ר שמא יעביר ד"א ברה"ר.
  287. ↑ מלאכת שלמה שבת פ"א מ"ג.
  288. ↑ קול הרמ"ז שם.
  289. ↑ משנה שבת יא א ורע"ב שם פ"א מ"ג.
  290. ↑ מלאכת שלמה שם.
  291. ↑ שבת פ"א ה"ב (מובא בר"ח ובמאירי שבת יא א ובספר העתים הל' ער"ש אות ד). ועי' קה"ע ופ"מ שם וראש יוסף שבת יא א, ושפת אמת שם בד' ר"ח ומאירי שם, שכוונת הירושלמי סמוך למנחה, ועי' שפת אמת שם שהיינו חצי שעה קודם מנחה. ועי' הון עשיר שבת פ"א מ"ג, שאין ראיה שהבבלי חולק בזה על הירושלמי, ועי' ציון 266.
  292. ↑ מאירי שם בשם י"מ.
  293. ↑ מאירי שם בפי' הא'; באה"ל סי' רנב ס"ו ד"ה סמוך.
  294. ↑ הון עשיר שבת פ"א מ"ג ועתים לבינה על ספר העתים הל' ער"ש אות ד ס"ק כה, בד' ר' חנניא ורבנין דקיסרין בירושלמי שם; ראש יוסף שבת יא א בד' הבבלי שהשמיט דברי הירושלמי שבציון 263, ועי' ציון 263, ועי"ש ופמ"ג שם א"א ס"ק כו ונהר שלום ושפת אמת ולשון הזהב דלהלן שהיינו חצי שעה; נהר שלום סי' רנב ס"ו; לשון הזהב שבת יב א; שפת אמת שם יא א ובאה"ל שם, בד' כל הפוסקים שלא הביאו הירושלמי שבציון 263.
  295. ↑ תפא"י שבת פ"א מ"ג יכין אות ל; באה"ל שם בד' הפמ"ג שם, ועי' ציון 268. ועי' שפת אמת שם שהסתפק בזה.
  296. ↑ עי' ראש יוסף שבת יא א.
  297. ↑ עי' פרישה סי' רנב ס"ק יא; תפא"י שבת פ"א מ"ג בועז אות ה; שו"ת לבוש מרדכי (אפשטיין) סי' ב אות ד.
  298. ↑ עי' תפא"י שם; לבוש מרדכי שם.
  299. ↑ עי' שו"ע הרב או"ח סי' רנב סי"ז; עי' שפת אמת שבת יא א; עי' מ"ב שם ס"ק נא ושעה"צ שם ס"ק לה. וכ"מ ברי"ו תא"ו ני"ב ח"א ובב"י שם ובנחלת צבי שם ס"ק ו ופמ"ג שם משב"ז ס"ק ח, שכתבו שהאיסור הוא בכל אדם.
  300. ↑ חלקת בנימין (קורינמאן) שבת יא א בד' תוס' שם ד"ה שמא; בני ציון (ליכטמן) סי' רנב ס"ק יח בד' רמב"ם שבת פי"ט הכ"ו; מקור הלכה (זילבר) סי' יב בירור הלכה אות ד בד' ריטב"א ומאירי שבת יא א. ועי' ציון 246. ועי' אבן ישראל (פישר) ח"ה שבת יא א ד"ה מתניתין וח"ט סי' סג (עמ' עג).
  301. ↑ עי' שו"ע הרב או"ח סי' רנב סי"ז; עי' מ"ב שם ס"ק נא ושעה"צ שם ס"ק לה.
  302. ↑ חלקת בנימין (קורינמאן) שבת יא א ובני ציון (ליכטמן) סי' רנב ס"ק יח, בד' מאירי שבת יא א. ועי' אבן ישראל (פישר) ח"ה שבת יא א ד"ה מתניתין.
  303. ↑ מקור הלכה (זילבר) סי' יב בירור הלכה אות ד בד' שו"ע הרב או"ח סי' רנב סי"ז ומ"ב שם ס"ק נא.
  304. ↑ ע"ע כלאחר יד ציון 398.
  305. ↑ שבת יא ב. ועי' בהגר"א שבציון 288.
  306. ↑ שבת שם ורש"י שם ד"ה מאי.
  307. ↑ תוס' שם ד"ה אמר; תוס' הרא"ש שם; חי' הר"ן שם. ועי' רמב"ן שם ותוס' ערובין צח א ד"ה אלא.
  308. ↑ תוס' הרא"ש שבת שם.
  309. ↑ חי' הר"ן שם.
  310. ↑ רמב"ן שם ורשב"א שם, ע"פ מקצת נוסחאות בגמ' שם; מיוחס לר"ן שם בשם הרא"ה: דאי לא הא, לא קיימא הא. וע"ע גזרה לגזרה: בגזרה אחת.
  311. ↑ פני שלמה שם ואילת השחר (שנטיינמן) שם, בד' רש"י שם.
  312. ↑ עי' ר"י מלוניל שם (ה א); פסקי רי"ד שם; ר"י ממגדיבורג (בשיטת הקדמונים) שם; ר' פרחיה (בשיטת הקדמונים) שם א; ר"מ קלויזנר (בשיטת הקדמונים) שם ב; מאירי שם א ומ"מ שבת פי"ט הכ"א, בד' הרמב"ם שם, ועי' מאירי שם בפי' הא' שמה שמשמע מהרמב"ם שם שהאיסור הוא אף באופן שאם יצא בה בשבת יעבור על איסור דרבנן בלבד, לא נאמרו הדברים אלא בדרך עצה, וכעי"ז כ' הב"ח סי' רנב בד' הרי"ף שם (ה א) והרא"ש שם פ"א סי' כז והטור שם; עי' שו"ע שם ו ומג"א שם ס"ק כג; ב"ח שם ונחלת צבי שם ס"ק ו, בד' הרא"ש ערובין פ"י סי' ו; דעה ב בלבוש שם ס"ו: וי"א; נחלת צבי שם ומראה הפנים שבת פ"א ה"ג, בד' הרי"ף שם, ועי' ציון 279.
  313. ↑ רי"ו תא"ו ני"ב ח"א; רי"ו שם וט"ז שם ס"ק ח, בד' הרי"ף שם א (ה א), ועי' רי"ו שם שהרי"ף סותר דברי עצמו, ועי' ב"י וב"ח שם שניתן לפרש דברי הרי"ף בע"א, ועי' ציון 278; עי' דעה א בלבוש שם ס"ו בסתם וא"ר שם ס"ק יט, ועי' הגהות ר"א אזולאי בברכ"י שם ס"ק ג, שפי' דברי הלבוש בע"א.
  314. ↑ עי' רמב"ן שבת יב א; רשב"א שם יא ב; עי' חי' הר"ן שם יא ב; עי' עולת שבת סי' רנב ס"ק ח; עי' ב"ח שם; עי' ט"ז שם ס"ק ח; עי' בהגר"א שם ס"ק כט; עי' ערוה"ש שם סי"ז. וע"ע גזרה לגזרה ציון 47.
  315. ↑ עי' ציון 287 ואילך.
  316. ↑ שבת סא א.
  317. ↑ עי' רמב"ן שבת יב א; רשב"א שם יא ב; עי' חי' הר"ן שם.
  318. ↑ ע"ע הנחת תפילין ציון 59. עי' עולת שבת שם; ב"ח שם; ט"ז שם; ערוה"ש שם.
  319. ↑ מחצית השקל שם ס"ק כד.
  320. ↑ עי' רמב"ן שבת יב א; רשב"א שם יא ב; עי' חי' הר"ן שם; עי' עולת שבת שם; ב"ח שם; ט"ז שם; ערוה"ש שם. ועי' ציון 293.
  321. ↑ ריטב"א שבת יב א; חי' הר"ן (מיוחס לו) שם בשם הרא"ה.
  322. ↑ עי' ציון 287 ואילך.
  323. ↑ שבת סא א.
  324. ↑ ריטב"א שם יב א; חי' הר"ן (מיוחס לו) שם בשם הרא"ה. ועי' ציון 293.
  325. ↑ עי' ציון 257.
  326. ↑ שלט"ג שבת ה א (בדפי הרי"ף) אות ג; ב"ח או"ח סי' רנב; עי' מג"א שם ס"ק כג; מלבושי יו"ט שם ס"ק ו; שו"ע הרב שם סי"ט, ועי"ש סי' רסו סט"ז, וצ"ב; שפת אמת שבת יא א; ערוה"ש שם סי' רנב סי"ז. ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק כג הדין במקום שהוא ספק רשות הרבים.
  327. ↑ ע"ע רשות הרבים.
  328. ↑ עי' מג"א שם ס"ק כג; שו"ע הרב שם סי"ט; ערוה"ש שם. ועי' שפת אמת שם שזה הטעם למנהג העולם שנוהגים היתר בדבר. ועי' ציון 317.
  329. ↑ שפת אמת שם בד' רמ"א בשו"ע (ולא ציין המקור המדויק).
  330. ↑ עי' ציון 273.
  331. ↑ שפת אמת שבת יא א, ועי"ש שפקפק בדבר שמא אחר שנאסר הדבר במנין צריך מנין אחר להתירו (ע"ע דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו).
  332. ↑ עי' רמב"ם שבת פי"ט הכ"ו; עי' שו"ע או"ח רנב ס"ו וס"ז. ועי' ציון 275.
  333. ↑ תנא דבי ר' ישמעאל שבת יב א; רמב"ם שבת פי"ט הכ"ו; טוש"ע או"ח רנב ו.
  334. ↑ ע"ע הנחת תפילין ציון 551.
  335. ↑ גמ' שם.
  336. ↑ עי' ציון 271.
  337. ↑ עי' שבת סא א. מאירי שם יב א; נחלת צבי שם ס"ק ו בתי' הב'; מראה הפנים שבת פ"א ה"ג בתי' הא'.
  338. ↑ רמב"ן שם; רשב"א שם יא ב; ריטב"א שם יב א; חי' הר"ן שם יא ב; חי' הר"ן (מיוחס לו) שם יב א בשם הרא"ה; ב"י שם; עי' עולת שבת שם ס"ק ח; ב"ח שם; ט"ז שם ס"ק ח; נחלת צבי שם בתי' הא'; עי' בהגר"א שם ס"ק כט; ערוה"ש שם סי"ז.
  339. ↑ עי' רמב"ן שם יב א; עי' רשב"א שם יא ב; עי' חי' הר"ן יא ב.
  340. ↑ ע"ע הנחת תפילין ציון 59. עי' עולת שבת שם; ב"ח שם; ט"ז שם; ערוה"ש שם.
  341. ↑ מחצית השקל שם ס"ק כד.
  342. ↑ עי' ציון 280. עי' רמב"ן שם יב א; עי' רשב"א שם יא ב; עי' חי' הר"ן יא ב; עי' עולת שבת שם; עי' ב"ח שם; עי' ט"ז שם; עי' בהגר"א שם; ערוה"ש שם.
  343. ↑ עי' ציון 284. ריטב"א שם יב א; חי' הר"ן (מיוחס לו) שם בשם הרא"ה.
  344. ↑ עי' ציון 306, ועי' ציון 308 שי"ח.
  345. ↑ ב"י או"ח סי' רנב, ועי' ציון 304 שי"ח. ועי' אותות השמים שם ס"ק ב טעם נוסף.
  346. ↑ ב"י או"ח סי' רנב בד' הרמב"ם שבת פי"ט הכ"ו, ועי"ש שאפשר שזו גם דעת הרי"ף שבת יב א (ה א) והרא"ש שם פ"א סי' כז והטור שם, ועי' ב"י שה"ה כשהתפילין צרורים בכנף בגדו; הגהות הסמ"ע על שו"ע שם ו (מהדורת פרידמן); חמד משה שם ס"ק יד.
  347. ↑ ב"י שם; חמד משה שם.
  348. ↑ חמד משה שם. וכעי"ז בגנזי חיים שם ס"ק ט ובברכת דוד שם. ועי' דברות משה שבת סי' יב שפי' בע"א.
  349. ↑ ב"ח שם; מג"א שם ס"ק כד; ט"ז שם ס"ק ח; נחלת צבי שם ס"ק ו; א"ר שם ס"ק כב; ערך השלחן שם ס"ק ז.
  350. ↑ עי' רוקח הל' שבת סי' לט; מ"ב שם ס"ק נה. וכ"מ מכלבו סי' לא, ועי' רש"י שם ד"ה למשמש לגי' הגהות דברי נחמיה שם וכתה"י: שלא יהא כרוך בו שום דבר ויוציאנו, ועי' ראש יוסף שבת יב א ד"ה תנא, שאף שבאופן זה אין זו דרך הוצאה, יש לחוש לדבר, ועי' א"ר שם ס"ק כד בד' הב"ח שם, ועי' ציון 316, ועי' חי' חת"ס שם, שלד' רש"י שם אין לחוש שיהיה חפץ נתון בתוך בגדו, ומראשונים ואחרונים דלעיל ומרמב"ם שבציון 248 ל"מ כן, ועי' ריבב"ן (בשיטת הקדמונים) שם: שמא הניח שום דבר בחיקו.
  351. ↑ תהלה לדוד (אורטנברג) סי' שי ס"ק ה. ועי' זכרון יהודה (ר' מנחם א"ש) שאף מי שיש לו בגדים מיוחדים רק לשבת צריך למשמש, ועי' ארחות רבנו ח"א עמ' קא, שאם גם מקפיד שלא להכניס חפצים לכיסים, אינו צריך, ועי' ציון 290.
  352. ↑ חנניא בברייתא שבת יב א; רמב"ם שבת פי"ט הכ"ו; טוש"ע או"ח רנב ז: מצוה, ועי' ציון 249. ועי' רוקח הל' שבת סי' לט וב"ח שם בד' הטור שם, שאין בזה חילוק בין איש לאשה. ועי' ביאור הלכה שם ד"ה מצוה, שצריך למשמש בבגדו אף כשיושב בביתו, ואין בדעתו לצאת כעת מביתו. ועי' תהלה לדוד (אורטנברג) שם ס"ק טז, שאין חוששים כלל להוצאה מרשות לרשות, אלא רק לנמצא ברה"ר שמא יעביר ד"א ברה"ר. ועי' תהלה לדוד שם, אם צריך להוציאו מבגדו, או די שידע שהוא בבגדו, ושוב אין חשש שישכח ויצא, ועי' ס' התרומה הל' שבת סי' ריו שצריך להוציאו מבגדו, וכ"מ בכלבו סי' לא (מובא בד"מ או"ח סי' רנב ס"ק ח), ועי' הליכות יצחק (בורודיאנסקי) שבת סי' יג שהאריך בזה. ועי' אותות השמים שם ס"ק ב שאם מניח תפילין אינו צריך למשמש בהם, מהטעם שבציון 298.
  353. ↑ רמב"ם שם; עי' טוש"ע שם. ועי' בהגר"א שם ס"ק כט ולשון הזהב שבת יב א ובני ציון (ליכטמן) שם ס"ק כב, שאף לדעה שבציון 271, למשמש עם חשיכה צריך אפילו בדבר שאיסור הוצאתו מדרבנן, וכ"מ מראש יוסף וא"ר שבציון 313, ועי' שו"ע הרב שם ס"כ וקו"א ס"ק יד וישועות יעקב שם ס"ק ו שאף לאיסור הוצאה לכרמלית יש לחוש, ועי"ש ושם שממג"א שבציון 252 ל"מ כן, ועי' קו"א שם שאין זה חשש בעלמא, אלא ספק גמור שמא יש כבר חפץ אצלו, כיון שרגיל בזה כל ימות החול, ואין אומרים בזה ספק דברי סופרים להקל, כיון שיכול להתברר מיד, ועוד שאין עושים ספק דברי סופרים לכתחלה (ע"ע ספק דרבנן). ועי' הערות רי"ש אלישיב שבת שם, שאם אין שום טעם לחשוש שיש בבגדיו דבר אין צריך לחשוש, ודוגמא לדבר בדיקת חמץ, שמקום שאין מכניסים בו חמץ אין צריך בדיקה.
  354. ↑ גמ' שם. ועי' ערוה"ש שם סי"ח: שמירה גדולה לשבת.
  355. ↑ ראש יוסף שם ד"ה תנא בד' רש"י שם; פמ"ג שם א"א ס"ק כו וראש יוסף שם ובאור הלכה שם ד"ה מצוה, בד' הטוש"ע שם שכתבו: מצוה, ועי' רכוש הים על שו"ע שם ובני ציון (ליכטמן) שם ס"ק כב, שפי' בע"א; פמ"ג שם בד' ב"ח שם; תורת חיים (סופר) סי' רנב ס"ק מ, שמן הדין אין לחשוש שהניח בבגדו איזה דבר ושכחו; אותות השמים שם ס"ק ב. וכ"מ ממאירי שם.
  356. ↑ ראש יוסף שם בד' הרמב"ם שם; באור הלכה שם בד' בהגר"א שם. וכ"מ משו"ע הרב שם קו"א ס"ק יד.
  357. ↑ יוסף אומץ (האן) סי' תקפז, ועי"ש שמי שיש לו בגדים מיוחדים לשבת אין צריך לזה, ועי' ציון 284; מג"א שם ס"ק כו ומחצה"ש שם; ערוה"ש שם סי"ח. ועי' תורת חיים (סופר) שם ס"ק מ, שאפשר שזו כוונת הטור לגי' הפרישה שם ס"ק יג. ועי' פמ"ג שם א"א ס"ק כו שאין אומרים בזה ספק דברי סופרים להקל (ע"ע ספק דרבנן), שדבר מצוי ורגיל הוא לשאת בכיסו כל ימי החול דברי מוקצה, ועוד שאפשר לברר הדבר בקל.
  358. ↑ ראש יוסף שבת יב א ד"ה תנא בד' רמב"ם שבת פי"ט הכ"ו: שעה מועטת קודם בין השמשות; עי' נהר שלום שם ס"ק ו; עי' שפת אמת שבת שם ויא א; בני ציון (ליכטמן) שם ס"ק כב; באור הלכה שם ד"ה מצוה בד' בהגר"א שם ס"ק כט. וכ"מ בלשון הזהב שבת יב א.
  359. ↑ פמ"ג או"ח סי' רנב א"א ס"ק כו וראש יוסף שם יב א, בד' טוש"ע שם וב"ח שם, ועי' שפת אמת שם יב א שפקפק בזה.
  360. ↑ רש"י שבת לד א ד"ה עשרתם, ועי"ש ופסקי רי"ד שם שאף אכילת עראי של שבת קובעת למעשר (ע"ע קביעות למעשר), ועי' רש"ש שם שדן בדבר; ר"ן שם (יד א).
  361. ↑ ר"ח שבת שם; תוס' גיטין ו ב ד"ה ערבתם; קרבן נתנאל שבת פ"ב סי' כא אות נ בד' הרא"ש שם לגרסתו ברא"ש שם, ועי' ציון 246.
  362. ↑ פרישה או"ח סי' רס ס"ק ו בד' הטור שם, ועי' ציון 247, ועי' פרישה שם שאין צריך לשאול על ערובי תחומין כיון שאין כל אדם צריך לכך, ועי' מאמר מרדכי שם סוס"ק ב שתמה עליו.
  363. ↑ רש"י שבת שם ד"ה ערבתם, ועי' רש"י גיטין ו ב ד"ה ערבתם, ועי' חת"ס שבת שם ופני שלמה שם ותוספות חדשים על משנה שבת פ"ב מ"ז וכתב סופר גיטין שם שפי' דבריו; עי' או"ז הל' ער"ש תחילת סי' יא; עי' רבינו פרחיה שם, ועי"ש ותוי"ט שבת שם שערבתם כולל גם שיתופי מבואות; כלבו סי' לו ד"ה שלשה; ר"ן שם (יד א); רע"ב שם; תפא"י שם יכין אות סב; חי' מהרל"ח על טור שם והעמק שאלה שאילתא סג אות ד, בד' הטור שם, ועי' ט"ז דלהלן, ועי' ציון 246; ט"ז שם סי' רסא ס"ק ב; העמק שאלה שם בד' הרא"ש שבת פ"ב סי' כא.
  364. ↑ משנה שבת לד א; טור או"ח רס ב; שו"ע ולבוש שם, והשמיטו: ערבתם (עי' שו"ע מהדורת פרידמן), ועי' נחלת צבי סי' רסא ס"ק א ופמ"ג שם משב"ז ס"ק ב סוד"ה ומערבין ולבושי שרד שם סי' רס ס"ק ד שיישבו ההשמטה, ועי' ציונים 264, 265. והרמב"ם שבת פ"ה ה"ג השמיט: עשרתם וערבתם. ועי' ירושלמי שם פ"ב ה"ז שיש לאומרם בסדר הזה, ועי"ש טעם הדבר, ועי' ראש יוסף שם ד"ה בירושלמי טעם נוסף. ועי' א"א (בוטשאטש) שם, שיש להזהיר דוקא על הדלקת הנר משום שנשים דעתן קלה, ובדבר חמור כזה וזמן בהול בטרדות יש צורך לזרזן. ועי' הון עשיר שבת פ"ב מ"ז שנקטה המשנה שלשה ללמד ששאר דברים לא ימתין להזכירם כל כך סמוך לחשיכה, שלא תהיה השעה דוחקתם, ועי' שש"כ ח"ב פמ"ב סס"ב של"מ כן.
  365. ↑ עי' רש"י שם ד"ה עם; עי' הגהות אשרי שם פ"ב סי' כא בשם מהרי"ח; עי' ר"ן שם (יד א): עי' רע"ב שבת פ"ב מ"ז; עי' לבוש שם ס"ב; עי' תפא"י שם יכין אות סג. ועי' ציון 260. ועי' שפ"א שם, שאין החשש שיבטלו לגמרי המצוה, אלא שיחשבו שיש עוד פנאי ויבואו לעשות כן לאחר הזמן המותר. ועי' ליקוטי מהרי"ח ח"ב סדר הנהגת ער"ש (דף טו א), שלא ילך לבית הכנסת קודם שהאשה תדליק נר שבת, כי פעמים שהנשים מתאחרות בהדלקת הנר.
  366. ↑ איוב ה כד. ריב"ל שבת שם לפי' ספר העיתים והרא"ש ותוספות הרא"ש והריטב"א דלהלן, ועי' ר"ח שם ומהרש"א בד' רש"י שם, שפירשו בע"א.
  367. ↑ ספר העיתים סי' יג; או"ז שם; רא"ש פ"ב סי' כא ועי' תוספות הרא"ש שם; ריטב"א שם. ועי' קרבן נתנאל שם, שלדעות שערבתם היינו ערובי תחומין (עי' ציון 245), תיקון הנוה היינו שעוקר דירתו וקובע נוהו במקום עירובו, ועי' ספר העיתים שם.
  368. ↑ רא"ש ותוספות הרא"ש שם.
  369. ↑ קרבן נתנאל שם אות ס.
  370. ↑ במדבר יח לב. ספר העיתים שם; ריטב"א שם.
  371. ↑ שאילתות שאילתא סד וקכב; או"ז שם בשם ריב"א, ועי"ש איך דברים אלו גורמים לשלום.
  372. ↑ שו"ע הרב שם ע"פ ב"י או"ח סי' רע; שו"ת באר משה ח"ג סי' מו, ועי"ש שיעשה כן ע"י שליח או בטלפון.
  373. ↑ עלי תמר לירושלמי שבת פ"ב ה"ז ד"ה והנה, ועי' ציונים 267, 275-277, 285-287.
  374. ↑ א"א (בוטשאטש) סי' רס ס"ב, ועי' ציון 280.
  375. ↑ עי' רש"י שבת לד א ד"ה ערבתם; אבודרהם מעריב של שבת סוד"ה במה מדליקין; כלבו סי' לו ד"ה שלשה; עי' טוש"ע או"ח רס ב.
  376. ↑ רש"י שם; אבודרהם שם; כלבו שם; עי' חי' מהר"ל שם. ועי' שפ"א שם טעם אחר.
  377. ↑ ע"ע נר שבת ציון . אבודרהם שם בפי' הב'; עי' חי' מהר"ל שם, ועי"ש פי' אחר.
  378. ↑ עי' רש"י שם; אבודרהם שם בפי' הא'; כלבו שם.
  379. ↑ ט"ז שם ס"ק ג, ועי' פמ"ג שם משב"ז סוס"ק ג וראש יוסף שם ד"ה עשרתם; עי' שפ"א שבת שם. ועי' א"ר שם ס"ק י שמ' שלטעם שבציון 261, אף באופן זה יאמר בלשון ציווי.
  380. ↑ טור או"ח סי' רס בשם מהר"ם מרוטנבורג, ועי' בהגר"א או"ח סי' רס ס"ק ז שהביא מקור מירושלמי שבת פ"ב ה"ז; רמ"א בשו"ע שם ב. ועי' הערות רי"ש אלישיב שבת לד א אות כח, שאפשר שכשאין צריך לומר עשרתם, בטלה כל התקנה.
  381. ↑ ב"ח שם. ועי' ט"ז שם סי' רסא סוס"ק ב.
  382. ↑ ב"ח שם סי' רס; שו"ע הרב שם ס"ה.
  383. ↑ א"א (בוטשאטש) סי' רס ס"ב.
  384. ↑ עי' שו"ע הרב שם קו"א ס"ק ב.
  385. ↑ עי' שו"ע שם; עי' לבוש שם. ועי' ראש יוסף שבת שם ד"ה עשרתם ועלי תמר לירושלמי שבת פ"ב ה"ז ד"ה והנה, שמהמשנה שבציון 247 ל"מ כן, ועי"ש ושם טעם לדבר. ועי' כנסת יחזקאל (קצנלבוגן) סי' כג שבחו"ל אין צריך לומר הפרשתם חלה כי אף אם לא יפרישו ניתן יהיה לאכול מהלחם בשבת (ע"ע חלה ציון 551 ואילך), מלבד בערב שבת שערב פסח חל באותה שבת שאין הדבר אפשרי, ועי' שו"ע הרב שם ס"ה וא"א (בוטשאטש) שם ס"ב, שאף בחו"ל טוב ליזהר ולומר. ועי' שו"ע הרב שם קו"א ס"ק ב שטוב ליזהר בזה, אך אין זה חיוב גמור.
  386. ↑ מג"א שם ס"ק ג; שו"ע הרב שם ס"ה. ועי' שש"כ פמ"ב סס"ב שישאל על כל דבר שאסור לעשותו בשבת, כגון ניתוק הנורה מן המקרר וכיו"ב, ועי' ציון 247.
  387. ↑ עי' בהגר"א שם ס"ק ו; עי' א"א (בוטשאטש) שם. ועי' עלי תמר על ירושלמי שבת פ"ב ה"ז ד"ה שלשה, שהפרשת חלה היא בכלל עשרתם, שכולל תרומה ומעשרות.
  388. ↑ א"א (בוטשאטש) שם, ועי"ש שעם כל זה, על הצד היותר טוב ראוי להזהיר על הפרשת חלה, ועי' שש"כ ח"ב פמ"ב הערה רמ בד', שהיינו דוקא אם אופים חלות, אבל אם קונים חלות יש לשאול, וכן אם אופים עוגות בשיעור חלה יש לשאול.
  389. ↑ עי' ציון 247.
  390. ↑ טור או"ח סי' רס; מלאכת שלמה שבת פ"ב מ"ז: סמוך ממש לספק חשיכה; שו"ע הרב שם ס"ה. ועי' ב"ח שם. ועי' חי' מהר"ל שבת שם, שעל כרחך מדובר בזמן שיש בו שיעור לערב ערובי תחומין, ועי' חת"ס שם ד"ה ערבתם.
  391. ↑ א"ר שם ס"ק יא וא"ז שם ס"ק ד; שו"ע הרב שם; לבושי שרד שם ס"ק ב.
  392. ↑ ב"ח שם; א"ר שם.
  393. ↑ רש"י שם ד"ה עם; ר"י ממגדיבורג בשיטת הקדמונים שם (מובא בהגהות אשרי שבת פ"ב סי' כא): בהשכמה לא מהני; ר"ן שם (יד א) ורע"ב שבת פ"ב מ"ז: קודם לחשכה הרבה; לבוש שם ס"ב.
  394. ↑ א"א (בוטשאטש) שם.
  395. ↑ רבה בר רב הונא ורב אשי שבת לד א גיטין ז א; טור או"ח סי' רס: בנחת בלשון רכה; ש"ע שם: בלשון רכה. והרמב"ם השמיט, ועי' פתחי עולם (קאראסיק) על שו"ע שם ס"ק יג שסמך על מש"כ בהל' אישות פט"ו הי"ט. ועי' תפא"י שבת פ"ב מ"ז יכין אות ס שבכלל זה שלא יאמר בקול שישמעו דבריו חוץ לבית.
  396. ↑ מאירי שבת שם. ועי' שפ"א שם שפי' בע"א.
  397. ↑ רבה בר רב הונא שם ושם; עי' מהר"ם שי"ף שם בד' רב אשי שם, ועי' ציון 259.
  398. ↑ פרישה שם ס"ק ה; עי' מחצה"ש שם ס"ק ב בד' מג"א שם.
  399. ↑ עי' מאירי שבת שם; אליה רבה שם ס"ק ט. ועי' אבודרהם מעריב של שבת סוד"ה במה מדליקין.
  400. ↑ מהרש"א בח"א שם ז א בביאור דברי רב אשי שם, ועי' מהר"ם שיף שם שחולק.
  401. ↑ מראית העין גיטין ז א.
  402. ↑ א"א (בוטשאטש) סי' רס ס"ב, ועי' ציון 260. ועי' ערוה"ש שם ס"ז. ועי' קיצור של"ה מסכת שבת עניני ער"ש ד"ה אח"כ יאמר שיר השירים.
  403. ↑ א"א (בושאטש) סי' רס ס"ב. ועי' מנהגי רבותינו והליכותיהם מנהגי החת"ס עמ' ס, שהחת"ס היה נוהג לומר לאשתו: עשי שבת, ועי' הערות הרי"ש אלישיב שבת לד א אות כח שאפשר שהחת"ס נהג כן דוקא בחו"ל שאין אומרים עשרתם ובטלה כל התקנה (עי' ציון 271), אבל בא"י שנשארה התקנה צריך לפרט כל הדברים.
  404. ↑ א"א (בוטשאטש) שם.
  405. ↑ ב"ק פב א; ירושלמי מגילה פ"ד ה"א; רמב"ם שבת פ"ל ה"ג; טוש"ע או"ח רמב א. ועי' רי"ו ני"ב ח"א (דף סו ג): מכבדין בית הכנסת מפני כבוד השבת, ועי' בני ציון (ליכטמן) או"ח שם שטס"ה, וצ"ל: מכבסין ביום ה'.
  406. ↑ מאירי שם; מג"א שם ס"ק ג; מחזיק ברכה שם ס"ק ז בד' ר"י מלוניל שם (כט ב) ויש"ש שם פ"ז סי' מג ד"ה תקנה ד'; ערוה"ש שם סמ"א. ועי' א"ר שם ס"ק ט שפי' תקנת עזרא בע"א, ועי' חוט שני שבת פ"ג ס"ק א שאף לדעתו אסור לכבס בערב שבת, ועי' א"ר שם של"מ כן. ועי' שש"כ ח"ב פמ"ב הערה יג אם תקנת עזרא נוהגת בזמן הזה שכולם מכבסים במכונת כביסה.
  407. ↑ מטה יהודה שם ס"ק ד.
  408. ↑ רש"י שבת קיט א ד"ה לביש ואו"ז ח"ב הל' ער"ש סי' יח אות ב ופסקי רי"ד שם ופירוש קדמון מבית מדרשו של ר' פרחיה (בשיטת הקדמונים) שם ור"ן שם (מד א) ומנורת המאור (אלנקאוה) פ"ח עמ' 593, בד' רב ענן שבת שם, ועי' ציון 248.
  409. ↑ רש"י שם; או"ז שם; ר"ן שם. ועי' פסקי רי"ד שם: כאדם שטרוד לבשל.
  410. ↑ מסילת ישרים פי"ט.
  411. ↑ הגהות רא"מ הורויץ שם וכבוד שבת (קולטונובסקי) מאמר הכנת שבת אות כט, בד' ר' אבהו שם; כבוד שבת שם בד' רב ענן שם, ועי' ציון 245.
  412. ↑ רמ"א בשו"ע או"ח רנא ב.
  413. ↑ שלט"ג שבת מד א בד' ירו' תענית פ"א לגרסתו שם, ולפנינו בירו' אינו; רמ"א שם. ועי' ד"מ שם ס"ק ד בשם ויקרא רבה פט"ו אות ד שאין קורין בכתבי הקודש מן המנחה ולמעלה, אבל שונים ודורשים בהם ואם צריך לו דבר לבדוק בודק אחריו, ושהטעם הוא שלא ימשך ויתבטל מלהכין צרכי שבת, ועי' שו"מ מהדו"ת ח"ג סי' קז ד"ה והנה בשנת וברכת אליהו על בהגר"א שם הערה 3, שדנו בדבריו. ועי' שו"ע יו"ד רמה יב.
  414. ↑ כנה"ג שם סי' רנ הגה"ט אות ד (מובא במג"א סי' רנא ס"ק ו); שו"ע הרב שם ס"ג. ועי' מג"א סי' רנא ס"ק ו ושו"ע הרב סי' רנ ס"ג פרטי הדין.
  415. ↑ עי' כנה"ג שם סי' רנ הגה"ט אות ד (מובא במג"א סי' רנא ס"ק ו); שו"ע הרב שם ס"ב.
  416. ↑ שו"ע הרב שם; אדני פז (הקשר) סי' רנא ס"ב; ערוה"ש שם ס"ג.
  417. ↑ משמרת שלום סי' כד סוס"ק ט; שלחן הטהור סי' רנ אות ג, ועי"ש שכך מנהג כל הצדיקים; דברי תורה (שפירא) מהדורא ט אות יג.
  418. ↑ משמרת שלום שם; דברי תורה שם.
  419. ↑ עי' של"ה שער האותיות אות קו"ף אות קע.
  420. ↑ פמ"ג או"ח סי' רסז משב"ז ס"ק א.
  421. ↑ עי' מג"א סי' לז ס"ק ב.
  422. ↑ עי' אור צדיקים (פפריש) סי' כה אות ח בשם האר"י (מובא בשערי תשובה או"ח סי' רסז ס"ק א); שומר אמונים (אירגאס) שו"ת שבסוף הספר שאלה ז.
  423. ↑ ע"ע הנחת תפילין ציון 144. עי' אור צדיקים שם בשם האר"י. ועי' שומר אמונים שם טעם על דרך הקבלה.
  424. ↑ ע"ע שבת.
  425. ↑ מנהגי ר"א קלויזנר סי' לא; מהרי"ל (מנהגים) סדר תפלות של ר"ה אות ב והלכות עשרת ימי תשובה אות ד; שכנה"ג או"ח סי' תקפד הגב"י אות ב וסי' תרד אות ה, ועי"ש ומג"א דלהלן שדייקו כן מרמ"א בשו"ע שם ב, ועי' קצה המטה סי' תרא ס"ק ו שדייק מרמ"א שם תרב א להיפך; מעגלי צדק לר' בנימין הלוי הל' שופר עמ' קכ (מובא במג"א דלהלן); עי' מג"א סי' תקפד ס"ק ג בד' ר"ן ר"ה לב ב (ט ב) וסי' תרד ס"ק ב; שו"ע הרב שם ס"ה; מטה אפרים סי' תרא ס"ב וסי' תרב סל"ב; קצה המטה סי' תרא ס"ק ו; מ"ב סי' תקפד ס"ק ד ושעה"צ שם ס"ק ז.
  426. ↑ ע"ע נפילת אפים. מחצה"ש שם בד' המג"א שם.
  427. ↑ מג"א שם בד' לבוש שם ס"א.
  428. ↑ בשבת ובמועד: ציון 917 ואילך וציון 996 ואילך.
  429. ↑ בשבת ובמועד: ציון 943 ואילך וציון 989 ואילך.
  430. ↑ ציון 623 ואילך.
  431. ↑ ציון 358 ואילך.
  432. ↑ ציון 635 ואילך.
  433. ↑ ציון 468 ואילך.
  434. ↑ ציון 206 ואילך.
  435. ↑ ציון 590 ואילך.
  436. ↑ ציון 493 ואילך.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=אנציקלופדיה_תלמודית:ערב_שבת&oldid=136790"