פרשני:בבלי:נדרים נ א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

נדרים נ א

חברותא

דלי ציפתא (הגביה רבי יהודה את המחצלת שהיה יושב עליה  1 ) לעיני השליח שהביא לו את הגלימא, ואמר ליה לשלוחא: חזי מאי איכא (ראה כמה עושר יש לי)! שנעשה לו נס ונתמלא כל אותו מקום בזהובים.

 1.  הרא"ש מפרש, שרבי יהודה הגביה את המחצלת, משום שסמך על הנס, שמשמים יראו שם מעות.
מיהו, אמר רבי יהודה, לא ניחא לי דאיתהני בהדין עלמא (איני רוצה ליהנות ולקבל את שכרי בעולם הזה).
רבי עקיבא היה רועה צאן בבית אחד מעשירי ירושלים, שהיה מכונה "כלבא שבוע" (על שם, שכל מי שהיה נכנס אליו רעב ככלב, היה יוצא שבע).
איתקדשת ליה (נתקדשה לו) ברתיה (בתו) דכלבא שבוע בצנעא, כיון שראתה את רבי עקיבא שהיה צנוע וטוב, וגם הסכים ללכת ללמוד תורה.
כאשר שמע כלבא שבוע שבתו התקדשה לרבי עקיבא, הוציאה מביתו, ואדרה הנאה מכל נכסיה (והדיר אותה הנאה מכל נכסיו).
אזלא, ואיתנסיבה ליה בסיתוא (הלכה ונישאה לו לרבי עקיבא בימות החורף), הוה גנו בי תיבנא (והיו ישנים בין התבן), שלא היו להם כרים וכסתות.
הוה קא מנקיט ליה תיבנא מן מזייה (היה רבי עקיבא מלקט את התבן מבין שערותיה).
אמר לה, אי הואי לי (אם יהיה לי אפשרות, שאתעשר) רמינא ליך, אעשה לך תכשיט הקרוי) "ירושלים דדהבא". תכשיט של זהב שהעיר ירושלים מצויירת בה.
אתא אליהו (נגלה אליהם אליהו) כדי לנחם אותם ולהראות להם שיש עניים יותר מהם. אידמי להון כאנשא (ונדמה להם כאיש), וקא קרי אבבא (וקרא בפתח ביתם).
אמר להו לרבי עקיבא ואשתו: הבו לי פורתא דתיבנא (הביאו לי קצת תבן), דילדת אתתי (שאשתי ילדה) ולית לי מידעם לאגונה (ואין לי שום תבן להשכיב עליו אותה או את התינוק).
אמר לה רבי עקיבא לאנתתיה, לאשתו: חזי (ראי) גברא (יש כאן אדם), דאפילו תיבנא לא אית ליה (שאפילו תבן אין לו).
אמרה ליה אשתו: זיל, הוי בי רב (לך ללמוד תורה)! אזל תרתי סרי שנין (הלך ללמוד תורה למשך שתים עשרה שנים) קמי (אצל) דרבי אליעזר ורבי יהושע.
למישלם תרתי סרי שנין (לאחר שהשלים את שתים עשרה השנים שלמד), קא אתא לביתיה (חזר לביתו) עם שנים עשר אלף תלמידים.
אך קודם שנכנס לביתו, שמע מן אחורי ביתיה, דקאמר לה חד רשע לדביתהו (לאשתו):
שפיר עביד ליך אבוך (טוב עשה אביך שהדיר אותך מנכסיו), משני טעמים: חדא, דלא דמי ליך (רבי עקיבא אינו דומה לך, ואינו מתאים לך, שאינו ממשפחה חשובה כמותך). ועוד, (שבקך) ארמלות חיות כולהון שנין (השאיר אותך לבדך כמו אלמנה חיה, והלך ללמוד לכל כך הרבה שנים בלי להתראות עמך).
אמרה ליה אשתו לאותו רשע: אי צאית לדילי (אם רבי עקיבא בעלי היה שומע בקולי) הייתי מעוניינת שליהוי תרתי סרי שנין אחרנייתא (ישאר ללמוד תורה שתים עשרה שנה נוספות)!
שמע רבי עקיבא את דבריה מאחורי הבית, ואמר: הואיל ויהבת לי רשותא (הואיל ואשתי נתנה לי רשות), איהדר לאחורי (אחזור לאחורי) לבית המדרש ואמשיך ללמוד.
הדר, אזל (חזר לבית המדרש) בלא להתראות לאשתו  2 , הוה תרתי סרי שני אחרנייתא (והיה שם שתים עשרה שנה נוספות).

 2.  רבי עקיבא החליט בדעתו שאף להכנס הביתה קמעא, ולגמול בכך חסד לאשתו שהביאתו לכל הגדולה הזאת, אף הפסק מועט זה, הסח הדעת הוא, ועלול לבטל את המעלה הגדולה של הרצף בלימוד. (שיחות מוסר - מאמרים ט"ז ל' תשל"א).
אתא (בא לביתו) אחרי עשרים וארבע שנים, כשהוא מלווה בעשרין וארבעה אלפין זוגי תלמידי.
נפוק כולי עלמא לאפיה (יצאו כל בני העיר לקבל את פניו), ואף היא (וגם היא, אשתו) קמת למיפק לאפיה (יצאה לקבל את פניו).
אמר לה ההוא רשיעא לאשתו של רבי עקיבא, ואת, להיכא (כיצד את הולכת לקבל את פניו עם כאלו בגדים)!? שלא היו לה בגדים ראויים.
אמרה ליה, "יודע צדיק נפש בהמתו" (משלי יב) יודע הוא זה שנצטערתי בשבילו.
אתת לאיתחזויי ליה (הלכה אשתו להתראות לפניו), נפלה על פניה ונישקה את רגליו של רבי עקיבא.
קא מדחן לה רבנן (דחפו אותה משם התלמידים ששימשו את רבי עקיבא).
אמר להון רבי עקיבא לתלמידיו: הניחו לה, כי לימוד התורה שלי ולימוד התורה שלכם - שלה (בזכותה) הוא! שהיא נתנה לי את העצה ללכת ללמוד תורה, ובזכותה זכיתי ללמוד וללמד.
באותה שעה התחרט כלבא שבוע על נדרו, מבלי שידע שרבי עקיבא הוא חתנו שחזר לעיר.
שמע כלבא שבוע שגדול בתורה הגיע לעיר, ואמר, אלך אליו, אולי הוא יוכל להפר לי את נדרי שהדרתי את בתי מנכסי, ולא ידע שאותו גדול הוא חתנו.
אתא, (בא) לרבי עקיבא ואיתשיל על נידריה (וביקש להתיר את נדרו).
אמר לו רבי עקיבא לחמיו: (כדי למצוא פתח לנדרו  3 ) לו היית יודע שחתנך יהיה אדם גדול, האם היית נודר?

 3.  הר"ן מקשה, כיצד פתח לו את נדרו בדבר זה, והרי מה שהלך רבי עקיבא ללמוד תורה - נולד הוא. ואין פותחים פתח בנולד. ותירץ, שכאן שונה, משום שרבי עקיבא נשאה על דעת שילך ללמוד תורה, וכיון שכן, אין זה נולד, שכבר מתחילה היה שכיח מאוד שילמד לפחות פרק אחד או הלכה אחת. ובתוספות בכתובות (סג, א ד"ה אדעתא) כתבו, דדרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול.
אמר לו כלבא שבוע לרבי עקיבא: אפילו על דעת שידע חתני פרק אחד, ואפילו הלכה אחת, לא הייתי מדירה לבתי.
אמר לו רבי עקיבא: אני הוא חתנך!
ואשתריי  4  (והתיר לו את נדרו), ואשתרי (והנדר הותר).

 4.  הט"ז (ביו"ד סי' רכ"ח ס"ק ח') הביא קושיא בשם הריב"ש, איך התיר רבי עקיבא את הנדר של כלבא שבוע, והרי רבי עקיבא היה נוגע בדבר. ותירץ, שהוא לא התיר בעצמו אלא על ידי צירוף אחרים עמו. ולפי מה שכתב הר"ן לעיל (ח, ב) שבנדרי אשתו, אפילו בצירוף אחרים אסור לו להתיר, מפני שאשתו כגופו, והרי הוא כמתיר את נדרי עצמו, וכאן הרי אשתו היתה המודרת. צריך לומר שרבי עקיבא עצמו לא התיר את הנדר, אלא נתן רשות לתלמידיו שיתירו.
נפל כלבא שבוע על פניו, ונישק את רגלי רבי עקיבא, ונתן לו את חצי רכושו.
מן שית מילי איעתר (מששה דברים נתעשר) רבי עקיבא  5 .

 5.  הגמרא באה לומר בזה, שלא תאמר שרבי עקיבא התעשר מתלמידיו שלימדם תורה בשכר, אלא התעשר מששה דברים אלו. מהרש"א בחידושי אגדות.
א. מן כלבא שבוע - שנתן לו את חצי רכושו.
ב. מן אילא דספינתא - דכל ספינתא עבדין ליה מין עינא (שבכל ספינה היו עושים בה דמות של איל מעץ) לשם ניחוש, ולסימן שתהא הספינה קלה בהליכתה כאיל. והיו ממלאים את האיל עם דינרי זהב.
זימנא חדא (פעם אחת) אנשיוה (שכחו אנשי הספינה, את אותו איל) על כיף ימא (על שפת הים)  6  אתא הוא (בא רבי עקיבא) אשכחיה (מצאו) ולקחו.

 6.  שהוא מקום הפקר, ואנשים המאבדים שם אבידה מתייאשים ממנה, ואין שם דין של השבת אבידה.
ג. ומן גווזא (מתיבה  7 ) - דזימנא חדא (שפעם אחת) יהיב ארבעה זוזי לספונאי (נתן רבי עקיבא ליורדי הים, ארבעה זוזים), אמר להו רבי עקיבא: אייתי לי מדעם (הביאו לי בשכר זוזים אלו איזו מציאה שתמצאו),

 7.  כך פירש הר"ן, אבל הרא"ש פירש שגווזא היינו חתיכת עץ גדול. ולפי זה מתבאר, מדוע לא פתחו אותו יורדי הים, כיון שהיה חתיכת עץ, שאינו עשוי להכיל בו חפצים.
ולא אשכחו אלא גווזא על כיף ימא (ולא מצאו אלא רק תיבה שהיתה מונחת על חוף הים). אתיוה ליה (הביאו לו לרבי עקיבא את אותה תיבה).
אמרו ליה לרבי עקיבא, עביד מרנא עליה (ימתין אדוננו עליו עד שנביא לך דבר נוסף), שאינו שוה כל כך, דבר זה שהבאנו לך.
פתח רבי עקיבא את התיבה אישתכח דהוה מלי דינרי (ונמצאה מלאה דינרים).
ומבארת הגמרא כיצד הגיעה התיבה עם הדינרים לחוף הים:
דזימנא חדא (שפעם אחת) טבעת ספינתא, וכולי עיסקא הוה מחית בההוא גווזא (וכל הממון של אותה ספינה היה מונח באותה תיבה שהיתה עשויה להצניע בתוכה את ממון אנשי הספינה).
ואישתכח בההוא זימנא (ואותה תיבה נמצאה באותה העת) שטבעה על ידי אותם ספונאי, והיתה אותה תיבה דמן דסרוקיתא (של ישמעאלים  8 ).

 8.  כך פירש המהרש"א בחידושי אגדות.
ד. ומן מטרוניתא (רומית) - שפעם אחת הוצרכו רבי עקיבא ותלמידיו למעות, והלכו אצל מטרוניתא אחת כדי ללוות ממנה, אמרה אותה מטרוניתא לרבי עקיבא, הריני מלווה לך, ותהיה אתה הלווה, והקב"ה והים יהיו ערבים על ההלוואה, קבע לה רבי עקיבא זמן פרעון, וכשהגיע זמן הפרעון, חלה רבי עקיבא ולא יכל להביא את הממון.
הלכה אותה מטרוניתא על שפת הים ואמרה, רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שרבי עקיבא חולה ולכן לא היה בידו לפרוע את חובו, ראה שאתה ערב בדבר.
מיד באותו זמן נשטתה בתו של הקיסר, ונטלה ארגז מלא באבנים טובות ודינרי זהב, וזרקה לתוך הים, והים הביאו לאותו מקום שעמדה שם אותה מטרוניתא, מיד נטלה את הארגז והלכה לה.
לימים, נתרפא רבי עקיבא ובא לו אצל אותה מטרוניתא, ומעותיו בידו לפרעון חובו. אמרה לו, כבר הלכתי אצל הערב והוא פרע לי את כל החוב, והנה העודף שנתן לי יותר מסכום ההלוואה.
ומאותו ממון שהחזירה לו אותה מטרוניתא, נתעשר רבי עקיבא.

דרשני המקוצר