משום הנכנסים ומשום היוצאים

בזמן המשנה היו שתי ברכות בלבד בכל קריאת התורה: העולה הראשון בירך לפני הקריאה ברכת "אשר בחר בנו..." והאחרון בירך לאחר הקריאה ברכת "אשר נתן לנו תורת אמת...", וכל שאר הקרואים לא היו מברכים לא לפני הקריאה ולא לאחריה.

בימי התלמוד תיקנו, שכל עולה ועולה יברך לפני קריאתו ולאחריה, גזירה "משום הנכנסים" - שמא ייכנס אדם לבית הכנסת אחר שבירך הראשון, וכשלא ישמע את האחרים מברכים לפני הקריאה יאמר שאין ברכה בתורה לפניה, וגזירה "משום היוצאים" - שמא יצא אדם מבית הכנסת בסיום אחד הקרואים, שיחשוב שהוא אחרון, ואם לא ישמע אותו מברך יאמר שאין ברכה בתורה לאחריה.