סוחרי שביעית

אנשים שסוחרים בפירות שגדלו בשנת השמיטה, שהם פסולים לדון ולהעיד.

אסור לסחור בפירות שביעית, שנאמר: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה", ודרשו: "לאכלה" - ולא לסחורה. העוסקים במסחר בפירות שביעית באופן קבוע, קרויים: "סוחרי שביעית", והם פסולים לדון ולהעיד.

יש אומרים, שאף אנשים שאין יודעים עליהם בוודאות שהם סוחרים בפירות שביעית, אלא שכל השנים הם הולכים בטל, וכיון שהגיעה שנת השמיטה התחילו לסחור בפירות, הרי הם פסולים לדון ולהעיד, שחזקתם שעושים סחורה בפירות שביעית.

סוחר שביעית הרוצה לחזור בתשובה, חייב להוכיח במעשים שאמנם חזר מדרכו הרעה - "ולא חזרת דברים בלבד, אלא כותב: אני פלוני בן פלוני כנסתי מאתיים זוז מפירות שביעית, והרי הם נתונים במתנה לעניים" (רמב"ם הלכות עדות פי"ב ה"ח).

למרות שאיסור סחורה בפירות שביעית הוא מן התורה, מכל מקום קרוי הוא בלשון חז"ל: "אבק שביעית". זאת משום שאין האיסור מפורש בתורה, אלא הוא לאו הבא מכלל עשה.

במהות איסור סחורה בפירות שביעית נחלקו הראשונים: הר"ש והתוספות סוברים שבכלל איסור זה כלול: א. לקיטה מן השדה על מנת למכור; ב. קניית כמויות גדולות במקום זול, כדי למכור אותן במקום אחר במחיר יקר. אבל הלוקט וחברו מוכר עבורו, או שקטף פירות כדי לאוכלם ומוכר את הנותר - אין במכירה זו משום איסור סחורה, מכיון שהיא לא נעשית בדרך המסחר הרגיל. לדעת הרב יהוסף אשכנזי והגר"א, אין מסחר אלא קנייה ומכירה, אך הלוקט משדה הפקר ומוכר, אינו נחשב לסוחר שביעית.

אמרו חכמים: "בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית, אדם נושא ונותן בפירות של שביעית, לסוף מוכר את מטלטליו ואת כליו. לא הרגיש - לסוף מוכר את שדותיו. לא באת לידו - עד שמוכר את בתו. לא באת לידו - עד שלווה בריבית. לא באת לידו - עד שמוכר את עצמו".