רבי נתן מרומי
|
|
רבינו נתן מרומי היה ראש ישיבה ברומא במאה ה-9. הוא חיבר את "ספר ערוך", המביא באור של המילים הלועזיות בתלמוד ובמדרשים. הוא חי בשנים ד'א תשצ"ח (1028) או (1031) - ד"א תתס"ו (1106). במסעות בנימין מטודלה משנת הוא מספר על נכדו של ר' נתן, ר' יחיאל, שהיה אחראי על הנכסים של האפיפיור "אלכסנדר השלישי" כך :"רומה היא ראש מלכות אדום. ושם כמו מאתיים יהודים מכובדים ואין פורעים מס לשום אדם . ומהם משרתי האפיפיור אלכסנדרוס הוא האגמון הממונה על אדום. ושם חכמים גדולים ובראשם ר' דניאל הרב ור' יחיאל, משרת האפיפיור, והוא בחור יפה, נבון וחכם. והוא יוצא ובא בבית האפיפיור והוא פקיד ביתו ועל כל אשר לו. והוא נכדו של רבי נתן שעשה ערוך השלחן ופירושיו ור' יואב בן ר' שלמה ור' מנחם ראש הישיבה ור' יחיאל הדר במשמברי."
תולדותיו
רבינו נתן בן רב יחיאל גאון בן רב אברהם. במבוא ל"ספר הערוך" משנת תרל"ד (1873) נכתב:"רבינו נתן בעל הערוך היה משבט יהודה ממשפחת התפוחים היה תלמידו של רבינו חננאל ורבינו משה הדרשן וחברנו רבינו גרשון מאור הגולה. הוא חי בתקופה בה למד רש"י בישיבות מגנצא וורמייזא שבאשכנז ולימד וכתב בטרואה ("טרויש") שבצרפת.
ספר הערוך
ספר הערוך מסודר עפ"י א"ב על התלמוד ומדרשים. ב"ספר הערוך" שהודפס בשנת 1551 הוא מתואר כך על המדפיס:" ספר הערוך חיברו הרב המובהק, פטיש חזק, תנא דאורייתא, בוצינא דנהורא, הגאון רבי נתן צדיק ז"ל בן כבוד קדושת מרנא ורבנא הרב יחיאל ז"ל בן כבוד גדולת קדושת מרנא ורבנא אברהם ז"ל מן רומי וקבץ כל מילה חמורה שבתלמוד בספר הזה וסידרו באלפא ביתא למען ירוץ הקורא בו". נציג דוגמאות אחדות:
שלחן - במשנה מסכת כתובות נאמר "לא יאמר לה, הרי כתבתיך מנחת על השלחן, אלא כל נכסיו אחראין לכתבתה" (ח') כותב רבי נתן מרומי :" פרוש המעות שעל השולחן שמתעסק בהן השולחני ועיצה טובה ... שמא יגנבו או יאבדו. (למרות זאת) ולא יאמר לה:"הרי כתובתך מונחת על השלחן אלא כל נכסי אחראין לכתובתך. בירושלמי נאמר כי שמעון בן שטח התקין שיהא אדם נושא ונותן בכתובה אשתו. בפרק האומר לחברו הראה על השלחן אינ' מקודשת פירוש על השלחן - של שולחני - והוא המוכר מטבעו ולפי שהשולחן לפניו תמיד ומוכר וקונה על השולחן לפי כך נקרא שולחני.
פרנס - במונח זה הוא עוסק במשמעויות אחדות: "ועל פרנס המתגאה על הציבור בחינם" ומרחיב על כך במסכת פסחים: "ארבעה - אין הדעת (רשב"ם: של בריות) סובלתן (אפילו הן עצמן מתחרטין לאחר זמן ונבזין הן בפני עצמן), אלו הן: דל גאה, ועשיר מכחש, וזקן מנאף, ופרנס . מתגאה על הציבור בחנם (רשב"ם: נוהג עליהם שררה ואינו עומד עליהן בשעת דוחקן). ומשמעויות נוספות: [1]
- בפרק אף על פי נותנים לבתולה י"ב חודש משתבע בה הבעל לפרנס את עצמה.
- בפרק הנערה שנתפתתה בגמרא זה מדרש לפרנסה, שמין באב פירוש עישור נכסי שמפרנסת עצמה בהן ומוליכה לבעל.
- בסוף פאה לך נותנים לו פרנסת לינה פירוש בר וכסת.
- אפסניה - בסנהדרין בפרק "הכהן הגדול"כסף וזהב לא ירבה לו מאוד אלא כדי ליתן לאפסניא שלו.
ובריש גמרא דכהן גדולאין מושיבים לא מלך ולא כהן גדול בעיבור השנה: מלך - משום אפסניה, כהן גדול - משום צינה. פי' ההוצאה שנותן לחיילותיו חדש בחדש והוא נוטל המס בשנה ומפזר להם בכל חדש וחדש . ואם יוסיפו חדש, צריך ליתן משלו, לפיכך דוחה את העיבור. כהן גדול - אם יעשו מרחשון תשרי מתירא מן הצנה, שתא בחר, ירחא אזיל (נופל), ובמרחשון לעולם הצינה מצויה, אף על פי שנקבע בשם תשרי. ובלשון יוון קורין להוצאה אפסניא. חרתא- דארגיז, עיר הסמוכה לבגדד ברחוק פרסה. טבריה - בסןף (מסכת) "מכשירין" והשותה מימטבריה אע"פ שיוצאין נקיים פי' יש בטביה מים משלשלין. אם שותה אותם אדם יוצאים ממנו כמו ששתם, אעפ"כ אינן מטמאים ואינן מכשיקים.
קישורים חיצוניים
- ספר הערוך נדפס על ידי דניאל בומבירגי יצ"ו בשנת ה"א רצ"א לבריאת העולם פה ויניציאה - מהדורה סרוקה בבית הספרים הלאומי - שבת 1551
- ↑ קי"ג, ע"ב