בעל המקח, דיין וחיה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
הגדרה
האנשים הללו נאמנים להעיד בעניינם - המכר, הדין, וכשרות הוולד (הסוגיא בקידושין עג: עד.).
בדיני עניינם בלבד: המכר, הדין, וכשרות בקהל.
דוגמא למקח: שני קונים מתווכחים מי מהם קנה, והמוכר אומר "לזה מכרתי" (קידושין עג:).
דוגמא לחיה: אשת כהן, לוי, נתין וממזר שילדו ביחד, המיילדת נאמנת לומר איזה בן כהן, לוי, נתין וממזר (קידושין עג:).
דוגמא לדיין: שני בעלי הדין מתווכחים מי זכה בדין, והדיין אומר "את זה זיכיתי ואת זה חייבתי" (קידושין עד.).
מקור וטעם
במקורו נחלקו המפרשים לשלוש דעות:
- הרשב"א (קידושין עג:) כתב שזו תקנת חכמים. וזו הנהגה, כלומר אנו רק פוסקים את הדין, אך המציאות עדיין לא ידועה לנו.
- הפני יהושע (שם ד"ה אמנם) כתב שנאמנים מדאורייתא. וביאר את הטעם - לשיטתו שכל מה שעד אחד לא נאמן בממונות אינו משום שמשקר אלא רק משום שלא מדייק וטועה - והאנשים הללו מדייקים.
- השיטה מקובצת (בבא מציעא ב: ד"ה ומורנו) סובר שבעל המקח נאמן מדאורייתא משום שהוא רק גילוי מילתא.