הנחת תפילין

מצות שימת שני בתי תפילין אחד על זרוע שמאל ואחד על הראש.

מצות עשה להניח תפילין בכל יום (מלבד שבתות וחגים), שנאמר (שמות יג): "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך, כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים". פסוק נוסף (בפרק זה) אומר: "והיה לאות על ידכה, ולטוטפות בין עיניך כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים". מצות התפילין חוזרת ונשנית במשנה תורה, הוא ספר דברים, בפרשת "שמע" (פרק ו): "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך". ובפרשת "והיה אם שמע" (פרק יא): "וקשרתם אותם לאות על ידכם והיו לטוטפות בין עיניכם".

מצות הנחת תפילין נוהגת בכל יום, להוציא שבתות וימים טובים שבהם אסור להניח תפילין. בחנוכה ובפורים מניחים תפילין. בארץ ישראל נהוג שאין מניחים תפילין בחול המועד. ישנן קהילות בחוץ לארץ שבהן מניחים תפילין בחול המועד. בראשי חודשים מניחים תפילין, אלא שיש להסירם לפני תפילת מוסף.

אסור להניח תפילין בלילה, כי חוששים שמא הוא ירדם, כאשר התפילין מונחות עליו.

תחילת זמן הנחת תפילין בבוקר, הוא מעת שאדם יכול להכיר את חברו במרחק ארבע אמות או להבחין בין תכלת ללבן.

במצות תפילין חייבים האנשים בלבד, כי היא מצות עשה התלויה בזמן, שכן חייבים בה רק בימות החול ולא בשבתות ובחגים, וכלל הוא ש"כל מצוות עשה שהזמן גרמן (מצוות עשה התלויות בזמן) נשים פטורות".

ערכה של מצות הנחת תפילין גדול מאוד. המבטל מצוה זו, אפילו יום אחד, עוונו גדול. הרמב"ם בהלכות תפילין (פרק ד הלכות כה - כו) כותב: "קדושת תפילין קדושתן גדולה היא, שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא ענו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטלה ואינו מהרהר מחשבות רעות, אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק. לפיכך, צריך אדם להשתדל להיותן עליו כל היום, שמצותן כך היא. אמרו עליו על רב תלמידו של רבינו הקדוש, שכל ימיו לא ראוהו שהלך ארבע אמות בלא תורה, בלא ציצית או בלא תפילין. אף על פי שמצותן ללובשן כל היום, בשעת תפילה יותר מן הכל. אמרו חכמים: כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין, כאילו מעיד עדות שקר בעצמו, וכל שאינו מניח תפילין עובר בשמונה עשה, שהרי בארבע פרשיות צוה על תפילין של ראש ועל תפילין של יד, וכל הרגיל בתפילין מאריך ימים שנאמר: ה' עליהם - יחיו" (ישעיהו לח, טז).

מניחים תפילין לקראת תפילת שחרית, למשך כל זמן התפילה (כאמור, תחולת מצות הנחת תפילין היא למשך היום כולו. ואכן, יחידי סגולה מקפידים להניח תפילין כל שעות היום). את התפילין מניחים לאחר שהתעטפו בטלית. ענין גדול הוא להכנס לבית הכנסת, כשהוא לבוש בטלית ומוכתר בתפילין. לכן, רבים מתעטפים בטלית ומניחים תפילין לפני כניסתם לבית הכנסת.

מן הפסוק: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" למדים, כי יש להניח תחילה תפילין של יד. יש להניח את התפילין של יד על הבשר התפוח שבזרוע (הזרוע היא חלק היד שבין המרפק לבית השחי). ישים את התפילין על הבשר התפוח שבמחצית הזרוע התחתונה (הקרובה למרפק) ולא במחצית הזרוע העליונה (הקרובה לבית השחי). לדעת הגר"א כל מקום הבשר התפוח שבזרוע, גם זה הנמצא במחצית הזרוע העליונה, כשר להנחת תפילין.

יטה את התפילין מעט לצד הגוף, באופן שאם יכפוף את זרועו לכיוון מטה, יהיו התפילין כנגד לבו, כדברי הפסוק: "והיו הדברים האלה... על לבבך".

את התפילין מניחים על יד שמאל, כפי שנאמר: "על ידך", כלומר, יד כהה, היא היד השמאלית, הפעילה פחות אצל אדם רגיל והיותר חלשה בדרך כלל. מכאן, שאיטר יד, שעושה את פעולותיו ביד שמאל, מניח תפילין על היד החלשה אצלו - היא היד הימנית.

לאחר שהניח תפילין של יד במקומן, לפני ההידוק, יברך: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצונו להניח תפילין". מהדק את התפילין לזרועו וכורך את הרצועה שבע כריכות סביב ידו.

לאחר מכן, מניח תפילין של ראש ומהדקן לראשו. יש נוהגים לברך גם על תפילין של ראש. לפני הידוק התפילין לראש הם מברכים: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין". לאחר הידוק התפילין לראש הם אומרים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". בני עדות המזרח אינם מברכים על תפילין של ראש וכן נוהגים גם חלק מבני העדה האשכנזית. רק במקרה שהם הפסיקו בדיבור בין תפילין של יד לתפילין של ראש הם מברכים.

מקום הנחת תפילין של ראש הוא במקום צמיחת עיקרי השיער מעל המצח, באמצע הראש כנגד "בין העינים", מבלי לנטות לימין או לשמאל. יש להקפיד מאוד, שאפילו קצה התפילין יהיה מונח במקום צמיחת השיער ולא על המצח.

מקום קשר התפילין בעורף צריך להיות במקום השיער (ולא מתחתיו), וטוב שיהיה עיקר הקשר מעל הגומה שבעורף.

יש להזהר שרצועת התפילין המקיפה את הראש תתאים למידת ראשו. אם היקף הרצועה אינו מתאים, התפילין אינן מהודקות לראש כראוי והבית של התפילין או הקשר שבעורף עלולים לזוז ממקומם הראוי.

לאחר הנחת התפילין של ראש משלימים את מלאכת הנחת התפילין של יד. נוטלים את הרצועה וכורכים אותה שלוש פעמים סביב האצבע האמצעית בצורת שלוש טבעות. שתיים מן הטבעות יכרוך על הפרק התחתון שבאצבע וטבעת אחת - על הפרק האמצעי. את שאר הרצועה כורכים על כף היד.

בני עדות המזרח נוהגים להניח תפילין של יד בישיבה, ותפילין של ראש בעמידה. לפי דעת הרמ"א והמשנה ברורה מניחים תפילין של יד ושל ראש בעמידה.

אסור להפסיק בדיבור כל שהוא, בין הנחת תפילין של יד להנחת תפילין של ראש. אם הוא שומע באותה שעה קדיש או קדושה, לא יפסיק לענות עם הציבור, אלא יקשיב ויכוון בלבו מה שהם אומרים.

לכתחילה אסור להפסיק בין תפילין של יד לתפילין של ראש אפילו בשתיקה אם שוהה זמן רב שלא לצורך.

טוב שהתפילין של ראש יהיו גלויים ונראים על ראשו, כדברי הפסוק (דברים כח, י): "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך". הנוהגים לפי דעת האר"י ז"ל מכסים את התפילין של ראש בטלית. תפילין של יד טוב לכתחילה שיהיו מכוסים.

צריך שהצד השחור של רצועות התפילין יהיה מופנה תמיד לצד חוץ ולא יתהפך. אין להקפיד, מעיקר המצוה, אלא על הרצועה המקיפה את הראש ועל הרצועה המקיפה את הזרוע פעם אחת. ביתר המקומות ברצועות התפילין, הדבר אינו מעיקר המצוה, אך ראוי שיהיה הצד השחור נראה לצד חוץ, משום נוי המצוה.

לא יהיה דבר חוצץ, אפילו חציצה כל שהיא, בין התפילין לבשרו. החציצה אסורה הן במקום הבתים של התפילין והן במקום היקף הרצועה המקיפה את הראש והיקף הרצועה הקושרת את התפילין לזרוע (בהיקף הראשון).

אדם שיש לו תחבושת על ידו או על ראשו, אם הבית של התפילין מונח על בשרו והתחבושת היא רק במקום הרצועות (ואפילו אם היא נמצאת במקום הרצועות הקושרות את התפילין ליד או לראש), לדעת רבים, מותר לו להניח את הרצועות על גבי התחבושת ולברך.

יש להזהר שהקשר ברצועה העשוי בצורת האות יו"ד, לא יזוז מהבית של תפילין של יד. יש מחמירים שגם כאשר התפילין מונחות בשקית שלהן, שלא יזוז קשר היו"ד מהבית של התפילין.

יש אומרים, שמי שהסיר את התפילין כדי להכנס לשירותים, כאשר הוא חוזר ומניחן, עליו לברך עליהן שוב; ויש חולקים. בני עדות המזרח נוהגים לא לברך במקרה זה משום "ספק ברכות להקל".

יש ליחד מקום קבוע בשקית התפילין לתפילין של יד ומקום קבוע לתפילין של ראש, כדי שידע להוציא תמיד את תפילין של יד תחילה. גם במקרה שהוציא תפילין של ראש תחילה, צריך להניח קודם תפילין של יד ואחר כך תפילין של ראש, לפי הסדר הכתוב בתורה: "וקשרתם לאות על ידך" ואחר כך "והיו לטוטפות בין עיניך".

בעת שהתפילין מונחות על גופו של אדם, יש לו לנהוג בהתאם לקדושתן. אסור לדבר בהן דבורי שחוק וקלות ראש. מצוה מן המובחר שתהיה דעתו תמיד על התפילין, כדי שלא יסיח דעתו מהן להרהר מחשבות רעות. בשעת התפילה ולימוד התורה אין הוא צריך לתת את דעתו על התפילין. שלא בשעת התפילה, חייב האדם למשמש בתפילין בכל שעה שנזכר בהן, כדי שלא יסיח דעתו מהן. ימשמש בשל יד תחילה ואחר כך בשל ראש.

יש להקפיד על נקיון הגוף בעת שהתפילין מונחות עליו. אסור להפיח בהן. אם האדם משער שלא יוכל לשמור על גופו בנקיות (שלא להפיח בעת שהתפילין מונחות עליו), עליו לחלוץ את התפילין.

חולה מעיים פטור מתפילין כל עוד שאינו יכול לשמור על גופו בנקיות. אם נראה לו שהוא יכול לשמור על נקיון גופו בשעת קריאת שמע, יניח תפילין בין ברכת אהבה לקריאת שמע, יברך עליהן, יקרא בהן את קריאת שמע ואחר כך יחלוץ את התפילין.

יש לנהוג בקדושה בתפילין עצמן: להקפיד שלא לשבת על ספסל כאשר מונחות עליו תפילין, וכן להזהר שלא תפולנה לארץ. אם נפלו מידו תפילין, בלי נרתיק, נוהגים להתענות, ואם הוא אדם חלש שקשה עליו לצום, יפדה את התענית בצדקה.

נהוג שלא לחלוץ את התפילין עד לאחר קדושת "ובא לציון". מובא על האר"י ז"ל שלא היה חולץ את התפילין עד לאחר "על כן נקוה לך" (שב"עלינו לשבח"). וטוב שלא לחלוץ אותם עד לאחר אמירת ה"קדיש יתום" שנאמר לאחר "עלינו לשבח".

חליצת התפילין בסיום התפילה הנה על פי העקרון של "נכנס ראשון - יוצא אחרון", כלומר, בדרך הפוכה מסדר ההנחה: מתירים תחילה את הרצועה הכרוכה על כף היד ועל האצבע האמצעית. לאחר מכן, מסירים את התפילין של ראש. מקפלים את רצועות התפילין של ראש ומכניסים אותם לשקית. אחר כך מסירים את שאר הכריכות ואת התפילין מהיד, מקפלים את הרצועה ומכניסים את תפילין של יד לשקית.

יש נוהגים לחלוץ תפילין של ראש ביד שמאל, לבטא את חוסר הרצון בהסרתם. הדבר מראה יחס של כבוד לתפילין.

מנהג בני עדות המזרח לחלוץ תפילין של ראש בעמידה ותפילין של יד בישיבה. לפי דעת הרמ"א והמשנה ברורה חולצים תפילין של יד ושל ראש בעמידה.

מנהג חכמים לנשק את התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן.