ויקישיבה:מיזמים/תורנית/תלמוד תורה

לימוד תורה.

החיוב ללמוד תורה מוטל על כל איש מעם ישראל. כל יהודי באשר הוא ובאיזה מצב שהוא, מחוייב לעסוק בתורה. וכך כותב הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה ח): "כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורים, בין שהיה בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כוחו, אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים, ואפילו בעל אשה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה, ביום ובלילה, שנאמר: "והגית בו יומם ולילה".

ללימוד התורה מישורים רבים: תורה שבכתב (חמשה חומשי תורה וספרי הנביאים והכתובים ומפרשיהם), תורה שבעל פה (משניות, תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי ומפרשיהם. מדרשי חז"ל בהלכה ובאגדה), ספרי הלכה (כגון: טור, שולחן ערוך, משנה ברורה, בן איש חי) וכן ספרי הגות, מחשבה, מוסר ועוד.

מצות לימוד התורה פרוסה על פני כל החיים ויש להקדיש לכך כל זמן פנוי, כדברי ה' ליהושע: "והגית בו יומם ולילה".

מלבד ניצול עיתות הפנאי ללמוד תורה, יש גם לקבוע עתים ללימוד התורה ולהקפיד על קביעות זו שלא תתבטל מפאת עיסוקים אחרים. מובא בחז"ל, שאחת השאלות ששואלים את האדם בבואו לבית הדין של מעלה היא: "קבעת עתים לתורה?".

שכרה של מצות תלמוד תורה רב הוא מאוד ועליו נאמר: "ותלמוד תורה כנגד כולם". גודל ועוצם השכר המובטח ללומדי תורה הוא לא רק בעולם הבא, אלא גם בעולם הזה. התורה מבטיחה לנו שפע של ברכה והצלחה בכל המישורים, רוחניים וגשמיים, פה בעולם הזה, אם רק נשכיל להתחבר אל מקור מים חיים - התורה. במסכת אבות (פרק ו, א) מובא: "רבי מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה; ולא עוד, אלא שכל העולם כולו כדי הוא לו".

נציין מקצת מן הדברים הרבים שהתורה מבטיחה לעוסקים בה, כפי שהם מופיעים בחז"ל:

מצילתו מיצר הרע: "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה, אין אתם נמסרים בידו, שנאמר: 'הלא אם תטיב שאת', ואם אין אתם עוסקים בתורה, אתם נמסרים בידו, שנאמר: 'לפתח חטאת רובץ', ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר: 'ואליך תשוקתו'...".

"תנא דבי רבי ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא - נימוח, ואם ברזל הוא - מתפוצץ".

"מפני מה זכה יעקב לחיים שלא ביצר הרע? מפני שהיה יושב בבית המדרש מקטנותו ועד זקנותו, והיה בקי במקרא ובמשנה, בהלכות ובאגדות".

מכפרת עוונותיו: "לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עוון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם - אמר רבה: בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בדברי תורה... תנו רבנן: משפחה אחת היתה בירושלים, שהיו מתים כבן שמונה עשרה שנה, באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי, אמר להם: שמא ממשפחת עלי אתם - שנאמר: 'וכל מרבית ביתך ימותו אנשים' - לכו ועסקו בתורה ותחיו. הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותן: משפחת יוחנן, על שמו".

"זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם - כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה, מנחה, חטאת ואשם... אמר רבא: כל העוסק בתורה, אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ולא אשם".

"יפוצו מעינותיך חוצה - נמשלו דברי תורה למים, מה מים מעלים את הטמא מטומאתו, כך דברי תורה מעלים את האדם מטומאה לטהרה".

מיישרת דרכיו: "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, כי המאור שבה מחזירם למוטב... 'ויפוצו מעינותיך חוצה'~ - נמשלו דברי תורה למים, מה מים משיבים נפשו של אדם, כך דברי תורה משיבים נפשו של אדם מדרך רעה לדרך טובה".

"אמר רבי פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים".

מקרבתו לבוראו: "אכלו רעים - אלו בעלי מצוות, שתו דודים ושכרו - אלו חכמי תורה", ופירש מהרז"ו: "הרע הוא אהוב שאינו קרוב, אך הדוד הוא אהוב וגם קרוב, על כן דורש 'אכלו רעים' על בעלי מצוות בלבד ללא תורה, ו'דודים' - אלו בעלי תורה, שנעשו קרובים ואהובים". וכן מובא בספר דרך ה' (ח"א פ"ד): "ואמנם אמצעי אחד נתן לנו האל יתברך שמו, שמדרגתו למעלה מכל שאר האמצעים המקרבים האדם אליו, והוא תלמוד תורה".

"יקרה היא מפנינים - מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים", וביארו המפרשים, שעל ידי לימוד התורה משיגים קרבת אלקים יותר ממה שמשיג האיש הקדוש ביותר - הוא הכהן הגדול, הנכנס למקום הקדוש ביותר על פני כדור הארץ - הוא קודש הקדשים, ביום הקדוש ביותר בשנה - הוא יום הכיפורים, כדי להקטיר קטורת - החשובה כקדשי קדשים.

מסלקת יסוריו ומרפאתו: "אמר רבי שמעון בן לקיש: כל העוסק בתורה, יסורין בדילין הימנו... כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו".

"הביאני המלך חדריו - כשם שיש לקב"ה חדרי חדרים בתורתו, כך יש להם לתלמידי חכמים לכל אחד ואחד חדרי חדרים בתורתו, ואם ראית שהיסורין ממשמשין ובאין עליך, רוץ לחדרי תורה ומיד היסורין בורחין ממך, שנאמר: לך עמי בא בחדריך".

"בעסק התורה יתרפאו כל האברים, שנאמר: ולכל בשרו מרפא". וביאר בספר "נפש החיים" (שער ד פרק כט): "וכן ידוע בזוהר, שהתרי"ג מצוות הם מכוונים כנגד התרי"ג אברים וגידים שבאדם, ובעשות האדם אחת ממצוות ה' כראוי מתקדש על ידה אותו האבר המכוון נגדה ומחייה אותו... אמנם כשהאדם עוסק בתורה, כתיב בה: 'ולכל בשרו מרפא', שעל ידי עסק התורה מתקדשים ומזדככים כל אבריו וגידיו וכוחותיו כולם".

משמרתו: "אמר לו הקב"ה לאברהם: עסקת בתורתי, חייך שאני מגן לך; כשאדם אוחז את המגן, אפילו זורקים בו חצים ואבנים, המגן מקבלם, כך אני מגן לך, ולא זו בלבד, אלא אף לבניך, אם יהיו עוסקין בתורתי כשם שעסקת אתה, אני נעשה להם כמגן, שנאמר: אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו".

"וכל חכם מישראל שיש בו דברי תורה... אותו תלמיד חכם אינו צריך לא חרב ולא רומח ולא חנית ולא כל דבר שיהיה לו לשומר, אלא הקב"ה משמרו בעצמו".

"אם נתרבה במצוות, ריבוא ואלף מלאכים משמרים אותו, ואם הוא שלם בתורה, הקב"ה משמרו, שנאמר: ה' שומרך, ה' צלך על יד ימינך".

"כל תלמיד חכם שעוסק בתורה בכל יום תמיד בשביל להרבות כבוד שמים, אינו צריך לא חרב ולא חנית ולא כל דבר שיהיה לו שומר, אלא הקב"ה משמרו בעצמו".

מצילתו מפגעים רעים ומגזירות רעות: "השונה משנה, מדרש, הלכות ואגדות, אפילו נגזרו עליו מאה גזירות, הקב"ה מעבירן ממנו".

"כל מאן דאישתדיל באורייתא, לא דחיל מפגעי דעלמא" (כל מי שעוסק בתורה, לא יפחד מפגעי העולם).

"כל המתרפה מדברי תורה, אין בו כח לעמוד ביום צרה". בפירוש המשניות לרמב"ם (סוף מסכת ברכות) מובא: "ואומר: עת לעשות לה' הפרו תורתך, יאמר, שכשנגזרת עת עונש ונקמה, יבואו סיבות לבני אדם שיפרו תורה, כדי שתחול עליהם הגזירה שהם חייבים".

"מפני מה זכה יעקב לחיים שלא בצער? מפני שהיה יושב בבית המדרש מקטנותו ועד זקנותו והיה בקי במקרא ובמשנה, בהלכות ואגדות".

מצליחתו במלחמות: "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים - מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלים, שהיו עוסקים בתורה".

"אילמלא דוד, לא עשה יואב מלחמה", ופירש רש"י: "אילמלא דוד שהיה עוסק בתורה, לא עשה יואב מלחמה, אבל זכותו של דוד עומדת לו ליואב במלחמותיו של דוד".

"כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים, אויביו נופלים לפניו כיוסף, שנאמר: בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ".

"על כן יאמר בספר מלחמות ה' - אמר הקב"ה אתם עסקתם בספר ואני נלחם על ידכם".

מצילתו משעבוד מלכויות: "לו חכמו ישכילו זאת - אילו נסתכלו ישראל בדברי תורה שניתנה להם, לא שלטה בהם אומה ומלכות".

"אף חובב עמים - אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, שני עולין אתה מטיל על בניך: עול תורה ועול שעבוד מלכויות? אמרו לו הקב"ה: כל העוסק בתורה, ניצול משעבוד מלכויות".

"הקול קול יעקב והידים ידי עשו - כל זמן שקולו של יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות - אין הידים ידי עשו, וכל זמן שאין קולו מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות - והידים ידי עשו".

"אמר הקב"ה למשה: אמור לישראל: בני, עסקו בתורה ואין אתם מתייראים משום אומה".

מסלקת עמלו וטירדותיו: "למה ניתנה תורה במדבר, כשם שמדבר אין מעלה ארנון, כך בני תורה - בני חורין בעולם הזה".

"נירפים אתם נירפים - נירפים אתם מן התורה, ולכן תכבד העבודה על האנשים במסים וארנוניות".

"כל הנותן דברי תורה על לבו, מבטלין ממנו עול בשר ודם", וביאר בספר החינוך (מצוה תיט): "על שדוחק עצמו לעסקה של תורה, מסייעין אותו ומקילין מעליו טירדות העולם המבהילות, ומעבירין ממנו עולן של בריות". וכך מובא בספר נפש החיים (שער ד): "וכפי ערך הקיבול אשר יקבל עליו עול תורה באמת ובכל כוחו, כן לפי זה הערך יסירו ממנו ויעבירו ממנו טירדות עניני זה העולם".

מפרנסתו: "רבי שמעון בר יוחאי אומר: הככר והמקל ניתנו מכורכים מן השמים, אמר להם: אם שמרתם את התורה, הרי הככר לאכול, ואם לאו, הרי המקל ללקות בו".

"כל זמן שתלמיד חכם יושב ועוסק בתורה, הקדוש ברוך הוא ממציא לו מזונותיו יום יום".

"בשעה שאמר ירמיה לישראל: מפני מה אין אתם עוסקין בתורה? אמרו לו: אם אנו עוסקין בתורה במה נתפרנס? באותה שעה הוציא להן צנצנת המן ואמר להם... אבותיכם שעסקו בתורה, ראו מהיכן נתפרנסו, ואתם עסקו בתורה ואני אפרנס אתכם".

"למה ניתנה תורה במדבר? כשם שמדבר לא נזרע ולא נעבד, כך המקבל עול תורה, פורקין ממנו עול דרך ארץ". וכך מובא בספר חיי עולם (חלק א פרק א): "דברים אלו בחונים, בדוקים ומנוסים בכל שנות דור ודור, שהמקדישים נפשם לתורה, הקב"ה ממציא להם כל צרכם בלא עמל ויגיעה".

מעשירתו: "וישב אברהם אל נעריו - ויצחק היכן הוא? שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה. משל לאשה שנתעשרה מפלכה, אמרה: הואיל ומן הפלך הזה התעשרתי, אינו זז מתחת ידי לעולם, כך אמר אברהם: כל שבא לידי, אינו אלא בשביל שעסקתי בתורה, לפיכך איני רוצה שתזוז מידי לעולם".

"כל העוסק בתורה, נכסיו מצליחין לו".

"על רבי עקיבא אמרו, שלא נפטר מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב ועד שעלה למטתו בסולמות של זהב, ולא נעשה עמו כך אלא מפני שעסק בתורה, כדכתיב: אורך חיים בימינה, בשמאלה עושר וכבוד".

נותנת לו חן: "העוסק בתורה יומם ולילה, הקב"ה מושך עליו חוט של חן וחסד, ועושה לו במצחו אות לטובה".

"ותמורתה כלי פז - לומר לך, שכל העמל בדברי תורה ומקיימן, פניו מצהיבות כפז" ("פז" - זהב טהור הזוהר כמרגליות).

"הוד והדר לבשת - בשר ודם, אם גיבור אינו נאה, ואם נאה אינו גיבור, אבל הקב"ה אינו כן, שני דברים הללו יש לו, ההוד וההדר... אמר הקב"ה: לעתיד לבוא אני נותן את שניהם למלך המשיח, ולא למלך המשיח בלבד, אלא לכל מי שהוא יגע בתורה".

מכבדתו: "אמר הקב"ה: אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', אמר רבי בנימין בר לוי: אמר הקב"ה: ישב אדם בזוית ביתו ועסק בתורה, אני מראהו לבריות".

"כבוד חכמים ינחלו - אלו תלמידי חכמים. אמר רבי שמעון בן פזי: קרא מראש ספר דברי הימים: אדם, שת, אנוש, עד ויהי יעבץ, ואין אתה מוצא שם כבוד, וכשבא ליעבץ כתיב: 'ויהי יעבץ נכבד מאחיו', לפי שעסק בתורה, הוי: כבוד חכמים ינחלו".

"וכבוד עשו לו במותו - זה חזקיה מלך יהודה, שיצאו לפניו שלושים וששה אלף חלוצי כתף, לפי שהרבה תורה בישראל".

משמחתו: "כי טובים דודיך מיין - מה יין משמח את הלב, אף דברי תורה כן, שנאמר: פקודי ה' ישרים משמחי לב".

"אמר להם הקב"ה לישראל: בני, מה שמחה יש לו לאדם, אלא בדברי תורה בלבד, הא כל המשמח בכסף וזהב - מה שמחתו בהם לאחר מיתה, אבל אתם, בני, בואו ושמחו עם התורה שמחה שלמה כדרך שאני שמח בכם".

"ברחובת פלגי מים - מה מים משיבים נפשו של אדם, כך דברי תורה, שנאמר: תורת ה' תמימה משיבת נפש". וכך מובא ב"אור החיים" (דברים כו, יא): "ושמחת בכל הטוב - גם ירמוז במאמר 'בכל הטוב' אל התורה, כאמרם: אין טוב אלא תורה, שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם".

מחכימתו: "רבי מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה... נהנין ממנו עצה ותושיה, בינה וגבורה... ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעיין המתגבר וכנהר שאינו פוסק".

"העם ההולכים בחושך ראו אור גדול - אלו בעלי תלמוד, שראו אור גדול, שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והיתר, בטמא וטהור".

"כשם שהם יושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובכל מקום שפנוי להם, וקורים ושונים לשם שמים, ויראה בלבבם, ומחזיקים דברי תורה על פיהם, כמו כן הקב"ה יושב כנגדם ומגלה להם סודות התורה בפיהם ובלבבם".

"כל העוסק בתורה... זוכה לבינה כיששכר, שנאמר: ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה בישראל".

משרה עליו רוח הקודש: "כיון שקרא אדם תורה, נביאים וכתובים, ושנה משנה, מדרש, הלכות ואגדות, ושנה הגמרא, ושנה הפלפול לשמה, מיד רוח הקודש שורה עליו".

"אשרי אדם ששם עצמו כשור לעול וכחמור למשא, ויושב והוגה בדברי תורה בכל ימיו תמיד, מיד רוח הקודש שורה עליו".

"החכמים העוסקים בתורה, שורה עליהם רוח הקודש תמיד, ויודעים מה למעלה ומה למטה". וכך מובא בספר "נוצר חסד": "שכשהיו שואלין למרן הריב"ש איזה דבר, היה פותח איזה ספר, ולומד, ואחר כך משיב לשואל, ואמר, שאור שברא הקב"ה היה אדם צופה מסוף העולם ועד סופו, והיכן גנזו? בתורה, וכשאדם הצדיק לומד תורה לשמה, צופה מסוף העולם ועד סופו".

ממלאת כל משאלות לבו: "כיון שלומד את התורה, מביא טובה לעולם, ויכול הוא לבקש רחמים ולהתפלל לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ויפקפק הרקיע ויביא גשמי מטר לעולם".

"כי סוד הנסים הנעשים לחכמים... על ידי שתמיד מהרהרים בתורה... יש להם כח להוריד משם כל מה שחפצים".

מצילתו מחבלי משיח: "שאלו תלמידיו את רבי אלעזר: מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח? - יעסוק בתורה ובגמילות חסדים".

"אמר הקב"ה לישראל על הר סיני: אם זכיתם להצפין ולקבל תורתי ולעשותה, אני מציל אתכם משלוש פורעניות: ממלחמת גוג ומגוג, מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם".

וכך כתב ה"חפץ חיים" במכתביו: "לא עת לחשות לנו ולשבת בחיבוק ידיים, ובכל כוחנו עלינו להתחזק בלימוד התורה... וידוע מה שאמרו חז"ל על הפסוק: 'התרפית ביום צרה - צר כחך', שכל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה, ובפרט שלא רחוק היום ההוא הגדול והנורא של ביאת אליהו הנביא, שיהיה אז חבלי משיח ומלחמת גוג ומגוג וכל אחד יצטרך לזכויות גדולות שיגנו עליו מהצרות שיהיו אז, והמגן היותר גדול היא תורת הקודש שתגן עלינו...".

מצילתו מן הגיהנם: "אמר רבי אבהו: תלמידי חכמים, אין אור של גיהנם שולטת בהן, קל וחומר מסלמנדרא, ומה סלמנדרא שתולדת אש היא, הסך מדמה - אין אור שולטת בו, תלמידי חכמים שכל גופן אש - שנאמר: הלא כה דברי כאש נאם ה' - על אחת כמה וכמה".

"אמר האלקים: בזכות התורה אני מציל אתכם מגיהנם, וכן לאברהם אבינו הראה הקב"ה התורה והגיהנם, אמר הקב"ה: כל ימים שיהיו בניך עסוקים בתורה הם ניצולים מן הגיהנם".

מקיצתו בתחיית המתים: "אמר רבי אלעזר: עמי ארצות אינם חיים (בתחיית המתים), שנאמר: 'מתים בל יחיו... רפאים בל יקומו' - במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר... 'כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל' - כל המשתמש באור תורה, אור תורה מחייהו, וכל שאין משתמש באור תורה, אין אור תורה מחייהו".

"אמר דוד המלך: יהיה חלקי עם אלו שהם ממיתים עצמם על דברי תורה... 'הקיצו ורננו שוכני עפר' - אלו בני אדם שמשכינים עצמם על העפר ללמוד תורה, הקב"ה מביא עליהם טל אורות של תורה, ומושיבן בין ברכיו ומגפפן ומנשקן ומביאן לחיי עולם הבא, שנאמר: כי טל אורות טליך".

מקובל בשם מרן ה"קהילות יעקב" שאמר, לא לשדך בת מבית יעקב לעם הארץ, מכיון שנשים יקומו בתחיית המתים בזכות הבעל שלומד תורה והיא עוזרת לו, ואם הבעל עם הארץ היא לא תקום.

מרבה שכרו לעולם הבא: "אם למדת תורה הרבה, נותנים לך שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. ודע, שמתן שכרן של צדיקים - לעתיד לבוא". "רבי מאיר אומר: הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה... ואם עמלת בתורה, יש שכר הרבה ליתן לך".

"אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים ולמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמן - עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו" (שהטובות שיעשו עמם - לא נראו ולא נגלו לשום נביא).

"כל המשחיר פניו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה מבהיק זיוו לעולם הבא... אמר רבי תנחום: כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעולם הזה, הקב"ה משביעו לעולם הבא".

"אשבעה בהקיץ תמונתך - אלו תלמידי חכמים שמנדדין שינה מעיניהם בעולם הזה והקב"ה משביען מזיו השכינה לעולם הבא".

"אתה מוצא שהקב"ה מראה בשעת פטירתן של עוסקי תורה מתן שכרן. מעשה ברבי אבהו כשהיה מסתלק מן העולם, הראה לו הקב"ה שלוש עשרה נהרי אפרסמון, התחיל לומר בשעת מיתה לתלמידיו: אשריכם עוסקי תורה. אמרו לו: רבנו, מה ראית? אמר להם: שלוש עשרה נהרי אפרסמון נתן לי הקב"ה בשכר תורתי".