שמא מת, לא חיישינן

כשיש ספק על אדם שאינו נמצא לפנינו, אם הוא עדיין חי או שהוא כבר נפטר, אנו מניחים שהוא עדיין חי. לעומת זאת, אנו חוששים שמא בזמן מסויים בעתיד הוא כבר לא יהיה בחיים (על תוצאותיהן של הנחות אלו, ראה ערכים: חיישינן למיתה, לא חיישינן למיתה; חזקת חיים).

בטעם הדבר, כתבו התוספות, שלא חידשה התורה ללכת אחר חזקה אלא בספק על מצב שבהווה, אבל בספק שמתעורר לגבי העתיד - לא נתחדש ללכת אחר החזקה ולדעת עתידות.

לדעת בעל ה"נודע ביהודה", הסיבה לכך ש"שמא ימות - חיישינן" היא, לפי "שכל בני האדם הם בני תמותה".