מיקרופדיה תלמודית:אבק

הגדרה^[1] - מה שאינו עיקר האיסור, אלא צד קל שבו, כמו אבק העולה מדבר הנכתש במכתשת (רש"י סוכה מ ב ד"ה כמה).

ארבע אבקות הן: אבק רבית, אבק שביעית, אבק עבודה זרה, ואבק לשון הרע (תוספתא עבודה זרה (צוקרמאנדל) א י)^[2].

אבק רבית

קבלת שכר בעד המתנת מעותיו - "אגר נטר" (בבא מציעא סג ב) - כשנעשה באופן האסור מן התורה נקרא רבית קצוצה (שם סא ב), ובאופן שאינו אסור אלא מדרבנן נקרא אבק רבית (שם, וסז א). איסורו משום גזירה שמא יבוא לרבית של תורה (רמב"ם מלוה ו א).

אופנים שונים של אבק רבית הם:

• על ידי מקח וממכר, כגון המוכר לחברו קרקע או מטלטלין ואמר לו אם מעכשיו תתן לי הדמים הרי הן שלך במאה, ואם עד זמן פלוני הרי הם שלך בעשרים ומאה, הרי זה אבק רבית - שמן התורה אין איסור רבית אלא בדרך הלואה (בבא מציעא ס ב) - שזה דומה כמי שנוטל עשרים בשביל שנתן לו מאה להשתמש בה עד זמן פלוני (רמב"ם מלוה ח א, על פי בבא מציעא סה א).

• תשלום רבית כשלא התנו כן בשעת ההלואה, שלא אסרה תורה אלא כשעל דעת כן הלוהו, ואסור משום אבק רבית (רמב"ם שם יא; רא"ש בבא מציעא פ"ה סי' טז-יז).

• כשממון המלוה נתרבה אבל הלוה אינו חסר, כגון שהלוהו על דעת שידור בחצרו והחצר אינה עומדת להישכר, אסור (בבא מציעא סד ב) משום אבק רבית (טור יורה דעה סי' קסו), שמן התורה אינו אסור אלא כשיש נשך ללוה ותרבית למלוה, וזו תרבית היא בלי נשך (רא"ש בבא מציעא שם)^[3].

אבק שביעית

עיקר האיסור של שביעית הוא עבודת הקרקע: זריעה, זמירה, קצירה ובצירה (ראה ערך שביעית), אבל האיסור לסחור בפירות שביעית הוא איסור קל שבה (רש"י סוכה מ ב ד"ה אדם), ונקרא אבק שביעית (תוספתא עבודה זרה (צוקרמאנדל) א י,יב; תוספתא ערכין (צוקרמאנדל) ה ט; בבלי סוכה שם ועוד). ואמרו: בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית, אדם נושא ונותן בפירות של שביעית, לסוף מוכר את מטלטליו ואת כליו, שנאמר: בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ (ויקרא כה יג), וסמוך לו: וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ (שם יד), שבשביל עונשה של שביעית תבוא לידי כך (רש"י סוכה שם), לא הרגיש לסוף מוכר את שדותיו, לא באת לידו עד שמוכר את ביתו, לא באת לידו עד שמוכר את בתו, לא באת לידו עד שלוה ברבית, לא באת לידו עד שמוכר את עצמו (תוספתא ערכין שם; קדושין כ א).

שלא כאבק רבית, שאין איסורו אלא מדרבנן, אבק שביעית אסור מן התורה, שנאמר: וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה (ויקרא כה ו), ודרשו: לאכלה ולא לסחורה (עבודה זרה סב א), אלא מפני שאינו עיקר האיסור של שביעית, ואינו אלא לאו הבא מכלל עשה, נקרא אבק שביעית (רש"י קדושין שם ד"ה אבקה). יש מהראשונים שכתב, שכיון שנכלל אבק שביעית יחד עם שאר האבקות (תוספתא עבודה זרה (צוקרמאנדל) א י), מוכח שאף הוא אינו מן התורה כלל, שעיקר הפסוק לְאָכְלָה בא למעט שריפה והפסד (יחוסי תנאים ואמוראים כתב יד, הובא בתוספת ראשונים עבודה זרה שם).

אבק עבודה זרה

לא ישא אדם ויתן עם עכו"ם ביום אידו^[4] מפני אבק עבודה זרה (תוספתא עבודה זרה שם יג)^[5].

אבק לשון הרע

גדרו של אבק לשון הרע הוא כאשר יגרום האדם בדבריו שיספרו בני אדם לשון הרע (שערי תשובה לרבנו יונה סי' רכו), וכן אמרו: לעולם אל יספר אדם בטובתו - בשבחו - של חברו – בפני שונאיו (רמב"ם דעות ז ד, וראה הגהות מיימוניות וכסף משנה שם) - שמתוך טובתו בא לידי רעתו (ערכין טז א; בבא בתרא קסד ב), שמתוך כך גורם שיזכירו גם גנות שבו (רשב"ם בבא בתרא שם; רש"י ערכין טז א ד"ה בא; רמב"ם שם), וענין זה הוא אבק לשון הרע (תוספתא שם יד; רמב"ם שם).

ויש עוד דברים שאסורים מטעם אבק לשון הרע, כגון שאומר מי היה אומר על פלוני שיהיה כמו שהוא עתה, או שאומר שתקו מפלוני איני רוצה להודיע מה אירע לו, וכיוצא בדברים אלו (רמב"ם שם), וכל אלה איסורם מפני שעל ידי זה גורם שיספרו בגנותו (חפץ חיים כלל ט ס"ק א).

ויש שכתבו שהאומר "נורא בי פלניא" – אש אצל פלוני, "שמשמע עשיר הוא וכל שעה מצויה אש בביתו לבשל תבשילין" (רש"י ערכין טו ב) - הרי זה אבק לשון הרע (רשב"ם בבא בתרא קסה א ד"ה אבק).

ואמרו: בוא וראה כמה קשה הוא אבק לשון הרע, שדיברו הכתובים לשון בדאי – שקר (עי' רש"י חולין סג א ד"ה בדייא) - בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה, שנאמר: וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן (בראשית יח יב), ולאברהם אינו אומר כן, אלא: וַאֲנִי זָקַנְתִּי (שם יג. ירושלמי פאה א א), ואין זה לשון הרע ממש דמה גנאי דיברה עליו, אלא כאבק לשון הרע הוא (פני משה שם).

אבק לשון הרע הוא משלש עבירות שאין אדם ניצול מהן בכל יום (בבא בתרא קסה א; רמב"ם אסורי ביאה כב יט)^[6].

הערות שוליים