פרשני:בבלי:שבת כו א
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
חברותא
אמר ליה אביי: <img alt='' src='p_amud.bmp title='מיקום עמוד מדויק'> לימא מר טעמא אחרינא, מפני שהוא עף, שעפים ממנו נצוצות ומדליק את הבית, ויהא בהול על ממונו ויבא לכבות. (תוס').
ומבארינן: חדא, ועוד טעם נוסף קאמר.
חדא, מפני שהוא עף, ויש חשש לשריפה.
ועוד, גזירה שמא יסתפק ממנו.
ההיא חמתא (חמות) דהוה סניאה לה שהיתה שונאת לכלתה.
אמרה לה החמות: זיל איקשיט, לכי תתקשטי, במשחא דאפרסמא, בשמן אפרסמון.
אזלא, איקשיט. כי אתת (כשבאה) אמרה לה חמותה: זיל איתלי שרגא, הדליקי את הנר.
אזלא, אתלא שרגא, אינפח בה נורא,, נתפשה בה האש ואכלתה - ונשרפה.
כתיב בספר ירמיה: "ומדלת הארץ, משאריח יושבי הארץ (מאלו שלא הוגלו), השאיר נבוזראדן רב טבחים, שיהיו לכורמים ויוגבים".
כורמים - תני רב יוסף: אלו מלקטי אפרסמון (והמאספים נקראו "כורמים") מעין גדי עד רמתא (שם מקום).
יוגבים - אלו ציידי חילזון מסולמות של צור (מעלה ההר) ועד חיפה. ונקראו "יוגבים" מלשון "יקבים", שהם פוצעין את החלזון להוציא את דמו (בדומה לפעולת היקב - בענבים). והשאירם נבוזראדן כדי שיספקו לו אפרסמון וחלזון ללבושי המלך.
תנו רבנן: אין מדליקין את הנר בשמן טבל שהוא טמא (וכל שכן טבל טהור) ביום חול, 56 ואין צריך לומר שאין מדליקין בו בש בת.
56. בגמרא מבואר שאין להדליק בטבל טמא, וכתב הפרי מגדים שאסור להדליק נרות שבת באיסורי הנאה, ואף שמצוות לאו להנות ניתנו, מכל מקום כיון שעיקר מצות נר שבת הוא לשם עונג הרי זה אסור.
כיוצא בו, אין מדליקין בנפט לבן ביום חול. ואין צריך לומר שאין מדליקין בו בשבת.
והוינן בה: בשלמא נפט לבן אין מדליקין בו, מפני שהוא עף ויש סכנה בהדלקתו. אבל טבל טמא - מאי טעמא אין מדליקין בו?
ומבארינן: אמר קרא: "ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי". "תרומותי" - לשון רבים משמע. כי בשתי תרומות הכתוב מדבר: אחת תרומה טהורה, ואחת תרומה טמאה. וללמדך:
מה תרומה טהורה אין לך בה השתמשות והנאה, אלא משעת הרמה - הפרשה ואילך. אף תרומה טמאה אין לך בה היתר השתמשות 57 , אלא משעת הרמה ואילך. אבל קודם הפרשה בעודו טבל אין אתה יכול להשתמש בו 58 .
57. כתב האתוון דאורייתא (כלל טו) לדון שגם מי שמסיק טבל טמא, יהיה בו חיוב מיתה מדאורייתא, שהרי הגמרא דרשה כאן לדמות טבל תרומה טהורה לטמאה, ששניהם שוים באיסור, זה באכילה וזה בהנאה. 58. התוספות כתבו שכל הנאת כילוי אסורה בטבל. ומקשה החזון איש איך מותר למכור לגוי טבל, הרי מכיון שהגוי לא יפריש ממנו תרומה, נמצא המוכר מכלה את הטבל? ומתרץ שמכיון שאין חיוב הפרשה מדאורייתא על טבל שנמכר לאחר, אין דבר זה נקרא כילוי של הטבל, אלא רק עקירה של דין הטבל, וביטול של חובת ההפרשה. ומוסיף החזון איש, שאף שבכילוי הטבל הוא מונע הפרשת מעשרות, ונמצא שהוא גם מבטל את העשה של ביעור מעשרות הבא אחריו, יש לומר שאין חיוב מצוות הביעור חל אלא בהגיע זמן הביעור בפועל.
גופא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין מדליקין בצרי. וכדפרשינן לעיל משום דחיישינן שמא יסתפק ממנו, ומפני החשש שידליק את הבית.
וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר טעם נוסף מדוע אין מדליקין בצרי: משום שהצרי אינו שמן היוצא מן הפרי, אלא הוא שרף הנוטף מעצי הקטף (שם העץ) וכיון שהוא מן העץ הרי הוא כזפת, שאינו נמשך אחרי הפתילה.
(פירוש נוסף ברש"י: רבי שמעון בן אלעזר אינו מפרש טעם נוסף מדוע אין מדליקין בצרי, אלא מימרא בפני עצמה היא).
רבי ישמעאל אומר: כל שמן היוצא מן העץ - אין מדליקין בו.
רבי ישמעאל בן ברוקה אומר: אין מדליקין אלא בשמן היוצא מן הפרי, למעט שמן דגים. (ועיין רש"ש).
רבי טרפון אומר: אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד!
עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר:
לדבריך, שמדליקין רק בשמן זית, מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשומין?
וכמו כן - מה יעשו אנשי מדי, שאין להם אלא שמן אגוזים?
ומה יעשו אנשי אלכסנדריה שאין להם אלא שמן צנונות? וכי לא ידליקו נר של שבת? ומה יעשו אנשי קפוטקיא, שאין להם לא כך ולא כך, שאין להם כל שמן היוצא מן הפרי, אלא נפט בלבד, וכי לא ידליקו נר של שבת?
(וקושיה זו היא אף לרבי יוחנן בן ברוקה שאמר מדליקין רק ביוצא מן הפרי).
אלא, אין לך לפסול להדלקה, אלא מה שאמרו חכמים במשנתינו, אלו הם מיני השמנים שאין מדליקין בהם.
ומדליקין בשמן דגים, למרות שדומה לחלב, ואינו יוצא מהפרי.
ומדליקין אף בעטרן, למרות שהוא נוצר מהזפת.
רבי שמעון שזורי אומר: מדליקין בשמן פקועות, ובנפט.
סומכוס אומר: כל היוצא מן הבשר - אין מדליקין בו, אלא שמן דגים.
והוינן בה: סומכוס - היינו תנא קמא!? (הכונה לדברי רבי יוחנן בן נורי שפסל להדליק בשמנים שנמנו במשנה, ואף חלב שהוא יוצא מן הבשר אין מדליקין בו, והתיר להדליק בשמן דגים).
ומבארינן: איכא בינייהו הא דאמר רב ברונא אמר רב (לעיל כא א: חלב מהותך וקרבי דגים שנמוחו אדם נותן לתוכו שמן כל שהוא ומדליק.
חד מנייהו סבר: דחלב מהותך שרי על ידי תערובות, אבל שמן דגים מותר גם בפני עצמו.
וחד מינייהו סבר: דשמן דגים שרי כשמערב בו מין אחר, אבל חלב כלל וכלל לא. (ותוד"ה איכא חולקים).
ולא מסיימי, מי אמר כך, ומי אמר כך.
תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: כל דבר היוצא מן העץ, כגון קנבוס וצמר גפן - אין בו משום שלש על שלש אצבעות, שהוא שיעור בגד לקבלת טומאה (מלבד טומאת מדרס, ששיעורה שלשה טפחים).
וכמו כן, מסככין בו את הסוכה, הואיל ואינו מקבל טומאה.
(אבל בדבר המקבל טומאה אין מסככין בו, כדילפינן בסוכה (יב א) מקרא, דכתיב: "חג הסכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך", שיש לסכך רק בדבר הדומה לפסולת גורן ויקב, שאינה מקבלת טומאה).
חוץ מפשתן, שלמרות שנקרא עץ, הרי הוא מקבל טומאה, ואין מסככין בו.