פרשני:בבלי:בבא בתרא קיז ב

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:22, 1 ביולי 2015 מאת Micropedia bot (שיחה | תרומות) (Automatic page editing)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קיז ב

חברותא

אך רבי שמעון בן אלעזר אומר: <img alt='' src='p_amud.bmp title='מיקום עמוד מדויק'>  לאלו ולאלו נתחלקה הארץ. כדי לקיים שני מקראות הללו ("לאלה תחלק", ו"לשמות מטות אבותם").
הא כיצד?
אם היה מיוצאי מצרים, ולא מבאי הארץ, כגון, ראובן שיצא ממצרים, ומת במדבר, והותיר אחריו בנים קטנים פחות מגיל עשרים, שאינם יכולים ליטול בכניסתם לארץ מחמת עצמם, נוטל חלקו עם יוצאי מצרים. ובניו יורשים חלק זה.
ואם היה מבאי הארץ ולא מיוצאי מצרים, כגון ראובן שהוליד בנים במצרים, ומת, ויצאו בניו ממצרים כשהיו פחות מגיל עשרים, וכשנכנסו לארץ היו בני עשרים, או במקרה שיצא ראובן ממצרים פחות מגיל עשרים, ומת במדבר, והשאיר אחריו בנים בני עשרים, נוטל חלקו עם באי הארץ. ואם היו עשרה בנים, יטלו עשרה חלקים.
ואם היה בן עשרים מכאן ומכאן, כגון, ראובן שיצא ממצרים בגיל עשרים, והוליד בנים, ונכנסו לארץ אף הם בני עשרים, נוטל חלקו מכאן ומכאן. כלומר, אם היו עשרה בנים, יטלו עשרה חלקים בשביל עצמם, וחלק אחד בשביל אביהם  146 .

 146.  ויש שפרשו דאיירי באדם אחד, שיצא ממצריים כשהיה מעל גיל שישים, ונכנס לארץ, (דאמרינן לקמן, לא נגזרה גזירה ביתר מבן שישים). דהוי מיוצאי מצרים, ומבאי הארץ, ונוטל משום כך שני חלקים. ועיין ברשב"ם ותוספות.
מוסיף רבי שמעון בן אלעזר: המרגלים, אף שהיו מיוצאי מצרים, לא נטלו חלק בארץ, ויהושע וכלב נטלו את חלקם  147 .

 147.  לקמן (קיח-ב) יבואר המקור לדין זה.
מתלוננים ועדת קרח (לקמן יבואר, דמתלוננים שבעדת קרח קאמר, והם החמשים ומאתים איש שבעדת קרח), לא היה להם חלק בארץ. וכמאן דליתנייהו דמי, וזכו כל השבטים בחלקם, כאילו נתחלקה הארץ ליוצאי מצרים בלא מתלוננים.
והבנים של המרגלים והמתלוננים, לא נטלו חלק אביהם, אלא נטלו בזכות אבי אביהן, ובזכות אבי אמותיהן, אם לא היה לאימותיהן אחים, והיו מיוצאי מצרים.
עד כאן הברייתא.
ודנה הגמרא: מאי משמע דהאי "לשמות מטות אבותם" ביוצאי מצרים כתיב?
דלמא, לשבטים קאמר לה, כלומר, נתחלקה הארץ ליב' בני יעקב?
ומתרצת הגמרא: דכתיב, "ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'", ירושה היא לכם מאבותיכם. וליוצאי מצרים קאמר להו.
סימן לרב צלפחד ויוסף איכפל מנשה יחשב  148 :

 148.  סימני מימרות רב פפא לאביי שיובאו להלן: "לרב תרבה נחלתו", "קצוחן בנות צלפחד", "קא צווחן בני יוסף", "איכפול יהושע וכלב" (לקמן קיח-ב), "ויפלו חבלי מנשה" (שם), "קרא מאי קא חשיב" (שם, וקיט-א).
הגמרא דנה בדברי הברייתא שהובאה לעיל:
אמר ליה רב פפא לאביי, בשלמא למאן דאמר "ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ", היינו דכתיב, "לרב תרבה נחלתו, ולמעט תמעיט נחלתו".
דמשמע, למי שהיה רב ביציאת מצרים, אף על פי שעכשיו נתמעט, תרבו נחלתו, ולאותו שהיה מעט ביציאת מצרים, אף על פי שנתרבה, תמעיטו נחלתו.


דרשני המקוצר