מיקרופדיה תלמודית:הוראת בית-דין

הגדרה^[1] - פסק הלכה של סנהדרין הגדולה

תקפה

החיוב לשמוע להוראת בית דין

בית דין הגדול שבירושלים - סנהדרין גדולה - הם עמודי ההוראה, ועליהם אמרה תורה: עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה (דברים יז יא), וזו מצות עשה (רמב"ם ממרים א א), וכל מי שאינו עושה כהוראתם עובר בלא תעשה, שנאמר: לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל (דברים שם. רמב"ם שם ב).

כשהורו על ימין שהוא שמאל, וכשיש שם חכם ראוי להוראה שסובר שטעו, ועל התקנות והגזרות שעשו אם יש עליהן העשה והלאו, ועל סדר השאלות לבית דין הגדול בספק בדין - ראה ערך בית דין הגדול.

תקפה של הוראת בית דין

מלבד החיוב לשמוע להוראת בית דין, תקפה של הוראת בית דין נוגע לדינים אלה:

• חכם הממרה על הוראתם בתנאים מסויימים חייב מיתה, והוא הנקרא זקן-ממרא (ראה ערכו).

• ציבור שעברו על דבר שחייבים על זדונו כרת ושגגתו חטאת, על פי הוראת בית דין שטעו והורו שמותר לעשות כן, חייבים להביא פר העלם דבר של ציבור (ראה ערך פר העלם דבר וערך שגגת הוראה, ושם אם הצבור מביאים, וכל התנאים שבדבר).

• יחיד שעשה על פי הוראת בית דין, שטעו והורו להתיר דבר שחייבים עליו חטאת, יש מהתנאים סובר שפטור מקרבן, מפני שתלה בבית דין (ראה ערך שגגת הוראה האופנים והתנאים של הפטור, ושם שיש מחלוקת בדבר).

גדרה

אימתי נגמרה ההוראה

הוראת בית דין נחלקו בה אמוראים אימתי נגמרה הוראה:

• שמואל - או: רב דימי (ללשון ב בגמרא) - אמר כשאמרו להם מותרים אתם, נגמרה הוראה (הוריות ב א), בין לענין חיוב הציבור או הבית דין בפר העלם דבר, ובין לענין פטור היחיד מקרבן כשעשה על פי הוראה זו, לדעת הסוברים כן (רש"י שם).

• ורב דימי - או שמואל (ללשון ב בגמרא) - אמר לא נגמרה הוראה עד שיאמרו להם מותרים אתם לעשות (הוריות שם), וכן הלכה (אביי ורבי אבא ורבינא שם מדיוקי משניות; רמב"ם שגגות יב ב), ואם נשאו ונתנו בדבר ואמרו דבר זה מותר, ולא הורו לעם מותרים אתם לעשות, ושמע השומע בעת שגמרו מותר, ועשה כפי ששמע, העושה חייב ובית דין פטורים, שהרי לא הורו להם בפירוש לעשות (רמב"ם שם יג א).

הוראה של טעות במציאות

הוראה של טעות במציאות, אין זו הוראה, כגון הורו בית דין ששקעה חמה בשבת והתירו לעשות מלאכה, ולבסוף זרחה החמה, אין זו הוראה אלא טעות, וכל שעשה מלאכה על פיהם חייב חטאת, ובית דין פטורים מפר העלם דבר של ציבור, כשעשו הציבור על פיהם (יבמות צב א, ורש"י ד"ה אין; רמב"ם שגגות יד ג).

באשת איש שהתירוה על פי עד אחד

הורו בית דין באשת איש שמותרת להינשא על פי עד אחד שהעיד שמת בעלה, ולבסוף בא בעלה, נחלקו אמוראים:

• זעירי אמר אף זו אינה הוראה אלא טעות, שכסבורים היו שמת בעלה, והרי הכל רואים שבעלה חי, ולכן אם האשה נישאת על פי הוראתם חייבת בקרבן, אפילו לפוטרים יחיד שעשה בהוראת בית דין (יבמות שם, ורש"י שם).

• ורב נחמן אמר הוראה היא, והיא פטורה מן הקרבן, שהרי בכל התורה עד אחד אינו נאמן (ראה ערך דבר שבערוה), וכאן עד אחד נאמן, לפי שבית דין מאמינים לו, והאשה על פי הוראת בית דין היא שעושה (יבמות שם ורש"י). הלכה כזעירי, שאין זו הוראה אלא טעות (רמב"ם שגגות יד ג, וראה ערך שגגת הוראה).

בדבר המפורש בתורה

הורו בית דין בדבר המפורש בתורה, שהצדוקים מודים בו, אינם חייבים בפר העלם דבר של ציבור, לפי ש"זיל קרי בי רב" [לך ותקרא בבית הספר] הוא (הוריות ד א), לפי שאין זו הוראה גמורה, עד שיורו להיתר בדבר אסור שאינו כתוב בתורה בפירוש (רש"י שם ד"ה ואין בי"ד), ואין זו שגגת הוראה אלא שכחה (רמב"ם שגגות יד ב. וראה ערך דבר שהצדוקים מודים בו).

עד שיורו כולם

בית דין הגדול שישבו להורות אינה הוראה עד שיהיו כולם ועד שיורו כולם, או רובם והמיעוט שתקו, אבל אם חלק אפילו אחד מהם ואמר טועים אתם, פטורים מפר העלם דבר של ציבור, והיחיד שעשה על פיהם חייב, שנאמר וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ (ויקרא ד יג) - עד שישגו כולם (תורת כהנים חובה ד, וברייתא הוריות ג ב, ורמב"ם שגגות יג א).

וראה ערך פר העלם דבר של צבור וערך שגגת הוראה על פרטי הדינים.

הערות שוליים