קרב מעלה לבונה

קרב מעלה לבונה היה הקרב הראשון במרד החשמונאים. במהלכו ניצל יהודה המכבי את הצבא "הסורי-סלווקי" של אנטיוכוס. המועד המשוער של הקרב הוא 166 לפנה"ס. מטרתו של הצבא היווני היתה לחבור אל הצבא היווני שנשאר עדיין בירושלים, למרות הכיתור של החשמונאים. העיתונאי חגי הוברמן, אשר סקר את הקרבות שניהלו החשמונאים ^[1] מצביע על השימוש שנעשה ביתרונות השטח הייחודי בבנימין. כאשר המצביא היווני, אפולוניוס, בא מצפון, דדרך האבות המקראית, יצאו לעומתו המכבים מהכפר "גופנה", כיום הכפר הערבי ג'יפנא, לא הרחק מ"ביר זית". מניחים כי הקרב היה בין מעלה לבונה של היום לבין "ואדי חרמיא" אזור המתאים ביותר להטמנת מארב.

ספר החשמונאים[עריכה]

בספר החשמונאים מסופר מעט על הקרב הזה: " אפולוניוס אסף גויים וחיל גדול משמרון להלחם בישראל. כאשר ידע זאת יהודה יצא לקראתו, הכהו והמיתו ויפלו חללים רבים והנשארים ברחו. הוא לקח את שללם ואת חרב אפולוניוס וילחם בה כל ימיו.(מקור:ספר החשמונאים א' פרק ג' י'- י"ג)

ההערכה היא שמצבת הכוחות הייתה כדלקמן: שתי "פלנקס"^[2] של כוחות זרים, שכן לפי התיאור הכוחות כללו "גויים וחייל גדול מהשומרון" בפיקוד יווני-סורי, מספר משוער 6,000 חייל. לעומתו היה ליהודה המכבי 600 חיילים רגליים. אין פרטים על הקרב. ההערכה היא כי הקרב היה לילי וזאת על בסיס יחס הכוחות וסיומו: יהודה המכבי הורג את אפולוניוס ולוקח ממנו את חרבו, אשר ילווה אותו בקרבות הבאים.

טבעו של שטח הקרב[עריכה]

מעלה לבונה - תמונה משנת 1913

ואדי חרמיה הוא אפיק צר ועמוק, שקל לחסום אותו עד היום. מכאן גם שמו, אשר בעברית פירושו "עמק השודדים". עוברי אורח נשדדו כאן מבלי שיכלו להמלט. במאורעות תרצ"ו- תרצ"ט הקימו שלטונות המנדט הבריטי מבנה משטרה במקום, אשר הגן על הנוסעים בדרך הראשית מירושלים לשכם. תחנת המשטרה משמשת היום "בית יד לבנים" של המועצה האזורית בנימין.

הטרור הפלסטיני[עריכה]

את תנאי השטח ניצל מחבל אשר פגע והרג עשרה חיילי� שהיו במקום על משמרתם ביום י"ט באדר תשס"ב. בעקבות מזימתו, צה"ל הסיר את המשמר שהיה במקום לצורך ההגנה על התחבורה היהודית.

ההתיישבות יהודית[עריכה]

דרומית למעלה לבונה מצוי היישוב הקהילתי מעלה לבונה.

קישורים חיצוניים[עריכה]

• ספר החשמונאים א, מבוסס על התרגום מיוונית של יצחק זעקיל פרענקיל, ווארשא 1885
• רועי סימון - בית ספר שדה עפרה, גבורות המכבים בבנימין - המדור סיפורו של מקום בעלון "ישע שלנו"

הערות שוליים[עריכה]