מיקרופדיה תלמודית:ולד הטומאה

הגדרה^[1] - טומאה הבאה מכח אב הטומאה ודרגתה למטה ממנו

גדרו וכח טומאתו

מהותו

כל הנטמא באחד מאבות הטומאות, בין אדם בין כלים בין אוכלים בין משקים, נקרא ראשון לטומאה, והנוגע בראשון נקרא שני, והנוגע בשני נקרא שלישי, והנוגע בשלישי נקרא רביעי, והוא המדרגה האחרונה והנמוכה ביותר בטומאה; והראשון ושלמטה ממנו כולם נקראים במשנה ובברייתא: ולד הטומאה (הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות כב; רמב"ם אבות הטומאות י א, טומאת מת ה ח).

בתלמוד לפעמים נקרא הראשון ולד הטומאה, והשני ולד ולד הטומאה (ראה פסחים יד א והקדמת הרמב"ם לטהרות שם)^[2].

חומרתו

כל הנטמא מחמת אב הטומאה מהתורה, הרי הוא ולד טומאה של תורה; וכל הנטמא מחמת הטומאה מדברי סופרים הרי זה ולד מדרבנן (רמב"ם אבות הטומאות ו י).

ישנן טומאות שטומאתן מן התורה מחמת עצמן, ולא קיבלו טומאתן מטומאה אחרת, ודינן כולד הטומאה, כגון בעל קרי [אדם שיצאה ממנו שכבת זרע] שדינו כראשון לטומאה (ראה ערך בעל קרי. וראה הקדמת תפארת ישראל לסדר טהרות יבקש דעת נד); או טבול יום [טמא שטבל ועדיין לא העריב שמשו] שדינו כשני לטומאה (ראה ערכו); או מחוסר כפורים [טמא שהעריב שמשו ועדיין לא הביא כפרתו] שדינו כשלישי לטומאה (ראה ערכו).

וכן יש דברים שטומאתם מדרבנן ועשו אותם כולד הטומאה (ראה ערכים: בשר תאוה; ידים; פסול גויה; שמנה עשר דבר).

שני לטומאה

אף הנטמא מחמת ולד הטומאה של תורה, כגון אדם או כלי שהוא ראשון לטומאה, שנגעו באוכל ועשאוהו שני, טומאתו של אותו שני מן התורה (רמב"ם אבות הטומאות י ט).

בספק

כשם שהראשון עושה שני ושני עושה שלישי, כך ספק ראשון עושה ספק שני וספק שני עושה ספק שלישי (תוספתא טהרות (צוקרמאנדל) ה י; רמב"ם אבות הטומאות יג ט. וראה ערך ספק טומאה).

אדם וכלים

ולד הטומאה, במקום שמטמא אחרים (ראה להלן: בחולין תרומה וקודש) אינו מטמא אלא אוכלים ומשקים, ולא אדם וכלים (בבא קמא ב ב; ירושלמי שבת ז ב), ולכן נקרא טומאה קלה (הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות יט. וראה נדה לג א); שלא מצינו טומאה לאדם וכלים בכל התורה אלא מאב הטומאה (רש"י עירובין קד ב ד"ה כהן; פסחים כ ב ד"ה ת"ל).

פסול

ולד הטומאה במקום שאינו מטמא אחרים (ראה להלן: בחולין, תרומה וקודש) נקרא פסול (רמב"ם אבות הטומאות יא א. וראה טהרות ב ג-ה).

בחולין, תרומה וקודש

בחולין

בחולין, הראשון לטומאה טמא ומטמא, השני פסול ולא מטמא (טהרות ב ג; חולין לד ב; ירושלמי סוטה ה ב; רמב"ם אבות הטומאות יא ב), שאין שני עושה שלישי בחולין (ברכות נב א, סוטה ל א, חולין לג א; רמב"ם שם), אלא שבמשקים גזרו חכמים שהשני שבחולין מטמא משקה אפילו של חולין ועושה אותו ראשון (ראה טהרות ב ו, פרה ח ז, והקדמת הרמב"ם לסדר טהרות כד. וראה ערך טמאת משקים).

וכך הוא הדין גם בטבל ומדומע [תרומה שהתערבה בחולין ואין בחולין מאה חלקים כנגד התרומה] וגדולי תרומה ומעשר שני ומעשר ראשון (תוספתא טהרות (צוקרמאנדל) א ו; פירוש המשניות לרמב"ם טהרות ב ה: רמב"ם אבות הטומאות יא טו, טומאת אוכלין ח יז).

בתרומה

בתרומה, הראשון והשני טמאים ומטמאים, השלישי פסול ולא מטמא, שאין שלישי עושה רביעי בתרומה (טהרות ב ד; חגיגה כ ב; רמב"ם אבות הטומאות יא ג). וכן השני שבחולין פוסל את התרומה ועושה אותה שלישי (טהרות ב ו; רמב"ם שם ז).

וכך הדין גם בחלה ובכורים ותשלומי תרומה וחומשה (תוספתא טהרות א ו; רמב"ם שם יד).

בקודש

בקודש, כגון בשר קודש או לחם קדשים, הראשון והשני והשלישי טמאים ומטמאים, הרביעי פסול ולא מטמא (טהרות ב ה, ופירוש המשניות לרמב"ם; רמב"ם אבות הטומאות יא ד). וכן השלישי שבתרומה פוסל את הקודש ועושה אותו רביעי (טהרות ב ו; רמב"ם שם ח).

ורביעי אינו עושה חמישי לעולם (רמב"ם שם), אלא שבמשקים גזרו חכמים, ששלישי שבתרומה או שבקודש מטמא משקה קודש ועושהו ראשון (ראה טהרות ב ו, והקדמת הרמב"ם לטהרות כד).

יש מן הראשונים סוברים, שדין זה ששלישי עושה רביעי בקודש אינו מן התורה, שהרי נמנה בין המעלות שהם מדרבנן (רש"י פסחים יט א ד"ה א"ל, חגיגה כד א ד"ה אינו, חולין לה א ד"ה אלא; מאירי חגיגה שם); ויש חולקים וסוברים שהוא מן התורה (תוס' פסחים שם ד"ה לא, חגיגה שם ד"ה מנין, חולין שם ד"ה אין. וראה ערך חבת הקודש); ויש מן האחרונים שפירש בדעת הירושלמי, שסובר שדין זה הוא הלכה למשה מסיני (קרבן העדה חגיגה ג ב, סוטה ה ב. וראה פני משה שם שפירש באופן אחר).

לחטאת

כל ולד הטומאה, אף על פי שאינו מטמא אדם ולא כלים אפילו לקודש, הרי הוא מטמא אדם וכלים לחטאת, דהיינו אפר פרה אדומה (רמב"ם פרה יג ג); ואין מונים לחטאת ראשון ושני ושלישי, כדרך שמונים לתרומה ולקודש, אלא אפילו הם מאה כולם טמאים לחטאת (תוספתא פרה (צוקרמאנדל) יב טו; רמב"ם פרה יג ו. וראה ערכים: מי חטאת; מעלות; פרה אדומה).

הערות שוליים