מיקרופדיה תלמודית:זרת

הגדרה^[1] - מידת אורך בשיעורי הלכה

שימושה

זרת אמורה בתורה במידת החושן (ראה ערכו): זֶרֶת אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ (שמות כח טז), ובמידות קרנות המזבח שביחזקאל: וּגְבוּלָהּ אֶל שְׂפָתָהּ סָבִיב זֶרֶת הָאֶחָד (יחזקאל מג יג. ראה עירובין ד א, ועוד), ובדרך משל נאמר: וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן (ישעיה מ יב).

בתלמוד לא מצינו שנתנו חכמים שיעור בהלכה בזרת, וכל שיעוריהם באמות (ראה ערך אמה) וטפחים (ראה ערך טפח) ואצבעות (ראה ערך אצבע). בזוהר אמרו שיעור זרת בהגבהת כוס של ברכה מן השולחן (זוהר תשא קפט ב, וראה להלן), והגאונים נתנו שיעור לאורך הציצית בזרת (הלכות קצובות לרב יהודאי גאון עמ' 153, ואשכול [אלבק] א עמ' 204, בשמו; תשובת רב נטרונאי בתורתן של ראשונים ב עמ' 201. וכן כתבו רבינו גרשם בכורות לט ב; סידור רש"י עמ' תנד; שבלי הלקט השלם הלכות ציצית לרש"י).

וראשונים הזכירו שיעור זרת לענין היחס שבינו למידת הסיט (ראה ערכו. ראה רמב"ם שבת ט ז, ובפירוש המשניות ערלה ג ב, ושם שבת יג ג), ולענין מידת גובה המים שבמקוה ממעל לטבור הטובלת (שו"ת הרשב"א תתיט; שו"ע יו"ד קצח לו).

מהותה

זרת היא מידת היד (מחברת מנחם בן סרוק סוף מחברת ז), וכשמנו חכמים את האצבעות אמרו: זו זרת (כתובות ה ב ועוד), כלומר האצבע הקטנה שביד שמה זרת, שממנה מתחילים למדוד זרת של חושן (רש"י שם, ומנחות יא א ד"ה זרת), עד האגודל (ראה ערכו. ערוך ערך אצבע).

ויש מפרשים זרת היינו הסמוכה לאצבע קטנה, וממנה מודדים הזרת, והקטנה קרויה קמיצה, וממנה עד אגודל המרחק כמו מאצבע קטנה עד אגודל (שיטה מקובצת כתובות שם, בשם שיטה ישנה).

מדידתה

מודדים הזרת כשאצבעות היד מפוזרות, שלא כמידת הטפח שהיא בארבע אצבעות דבוקות (שרשים לרד"ק שורש טפח). וכן כתבו ראשונים באורך הציצית, שימדדו החוטים על ידי מתיחתם מקצה הזרת עד קצה האגודל, כשכל האצבעות פתוחות (תשובת גאון באשכול עמ' 220; שבלי הלקט הלכות ציצית).

חצי אמה

זרת האמורה בתורה היא חצי אמה (תוספתא כלים בבא מציעא ו ד), וכן הזרת שכתובה בקרנות המזבח (ראה לעיל), הכוונה שמאמצע רוחב הקרן מודד זרת לכל רוח, ונמצאת הקרן אמה על אמה (רש"י עירובין ד א ד"ה אלו).

חצי אמה זו של הזרת הוא באמה בת ששה טפחים (תוספתא כלים שם לגירסתנו, וכן הוא בר"ש כלים יז ח, ובשרשים לרד"ק שורש זרת), וכן פירשו ראשונים הזרת שנאמרה במידת השמים (ראה בראשית רבתי לרבי משה הדרשן עמ' 44, ובאוצר הגאונים ערובין עמ' 11), וכן הזרת של מידת החושן (ראה רמב"ם כלי המקדש ט ו, וראה ערך אמה שהרמב"ם סובר אמת כלים בת ששה טפחים), וכן אורך הציצית (ראה לעיל, וראה ערך ציצית), וכן יש מהאחרונים שכתבו לגבי הזרת של גובה המים שבמקוה (ראה לעיל. באר הגולה יו"ד קצח לו; ערוך השלחן שם פה; לחם ושמלה שם ס"ק צו), אבל הזרת של קרנות המזבח (ראה לעיל) אינה אלא חצי אמה של חמשה טפחים, היינו שני טפחים ומחצה (עירובין ד א, ומנחות צז ב, ורש"י ותוספות שם).

ויש מן הראשונים סוברים שכל הזרתות הן חצי אמה של חמשה טפחים (שו"ת הרשב"א ה קמז), וכן יש מהאחרונים שכתבו לגבי שיעור זרת בגובה המים של מקוה (ראה לעיל. שו"ת דברי מלכיאל ב נח, על פי הרשב"א).

שני טפחים

יש מהראשונים סוברים ששיעור זרת הוא שני טפחים, שהם שליש אמה (הקליר, הובא בתוספות עירובין כא א ד"ה אחד; שנות אליהו ערלה ג ב, בשם הירושלמי).

יש מהאחרונים מפרשים שכשארבע האצבעות דבוקות והאגודל מופשט מהן, אז הוא שליש אמה, ושאמרו שהיא חצי אמה הוא כשאצבעות היד מרוחקות זו מזו (לבושי שרד בחידושי דינים בסוף הספר, בשם פירוש המחזור).

ויש שכתבו שאם מודדים מהאגודל עד הזרת בשוה כשפושטים היד הוא שליש אמה, היינו שני טפחים, וכשמודדים בעיקום דרך שאר ראשי האצבעות יהיה חצי אמה, שהוא שלשה טפחים (שנות אליהו ערלה ג ב, ושם שבת יג ד; מקוה טהרה לרבי עמנואל חי ריקי נז).

יש מהראשונים שכתבו שזרת של תורה שהיא שלשה טפחים אינה הזרת המשוערת ביד, שהמשוערת ביד היא פחות משלשה טפחים (מגיד משנה שבת ט ז)^[2].

טפח

הזרת שאמרו בכוס של ברכה שצריך להגביהו מן השולחן (ראה לעיל), אינה הזרת של חצי אמה, אלא הכוונה לטפח, שכן זרת בארמית יש שהוא טפח (דרכי הוראה פרטי המדות יב, וערך מלין ערך זרת, וראה ערך כוס של ברכה).

יש שכתבו מנהג להגביה כוס של קידוש שלשה טפחים (הגדה של פסח להרבי מלובאוויץ עמ' 11).

אף זרת החושן יש שכתבו שהיא טפח (ראה תרגום ירושלמי שמות טז כח: פשר, והוא טפח בארמית).

הערות שוליים