מיקרופדיה תלמודית:חביבה מצוה בשעתה

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:54, 5 ביולי 2016 מאת Micropedia bot (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - חביב למהר ולעשות מצוה בשעתה ולא לדחותה כדי לעשותה יותר מן המובחר, או בלי דחיית איסור

במקום מצוה מן המובחר

בקרבן עולה ויורד ובערכין

בקרבן עולה ויורד (ראה ערכו), שנאמר בו: וְאִם לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ וגו' וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר חָטָא עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת (ויקרא ה יא), אמר רבי יהודה חביבה מצוה בשעתה, שמיד מביא עשירית האיפה, ואין ממתינים שיעשיר ויביא כשבה או שעירה (תורת כהנים ויקרא דבורא דחובה יט. וראה תוספתא ערכין ב ז).

וכן בערכין (ראה ערכו), שנאמר בהם: וְאִם מָךְ הוּא מֵעֶרְכֶּךָ וגו' וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר (ויקרא כז ח), אמר רבי אלעזר חביבה מצוה בשעתה, שמיד מביא סלע - שאין בערכין פחות מסלע (ראה ערך הנ"ל) - ואין ממתינים לו עד שיעשיר ויביא חמשים סלעים (תורת כהנים שם יט, וראה תוספתא שם, הובאה בתוספות ערכין יז ב ד"ה אבל).

היה מורישו גוסס

יש סוברים שאפילו היה מורישו גוסס, אין ממתינים עד שימות ויירשנו (תוספות שם. וראה תוספתא שם). ויש מפרשים שבערכין תלוי בדעת הכהן, ואם רואה שאביו גוסס אינו מעריכו עד שימות אביו (תוספות שם בשם רש"י. וראה חסדי דוד לתוספתא שם שפירש כן לדעת הרמב"ם. וראה ערך השג יד).

מהאחרונים יש מי שכתב שתנאים נחלקו בכך, שרבי יהודה סובר בערכין שאין ממתינים לו; אבל חכמים סוברים שאם בודאי יירשנו יכול הכהן להמתין עד שימות אביו, משום ריוח הקדש; ורבי אלעזר סובר שאף בקרבנות ממתינים (חסדי דוד שם בארוכה).

בשאר מצוות

יש שלמדו ממה שאמרו חביבה מצוה בשעתה, שבכל מקום שאמרו שאין משהים את המצוה (ראה ערך זריזין מקדימין למצות) אין משהים אותה אף כדי לעשותה יותר מן המובחר (מגן אברהם או"ח כה סק"ב).

לדעת הסוברים שבמקום שאין לחשוש שתפסד המצוה יש להשהותה כדי לעשותה יותר מן המובחר (ראה ערך הנ"ל בשם תרומת הדשן לה, ועוד אחרונים), כתבו אחרונים שאין ללמוד מקרבנות וערכין, שיש לומר שלפיכך אין ממתינים לו בהם עד שיעשיר לפי שעשירות אינה שכיחה (שו"ת עבודת הגרשוני יב; שו"ת שבות יעקב א לד), או לפי שהם כשני כתובים הבאים כאחד (ראה ערכו), ואין מלמדים (שו"ת שבות יעקב שם).

במקום עשיית שתי מצוות

חביבה מצוה בשעתה גם אם יעשה את המצוה לאחר זמן יקיים מצוה נוספת, לפיכך אמרו בקידוש (ראה ערכו), שאם אין לו אלא כוס אחד - מקדש עליו בלילה, ואף על פי שמי שלא קידש בערב שבת מקדש כל היום כולו (ראה ערך קדוש), אין אומרים שיניח הכוס למחר, ויעשה בו שתים - קידוש היום וכבוד יום - אלא קידוש הלילה קודם (פסחים קה ב, ורשב"ם ד"ה קידוש היום).

ומכל מקום בהבדלה (ראה ערכו) אינו כן, אלא מניחו לאחר המזון - לסוברים שברכת המזון טעונה כוס (ראה ערך כוס של ברכה) - ומשלשל את כל ברכות ההבדלה לאחר ברכת המזון (ראה ערך הבדלה), ואין אומרים חביבה מצוה בשעתה ויבדיל לפני הסעודה, שלא אמרו כן אלא בקידוש, שכמה שמקדימים אותו עדיף, אבל ביציאת השבת מאחרים, כדי שלא תהא דומה עלינו כמשאוי (פסחים שם, ורש"י ורשב"ם שם).

בדחיית איסור

הקטרת אימורים בשבת

אמר רבי שמעון בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה, שהרי הקטר חלבים ואברים כשרים כל הלילה (ראה ערך הקטרה (א)), ולא היה ממתין להקטיר אברי תמידים ומוספים של שבת, וחלבי קרבן פסח כשחל ערב פסח בשבת עד שתחשך (פסחים סח ב, ומנחות עב א, ורש"י שם ד"ה אברים; רמב"ם מעשה הקרבנות ד ג), אלא מחללים שבת עליהם (רש"י פסחים שם), וכתבו ראשונים מפני שעיקר מצותה ביום (מאירי פסחים סה ב, ומגילה כ ב, וכן כתב בלחם משנה קרבן פסח א יח).

בקצירת העומר

חביבה מצוה בשעתה בדחיית איסור מצינו אף לענין שלא להקדים את המצוה לפני זמנה, בקצירת העומר (ראה ערכו) שדוחה את השבת (ראה ערך קצירת העומר), ויש מן הראשונים שכתב להלכה שנקצר ביום כשר, ואף על פי כן דוחה את השבת (ראה רמב"ם תמידין ומוספין ז ו,ז), משום חביבה מצוה בשעתה (ראה שו"ת בית הלוי א לח)[2].

בעשה דוחה לא תעשה

במקום שעשה דוחה לא תעשה, ואפשר לקיים העשה מחר בלי דחיית הלא תעשה (ראה ערך עשה דוחה לא תעשה), כתבו ראשונים שאין זה נקרא אפשר לקיים שניהם, לפי שחביבה מצוה בשעתה, ויקיים העשה היום בדחיית הלא תעשה (רמב"ן שבת כד א).

במילה בשבת

במילה בזמנה שדוחה את השבת (ראה ערך מילה וערך עשה דוחה לא תעשה וערך שוחט), יש מהאחרונים שכתב שלפיכך לא הצריכו בשבת לעשותה על ידי שנים, שהרי שנים שעשאוה פטורים (ראה ערך חייבי חטאות), כדי למהר המצוה בלא שום שיהוי כלל, שחביבה מצוה בשעתה וזריזים מקדימים (שו"ת באר יצחק יד ענף ג. וראה ערך זריזין מקדימין).

בשעת עשייתה

עמידה לפני עושיה

חביבה מצוה בשעתה גם לענין שצריכים לחבב ולכבד עושיה בשעה שעוסקים בה: כל בעלי אומניות שבירושלים עומדים בפני מביאי בכורים (ראה ערכו), ושואלים בשלומם, ואומרים להם אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום (בכורים ג ג. וראה ערך בכורים), ואמר רבי יוסי בר אבין: בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה - צריכים אנו לחבבה (רש"י חולין נד ב ד"ה חביבה) - שהרי מפניהם עומדים, מפני תלמידי חכמים אין עומדים בשעה שעוסקים במלאכתם (קדושין לג א, וחולין שם. וראה ערך קימה והידור).

ומטעם זה יש לעמוד מפני נושאי המטה שהמת בה (רע"ב בכורים שם; טוש"ע יו"ד שסא ד. וראה ערך לוית המת), ומפני נושאי התינוק לברית מילה (רע"ב שם; שלטי הגבורים למרדכי שבת יט תכב. וראה ערך ברית מילה), וכן בכל דבר מצוה שאדם הולך ומתעסק בה יש לעמוד מפניו (ט"ז יו"ד שם סק"ב)[3].

ויש שדחו שאין הטעם בבכורים אלא כדי שלא תהא מכשילם לעתיד לבוא (קידושין וחולין שם), שלא יביאו עוד בכורים, שיאמרו נבזים אנו בעיניהם, ואילו בני אדם העסוקים במצוות אין לעמוד מפניהם (רש"י קדושין שם ד"ה נמצאת).

יש מצדד לדעת ראשונים, שדוקא מפני רבים העושים מצוה יש לעמוד (עינים למשפט שם, שכן נראה מפירוש המשניות לרמב"ם בכורים שם).

בקדימה

בתפילת תשלומין

חביבה מצוה בשעתה מצינו גם לענין קדימה, שיש להקדים מצוה שזמנה עכשיו למצוה שעבר זמנה, לפיכך טעה או נאנס ולא התפלל אחת מן התפילות, שמתפלל התפילה הסמוכה לה שתים (ראה ערך תפלה), צריך לכוין שהראשונה לחובת שעתה והשניה לתשלומין, ואם היפך לא יצא ידי התשלומין (ברכות כו א וב, ורש"י שם ד"ה שניה; רמב"ם תפלה ג ח; טוש"ע או"ח קח א), וכתבו אחרונים הטעם משום חביבה מצוה בשעתה (ט"ז שם סק"י)[4].

מילה בזמנה ושלא בזמנה

וכן לענין מילה, כתבו אחרונים, שאם יש שני תינוקות למול, אחד בזמנה, ביום השמיני, ואחד שלא בזמנה, כגון שנדחתה מחמת חולי (ראה ערך מילה), יש להקדים למול זה שהמילה בזמנה (גליון מהרש"א יו"ד רס, בשם תשובות יד אליהו מא; שו"ת ברית אברהם או"ח יד, והובא בפתחי תשובה רסה סק"ט. וראה ערך ברית מילה).

ויש שמצדד לומר ששלא בזמנה קודמת לפי שאחר יום השמיני עובר כל רגע בביטול עשה (ראה שו"ת דבר אברהם א לג).

מילה ופדיון הבן

חלה הילד ונתרפא ביום שלשים ואחד ללידתו, אף על פי שמצות פדיון הבן עיקר זמנה היום, מכל מקום יש להקדים מצות מילה, מפני שראוי להקדים קבלת הברית שמבלעדה אין חיוב למצות פדיון (שו"ת הראנ"ח עט, והביאו הש"ך יו"ד שה ס"ק יב).

הערות שוליים

  1. יב, טורים תקב - תקט.
  2. במנחות עב א דחו שאין הטעם משום חביבה מצוה בשעתה, ראה שם בלחם משנה ובש"ך יו"ד רסב סק"ב שתמהו, וראה שו"ת בית הלוי שם שביאר דעת הרמב"ם.
  3. וראה ספר חסידים תקפ שאפילו עם הארץ עוסק במצוה יעמדו כנגדו.
  4. וראה שם שדחה דעת הלבוש שהוא משום תדיר ושאינו תדיר. וראה שו"ע הרב שם א, ומשנה ברורה סק"ז טעם אחר בשם הרשב"א.