מיקרופדיה תלמודית:בית המדרש

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־17:21, 21 ביולי 2016 מאת Micropedia bot (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1]

- מקום מיוחד לתלמוד תורה

קדושתו

מהותו

בית המדרש יש בו קדושה, ואמרו: וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם (ויקרא כו לא), מקדש, מקדשי, מקדשיכם, לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות (תורת כהנים שם); וכן: וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט (יחזקאל יא טז), אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות (מגילה כט א), והקדוש ברוך הוא מצוי שם, שנאמר: דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ (ישעיה נה ו), היכן הוא מצוי - בבתי כנסיות ובתי מדרשות (ירושלמי ברכות ה א. וראה מגילה שם).

אם גדולה מקדושת בית הכנסת

נחלקו אמוראים אם קדושת בית המדרש גדולה מקדושת בית הכנסת (ראה ערכו) או להיפך: רב פפי בשם רבא אמר שמותר לעשות מבית הכנסת בית המדרש, אבל אסור לעשות מבית המדרש בית הכנסת; ורב פפא בשם רבא אמר להיפך (מגילה כו ב)[2].

הלכה שמותר לעשות מבית הכנסת בית המדרש, ולא להיפך (מגילה שם; רמב"ם תפלה יא יד; טוש"ע או"ח קנג א), שקדושת בית המדרש גדולה יותר (רמב"ם שם, ותלמוד תורה ד ט; טור שם, ושו"ע או"ח צ יח, וטוש"ע יו"ד רמו יז), ומעלים בקודש ואין מורידים (רמב"ם תפלה שם. וראה ערך מעלין בקודש).

והוא הדין שמותר למכור בית הכנסת כדי לקנות בית המדרש (ירושלמי מגילה ג א). וכן צדקות שהתנדבו לצורך בית הכנסת, יכולים בני העיר לשנות אותם לצורך בית המדרש, אפילו אם הבעלים מעכבים (שו"ת הרא"ש יג יד; טוש"ע יו"ד רנט א. וראה ערך צדקה).

בית מדרש של יחיד

יש מהראשונים שכתבו שרק בית המדרש המיוחד לרבים קדושתו גדולה, אבל יחיד הקובע מדרש בביתו לצרכו, אין לו קדושה כל כך, וקדושתו פחותה מקדושת בית הכנסת (סמ"ג עשין יט; בית יוסף או"ח קנא א, בשם מהרי"ן חביב; שו"ע או"ח קנא ב), ולדעתם אסור לעשות מבית הכנסת בית המדרש ליחיד בביתו (מגן אברהם או"ח קנג סק"א; אליה רבה שם א, וערוך השלחן שם א).

ויש שמסתפקים לומר שאפילו בית המדרש של יחיד קדושתו יתרה מבית הכנסת (מגן אברהם שם)[3].

בתי כנסיות שלנו

בתי כנסיות שלנו, שקובעים שם מדרש אפילו שעה אחת, דינו כבית המדרש (שו"ת דבר שמואל שמו, הובא בבאר היטב או"ח קנג סק"ב).

מוראו

בית המדרש שוה לבית הכנסת בדין מוראו, בין לסוברים שמורא בית הכנסת מן התורה (ראה יראים השלם תט), ובין לסוברים שהוא מדרבנן (ראה פרי מגדים או"ח קנא משבצות זהב סק"א. וראה ערך בית הכנסת: קדושתו), ולפיכך כל הדברים שאסור לעשות בבית הכנסת, כגון לנהוג בו קלות ראש כשחוק וכדומה (ראה ערך הנ"ל, שם), אסור לעשותם אף בבית המדרש (רי"ף ורא"ש לגירסתם במגילה כח א; ירושלמי מגילה ג ג; רמב"ם תפלה יא ו; טוש"ע או"ח קנא א).

שינה בבית המדרש

אף על פי שבבית הכנסת אסור לישן אפילו שינת עראי (ראה ערך בית הכנסת, שם), בבית המדרש מותר לישן (בית יוסף או"ח קנא, בשם מהר"י בן חביב, על פי ברכות כה א) שינת עראי (ש"ך יו"ד רמו ס"ק טו), ואפילו לאנשים שאינם תלמידי חכמים (משנה ברורה שם ס"ק טו. וראה ערך בית הכנסת).

ויש שכתבו שלתלמידים הלומדים שם מותר לישן אפילו שינת קבע, שלכך נעשה מתחילה, שאי אפשר בלאו הכי, והרי זה כאילו התנו מלכתחילה על כך (לבוש או"ח קנא ג, וראה משנה ברורה ס"ק טו).

מידת חסידות בשינה

תנאים ואמוראים היו נוהגים שלא לישן בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי (רבן יוחנן בן זכאי ורבי אליעזר בסוכה כח א, רב אדא בר אהבה בתענית כ ב, ורבי זירא במגילה כח א), ולפיכך אין ישנים בבית המדרש (רמב"ם תלמוד תורה ד ט; טוש"ע יו"ד רמו טז) ממידת חסידות, אף שינת עראי (ש"ך שם ס"ק טו).

ואמרו: כל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים-קרעים, שנאמר (משלי כג כא): וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה (סנהדרין עא א; רמב"ם שם: כל המתנמנם כו'; טוש"ע יו"ד שם).

תלמידי חכמים הלומדים שם

יש סוברים שבית המדרש קל יותר מבית הכנסת לענין אכילה ושתיה לתלמידי חכמים הלומדים שם, שמותרים אפילו שלא מדוחק (רמ"א או"ח קנא א, על פי ר"ן על הרי"ף מגילה ט א ד"ה צילותא), ואפילו שאר תשמישים, כגון להיכנס לשם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, מתירים ראשונים לתלמידי חכמים (ר"ן מגילה שם[4]. וראה ערך בית הכנסת).

תפילה בבית המדרש

אף על פי שמצוה להתפלל בבית הכנסת עם הציבור (ראה ערך בית הכנסת וערך תפלה), בית המדרש גדול מבית הכנסת, וחכמים גדולים אף שהיו בעירם בתי כנסיות, היו מתפללים במקום שהיו עוסקים שם בתורה (רמב"ם תפלה ח ג, על פי ברכות ח א; טוש"ע או"ח צ יח).

ונחלקו ראשונים:

  • יש סוברים שלא אמרו להתפלל בבית המדרש אלא כשמתפלל שם בציבור (רמב"ם שם), ואפילו שבבית הכנסת יש יותר אנשים וברב עם הדרת מלך (ראה ערכו), אבל מכל מקום צריך שיהיו שם עשרה למנין (רבנו יונה על הרי"ף ברכות ד א; כסף משנה שם, ובית יוסף ושו"ע שם, בדעת הרמב"ם).
  • ויש סוברים שאפילו שאין עשרה בבית המדרש מצוה להתפלל שם (רבנו יונה שם, וראה תוספות ברכות ל ב ד"ה אין; טור שם; רמ"א שם, בשם יש אומרים), ודוקא מי שתורתו אומנתו ולומד בביתו כל היום במקום קבוע, אבל מי שדרכו ללכת מביתו ללמוד במקום אחר, כיון שמתבטל מלימודו בשעה שהולך, יש לו להתפלל בעשרה (רבנו יונה שם; שו"ת הרא"ש ד; טור שם; רמ"א שם. וראה ערך תפלה).

שיחה בו

אין משיחים בבית המדרש אלא בדברי תורה בלבד (רמב"ם תלמוד תורה ד ט; טוש"ע יו"ד רמו יז).

הכנסת כלי זיין

אין נכנסים בכלי זיין לבית המדרש, שנאמר (במדבר כה ז): וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ (סנהדרין פב א), שכשהיה בתוך העדה, היינו סנהדרין שיושבים ודנים, לא היה הרומח בידו (רש"י שם ד"ה ויקם. וראה ערך בית הכנסת).

שימושו

מבית הכנסת לבית המדרש

אחר שיצא מבית הכנסת ילך לבית המדרש (טוש"ע או"ח קנה א), והיוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה - זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר (תהלים פד ח): יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן (ברכות סד א).

ואף מי שאינו יודע ללמוד ילך לבית המדרש, ושכר הליכה בידו (רבנו יונה על הרי"ף ברכות ד א; רמ"א שם. וראה ערך תלמוד תורה).

איחור לבית המדרש

תלמיד חכם אל יכנס באחרונה לבית המדרש, שקוראים לו פושע (ברכות מג ב), שמתעצל (רש"י שם ד"ה דקרו).

תפילה קודם ואחר הלימוד

הנכנס לבית המדרש אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם (ברכות כח ב, וראה דקדוקי סופרים שם כמה שינויים בנוסח; רמב"ם ברכות י כג, בשינוי קצת; טוש"ע או"ח קי ח[5]).

היוצא מבית המדרש אומר: מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות, שאני משכים והם משכימים, אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים, אני עמל והם עמלים, אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר, אני רץ והם רצים, אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת (ברכות שם, וראה דקדוקי סופרים שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם).

שתי תפילות אלו הן חובה לכל מי שיכנס ללמוד בבית המדרש, ומתפלל אותן יושב או עומד או כמו שיזדמן לו, ולא יחזיר פניו למזרח, ולא יברך ולא יעשה השתחוויה בהן ולא נפילת אפיים, וקראו שמה תפילה על מנהג הלשון שקוראים לכל בקשה תפילה (פירוש המשניות לרמב"ם ברכות ד ב).

צרכי מצוה וצרכי רבים

הולכים לבתי מדרשות לפקח על עסקי רבים (כתובות ה א; רמב"ם שבת כד ה), ומחשבים בהם חשבונות של מצוה (רמב"ם תפלה יא ז; טוש"ע או"ח קנא א), ומתקבצים שם להספיד הספד של רבים (מגילה כח ב; רמב"ם תפלה שם; טוש"ע שם).

חכם ואלוף וגאון שמת, מכניסים אותו לבית המדרש, ומניחים המיטה במקום שהיה דורש, וסופדים אותו שם (טור יו"ד שדמ, בשם רב האי גאון; שו"ע שם כ).

הכרזות על מורדת (ראה ערכו) ועל מציאת אבדה, שמכריזים בבית הכנסת, מכריזים גם בבית המדרש (ראה ערך בית הכנסת: שימושו).

ביטול בית המדרש

תקנות והשתדלות למניעתו

  • הקפידו חכמים על ביטול בית המדרש, ואמרו שמי שנתעטש בבית המדרש אין אומרים לו לרפואה משום ביטול בית המדרש (ברכות נג א; רמב"ם תלמוד תורה ד ט; טוש"ע יו"ד רמו יז), ואפילו שלא בשעת הלימוד, שאסור להשיח שיחה בטלה בבית המדרש (שו"ע הרב תלמוד תורה ד יא. וראה לעיל: קדושתו).
  • לבית שמאי אין אחד מברך לכולם ברכת בורא מאורי האש במוצאי שבת בבית המדרש, מפני ביטול בית המדרש (ברכות שם), שבזמן שאחד מברך לכולם היו צריכים לשתוק מלימודם, כדי שיתכוונו כולם וישמעו את הברכה, ויענו אחריו אמן (רש"י שם ד"ה מפני).
  • אבא שאול היה מוכר יין והיה במועד ממלא מידות של יין בלילה, שאין זמן בית המדרש, כדי שיהיה פנוי ביום לענות לשואליו, או שמשום ביטול בית המדרש של באי מועד לא יהיה פנוי לכך ביום (ביצה כט א, ראה ברש"י שם ד"ה תנא ב' לשונות).

איסורים שהותרו מפניו

משום ביטול בית המדרש יש שהתירו דברים שאסורים במקום אחר:

  • מותר לפנות בשבת ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה, כשצריך למקומן להושיב שם התלמידים לשמוע המדרש, ואין חוששים לטרחה של שבת, מפני ביטול בית המדרש (משנה שבת קכו ב, ורש"י שם ד"ה מפנין; רמב"ם שבת כו טו; טוש"ע או"ח שלג א. וראה ערך עובדין דחול).
  • אף על פי שאסור לקצור תבואה לפני העומר (ראה ערך קצירת העומר), קוצרים מפני ביטול בית המדרש (משנה מנחות עא א; רמב"ם תמידין ומוספין ז טו), לעשות מקום לתלמידים לישב (רש"י מנחות שם ד"ה ומפני), שנאמר: רֵאשִׁית קְצִירְכֶם (ויקרא כג י), ולא קציר מצוה, וזה קציר מצוה הוא (שם עב א; רמב"ם שם. וראה ערך הנ"ל).
  • אף על פי שאסור לדבר דברי תורה בפני המת (ראה ערך לועג לרש), בבית המדרש אין מדקדקים בכך (ירושלמי כלאים ט א, לפירוש הר"ש שם ד[6]).
  • אין מדקדקים בכלאים בבית המדרש (ירושלמי כלאים שם), שאין צריכים למהר לצאת מבית המדרש כשנודע לו שלבוש כלאים של דבריהם (טור ורמ"א יו"ד שג א. וראה ערך תלמוד תורה מחלוקת ראשונים בדבר).

קריאה בכתובים בשבת

ויש שתיקנו לאסור דבר המותר משום ביטול בית המדרש:

אין קורין בכתובים בשבת מפני ביטול בית המדרש (משנה שבת קטו א; רמב"ם שבת כג יט), שהכתובים מושכים את הלב, ובשבת היו דורשים לבעלי בתים העסוקים במלאכה בימות החול, והיו מורים להם הלכות איסור והיתר, ולפיכך אפילו יחידים לא יקראו בהם (רש"י שבת שם ד"ה בין שאין).

ונחלקו אמוראים:

  • רב אמר שלא אסרו אלא במקום בית המדרש, היינו במקום שהחכם דורש (שבת שם קטז ב, ורש"י ד"ה במקום).
  • ושמואל אמר בין במקום בית המדרש ובין שלא במקום בית המדרש, אלא שאסרו רק בזמן בית המדרש (שם).

רב אשי אמר שאף לרב לא אסרו אלא בזמן בית המדרש (שם[7]).

הלכה שבשעת בית המדרש אסור, אף שלא במקום בית המדרש, שלא יהא כל אחד יושב בביתו וקורא, וימנע מבית המדרש (רמב"ם שם). ואפילו חכמים הגדולים אסורים, לפי שהקיבוץ ברוב עם הוא חוזק הדת ושמירת גדריו (מגיד משנה שם).

וכתבו ראשונים שמאחר שפסק מנהג הקדמונים לדרוש בשבת בבית המדרש, אין להימנע מלקרות בכתובים בזמן הזה (בעל המאור על הרי"ף שבת מג א; ר"ן שם מג ב; בית יוסף או"ח שז יז).

איסורים נוספים

אסור לקבוע סעודה בשבת בזמן בית המדרש (גיטין לח ב; רא"ש שבת טו ב. ראה לעיל שבטל המנהג).

יש אומרים שאיסור הטמנה בליל שבת משחשכה אף בדבר שאינו מוסיף הבל הוא מפני ביטול בית המדרש, שמנהגם היה לדרוש בליל שבת עם חשכה בבית המדרש (ירושלמי שבת ד א. ראה ערך הטמנה).

בדינים שונים

במזוזה

יש מהראשונים הסוברים שאף על פי שבית הכנסת שאין בו בית דירה פטור מן המזוזה (ראה ערך בית הכנסת), בית המדרש חייב במזוזה (מרדכי הלכות קטנות [מנחות] תתקסא), שבית הכנסת שוהים בו בזמן תפילה בלבד, אבל בית המדרש לומדים בו כל היום, והרי זו דירה (ב"ח יו"ד רפו, לדעת רש"י והמרדכי), ובלבד שהפתח יהיה עשוי לכניסה ויציאה לכל (מרדכי שם, וראה שם בב"ח. וראה ערך מזוזה); ויש סוברים שאין הדין שונה מבית הכנסת (רמב"ם מזוזה ו ו; תוספות יומא יא ב ד"ה שאין; רא"ש הלכות קטנות [מנחות] מזוזה יא. וראה בית יוסף יו"ד רפו).

ונכון לחוש לדברי המחייבים, אבל לא יברך עליה (שו"ע יו"ד שם י).

בדינים נוספים

בטומאת נגעים דין בית המדרש שוה לבית הכנסת (ראה יומא יא ב; רמב"ם טומאת צרעת יד יד. וראה ערך בית הכנסת: בדינים שונים).

הוא הדין בנוגע למצות מעקה (ראה ערכו. וראה חולין קלו א; רמב"ם רוצח יא ב; שו"ע חו"מ תכז ג) ולבדיקת חמץ (ראה ערכו. וראה ירושלמי פסחים א א; טוש"ע או"ח תלג י. וראה ערך בית הכנסת).

בקביעת חיוב מעשר

בקביעת חיוב מעשר - יש סוברים שאף על פי שבית הכנסת שאין בו בית דירה אינו קובע טבל לחיוב מעשר, כדין טבל שראה פני הבית (ראה ערך טבל), בית המדרש קובע למי שיושב ומלמד שם, מפני שהוא כביתו, אך אינו טובל לאחרים (רמב"ם מעשר ד ה, וראה שם ו, וראה חזון איש מעשרות ה יא).

ויש שאינם מחלקים בין בית המדרש לבית הכנסת (הגר"א ירושלמי מעשרות שם, וראה חזון איש שם י).

הערות שוליים

  1. ג', עמ' רי - ריג.
  2. ראה מגילה כז א בענין זה גם מחלוקת רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי, אמנם בתוספות חולין צז א ד"ה אמר אבא בשם רבינו תם ביארו שאין ביניהם מחלוקת מלבד בפירוש הפסוק, וסברו שקדושת בית המדרש גדולה.
  3. וראה אליה רבה וערוך השלחן שם שדחו ראייתו. וראה שו"ת כתב סופר או"ח יח שדעתו שקדושת בית המדרש של יחיד שוה לבית הכנסת של רבים.
  4. וראה משנה ברורה סק"ח ובאור הלכה שם אם גם הרמ"א סובר כך.
  5. וראה שם בט"ז סק"ח שהוא הדין ליושב ללמוד ביחידות.
  6. ראה בהגה שבפירוש הר"א פולדא בירושלמי שם דפוס ווילנא. לפירושים אחרים בירושלמי הכוונה בנוגע למצות תלמוד תורה בכלל, ראה ערך הלוית המת, וערך טומאת כהן.
  7. וראה שם שלדבריו לשמואל הגזירה משום טעם אחר.