מיקרופדיה תלמודית:יחוד

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־15:57, 27 בספטמבר 2017 מאת Micropedia bot (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - האיסור על איש ועל אשה שאסורים זה בזו, להימצא יחד במקום סתר, שבו אין אחרים שיכולים לראות אותם

האיסור וגדרו

חלקי האיסור

אסור להתייחד עם ערוה מן העריות (ראה ערכו. קידושין פ ב ועוד; רמב"ם איסורי ביאה כב א; טוש"ע אהע"ז כב א) מן התורה (סנהדרין כא ב, ועבודה זרה לו ב)[2] - חוץ מאלו שלמדים שמותר להתייחד עמהן (ראה להלן: האסורים להתייחד) - ודוד ובית דינו גזרו שלא להתייחד אף עם פנויה (ראה ערכו) בת ישראל שאינה ערוה (סנהדרין שם א ועוד; רמב"ם שם ג; טוש"ע שם ב), ובגזירת שמונה-עשר-דבר (ראה ערכו) גזרו אף על יחוד עם גויה (ראה עבודה זרה שם; רי"ף קידושין שם; רמב"ם שם ושו"ע שם ב) - שבית דין של חשמונאים גזרו על ביאתה (ראה ערך גוי) - וכתבו אחרונים שאף יחוד עם שפחה - לסוברים שאינו אסור מן התורה ולא מגזירת דוד (ראה להלן: האסורים להתייחד) - נאסר בכלל גזירה זו (מנחת חינוך קפח).

מקורו

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק (כן הוא בעבודה זרה לו ב, וסנהדרין כא ב) - ויש גורסים: משום רבי ישמעאל (קידושין פ ב), או: משום רבי שמעון בר יוחאי (ירושלמי קידושין ד יא) - רמז ליחוד מן התורה מנין, שנאמר כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ (דברים יג ז), וכי בן אב אינו מסית, אלא לומר לך בן מותר להתייחד עם אמו, ואסור להתייחד עם כל שאר עריות שבתורה (קידושין שם ועוד), שלכן נקט הכתוב "בן אמך", לומר שהבן מצוי אצל האם (רש"י שם), מתוך שמותר להתייחד עמה, ולכן הוא מצוי תדיר עם אחיו בן אמו (יד רמה סנהדרין כא ב ד"ה אמר).

באבות דרבי נתן אמרו: אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ (ויקרא יח ו), מכאן אמרו אל יתייחד אדם עם הנשים (אבות דרבי נתן ב ב).

איסורו מן התורה

איסור יחוד עם עריות הוא מן התורה (סנהדרין כא ב, ועבודה זרה לו ב).

  • לדעת הרבה ראשונים הרי זה איסור תורה ממש (ראה תוספות סוטה ז א ד"ה נדה, וסנהדרין לז א ד"ה התורה; השגות רמב"ן לספר המצוות שורש שלישי; ראה חינוך קפח, ומנחת חינוך שם ב; ראה נמוקי יוסף סנהדרין ה ב, ור"ן שם; ב"ח אהע"ז כב בדעת הטור והסמ"ג; ועוד), ואין לוקים עליו (פני יהושע קידושין פא א; הגר"א אהע"ז כב סק"ד; מנחת חינוך שם), שאינו אלא לאו הבא מכלל עשה (ראה ערכו. מנחת חינוך שם).
  • יש שכתבו שהוא איסור קל, שאין בו לא לאו ולא עשה, אלא איסור תורה סתם (חקרי לב אהע"ז יז ד"ה ולכאורה).
  • יש שכתבו שאסורו מהלכה למשה מסיני (ראה ערכו), שהרי פשוטו של מקרא לא נאמר לענין יחוד (ראה קידושין פ ב. נר מצוה א י קסב).
  • ויש שכתבו שהוא מפי הקבלה (רמב"ם איסורי ביאה כב ב), כלומר שאינו מדין תורה (ראה סמ"ג לאוין קכו, ולבוש אהע"ז כב, וקהלת יעקב י קנז), ולא אמרו אלא שיש לו רמז מן התורה (תרומת הדשן רמב), וגזירה קדמונית היא, קודם דוד ובית דינו (עצי ארזים כב סק"ד), וכן יש מן הראשונים שמנוהו בין המצוות שמדרבנן (סמ"ק צט).

ויש סוברים שאף לדעה זו איסור תורה הוא (ראה מגיד משנה איסורי ביאה שם), ואמרו שאסור מפי הקבלה, לפי שאינו מפורש כל כך בכתוב (יעלת חן יח ז ד"ה גם), אלא שחכמים קבלו שהיחוד אסור מן התורה (יעיר אוזן עין זוכר י ו), או מהלכה למשה מסיני (נר מצוה שם; חקרי לב שם ד"ה והנ"ל (הג'); יעלת חן שם).

במנין המצוות

יחוד אינו נמנה במנין המצוות (ראה מאירי קידושין פ ב, וראה דברי אמת דף פג טור ד ד"ה ומהנראה), ויש שמצדד למנותו (זהר הרקיע בתשלום עשה כב). ויש שכללוהו באיסור קריבה לעריות (ראה ערכו. ראה ערך גלוי עריות: קריבה לעריות. סמ"ג לאוין קכו; חינוך קפח).

יחוד במקום קריבה לעריות

על יחוד במקום קריבה לעריות, שאף לדעת רבי פדת, הסובר שלא אסרה תורה אלא קורבה של גילוי עריות בלבד, מכל מקום אסורה קריבה לעריות במקום שמתייחד עם הערוה, ראה ערך קריבה לעריות.

שמא תתפתה או יאנסה

בטעם איסור היחוד עם עריות, נחלקו ראשונים ואחרונים:

  • יש סוברים שגורם לגלות ערוה (רמב"ם איסורי ביאה כב א; סמ"ג שם; חינוך קפח; שו"ע אהע"ז כב א), ושמא יתפתו לדבר עבירה (ראה קידושין פ ב, נשים דעתן קלה, ורש"י שם ד"ה עם וד"ה דעתן), שבמקום שאין בושה יצר הרע מסית ביותר (ט"ז אהע"ז שם סק"ט).
  • יש שכתבו שחוששים אף שמא יבוא לאונסה (ראה ב"ח אהע"ז שם ד"ה והא בדעת הרמב"ם; ראה חלקת מחוקק שם ס"ק טו; בית משה שם סק"ג), ולפיכך אף כשאין לחוש שתתפתה - אסור (ראה ב"ח שם, ובית שמואל שם ס"ק טו, ובית משה שם).
  • יש סוברים שאין לחוש לאונס (ראה ב"ח שם בדעת הטור; בינת אדם שער בית הנשים (על חכמת אדם קכו) (כו) טז; חזון איש אהע"ז לה סק"ג; אגרות משה אהע"ז ד סה יב), שלא נחשדו בכך (חזון איש שם), ועוד, שירא שמא תפרסם הדבר, ואפשר אף שייענש (בינת אדם שם).
  • ויש שכתבו שאין לחוש שתתפתה, אלא שמא יבוא עליה באונס (דרישה שם סק"ד, בדעת שאר מחברים מלבד הראב"ד).

כשאינו יכול להביא לעבירה

אין אסור אלא יחוד שיכול להביא לידי עבירה (חזון איש בהערות לאבי עזרי איסורי ביאה ט ואילך).

  • יש מצדדים שאסור אף כשאינו יכול להביא אלא לידי קריבה (זקן אהרן (ואלקין) ב כט ד"ה והנה), ויש סוברים שעצם היחוד יש בו קריבה לעריות (ראה צפנת פענח איסורי ביאה כא ד, ושם כב א).
  • ויש סוברים שאין אסור אלא כשיש חשש לביאה - ומכל מקום דרך ריעות הרי זה קריבה לעריות (הגהות זר זהב על איסור והיתר נט א), וכן כל שנהנה מן היחוד ומתכוין לכך, אסור מן התורה (פסקי הלכות א ד יד דוד רלו) - ואפילו אפשר שיבואו לחיבוק ונישוק (ראה ערך קריבה לעריות. אגרות משה אהע"ז ד סה טז; דבר הלכה ב הערה יב ד"ה וראיתי), ואפילו יש לחוש לביאה שלא כדרכה (דבר הלכה מהדורה ג עמוד קפה, מרש"ז אויערבך).

ויש שכתבו בדעת ראשונים שהיחוד הוא איסור בפני עצמו, ואף במקום שאין חשש שיבואו לכלל עבירה (אבי עזרי איסורי ביאה כב יב בדעת רש"י).

יחוד דרך ארעי

יחוד עם ערוה דרך ארעי, יש שכתב שמותר מן התורה, ואין אסור אלא כשדר עמה (רבינו ירוחם כג א; צפנת פענח איסורי ביאה כא ד). ואשת איש שאין איסורה משום קורבה, יש שכתבו שאף יחוד באקראי אסור מן התורה (חקרי לב אהע"ז יז ד"ה ויש). מדרבנן אף דרך עראי אסור (ראה חקרי לב שם; צפנת פענח שם), אלא שיש קרובות שלא גזרו בהן, לסוברים כן (חקרי לב שם ד"ה ושוב. וראה להלן: האסורים להתייחד).

ויש ראשונים שנראה מדבריהם שאסור מן התורה להתייחד עם ערוה אפילו בדרך ארעי (ראה תוספות הרא"ש קידושין פא ב ד"ה מתיחד. וראה שבט הלוי ה רא א שכן משמע מכל הפוסקים).

במקום סגור ונעול

  • יחוד שאסור, הוא דוקא במקום שהפתח נעול מבפנים (ספר היראה לרבנו יונה; ראה שו"ת הרשב"א א אלף רנא), שכל שאין הפתח נעול ירא הוא שמא ייכנס אחר בלא נטילת רשות (שו"ת הרשב"א שם), ואף שאין ודאי שייכנסו, אין זה מקום סתר (מכתב מהחזון איש, בדבר הלכה ג ו).
  • ויש חולקים, שאף כשאין הפתח נעול, אם הוא מוגף, אסור משום יחוד (תשובת בית מאיר בשו"ת רבי עקיבא איגר ק, ד"ה מה, ורבי עקיבא איגר שם קא), ולא הותר פתח פתוח לרשות הרבים אלא כשהוא פתוח (שו"ת רבי עקיבא איגר שם, וראה להלן: בית פתוח לרשות הרבים).

ואם אין דרך בני אדם ליכנס בלא רשות, ואין יראים שמא ייכנס שם אדם, הרי זה יחוד אף בלא נעילת הדלת (שו"ת בנין ציון א קלח, וראה שו"ת רדב"ז א קכא).

על יחוד במקום שפתוח לרשות הרבים, ראה להלן.

במקום שאין אדם איתם

איסור יחוד מצינו אף במקום ללא מחיצות, כגון בבית הקברות (ראה קידושין פ ב, ורש"י ד"ה אבל), ובדרך (ראה קידושין פא א, וסוכה נב א, וראה להלן: האסור מחמת חשש ליחוד).

וכן במקום שאין אדם רואה אותם, כגון במקום אפילה או תחת מרגלות המיטה - אפילו ביום (פתחי תשובה אהע"ז כב סק"ח) - כתבו אחרונים שזה בכלל יחוד, שהרי במחשך מעשיהם (שו"ת רדב"ז א קכא), וכן אם הם בחורבה, כיון שאין מצוי שיכנסו בה אנשים (ראה ברכות ג א. שו"ת רדב"ז שם).

בשני בתים או שני חדרים

איסור יחוד אינו אלא באיש ואשה הנמצאים בבית אחד, אבל אם הוא בבית אחד והיא בבית אחר, אין בזה יחוד (ראה תורת הבית ז ב, הובא בבית יוסף יו"ד קצב ד"ה כתב הרא"ש, ורמ"א שם ד). ויש אופנים שאסרו את הדבר, שמא האחד יכנס לבית השני ויתייחדו, ראה להלן: האסור מחמת חשש ליחוד.

היתה היציאה מבית אחד דרך הבית השני, נחלקו אחרונים:

  • יש סוברים שאף זה אין בו יחוד (ראה רש"י קידושין פא א ד"ה שקולו, ובינת אדם שער בית הנשים (כו) טז בדעתו, וראה שם (כח) יח).
  • ויש שכתבו שזה חשוב בית אחד (חזון איש אהע"ז לד סק"א), וכן שני חדרים בבית אחד, והאיש באחד והאשה בשני, יש בזה יחוד (ראה שער הציון רלט ס"ק יז; שעורי שבט הלוי נדה קצב ד ו), שכיון שהיציאה לחצר באותו הפתח, הרי הם כבית אחד (שעורי שבט הלוי שם) - אלא שיש סוברים שאם האיש בחדר נעול, אין בו משום יחוד (שער הציון שם), ויש שנראה מדבריהם, שאם האיש יכול לפתוח, אין הנעילה מועילה, ומכל מקום אם אינו יכול לפתוח, אף אם המפתח ביד האשה, מצדדים שאין בזה יחוד (חזון איש שם סק"ב וסק"ה) - ולדעה זו אין להתיר בשני בתים, אלא אם צריך ללכת מזה לזה דרך רשות הרבים או חצר (חזון איש שם סק"ה), ויש מצדדים להתיר כל שיש לכל אחד מהם דרך לצאת בנפרד (שם סק"א. וראה שעורי שבט הלוי שם).

בית פתוח לרשות הרבים

בית שפתחו פתוח לרשות הרבים, אין חוששים בו משום יחוד (קידושין פא א; רמב"ם איסורי ביאה כב יב; טוש"ע אהע"ז כב ט), כלומר מותר לכתחילה להתייחד שם (ראה תוספות הרא"ש קידושין שם ד"ה בעלה).

  • יש סוברים שההיתר לפי שמתייראים שיראו אותם עוסקים בעבירה (ר"י מלוניל בשיטת הקדמונים קידושין שם), אבל אם יש שם דלת - אסור (ראה שו"ת רבי עקיבא איגר ק; הגהות הרד"ל קידושין שם), וכן אין להתייחד בעליית הבית (כנסת הגדולה אהע"ז כב יא).
  • יש שכתבו שההיתר לפי שמתייראים שמא ייכנס אדם לשם (יד רמה קידושין פא א; שו"ת מבי"ט א רפז; עזר מקודש אהע"ז כב ט), ואפילו אם הדלת סגורה, כל שאינה נעולה (עזר מקודש שם).
  • ויש שכתבו, שפתח לרשות הרבים אפילו אם הוא סגור, והוא בטוח שאין אדם נכנס, כיון שיש לפני הפתח מקום מעבר לרבים, אימת הרבים עליו בטבע (דבר הלכה ג ו, מכתב מהחזון איש).

בתים הפתוחים לחדרי מדרגות שבבניינים רבי קומות, כתבו אחרונים שדינם כבית פתוח לרשות הרבים כשמצויים שם אנשים שעולים ויורדים, אבל בלילה, או בקומה העליונה שאין מצויים עוברים ושבים שם, אין להתיר יחוד בבתים שבאותו מקום (קובץ מבית לוי ד תשנ"ד עמוד נא ו ויח תשס"ה עמוד מא).

בלילה בבית הפתוח לרשות הרבים

אף בלילה, נראה מדברי ראשונים שמותר להתייחד בבית שהפתח פתוח לרשות הרבים (תוספות שבת יג ב ד"ה מטה), ודוקא כשמצויים שם עוברים ושבים (ברכי יוסף אהע"ז כב סק"י; כנסת הגדולה אהע"ז שם הגהות טור י; ברכי יוסף שם), וחצי שעה ראשונה של הלילה, שעדיין לא כלתה רגל מן השוק (ראה ערך חנכה), חשוב כיום לענין זה (כנסת הגדולה שם), ויש שכתבו שעד השעה עשר בדרך כלל עדיין יש תנועת עוברים ושבים (דבר הלכה ג יד בשם החזון איש), ודבר זה תלוי ברגילות שבאותו מקום (ארחות הבית יד טז).

ויש שכתבו שבלילה אין יכולים לראות את הנעשה בפנים, ולפיכך אסור (שו"ת ישכיל עבדי ד שאלת שלום אהע"ז ג ד וה).

חלון פתוח לרשות הרבים

חלון הפתוח לרשות הרבים, כתבו אחרונים שהוא כפתח (נודע ביהודה קמא אהע"ז עא; עזר מקודש אהע"ז כב ט), כל שאי אפשר לו להסתיר את עצמו (עזר מקודש שם), וכן אם יכולים לראות דרך החלון מבית הנמצא בצדו (שו"ת מהרש"ם ב במפתחות לאהע"ז עו).

פתוח לרשות הרבים כשלבו גס בה

אשה שלבו גס בה, אסור להתייחד עמה אפילו יש שם פתח פתוח לרשות הרבים (רבינו ירוחם אדם וחוה כג א בשם הרמ"ה; חלקת מחוקק אהע"ז כב ס"ק יג). ויש שהתירו אפילו למי שלבו גס בה (ט"ז שם סק"ח; ברכי יוסף אהע"ז שם סק"ו; הגהות הרד"ל קידושין פא א).

להתרחק מן הכיעור

אף על פי שמותר להתייחד במקום שהפתח פתוח לרשות הרבים (ראה לעיל), כתבו ראשונים שטוב ליזהר מלשבת שם עם אשה אחת (ספר היראה לרבנו יונה), שיש לצנועים להתרחק מן הכיעור והדומה לו (רבינו ירוחם כג א בשם הרמ"ה).

בנסיעה במכונית

בנסיעה במכונית, דנו הפוסקים האחרונים:

  • יש סוברים שיש איסור יחוד כשאיש ואשה לבדם במכונית, אפילו בדרך ראשית ואפילו ביום (שו"ת אגרות משה יו"ד ב פב, ואהע"ז ד סה ג; תורת היולדת יד ב), אבל בשעת הדחק מותר (אגרות משה אהע"ז שם)[3];
  • יש סוברים שיש איסור במקומות שוממים, או בלילה (טהרת יום טוב ז עמוד נז, בשם ר"י גרינוולד מפאפא; קדושים תהיו עמוד 146 בשם הגר"מ אליהו), ויש שכתבו שאפשר שבזמנינו רוב הדרכים נחשבות רשות הרבים לענין יחוד (שו"ת ציץ אליעזר ו מ טו ז-ח; שו"ת משנה הלכות ג מח), ובתנאי שחלונות הרכב שקופים (הלכות יחוד [בוגרד] ה א);
  • ויש שכתב שבמכונית אין כלל איסור יחוד (שו"ת מנחת שלמה צא כא; תורת היולדת יד הערה ד בשם הגרח"פ שיינברג. וראה שו"ת שבט הלוי ה רב א, ודבר הלכה טו א. וראה להלן: האסור מחמת חשש ליחוד; בלילה).

אנשים מבחוץ ונשים מבפנים

שני בתים - חדרים - זה לפנים מזה, ויש אנשים בחיצוני, אסור להתייחד בבית הפנימי (ראה רש"י קידושין פא א ד"ה איפכא, וריטב"א שם ד"ה במתניתא), שאינו חושש שמא ייכנס אחד מהבית החיצוני, לפי שהחיצוניים אין להם דרך על הפנימיים (ריטב"א שם), וזו שאמר רב כהנא אנשים מבחוץ ונשים מבפנים אין חוששים בו משום יחוד (קידושין שם), לא אמר אלא כשהאנשים בחיצוני, אבל אם נכנס איש לבין הנשים, יש בו משום יחוד (ראה רש"י שם ד"ה ונשים).

ויש סוברים שדברי רב כהנא אמורים כשפירש איש לבין הנשים (ראה רמב"ם איסורי ביאה כב ח, וטוש"ע אהע"ז כב ו), והטעם שאין חוששים ליחוד, שכיון שאין לו דרך לפנים ופירש לשם, חבריו בודקים אחריו ודעתם עליו, והוא חושש מפניהם (שער יוסף ד ד"ה ואולם; חזון איש אהע"ז לד סק"ד), ואף לדעה זו אין הלכה כן, אלא אנשים מבחוץ ונשים מבפנים אסור (ראה קידושין שם, ורמב"ם וטוש"ע שם).

אנשים בפנים ונשים בחוץ

היו אנשים בבית הפנימי, לדעת רב כהנא אסור להתייחד בבית החיצוני (ראה קידושין פא א), ובברייתא שנינו אנשים בפנים ונשים בחוץ מותר (ראה קידושין שם), שאפילו יצא אחד מהפנימיים לבין הנשים אין זה יחוד, שדרך הפנימיים על הבית החיצוני, והנמצאים בבית החיצוני חוששים שמא יצא אחד מבני הבית הפנימי לשם (ראה רש"י שם ד"ה איפכא).

ומכל מקום להלכה יש להחמיר כדברי רב כהנא שאין להתייחד בבית החיצוני (אביי קידושין שם), ולפיכך בין אם האנשים מבחוץ והנשים מבפנים, ובין אם האנשים מבפנים והנשים מבחוץ, אם פירשה אשה לבין האנשים, או איש לבין הנשים (ראה להלן: ביותר משנים) - אסור (רמב"ם וטוש"ע שם). ואין הבית החיצון נחשב כפתח פתוח לרשות הרבים, אף שיש לפנימיים דרך על הבית החיצון, כיון שכשהאנשים כולם בבית אחד נוח לפייסם, ויש לחוש שיבואו לאיסור (נחפה בכסף ב אהע"ז יא בלשון שני).

כשיש אדם שיוצא ונכנס

במקום שיש אדם שיוצא ונכנס לפרקים, יש שכתבו שאין בזה יחוד, שהרי הוא כמי שיושב ומשמר (שו"ת בית דוד (טעביל) כה, ד"ה ועוד ואילך), וכן כתבו אחרונים שמועיל אם יש לו מפתח להיכנס, ויכול להיכנס בכל עת שירצה ועושה כן (דובב מישרים ה; ארחות הבית יד הערה מ בשם החזון איש), אלא שכתבו שמכל מקום מכוער הדבר (ארחות הבית שם יז); ויש שכתב שאין מועיל להתיר היחוד, שהיצר לעריות תקיף (שו"ת מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון רו).

משך הזמן האסור ביחוד

משך הזמן שאסור להתייחד, כתבו ראשונים שאפילו זמן מועט אסור (שו"ת מהר"י ווייל נה).

ויש שכתבו שאין שיעור בזמן שאסור, ובלבד שיכולים לשהות שם שיעור טומאה אם ירצו (ראה שו"ת מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון רו; רש"ז אויערבך בהסכמה לספר דבר הלכה; מנחת יצחק ד צה) שהוא כדי ביאה (ראה סוטה ד א, ורמב"ם סוטה א ב), בתוספת שיעור פשיטת הבגדים (ירושלמי סוטה א ב), ובלא שיעור ריצוי, שיש לומר שכבר נתרצתה לו (ראה סוטה שם. ראה מנחת יצחק שם צד. וראה ערך סוטה וערך קנוי וסתירה)[4].

ויש שכתבו שאם אין לבו גס בה צריך להוסיף אף שיעור ריצוי, שהוא גדול בהרבה משיעור ביאה אפילו אם האשה דעתה קלה ביותר (אגרות משה אהע"ז ד סה כב).

ויש האוסרים להתייחד בכל מקרה אפילו רגע אחד, שגם חצי שיעור (ראה ערכו) אסור (מהרי"ל דסקין שם).

מעלית

יש הסוברים שאין איסור יחוד בנסיעה במעלית, שאינה אלא זמן מועט (טהרת יום טוב ז עמ' סה, דעת הגר"י שטייף; אגרות משה אהע"ז ד סה כב; הגרש"ז אויערבך בראש ספר דבר הלכה; ציץ אליעזר ו מ כב ד; שו"ת משנה הלכות ד קפז); ויש סוברים שאסור להתייחד במעלית אף זמן קצר משיעור טומאה (שו"ת שבט הלוי ג קפב, וראה שם ב קלא. וראה טהרת יום טוב שם עמ' נו). ויש שכתבו שאף אם אין בזה איסור, מכל מקום אין ראוי לעשות כך במקום שאפשר להימנע מזה (ארחות הבית יד לו).

במקום שיש אפשרות לעצור את המעלית מבפנים באמצע נסיעתה באופן שאי אפשר לפותחה מבחוץ[5], וכך יכולים הם להתייחד שם זמן רב, יש סוברים שאסור לאשה להתייחד שם עם פרוץ בעבירות או גוי (הלכות יחוד [בוגרד] בשם הגר"נ קרליץ); ויש אוסרים אפילו לכשר למרות שבכוונתם לצאת אחרי זמן קצר (שם בשם הגרי"ש אלישיב)[6].

עונשם

מלקים על יחוד עם פנויה (קידושין פא א ועוד), ואפילו אינה ערוה עליו (פירוש המשניות לרמב"ם סנהדרין ז ג), וכן כל המתייחד עם אשה באיסור, בין ישראלית ובין גויה, מלקים אותו ואותה (רמב"ם איסורי ביאה כב ג; טוש"ע אהע"ז כב ב) מכת מרדות (ראה ערכו. רש"י קידושין שם, וכתובות יג א; רמב"ם שם; ריטב"א כתובות שם; שו"ע שם. וראה לעיל: איסור מן התורה), משום "מיגדר מילתא"[7] (שו"ת רשב"ש תרי ד"ה ובפ' כב).

ויש שכתבו שהמלקות הם בכלל אותה שאמרו שמלקים על "לא טובה השמועה" (ראה ערך לעז. ר"ן סנהדרין כו ב, וראה תוספות יבמות כה ב ד"ה ואין, וסנהדרין ט ב ד"ה לרצונו).

על פי עדים

אין מלקים על היחוד אלא כשיש עדים בדבר (ריטב"א קידושין פא א ד"ה אמר; רמ"א אהע"ז כב ב; חכמת אדם קכו סק"א), אבל אין אשה נאמנת לומר על איש שהתייחד עמה (רמ"א שם), ואף אותה אין מלקים על פי דבריה (ראה הגהות הרד"ל כתובות יג א), ואפילו שאר עד אחד (ראה ערכו) אינו נאמן בדבר זה (רמ"א שם).

על חיוב הכרזה (ראה ערכו) בשעה שמלקים על היחוד, ראה ערך הכרזה (ב).

עונש ביחוד עם אשת איש

יחוד עם אשת איש, אין מלקים עליו, שלא להוציא לעז על בניה שהם ממזרים (קידושין פא א; רמב"ם איסורי ביאה כב ג; טוש"ע אהע"ז כב ב), שיאמרו שראוה שזינתה (רש"י שם), ואין לומר שיכריזו שלא משום זנות לוקה, שיש לחוש שלא כל השומעים שהלקוה ישמעו את ההכרזה (קידושין שם).

אין מלקים לא אותה ולא אותו (פירוש המשניות לרמב"ם קידושין ד יא, וסנהדרין ז ג; בית שמואל אהע"ז שם סק"ו). ויש שכתבו שהאיש לוקה (ים של שלמה קידושין שם כב בדעת רש"י), שמי יודע שעל אשה זו הוא שלוקה (ים של שלמה שם).

נידוי וקנס

כשם שאין מלקים על יחוד אשת איש, כך אין מנדים מחמתו (ראה תשב"ץ ג רמט).

ויש שכתבו שלא חששו ללעז אלא לענין מלקות שהוא עונש הגוף ובפרהסיא, ומי שנטען על אשת איש והתרו בו ועבר ונתייחד עמה, ראוי לקנסו ממון ולבזותו (שו"ת מהרי"א ב פט).

במקום סכנה ופיקוח נפש

יחוד עם עריות האסור מן התורה (ראה לעיל), נכלל בין אביזריהו (ראה ערכו) של גלוי עריות (ראה ערכו), ולסוברים שאביזרייהו של גלוי עריות דינם יהרג-ואל-יעבור (ראה ערכו), נשים שביאתן אסורה ביהרג ואל יעבור (ראה ערך הנ"ל וערך גלוי עריות), אסור להתייחד עמהן אף במקום סכנה (שם אריה אהע"ז לג; טוב טעם ודעת מהדורה קמא קצב; שו"ת מכתם לדוד (ר"י העליר) יב).

ויש שכתבו שיחוד נדחה מפני פיקוח נפש, שלדעתם אין יהרג ואל יעבור אלא בלאו, אבל יחוד הוא לאו הבא מכלל עשה, או שהוא מפי הקבלה (ציץ אליעזר ו מ א אות יב ויג).

ויש סוברים שיחוד אינו אביזרייהו של גלוי עריות, שהוא אסור אפילו כשאינו רואה את האשה, ואין לו הנאה ממנה (הגהות זר זהב על איסור והיתר נט א; רא"י אונטרמן בירחון קול תורה כסלו תשי"ט, ובאוצר הפוסקים ט עמוד 260).

ספיקות ביחוד

ספק באיסור יחוד, דינו ככל ספק איסור (ראה ערכו), שבדאורייתא הולכים להחמיר, ובדרבנן הולכים להקל (ראה ערך ספק איסור. ראה נתיבות לשבת אהע"ז כב סק"א; דברי מלכיאל ד קב; אגרות משה אהע"ז ד סה יב).

כשרותו לעדות

אם המתייחד עם עריות כשר לעדות, נחלקו ראשונים ואחרונים:

  • יש מהראשונים שלדעתם זה הוא החשוד (ראה ערכו) על העריות שנחלקו בו אמוראים אם כשר לעדות (ראה ערך חשוד. ר"ן סנהדרין כו ב, בשם בעל המאור והראב"ד).
  • לסוברים שחשוד הוא שידוע שבא על הערוה (ראה ערך הנ"ל), נראה מדברי ראשונים שהמתייחד כשר לדברי הכל (ראה ר"ן שם), אלא שהפוסלים את הבא על הערוה לעדות, פוסלים אף את המתייחד מדרבנן (חלקת מחוקק אהע"ז מב ס"ק יד; בית שמואל שם סק"כ).

בטעם המכשירים אותו לעדות, אף שהעובר על איסור תורה פסול לעדות (ראה ערך חשוד, וערך פסולי עדות), יש שכתבו שהמתייחד אינו סבור לעשות עבירה (ר"ן שם), ויש שכתבו שאינו נפסל כיון שאין הלאו מפורש בתורה (חלקת מחוקק ובית שמואל שם). ומכל מקום אין מוסרים לו עדות לכתחילה (טוב טעם ודעת מהדורה ג ה), ואם הוא רגיל בכך אין לסמוך על שחיטתו אם לא שיבדקו את הסכין קודם, לסוברים כן במומר לדבר אחד (ראה ערך בדיקת סכין), שאף זה חשוד לעבור עבירה להנאתו (טוב טעם ודעת שם; שו"ת מהרי"א הלוי יח).

  • ויש סוברים שהמתייחד עם עריות פסול לכל עדות מן התורה, וחשוד על העריות שיש מכשירים אותו, הרי זה מי שיצא עליו לעז בענין שלוקה משום "לא טובה השמועה" (ראה ערך לעז), אף שאין בו איסור יחוד (המקנה קידושין מב ה ד"ה ודעת).

מותר בקרובותיה

המתייחד עם האשה, אינו בכלל נטען על האשה שאסור בקרובותיה מדרבנן (ראה ערך אשה ובתה. ים של שלמה קידושין ד כב).

עוברת על דת

אשת איש שמתייחדת עם אחרים מרצונה, הרי זו בכלל עוברת על דת (ראה ערכו), שמפסידה כתובתה ומצוה לגרשה (ראה ערך גרושין וערך עוברת על דת. תרומת הדשן רמב; רמ"א אהע"ז קטו ד; משנה למלך סוטה ב א). פרטי דין זה, ראה בערך עוברת על דת.

על יחוד באופן שמותר מן התורה, ואף על פי כן מלקים עליו משום "לא טובה השמועה", ראה ערך לעז.

היתרה לבעלה

אין אוסרים על היחוד (קידושין פא א ועוד; רמב"ם סוטה א ה; טוש"ע אהע"ז קעח ו), שאין מחזיקים שנבעלה ביחוד זה (ראה רש"י כתובות יג א ד"ה לימא), ואפשר שלפריצות בעלמא נסתרה (פני יהושע כתובות שם לתוספות ד"ה ואין), ועוד שאפילו לענין רוב (ראה ערכו) אמרו שבמקום שיש ספק אם נעשה מעשה, אין הולכים אחר הרוב לומר שנעשה (ראה בכורות כ א, וראה ערך רוב), וכל שכן שאין חוששים למיעוט התלוי במעשה (פני יהושע שם), ואינה נאסרת על בעלה (רש"י כתובות וקידושין שם; רמב"ם וטוש"ע שם), אפילו מדרבנן (ריטב"א כתובות שם).

היתרה למתייחד עמה

אשת איש שהתייחדה עם אחד, אין אוסרים אותה עליו - לאחר שהתגרשה או התאלמנה (תרומת הדשן פסקים רכב; בית יעקב כתובות יג א), ויש מוסיפים בזה טעם, שאם תאסרנה אתה מוציא לעז על בניה (תרומת הדשן שם).

האסורים להתייחד

בכל אשה

איסור יחוד נוהג בכל אשה, בין זקנה בין ילדה (רמב"ם איסורי ביאה כב א; טוש"ע אהע"ז כב א), בין יפה בין כעורה (ים של שלמה קידושין ד כא).

באיש זקן ובשחוף

וכן באנשים אין חילוק בין בחור לזקן, ואפילו זקן מופלג (מאורות נתן מז; דברי מלכיאל ד קב; דבר הלכה הוספות לעמוד יט בשם החזון איש).

וכן השחוף - שבשרו נשחף ויבש וכלה, ואין בו כח (רש"י סוטה כו ב ד"ה שחוף), ואינו מזריע (ראה סוטה שם, ותוספות ד"ה שחוף) - כתבו אחרונים שכשם שמקנים על ידו (ראה סוטה שם, ורמב"ם סוטה א א, וראה ערך קינוי וסתירה), כך אסור ביחוד (זית רענן א אהע"ז א א; זכרון עקידת יצחק יחוד עמוד יז).

ויש סוברים שדוקא בזקן יש לחוש שיכול לבוא לידי ביאה אם תתעורר תאוותו (ראה אגרות משה אהע"ז ד סה י), אבל אם אי אפשר שיתקשה, כגון שידוע על פי רופאים שאינו יכול לבעול, מותר ביחוד (אגרות משה שם; דבר הלכה שם ט), וכן יש מצדדים להתיר יחוד עם השחוף (דבר הלכה שם הערה יב).

תינוק ותינוקת

תינוקת פחותה מבת שלוש שנים, ותינוק פחות מבן תשע שנים - שאינם ראויים לביאה (ראה ערכו: בני ביאה) - מותר להתייחד עמהם (רמב"ם איסורי ביאה כב י; טוש"ע אהע"ז כב יא), שלא גזרו אלא על אשה הראויה לביאה, ואיש הראוי לביאה (רמב"ם שם; שו"ע שם).

טומטום ואנדרוגינוס

טומטום (ראה ערכו) מותר ביחוד, בין עם איש ובין עם אשה (רמב"ם איסורי ביאה כב יא; טוש"ע אהע"ז כב יב. וראה ערך טומטום).

אנדרוגינוס (ראה ערכו) אינו מתייחד עם הנשים (תוספתא בכורים ב ג; רמב"ם וטוש"ע שם), לפי שיצרו ותאוותו לנשים (פרישה שם סק"כ), ומכל מקום אם התייחד אין מכים אותו, מפני שהוא ספק (רמב"ם וטוש"ע שם).

בתוספתא שנינו שאף עם אנשים אסור לאנדרוגינוס להתייחד (תוספתא שם ד). וראשונים כתבו שהאיש מתייחד עם האנדרוגינוס (רמב"ם שם לגירסה שלפנינו, והגר"א אהע"ז שם יט מגיה; טוש"ע שם), שלא נחשדו ישראל על זכר (ראה להלן: בהמה וזכר), ולא על ספק זכר (חלקת מחוקק שם כב ס"ק טז), ואין האיש מתאווה לו, כיון שאינו אשה גמורה (פרישה שם).

ויש מחלקים, שאם רבו עליו סימני נקבות עד שנראה לכל כאשה, אינו מתייחד עם שום אדם, שאף עם הנשים אסור להתייחד לפי שיש לו זכרות והנשים דעתן קלה, אבל סתם אנדרוגינוס, שדומה לזכר, מתייחד עם האנשים, שהוא מוחזק לזכר אצל האנשים, ולא נחשדו ישראל על הזכר (שו"ת רמ"ע מפאנו קל).

שעסקיו עם הנשים

אפילו מי שעסקיו עם הנשים, כלומר שמלאכתו נעשית לנשים והנשים צריכות לו, כגון צורפי זהב ורוכלים, לא יתייחד עם הנשים (קידושין פב א, ורש"י ד"ה כל; רמב"ם איסורי ביאה כב ח; שו"ע אהע"ז כב ז), ואף על פי שטרוד בעבודתו, ואין לחוש כל כך שיבוא לידי איסור (רא"ש שם ד כז; מרדכי שם תקמ), ואף שצריך לו לפרנסתו, שאין מתירים את היחוד בשביל פרנסה (פירוש המשניות לרמב"ם קידושין שם), וכיצד יעשה, יתעסק עמהן ואשתו עמו, או יפנה למלאכה אחרת (רמב"ם ושו"ע שם).

על הסוברים שהחמירו בו לענין יחוד יותר משאר אנשים, ראה בפרקים הבאים.

רופא ורופא נשים

אשה הבאה אצל רופא כשהחדר נעול, וכן אם מקובל שלא להיכנס שם אף אחד בשעת הבדיקה, אסור משום יחוד, ואפילו בעלה בעיר, שהרי הולכת ברשותו (ראה להלן: עם אשה שבעלה בעיר. שו"ת שבט הלוי ד קסז וה רג ו; ארחות הבית יד לב), ואפילו נמצאות בחדר האחות והמזכירה, שהרי לבו גס בהן, ואסור ביחוד אפילו עם הרבה נשים (ראה להלן: ביותר משנים. הלכות יחוד [בוגרד] ה ב). וכן איש הבא אצל רופאה אשה אסור משום יחוד (הלכות יחוד [בוגרד] שם ג). ואם אפשר לראות את הנעשה בחדר דרך החלון - מותר, אך להיכנס אחורי וילון וכדומה - אסור (הלכות יחוד [בוגרד] שם ב).

וכשאין הדלת נעולה, אם יש ממתינים נוספים המוזמנים לרופא, מותר (שו"ת אגרות משה אהע"ז ד סה א; ראה שו"ת שבט הלוי ה רג ז), ויש סוברים שצריכים להימצא שם לפחות שלשה, או איש ואשתו (ראה להלן: שמירה המצלת מיחוד. ספר יחוד עמ' כז וכח, בשם הגרח"פ שינברג והגרי"ש אלישיב). ובמרפאה ציבורית, שאנשי הצוות הרפואי מותרים להיכנס שם, וכן בבית הרופא כשאשתו עמו, מותר כשאין נועלים את הדלת (ארחות הבית שם לד לה; נשמת אברהם אהע"ז כב א, בשם הגרש"ז אויערבך; הלכות יחוד שם)[8]. ולכתחילה יתלווה אליה בעלה אל הרופא (ראה להלן: כשבעלה עמה. שו"ת מנחת יצחק ז עג; שו"ת שבט הלוי ד קסז).

ויש סוברים שאין איסור יחוד בביקור אצל רופא, כיון שהרופא עלול להפסיד את פרנסתו, ואף יענש על ידי הרשויות, על כן אין לחשוש שיבואו לידי איסור (שו"ת ישכיל עבדי ב יז; שו"ת ציץ אליעזר ו יב יא; דבר הלכה ג הערה מג. וראה לעיל: במקום סכנה ופיקוח נפש).

אשה שכבר בא עליה

אסור להתייחד עם הערוה אפילו כבר בא עליה קודם לכן, כגון גרושתו שנישאת לאחר, שעתה אסורה עליו משום אשת איש (שו"ת רבי עקיבא איגר קמה; לחם ושמלה קצה שמלה סק"א), ויש שכתבו שיש לחוש יותר שיבואו לכלל איסור, לפי שלבו גס בה (לחם ושמלה שם).

על אשתו נדה, ראה להלן.

על אשת איש שבעלה בעיר, שמותר להתייחד עמה, ראה להלן: עם אשה שבעלה בעיר.

אמו ובתו

מתייחד אדם עם אמו ועם בתו (קידושין פ ב; רמב"ם איסורי ביאה כב א; טוש"ע אהע"ז כב א), ורשאי אף לדור עמהן (קידושין פא ב) דרך קבע (קצור פסקי הרא"ש קידושין ד כד), לפי שאנשי כנסת הגדולה ביקשו רחמים, ונמסר יצר הרע של עריות בידם, ומיעטו את כוחו של היצר שלא יתגרה בקרובות (יומא סט ב, וסנהדרין סד א. רש"י קידושין שם).

אחותו

מתייחד אדם עם אחותו (קידושין פא ב) - לפרקים, אבל אינו רשאי לדור עמה בבית (רש"י שם) - מפני שמיעטו אנשי כנסת הגדולה כוחו של היצר (תוספות הרא"ש שם קידושין שם).

וכתבו ראשונים שיחוד עם אחותו היה אסור מן התורה, וחכמים התירו, כפי שמותר להתייחד עם אמו, שאפילו קודם אנשי כנסת הגדולה לא היה יצר הרע שולט (תוספות הרא"ש שם); ויש סוברים שבגזירת דוד נאסרה, וחזרו והתירוה (המקנה קידושין שם; חקרי לב אהע"ז יז ד"ה אלא).

באיסור לדור עמה דרך קבע נחלקו אחרונים:

  • יש סוברים שלענין זה לא סמכו על בטול כח היצר (פני יהושע קידושין שם, וראה תוספות הרא"ש שם).
  • יש שכתבו שחומרא בעלמא היא (שו"ת נחלת דוד כג).
  • ויש סוברים שאיסור תורה הוא, שאיסור יחוד מן התורה - לדעה זו (ראה לעיל: יחוד דרך עראי) - אינו אלא בדירה דרך קבע, ויחוד ארעי עם אחותו שהתירוהו, אף קודם לכן לא היה אסור, לדעתם, אלא מדבריהם (חקרי לב שם).

בברייתא שנינו: אחותו וחמותו ושאר כל עריות שבתורה, לא יתייחד עמהן אלא על פי שנים (תוספתא קידושין ה י), וכן אמר רבי מאיר, היזהרו בי מפני בתי, ואמר רבי טרפון, היזהרו בי מפני כלתי (קידושין פא ב), בכדי שלא יתייחדו עם קרובות אלו (רש"י שם. וראה רמב"ם איסורי ביאה כב כ), וכן אמר שמואל: אסור לאדם להתייחד עם כל עריות שבתורה (קידושין שם). ולדעה זו מדבריהם החמירו לאסור היחוד עם כל אלו (תוספות טוך קידושין פא ב; תוספות הרא"ש קידושין שם; המקנה שם על רש"י ד"ה ודר בסופו), ושמואל סובר שאפילו עם אמו אסור מדבריהם להתייחד (תוספות הרא"ש שם).

להלכה

אף להלכה נחלקו ראשונים:

  • יש סוברים שאסור להתייחד עם ערוה חוץ מהאם עם בנה, והאב עם בתו (רמב"ם איסורי ביאה כב א; חינוך קפח; טוש"ע אהע"ז כב א); ויש סוברים שאסור אף עם אחותו (ראה רבינו ירוחם כג א; שו"ת רדב"ז ז (דברי דוד) לב; בית שמואל אהע"ז שם סק"א).
  • יש שלא התירו אלא לבן עם אמו (ספר היראה לרבנו יונה), וכתבו אחרונים שאין זה אלא דרך חסידות (שו"ת מהרש"ם ב במפתחות לאהע"ז עו).
  • ויש סוברים שמותר להתייחד עם אחותו כל שאינו דר עמה בקביעות (תוספות טוך קידושין פא ב; רא"ש קידושין ד כד; פרישה אהע"ז שם סק"ג בדעת הטור; חלקת מחוקק כא סק"ט ויא וכב סק"א; חכמת אדם קכו יב; דבר הלכה ב ג בשם חזון איש), ומכל מקום המחמיר תבוא עליו ברכה (רא"ש שם; חכמת אדם שם), ויש שכתבו אף לענין יחוד עם אמו שהמחמיר תבוא עליו ברכה (ים של שלמה קידושין ד כג).

בת בתו ובת בנו

יוצאי חלציו, דינן כדין בתו, ומותר להתייחד עם בת בתו, ועם בת בת בתו (ב"ח אהע"ז כב), ועם בת בנו, ובת בת בנו (עזר מקודש אהע"ז כא; עוד יוסף חי פרשת שופטים ג) - ויש אוסרים עם בת בנו (ראה נודע ביהודה תנינא אהע"ז יח) - וכן יש שכתבו שמותר להתייחד עם אם אמו ואם אביו, כדרך שמותר להתייחד עם אמו (עזר מקודש שם).

שאר קרובות

שאר קרובות, כגון דודתו, יש שלדעתם דינם כדין אחותו, ומותר להתייחד עמם דרך ארעי (ראה תוספות הרא"ש קידושין פא ב; רבינו ירוחם כג א).

וכתבו אחרונים שחמותו וכלתו ושאר קרובות שעל ידי קידושין, לא הועילו אנשי כנסת הגדולה למעט את היצר באלו, ואסור להתייחד עמהן (אגרות משה אהע"ז ד סג וסד א), ויש מתירים אף עם כלתו (רש"ש קידושין שם; שו"ת שלמת יוסף לד א) וחמותו (שו"ת שלמת יוסף שם).

והרבה חולקים וסוברים שאף המתירים יחוד עם אחותו, לא התירו בשאר קרובות (חקרי לב אהע"ז יז ד"ה כי על כן; שו"ת חיים ושלום א יט; אמרי יושר ב מג).

הגדרת יחוד לפרקים באחותו

יחוד לפרקים שהתירו להתייחד עם אחותו, יש שכתבו שכל פחות משלושים יום הרי זה מותר (אמרי יושר ב מג), ויש שכתבו שכל שחשוב דירה, ואפילו דירת ארעי - אסור, שיחוד התירו ולא דירה, ולינת לילה אחד אינה דירה אלא יחוד ארעי, אבל בשלושה לילות אסור (צוף דבש אהע"ז כ).

ויש שכתבו שהדבר תלוי באופן דירתם, שאם ניכר שהוא אורח לפי שעה- מותר, ואם נראה שקובע דירתו שם, אסור אפילו לילה אחד, ודבר זה תלוי בדרך המדינה (אגרות משה אהע"ז ד סד ג)[9].

בפונדק

לא יתייחד אדם בפונדק אפילו עם אחותו, ואפילו עם בתו, מפני דעת הבריות (אבות דרבי נתן ב ב), שאין הכל בקיאים בקרובים (בנין יהושע שם), אבל עם אשתו מותר, שהדבר ניכר שהיא אשתו (בן אברהם ואמרי יושר שם).

ויש מתירים אף עם בתו ואחותו, שמן הסתם ידעו שהיא אחותו או בתו (כסא רחמים על אבות דרבי נתן שם).

קרובות נשואות

קרובות שמותר להתייחד עמהן, הרי זה אפילו אם הן נשואות, ויש בהן אף איסור אשת איש (ראה ערכו. ראה ירושלמי סוטה א א; משנה למלך סוטה א ג).

אשתו נדה

נדה (ראה ערכו), מותר לבעלה להתייחד עמה (סוטה ז א, וכתובות ד א, וסנהדרין לז א; רמב"ם איסורי ביאה כב א; טוש"ע אהע"ז כב א, ויו"ד קצה א), ואין צריך אחר לשמרה (ראה עירובין סג ב; תורת הבית להרשב"א ז ב), לפי שיש לה היתר לכשתטהר, ואין יצרו תוקפו (ראה סוטה שם ורש"י), ויש שכתבו הטעם, שאי אפשר ליזהר מיחוד באשתו, ומסתבר שהתירתה תורה (אשכול (רצב"א) א עמוד 117), שלא חייבוהו להוציא את אשתו מביתו, ולא להעמיד שומר (שו"ת ריב"ש תכה), שאין זה דרכי נעם (ראה ערכו. שואל ומשיב מהדורה ד א יז).

על האיסור להתייחד עם אשתו נדה אם לא בא עליה לפני כן, ראה להלן: כלה נדה.

התורה העידה על בני ישראל: סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים (שיר השירים ז ג. סנהדרין שם), שאפילו אין שם גדר אבנים אלא גדר שושנים, לא יפרצו בהם פרצות, כלומר באזהרה קלה ובהבדלה מועטת פורשים מן העבירה (סנהדרין שם ורש"י).

אף מדבריהם לא גזרו ביחוד עם נדה - אף על פי שהחמירו בה יותר משאר עריות (ראה ערך נדה) - לפי שאין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה (ראה ערכו. תוספות הרא"ש שבת יג א ד"ה אף).

יש ראשונים שפירשו שיש שלמדים מהיקש לאסור יחוד עם אשתו נדה (ראה רש"י שבת יג א ד"ה מה; ראב"ן א שלה), ואין הלכה כן, שכן מצינו לאמוראים אחרונים שהתירו יחוד עם אשתו נדה (ראה ערך הלכה כבתראי. ראב"ן שם).

נדה שאינה יכולה להיטהר

נדה שאינה עומדת ליטהר, כגון שיש לה פצעים שאינה יכולה לטבול (ראה ערך חציצה: לחה ויבשה), כתבו אחרונים שאסור לבעלה להתייחד עמה (ראה שו"ת ושב הכהן ל; אמרי כהן כו), וכן אשה המורדת (ראה ערכו) על בעלה ואינה טובלת, כל זמן שאינה טובלת אסור לבעלה להתייחד עמה (שו"ת מהרש"ם ב קעח).

וכן מי שאסרו לו הרופאים להזדקק לאשתו לזמן ארוך, מוטב שתטבול האשה, כי אחרת יש חשש איסור יחוד (נשמת אברהם יו"ד קצז סק"א, בשם הגרש"ז אוירבך).

רואה מחמת תשמיש

על הרואה מחמת תשמיש, שאסור לבעלה להשהותה, ואינו רשאי לילך אצלה אלא בעדים, ראה ערך וסת.

נדה פנויה

  • יש סוברים שאסור להתייחד עם נדה פנויה מן התורה (ריב"ש תכה; בינת אדם שער בית הנשים (על חכמת אדם קכו) (כח) יח; שו"ת מהרי"א הלוי א טז), וזו אין חשוב שיש היתר לאיסורה, שאין יצרו מתפייס בדבר, כי מי יאמר שתזדמן לו במלאת ימי טהרה ושתתרצה לו אז (חקרי לב אהע"ז יז ד"ה כי (הב')).

לדעה זו, פנויות שבזמננו שאינן טובלות לנדתן, הרי הן ערוה מדאורייתא, והיחוד עמן אסור מן התורה (בינת אדם שם יז; ערוך השלחן אהע"ז כב; חקרי לב אהע"ז יז).

  • ויש סוברים שאין האיסור אלא מדבריהם, שגזרו על יחוד פנויה, שלא אסרה תורה אלא ערוה שאין לה היתר (ראה מיוחס לרש"י אבות ב י, ואמרי כהן כו, וציץ אליעזר ו מ ח ח בדעתו; זרע יצחק (קצנלבויגן) טז ה).

על הסוברים שאם מעולם לא בא עליה, אסור להתייחד עם נדה בין פנויה ובין שהיא אשתו, ראה להלן.

כלה נדה

חתן שפירסה כלתו נדה בכניסתה לחופה (ראה ערכו) - או שנשאה כשהיא נדה (ראה ר"ן כתובות ב א ד"ה או; ראה כסף משנה איסורי ביאה יא י, ובית יוסף יו"ד קצב) - אסור לו להתייחד עמה, שכיון שלא בעל עדיין יצרו תקיף, אבל אם בא עליה ביאה ראשונה ואחר כך נטמאה, מותר להתייחד עמה (כתובות ד א ורש"י; רמב"ם איסורי ביאה כב א; טוש"ע אהע"ז כב א, ויו"ד קצב ד).

  • יש סוברים שהאיסור מן התורה (תוספות סנהדרין לז א בתירוץ ב'; טוב טעם ודעת מהדורה ג ה ד"ה והנה כעת, בדעת הרמב"ם וטוש"ע, וכן כתב בדברי יחזקאל טז ג).
  • ויש שכתבו שהאיסור מדרבנן (ראבי"ה א קצב בשם רבנו יואל; שו"ת רדב"ז א קסד; חקרי לב אהע"ז יז ד"ה כי (הב'); פרדס רמונים קצב שפתי חכם סק"ט; חזון איש אהע"ז לד סק"ג) - ומהם יש סוברים שארוסתו נדה, מותר לארוס להתייחד עמה, שאינו נותן דעתו לבעול עד שתיכנס לחופה (ראבי"ה שם) - אבל מן התורה מותר להתייחד עמה, לפי שיש היתר לאיסורה (חקרי לב).

כלה נדה הנישאת לאלמן

  • יש סוברים שלא אסרו אלא לבחור שלא נשא אשה מעולם שיצרו תוקפו ביותר, אבל אלמן מותר (תוספות יומא יח ב ד"ה יחודי), וכל שכן מי שיש לו אשה מלבד זו בביתו (תוספות שם).
  • ויש אוסרים (רמ"א יו"ד קצב ד; ים של שלמה כתובות א ו, בשם ר"ש מוינא; שו"ת רדב"ז א קסד), שכיון שאשה חדשה היא לו, יצרו תקיף (שו"ת רדב"ז שם), אבל אם אינה חדשה לו, כגון שקידשה בביאה, מותר להתייחד עמה (ב"ח אהע"ז סא), וכן המחזיר גרושתו מן הנישואין, כיון שאינה חדשה לו, ויש לו פת בסלו (שו"ת רדב"ז שם; תפארת למשה יו"ד קצב על פי ט"ז שם; חכמת אדם קטו י), וכן אם בא עליה קודם בזנות, מותר לו להתייחד עמה (סדרי טהרה יו"ד שם ס"ק יד; חכמת אדם שם).

כלה נדה הנישאת לתלמיד חכם

כתבו ראשונים שאין חילוק בין תלמיד חכם (ראה ערכו) לשאר אדם (רשב"א ור"א מן ההר וריטב"א יבמות לז ב). ויש גורסים בדברי ראשונים שמותר לו להתייחד עמה (ראה רשב"א שם בדברי הרמב"ם איסורי ביאה יא י).

כלה נדה ביום

  • יש סוברים שמותר לחתן להתייחד ביום עם הכלה שפירסה נדה (בעלי הנפש לראב"ד שער הפרישה; דעה שניה ברמ"א יו"ד קצב ד), שממילא אסור לשמש ביום (ראה ערך צניעות. ב"ח יו"ד שמב לענין אבלות).
  • ויש אוסרים (רז"ה לבעלי הנפש שם; רא"ש מועד קטן ג לו; רמ"א שם שכן המנהג).

על הסוברים שהחמירו בכלה שפירסה נדה והצריכו שמירה יותר מבשאר יחוד, ראה להלן: שמירה המצלת מיחוד.

נישאת קודם שטבלה

תבעוה לינשא, שמשום חשש דם חמוד (ראה ערכו) צריכה לישב שבעה נקיים ולטבול (ראה ערך דם חמוד: בתבעוה להינשא), אם נישאה קודם שהשלימה שבעה נקיים, לדעת הרבה ראשונים אסור לבעלה להתייחד עמה (ראה תוספות ותוספות ישנים יומא יח ב, ותוספות יבמות לז ב ד"ה יחודי; ראה ראב"ד איסורי ביאה יא י; טוש"ע יו"ד קצב ד, ועוד).

  • ויש סוברים שלא גזרו על היחוד עמה (תוספות ישנים יומא יח ב בשם ה"ר יוסף; ריטב"א נדה סו א).
  • ויש מתירים דוקא לתלמיד חכם שיודע שהיא אסורה (ראה רמב"ם איסורי ביאה שם, וראב"ד ומגיד משנה שם בדעתו), אבל עם הארץ, אין הדברים נכנסים באזניו (כסף משנה שם ובית יוסף יו"ד קצב).

אחרי בעילת מצוה בבתולה

  • בתולה שנבעלה, שהחמירו חכמים בדם בתולים (ראה ערכו) לאוסרה כדם נדות (ראה ערך דם בתולים), יש שסובר שאסור לבעלה להתייחד עמה, כיון שהתירו לו לגמור ביאתו (ראה ערך הנ"ל), יש לחוש שמא יבואו לזלזל באיסור זה, ולפיכך החמירו שיהא הוא ישן בין האנשים, והיא ישינה בין הנשים (רמ"ה בשם ר"י מיגאש, מובא ברא"ש כתובות א ט).
  • ויש סוברים שמותר לבעלה להתייחד עמה (רא"ש שם; רמ"א יו"ד קצב ד), וכתבו אחרונים שכן דעת כל הפוסקים (בית יוסף שם ד"ה כתב הרא"ש).

איסור היחוד עם חייבי לאוין

יחוד עם חיבי לאוין (ראה ערכו), נחלקו בו אחרונים:

  • יש סוברים שאסור מן התורה (פרישה אהע"ז כב סק"א ובית שמואל שם; שער המלך קונטרס חופת חתנים ט; בית משה אהע"ז כב סק"א, וחזון איש אהע"ז לד סק"ו).
  • ויש סוברים שלא אסרה תורה אלא בדומה לאם (קרית ספר איסורי ביאה כב; אפי זוטרי כב סק"א; עצי ארזים אהע"ז כב; חקרי לב אהע"ז יח; תורת חסד (לובלין) ב יב ו ואילך), כלומר חייבי כריתות וחיבי מיתות בית דין (ראה ערכו. מנחת חינוך קפח ב), ודוד ובית דינו שגזרו על יחוד פנויה, כל שכן שגזרו על יחוד חייבי לאוין (קרית ספר שם).

לסוברים שמן התורה אסור להתייחד עם חייבי לאוין, אף יחוד עם חייבי עשה (ראה ערכו) אסור מן התורה (ראה מנחת חינוך קפח ג; תורת חסד שם ג; חקרי לב אהע"ז יח).

סוטה קודם שנבדקה

סוטה - שקינא לה בעלה, שאמר לה בפני עדים אל תסתרי עם פלוני (ראה ערך סוטה על דיני הקינוי), ועברה ונסתרה עמו בפני שני עדים, שנאסרת על בעלה עד שייבדק הדבר כשתשתה את המים המרים (ראה ערך הנ"ל, וראה ערך השקאת סוטה) - נחלקו תנאים אם מותר לבעלה להתייחד עמה, וכן שנינו:

מוסרים לו - כשמוליכה לירושלים להשקותה שם (ראה ערך הנ"ל) - שני תלמידי חכמים, שמא יבוא עליה בדרך (סוטה ז א), שהרי נאסרה עליו עד שתשתה (רמב"ם סוטה ג א), רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה (סוטה שם), מקל וחומר, ומה נדה בעלה נאמן עליה (ראה לעיל: אשתו נדה), סוטה שהיא בלאו לא כל שכן (סוטה שם); וחכמים סוברים שאין ללמוד בקל וחומר מנדה, שהנדה שהיא בכרת, איסורה חמור עליו (סוטה שם), ועוד, שיש לה היתר לכשתטהר, אבל סוטה אין לה היתר אם תימצא טמאה, ולפיכך לבו רודף אחריה (שם ורש"י).

הלכה כחכמים (רמב"ם סוטה ג א; שו"ע אהע"ז קטו ח), ובזמן הזה, שאי אפשר להשקותה, אסורה עליו לעולם, וכיון שאסור לו להתייחד עמה, כופים אותו להוציאה מביתו (שו"ת הרא"ש לב ט; שו"ע שם).

אשתו שזינתה ונאסרה עליו

באשת איש שזינתה, שאסורה לבעלה (ראה ערך אשת איש: איסורה לבעלה, וערך סוטה), נחלקו הפוסקים:

  • יש סוברים שאסור לו להתייחד עמה (ראה רמ"א אהע"ז קיז א, וחלקת מחוקק ובית שמואל שם סק"ח בדעתו; שו"ת רדב"ז ב תשמו), ואף לדעת הסוברים שאינו חייב לגרשה (ראה ערך גרושין, וערך סוטה), יש להפריש ביניהם (שו"ת רדב"ז שם; חקרי לב אהע"ז יז).
  • ויש מתירים (חלקת מחוקק ובית שמואל אהע"ז קיז, בדעת שו"ת הרשב"א א תתמ; צפנת פענח סוטה ג א בדעת הרמב"ם), שהואיל וזינתה הרי הוא שונא אותה ומאוסה בעיניו, ואין לחוש שיבוא עליה (שו"ת הרשב"א שם), ודוקא סוטה אסור לבעל להתייחד, לפי שעדיין הדבר בספק אם זינתה תחתיו, ואינה מאוסה לו כל כך (בית שמואל שם סק"ח).

כשהוא או אשתו באבלות

אשה אבלה, אף שאסורה בתשמיש (ראה ערך אבלות), מותר לה ולבעלה להתייחד (ראה כתובות ד ב; ראה טוש"ע יו"ד שפג א).

היה הוא אבל, ללשון אחד בתלמוד אמרו שאסור לו להתייחד עמה (כתובות שם), שדוקא כשהיא האבלה התירו, שאם יתגבר יצרו עליו אינה שומעת לו (רש"י שם ד"ה כאן, לענין מזיגת הכוס), ורב אשי סובר שאף כשהוא אבל מותר לו להתייחד עם אשתו, שאבלות חמורה לו, ולא יבוא לזלזל בה (כתובות שם), וכן הלכה (ראה טוש"ע שם).

בחתן שהתירו לו לדחות אבלותו

מי שהכין כל צרכי סעודת חופתו, ומת אביו, שמכניסים את המת לחדר - כדי שלא תחול אבלות על החתן - ומכניסים את החתן ואת הכלה לחופה, ונוהג שבעת ימי המשתה, שהם לגביו כרגל, ואין אבלות חלה עליו, ואחר כך נוהג שבעת ימי האבלות, ובכל אותם הימים אסור בתשמיש (ראה ערך חתן וכלה: בדחיית דיני אבלות, וראה ערך נשואין), הרי זה אסור בהם אף ביחוד, והוא ישן בין האנשים, והיא ישינה בין הנשים (כתובות ד א ורש"י; רמב"ם אבל יא ח; טוש"ע יו"ד שמב ושפג), כדי שלא ישמש מיטתו (רמב"ם שם).

לסוברים שיש חילוק בין אם הוא האבל, שאסורים ביחוד, לבין אם היא אבלה, שמותרים ביחוד, אף כאן אם היא אבלה, מותרים ביחוד (כתובות שם ב), ולהלכה, שהאבל מותר להתייחד עם אשתו, החמירו באבלות זו יותר, כיון שהקלו להם לדחות את האבלות לאחר שבעת ימי המשתה יש לחוש שיבואו לזלזל באבלות זו (כתובות שם), ובין שמת אביו של חתן, בין שמתה אמה של כלה, אסורים ביחוד (ראה כתובות שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם).

על הסוברים ביחוד האמור באבל שהצריכו בו שמירה, ראה להלן: שמירה המצלת מיחוד.

באבלות שנדחתה לאחר הרגל

מי שמת לו מת ברגל, שנדחית אבלותו לאחר הרגל (ראה ערך אבלות: אבלות בשבת וברגל), יש סוברים שאף אבלות זו קלה בעיניו, ודינה כאבלות של חתן, שהוא ישן בין האנשים והיא ישינה בין הנשים (בעלי הנפש להראב"ד שער הפרישה; רבי יחיאל מפאריש בתוספות יומא יח ב).

והרבה סוברים שמותר לו להתייחד עם אשתו, שדוקא בחתן חששו לפי שיש שם ריבוי שמחה לשושבינים וכל בני החופה (בעלי הנפש שם, הובא בתוספות שם; בית יוסף יו"ד שפג; רמ"א שם שצט ב, ואו"ח תקמח ד; ש"ך יו"ד שפג סק"ג. וראה תורת הבית לרמב"ן שער האבל ענין האבלות בענין תשמיש המטה עמוד קעט).

על מנקת חברו (ראה ערכו) ומעוברת חברו (ראה ערכו), שאם עבר ונשאן אסור לו להתייחד עמהן, ראה ערכיהן. על אשת כהן שנשבתה, שאסורה לבעלה, אם מותרת להתייחד עמו ראה ערך שבויה.

יחוד בת ישראל עם גוי

גוי (ראה ערכו), לא תתייחד בת ישראל עמו, שהגוים חשודים על העריות (עבודה זרה כב א; רמב"ם איסורי ביאה כב ד; טוש"ע אהע"ז כב ג, ויו"ד קנג ד)[10].

אם הישראלית אשת איש (ראה ערכו) - שביאתו אסורה לה מדין תורה (ראה ערך אשת איש וערך גוי) - הרי זה איסור תורה (ראה תרומת הדשן רמב, הובא ברמ"א אהע"ז קטו ד).

לסוברים שיחוד עם חייבי לאוין אסור מן התורה (ראה לעיל: איסור היחוד עם חייבי לאוין), אסור מן התורה יחוד כהן עם גויה, לסוברים שאסורה לו משום זונה (ראה ערכו. מנחת חינוך קפח), וכן גויה אשת איש, אסור מן התורה לישראל להתייחד עמה, שאסורה משום "ודבק באשתו" ולא באשת חברו, לסוברים כן (ראה ערך אשת איש. מנחת חינוך שם), וכן שפחה, אם ביאתה אסורה מדין תורה (ראה ערך קדשה. מנחת חינוך שם).

גזירת דוד ובית דינו בפנויה

כשאירע מעשה אמנון ותמר (ראה שמואל ב יג) גזרו דוד המלך ובית דינו על יחוד פנויה בת ישראל (סנהדרין כא א ועוד; רמב"ם איסורי ביאה כב ג; טור ושו"ע אהע"ז כב ב. וראה ערך פנויה), ואף שאינה ערוה (רמב"ם ושו"ע שם), בין שהיא טמאה ובין טהורה (מיוחס לרש"י אבות ב י)[11], בין שהוא פרוץ ובין שהוא כשר (שו"ת הרשב"א א אלף קעח).

גויה אינה בכלל הגזירה

לא גזר דוד בגויה (עבודה זרה לו ב) - אלא שבגזירת שמונה עשרה דבר גזרו עליה (ראה לעיל: האיסור וגדרו) - שהיחוד עמה אינו שכיח (ר"ן קידושין פ ב), ועוד, שלא גזר בגויה שאין בה נדה מן התורה (ראה ערך גוי. ט"ז שם סק"א).

ויש שכתבו שבישראלית יש לחוש שאם יתייחד עמה, יתייחד אף עם ערוה, אבל בגויה - וכן שפחה (מנחת חינוך קפח ו) - שאי אפשר לבוא בה לידי עריות, אינה בכלל גזירת דוד (פרישה שם סק"א).

ארוסה

ארוסה, שאסורה עד שתיכנס לחופה, או עד שיברך ברכת חתנים (ראה ערכו. ראה ערך חפה וערך ארוסה), נחלקו ראשונים ואחרונים:

  • יש סוברים שאסור לארוס להתייחד עמה (רש"י כתובות ז ב ד"ה ואסר; ר"ן ונמוקי יוסף כתובות שם; ראה רמ"א אהע"ז נה א) - אם אין יחוד זה נחשב לנשואין (ראה ערכו. ראה חלקת מחוקק אהע"ז שם סק"ב, ובית שמואל שם סק"א) - שהרי גזרו על פנויה, ולא התירו את הארוסה (רש"י ור"ן ונמוקי יוסף שם).
  • ויש סוברים שלאחר שבירך ברכת חתנים, אף שלא הכניסה לחופה, מותר להתייחד עמה (ראה מגיד משנה אישות י א, והעמק שאלה טז ח, בדעתו ובדעת רמ"א שם).
  • ויש סוברים שמותר לארוס להתייחד עם ארוסתו (ראבי"ה קצב; נחלת יעקב [היילפרן] מו; ראה הגר"א אהע"ז שם סק"ג).

לא כתב כתובה לאשתו

הכניסה לחופה ועדיין לא כתב לה כתובה, שאסור לו לבוא עליה (ראה ערך כתובה), יש שנראה מדבריהם שאסור לו להתייחד עמה (ראה טוש"ע אהע"ז סו א, והגר"א שם סק"א; לבוש אהע"ז סה א, דעה א'); ויש מתירים (ר"ן כתובות ב א ד"ה או; רמ"א שם).

בהמה וזכר

בהמה וזכר אין איסור להתייחד עמהם (רמב"ם איסורי ביאה כב ב; ראה תוספות קידושין פא ב, ובבא מציעא עא א ד"ה לא; טוש"ע אהע"ז כד), שלא נחשדו ישראל על משכב זכר ועל הבהמה (ראה קידושין פב א. רמב"ם שם; תוספות שם; טוש"ע שם), שהעם הזה הטהור לא תתקפהו תאוותו לשני מעשים אלו שהם מחוץ לגדר הטבע (פירוש המשניות לרמב"ם סנהדרין ז ג), ואותה שאמרו שאסור להתייחד עם הבהמה (קידושין פא ב), אינו אלא חומרא בעלמא, שהמתרחק מיחוד זכר ובהמה הרי זה משובח (ראה תוספות שם, ורמב"ם ושו"ע שם).

ויש שפסקו שמן הדין אסור להתייחד עם בהמה (ראב"ן כתובות (אלבעק ג מב ב)).

יחוד עם איש בדורות אלו

יש מן הפוסקים שכתב שבדורות הללו רבו הפריצים, ויש להתרחק מלהתייחד עם הזכר (שו"ע שם), וכתבו הבאים אחריו שכתב כן לפי מדינתו ודורו - והוא הדין בכל מדינה שרבו בה הפריצים (חכמת אדם קכו יד) - אבל במדינות שלא נשמע שנפרצו בעבירה זו אין צריך מן הדין להתרחק (ב"ח אהע"ז שם).

ויש שכתבו שאין ראוי לכל אדם להחמיר ביחוד זכר ובהמה, כיון שנראה כיוהרא (ראה ערך גאוה. ים של שלמה קידושין כג).

עם אשה שבעלה בעיר

אימת בעלה עליה

אשה שבעלה בעיר, אין חוששים לה משום יחוד (קידושין פא א; רמב"ם איסורי ביאה כב יב; טוש"ע אהע"ז כב ח), שאימת בעלה עליה (רמב"ם שם; טוש"ע שם). יש שכתבו שחוששת שימצא אותה מתייחדת ויחשוד שזינתה (בינת אדם שער בית הנשים (כז) יז; הגהות הרד"ל קידושין פב א); ויש סוברים שאפילו כשאינה חוששת שיבוא, אימתו עליה (ידי אליהו (גאליפאפה) תיקון פח בדעת הרמב"ם), שאימת האשה מבעלה היא טבעית בהרגשתה (דבר הלכה ז הערה ב).

ויש מהראשונים שכתבו שהמתייחד עמה חושש שהבעל יבוא (רש"י ור"ן ונמוקי יוסף שם), אבל מהאחרונים כתבו שאין להתיר מטעם זה, אלא ההיתר תלוי באימת האשה בלבד (ראה הסכמת רש"ז אויערבאך לספר דבר הלכה).

אם מותר לכתחילה

  • לדעת הרבה ראשונים מותר לכתחילה להתייחד עמה (תוספות קידושין פא א ד"ה בעלה; כלבו עה; ים של שלמה קידושין ד כב, בדעת הרמב"ם והסמ"ג; שו"ת רדב"ז ג תתקיט (תפא); ב"ח אהע"ז כב, בדעת הרמב"ם וטוש"ע), ומכל מקום הצנועים נזהרים מזה (יד רמה קידושין שם).
  • ויש מפרשים שאין חוששים משום יחוד, היינו שאין חוששים להלקות (רש"י קידושין שם. וראה ב"ח שם, ובינת אדם שם (כו) טז כדעה זו), אבל לכתחילה אסור (תוספות שם לדעה זו), מדרבנן (בינת אדם שם), ויש סוברים שאיסור תורה הוא (אבי עזרי איסורי ביאה כב).

כשבעלה עמה

אף לאוסרים כשבעלה בעיר, אם היה בעלה עמה בבית - מותר (שער יוסף ג; הגהות רד"ל קידושין פא א. וראה ט"ז יו"ד רמה סק"ז), ויש מתירים אף כשהיה בעלה יוצא ונכנס (המקנה שם).

כשהוא רחוק או אינו יודע היכן היא

אשה שבעלה אינו יודע היכן היא, חוששים ליחוד עמה, שאין אימתו עליה, ולא הותר אלא כגון בביתו של הבעל, שחוששת שיבוא לביתו (חכמת אדם קכו ו; נתיבות לשבת אהע"ז כב סק"ה; כסא אליהו אהע"ז כב א). וכן אם ידוע שאינו עתיד לבוא, כגון שהפליג למקום רחוק - וכל שכן אם חבוש בבית האסורים (אגרות משה אהע"ז ד סה ז) - יש אוסרים להתייחד עמה, אפילו בביתו של הבעל, שהרי אינה חוששת שיבוא ויתפסנה (המקנה קידושין פא א לרש"י ד"ה בעלה; כסא אליהו שם).

ויש סוברים שכל שבעלה בעיר מותר להתייחד עמה, אפילו הפליג למקום רחוק (כסא אליהו שם בדעת ידי אליהו; יוסף אומץ ושיורי ברכה שם; דבר הלכה ז הערה ב ד"ה וכ"פ, בשם החזון איש), שאימתה מבעלה מרובה שמא יבוא פתאום (יוסף אומץ ושיורי ברכה שם), שהיתר בעלה בעיר הוא כל שהוא באותה העיר וגם בעיר גדולה מאוד, כל שרשות אחת מנהלת את עניני העיר, ומאידך שתי ערים סמוכות זו לזו, דינם כשתי ערים (עזר מקודש אהע"ז כב; דבר הלכה ז כא בשם החזון איש).

כשהולכת ברשות הבעל

נתן לה בעלה רשות לילך לביתו של איש אחר, יש סוברים שמותר להתייחד עמה שם אם בעלה בעיר (ראה שו"ת רדב"ז ג תתקיט (תפא)), ויש שכתבו לאסור, שהרי אפילו יבוא בעלה לא יעלה על לבו לחקור שמא זינתה, שהרי ברשות הלכה לשם, וכל שכן במקום שבעלה נתן לה רשות לדבר דבר סתר עם אדם, ולסגור הדלת שם (חכמת אדם קכו ו, ובינת אדם שם).

ארוסה שבעלה בעיר

ארוסה (ראה ערכו) שבעלה נמצא בעיר, נראה מדברי ראשונים שמותר להתייחד עמה (ראה תוספות שאנץ סוטה כה א ד"ה אמר אביי, ואוצר הפוסקים אהע"ז כב ס"ק לא ט); ויש שכתבו שכיון שלא נכנסה עדיין לרשותו, אינה מפחדת שמא יבוא, ולפיכך אסור להתייחד עמה (נתיבות לשבת שם סק"ה; צפנת פענח איסורי ביאה כב יב).

גויה

גויה שבעלה בעיר, מותר לישראל להתייחד עמה, שאף הגוי משמר את אשתו מלזנות (ראה עזר מקודש אהע"ז כב ג; יד שלום סט).

מי שלבו גס בה

אשה שהיה לבו גס בה, כגון שגדלה עמו, או שהיתה קרובתו, אף על פי שבעלה בעיר אסור לו להתייחד עמה (קידושין פא א, וראה רש"י שם; רמב"ם איסורי ביאה כב יב; טוש"ע אהע"ז כב ח), שיש לחוש יותר שיתרצו לעבירה (ראה ראבי"ה חלק התשובות תתקכ), ועוד, שהרי אפילו יבוא בעלה לא יחשוד בה בזנות עם אותו אדם (בינת אדם שם).

רב יוסף, בזמן שנתארח אצלו רב ביבי, החמיר לסלק את הסולם שהיו יורדים בו מן העלייה שהיה בה רב ביבי, שמא ירד ויתייחד עם אשתו, ואף על פי שהיה בעיר, מפני שרב ביבי היה לבו גס בה (קידושין שם). יש סוברים שאם לא שהיה לבו גס בה, היה מותר לרב ביבי להתייחד עמה, כיון שהיה רב יוסף בביתו, או שהיה יוצא ונכנס (המקנה קידושין שם; הגהות רד"ל שם); ויש סוברים שרב יוסף היה בדעתו לצאת מביתו, אבל כל זמן שהוא בביתו, אין לחוש אפילו עם איש שלבו גס בה (שער יוסף ג).

על מי שאשתו בעיר, ראה להלן: שמירה המצלת מיחוד.

ביותר משנים

מקום שיש בו כמה אנשים ונשים ביחד, לעתים יש לחוש שמא הנמצאים שם, או שנים מהם, יבואו לידי איסור, ולפיכך אסור להם להימצא שם משום יחוד.

אשה אחת ושני אנשים

מתייחדת אשה אחת עם שני אנשים (קידושין פ ב ועוד), שכל אחד בוש מחברו (רש"י שם) לבעול בפניו (דבר הלכה ד הערה ג), וחושש לעשות איסור בפני חברו, שמא יגלה הדבר (יד רמה שם), וכל אחד משמר את חברו שלא לחטוא (מאירי שם), ואפילו הם כותים (ראה ערכו) - קודם שגזרו עליהם להיות כגויים גמורים (ראה ערך כותים. מנחת בכורים לתוספתא דלהלן) - או עבדים, ואפילו אחד קטן, חוץ מקטן שאין בושים לשמש לפניו (תוספתא קידושין ה י).

בתנא דבי אליהו שנינו שאין הלכה כן, אבל אשה אחת מתייחדת עם שלושה אנשים, שאם אחד מהם יבוא עליה יש כאן עדות שלמה (תנא דבי אליהו יח).

האיסור בפרוצים והגדרתם

אמר רב יהודה אמר רב, לא שנו - שמתייחדת אשה אחת עם שני אנשים - אלא בכשרים, אבל בפרוצים, אפילו עם עשרה אסור, שכבר היה מעשה שנתחברו מרובים עם אשה אחת לעבירה (קידושין שם ורש"י). ומצינו שרב ורב יהודה היו מהלכים בדרך, ופגעו באשה, ואמר רב שיש לחוש שמא אין להחזיק לכשרים אלא את הדומים לרבי חנינא בר פפי וחבריו (קידושין פא א), שבא דבר עבירה לידם וניצלו ממנה (ראה קידושין לט ב), כלומר שכפו יצרם ולא עברו (רש"י שם).

ונחלקו ראשונים:

  • יש סוברים שסתם אנשים נחשבים כשרים (שו"ת הרשב"א א אלף קעח; ריטב"א ור"ן ומאירי קידושין שם; ים של שלמה קידושין ד כא; רמ"א אהע"ז כב ה; נודע ביהודה קמא אהע"ז סט), ורב משום ענוה נהג צניעות בעצמו (ריטב"א ור"ן שם), או שנהג בזה מנהג חסידות (שו"ת הרשב"א שם; מאירי שם).
  • ויש סוברים שסתם בני אדם, אסור היחוד עם שנים מהם (ראשונים דלהלן), שלא כל הרוצה להחזיק את עצמו בכשר רשאי (ראה מאירי סוטה ז א), ולדעה זו יש שכתבו שאין צריך כשרים כרבי חנינא בר פפי, אלא שיהיו מוחזקים בכשרות (בית מאיר אהע"ז כב בדעת הרי"ף), וסתם תלמידי חכמים מוחזקים לכשרים (בית מאיר שם); ויש סוברים שצריך שיהיו תלמידי חכמים גדולים (ראה תנא דבי אליהו שם, והגר"א אהע"ז שם סק"ט); ויש סוברים שאין להתיר יחוד עם שנים אלא אם הם כרבי חנינא בר פפי וחבריו (ר"י אלמאנדרי קידושין שם בשם רבינו חננאל; סמ"ג לאוין קכו), והרי אפילו רב ורב יהודה לא החשיבו את עצמם לכשרים (בעלי הנפש לראב"ד שער הפרישה א), וכן יש מן הפוסקים שסתמו שלא תתייחד אשה אחת אפילו עם אנשים הרבה (רמב"ם איסורי ביאה כב ח; שו"ע אהע"ז כב ה), וביארו ראשונים שלדעתם אין להתיר אלא בכשרים כרבי חנינא בר פפי וחבריו, ואין מצויים כשרים כאלו (ר"ן קידושין שם, ומגיד משנה איסורי ביאה שם).

אף לדעה זו, יש שכתבו שאין זו אלא חומרא, שראוי להחמיר כדרך שהחמיר רב (משנה למלך סוטה א א).

עם הארץ והגדל בדעות כפרניות

עם הארץ (ראה ערכו), נראה מדברי ראשונים שהוא בכלל הפרוצים בעריות (ראה ערוגת הבושם אהע"ז כב ס"ק יא, בדעת שו"ת הרשב"א א אלף קעח (ותקפז), וראה דברי סופרים (יברוב) נח), וכן אלו שמתגדלים על דעות כפרניות ואינם בדרכי הציבור הישראלי, אף הם בכלל המוחזקים בפריצות בעריות (אגרות חזון איש ב קנט. וראה שו"ת שבט הלוי ה רב א).

ויש שכתבו שכל אדם שאינו בטוח בעצמו שיעמוד נגד היצר, נידון כפרוץ, אף שלא עבר מעולם על איסור, וסתם אנשים שהם כשרים, הרי זה דוקא באותם היודעים בעצמם שבודאי לא יזנו אם יש שם אחר (אגרות משה ז סה יז).

שעסקיו עם הנשים

מי שעסקם עם הנשים, יש סוברים שדינם כפרוצים, ואין הנשים מתייחדות אפילו עם שנים מהם (רמב"ן קידושין פב א; שו"ת הרשב"א שם בשם גדולים; ריטב"א קידושין פ ב).

ויש סוברים שמותר לאשה להתייחד אם הם שנים, אף שלבם גס בנשים, מכל מקום כל אחד מהם בוש מחברו (בית משה אהע"ז כב ס"ק יב וסק"ח בדעת תוספות).

עם כשר ופרוץ

כשר ופרוץ, יש סוברים שמותר לאשה להתייחד עם שניהם (ים של שלמה קידושין ד כא; שו"ת מהרי"ל דיסקין פסקים ב); ויש סוברים שאסור (שב יעקב ב יט; ראה בית מאיר אהע"ז כב ה), שמא הכשר יתקפנו יצרו, ואינו בוש מהפרוץ, שאף הוא יסכים עמו לזנות (שב יעקב שם).

עם שתי נשים

לא יתייחד אדם עם שתי נשים (קידושין פ ב; רמב"ם איסורי ביאה כב ח; טוש"ע אהע"ז כב ה), שהנשים דעתן קלה (תנא דבי אליהו בקידושין שם), ומחפות זו על זו, ואינן מתביישות זו מזו (ריטב"א קידושין שם), ויש שכתבו לפי ששתיהן נוחות להתפתות, ולא תירא האחת מחברתה, שאף היא תעשה כמותה (רש"י קידושין שם).

יש ראשונים שלגירסתם רבי שמעון מתיר לאיש אחד להתייחד עם שתי נשים (כן גירסת תוספות במשנה שם).

יש שכתבו שאינו אסור אלא כשיכולים להימצא באותו מקום משך זמן שיכול לבעול את שתיהן (ראה אגרות משה אהע"ז ד סה כב).

שלש נשים או יותר

היו שם שלוש נשים או יותר, נחלקו ראשונים:

  • יש סוברים שאסור לאיש אחד להתייחד אפילו עם נשים הרבה (רמב"ם איסורי ביאה כב ח; תוספות קידושין פב א ד"ה לא בשם הר"ם; רמב"ן קידושין שם, ונדה ה ב; שו"ע אהע"ז כב ה), שמאותו הטעם - שהנשים דעתן קלה - יש לאסור אפילו כשיש הרבה נשים (ריטב"א ונמוקי יוסף קידושין שם).
  • ויש סוברים שמותר (רש"י קידושין פב א ד"ה לא; תוספות ר"י הזקן שם; שו"ת הרשב"א א אלף קעח (ותקפז); רמ"א שם: יש מתירים), שאי אפשר שלא תגלה אחת על חברותיה (תוספות הרא"ש שם פב א; תוספות רבינו פרץ שם), ועוד שמתבייש מהן (שו"ת הרשב"א שם), ועוד שלא נאסר אלא כשיכול לבעול את כולן, ולכן תחפינה אחת על השניה (רא"ש שם). ויש שכתבו שההיתר לדעה זו, כשלא היתה כוונתו להתייחד, אבל אסור להיכנס בכדי להתייחד עמהן (מרומי שדה קידושין פ ב).

האסורים בשני אנשים, ביחוד עם הרבה נשים

מי שעסקו עם הנשים (ראה לעיל: האסורים להתייחד), אסור לו להתייחד אפילו עם הרבה נשים, מפני שלבו גס בהן, וכולן מחפות עליו (רש"י קידושין פב א ד"ה לא; שו"ת הרשב"א א אלף קעח (ותקפז); רמ"א אהע"ז כב ה); ויש סוברים שמותר, שאי אפשר שלא תגלינה, ואף הוא מתבייש מהן (תוספות רבינו פרץ קידושין שם).

הפרוץ בעריות, נראה מראשונים שמותר להתייחד עם יותר משתי נשים (שו"ת הרשב"א שם), וביארו אחרונים שאין לחוש שכולן תתפתינה, אלא אם עסקו עם הנשים שיש לחוש שאף אותן שלא תתפתינה תחפינה עליו (בית משה אהע"ז כב סק"ח). ויש מהאחרונים שכתבו בדעת ראשונים שהפרוץ בעריות חמור ממי שעסקו עם הנשים (נתיבות לשבת אהע"ז שם סק"ד, והמקנה קידושין פב א לתוספות ד"ה לא, בדעת רש"י).

מי שלבו גס בנשים מסויימות, נראה מאחרונים שאסור לו להתייחד עמהן אפילו הן הרבה (ראה חכמת אדם קכו ד), ואם היתה ביניהן אחת שאין לבו גס בה - מותר (דבר הלכה י סוף הערה ד), ויש מצדדים שאף על פי שלבו גס בהן אין לחשוש שתחפינה עליו (דבר הלכה שם).

בנשים השונאות זו לזו

אף שאסור להתייחד עם שתי נשים, מותר עם שתי יבמות - הנשואות לשני אחים (רש"י קידושין פא ב ד"ה שתי), עם שתי צרות - הנשואות לאיש אחד, עם אשה וחמותה, עם אשה ובת בעלה (קידושין שם; רמב"ם איסורי ביאה כב ט; טוש"ע אהע"ז כב י), עם אשה ובת חמותה (קידושין שם לגירסת הב"ח והגר"א; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שכל אלו חזקתן ששונאות זו את זו (ראה יבמות קיז א. רש"י קידושין שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם) - שלכן אינן נאמנות להעיד אחת לשניה על מיתת בעלה, שחשודות להעיד שקר כדי שתינשא לאחר, ותיאסר על בעלה (ראה ערך עדות אשה) - ואינן מחפות זו על זו (רמב"ם וטוש"ע שם).

שתי יבמות בזמן הזה

לסוברים ששתי יבמות דואגות שמא תפול האחת ליבום לפני בעל השניה, ותיעשנה צרות זו לזו (ראה ערך עדות אשה), יש סוברים שבזמן הזה, שאין מייבמים (ראה ערך יבום), אסור להתייחד עם שתי יבמות (שו"ת ברית אברהם אהע"ז נג י; שו"ת ברכת יוסף אהע"ז קב; בית משה אהע"ז שם ס"ק יד). ויש סוברים שאמדו חכמים דעתן ששונאות אפילו שאין לחוש שתהיינה צרות (ראה ערך הנ"ל), ומותר להתייחד אפילו כשיש לבעליהן בנים (ראה שו"ת חמדת שלמה אהע"ז י כה), ואף בזמן הזה שאין מייבמים (ראה חכמת אדם קכו ח, נדחי ישראל כד ח, ערוך השלחן אהע"ז כב י, ועוד, שסתמו).

בשעת אנינות היצר נשבר

ולד שמת בתוך שלושים יום ללידתו, שכשמוציאים אותו לקברו די בשלושה (ראה ערך קבורה), הרי זה נקבר באשה אחת ושני אנשים (קידושין פ ב ועוד; רמב"ם אבל יב י; טוש"ע יו"ד שנג ד).

ולא יקברו את הולד באיש אחד ושתי נשים - משום יחוד, שבתי קברות שלהם לא היו סמוכים לעיר - אבא שאול אומר אף באיש אחד ושתי נשים מותר, לפי שבשעת אנינות נשבר יצרו של אדם (קידושין פ ב ורש"י), ודוקא בקרוביו של תינוק שהם באנינות (אור זרוע אבלות תכב), וחכמים סוברים שאפילו בשעת אנינות יצרו של אדם מתגבר עליו, ועוד שיש לחוש לפעמים שאין שם אנינות, ועושים עצמם כאילו נושאים תינוק מת, ויוצאים לעבירה (קידושין שם, ורש"י בלשון ראשון).

הלכה כחכמים (רמב"ם אבל יב י; טוש"ע יו"ד שנג ד); ויש שכתבו שהלכה כאבא שאול (אור זרוע שם).

הרבה נשים והרבה אנשים

נשים הרבה עם אנשים הרבה - באנשים שאינם מוחזקים לפרוצים - אין חוששים ליחוד (רמב"ם איסורי ביאה כב ח; שו"ע אהע"ז כב ו). יש סוברים שאין להתיר אלא כשיש לכל הפחות שלושה אנשים ושלוש נשים (ראה חלקת מחוקק שם סק"ט; ברכי יוסף אהע"ז כב ג), ויש מתירים שלוש נשים עם שני אנשים (חכמת אדם קכו ג). ויש סוברים שאף שתי נשים עם שני אנשים מותר (מהרש"ל על הטור שם בדעת הסמ"ג; ב"ח אהע"ז שם וט"ז שם סק"ג).

הפרוצים בעריות, יש סוברים שאין הרבה נשים מתייחדות עמהן, אף על פי שהם מרובים (ראה ריטב"א קידושין פ ב, וראה רמב"ן שם פב א; חלקת מחוקק אהע"ז כב סק"ט; שער יוסף ב, וברכי יוסף אהע"ז שם סק"ג; חכמת אדם קכו ה), וכן מי שעסקם עם הנשים (ראה רמב"ן וריטב"א שם). ויש מהאחרונים שהתירו אף על פי שעסקם עמהם (חקרי לב אהע"ז יט ד"ה ואשר; בית משה אהע"ז שם ס"ק יב), ואפילו הם פרוצים (עצי ארזים שם ס"ק יא, וחקרי לב שם, ובית משה שם ס"ק יא).

שמירה המצלת מיחוד

אף שאסור להתייחד אפילו עם שתי נשים (ראה לעיל: ביותר משנים), מצינו בנשים מסויימות שכשנמצאות שם מצילות מאיסור יחוד.

פרק זה דן גם בשמירה הדרושה לחתן שארעו אבל, או כשהכלה פירסה נדה לפני שבעל.

אשתו עמו

מי שאשתו עמו - בבית (ר"י מלוניל ומאירי קידושין פ ב) - מותר לו להתייחד עם כל אשה, מפני שאשתו משמרתו (קידושין פ ב, לגירסת הרי"ף והרא"ש שם ותוספות שם ד"ה רבי; עבודה זרה כה ב; רמב"ם איסורי ביאה כב ד; טוש"ע אהע"ז כב ג).

ויש סוברים שאסור (ראה שם לגירסה שלפנינו, שלא הוזכר אלא בדעת רבי שמעון, וראה תוספות עבודה זרה שם ד"ה לא), ויש שכתבו שלדעה זו אשתו מחפה עליו, ולפיכך אף לסוברים שמותר לאיש אחד להתייחד עם שלוש נשים (ראה לעיל: שלש נשים או יותר), אם היתה אשתו אחת מהן - אסור (המקנה שם ד"ה בא"ד ובאשה). אף לדעה זו הלכה כדעת המתירים (מגיד משנה איסורי ביאה שם; בית יוסף אהע"ז שם; הגר"א קידושין שם).

כתבו ראשונים שההיתר הוא אף בלילה בזמן שאנשים ישנים (ר"י מלוניל ומאירי קידושין פ ב), ובבית אחר (ראה מאירי שם), או בדרך (שו"ת פרח מטה אהרן ב צה), לפי ששנתה מתנדדת מאימת אשה זו שעמה, שאין האשה מתקנאה אלא בירך חברתה (מגילה יג א. מאירי שם), ואף הוא חושש שעושה עצמה כישינה כדי לנסותו, ואפילו היא ישינה, חושש כיון שדעתה על זה תמיד, שברגע שתקיץ תרגיש בדבר (עזר מקודש לשו"ע אהע"ז כב ה). ויש שכתב שאם אשתו ישינה, או אם היא סומא, הרי היא כמי שאינה שם (אפי זוטרי שם סק"ח).

יש שכתב שאם כניסתו לשם היתה על מנת להתייחד, אסור אפילו כשאשתו שם (מרומי שדה קידושין שם).

על דירת קבע עם מי שאשתו עמו, ראה להלן: האסור מחמת חשש ליחוד.

אשתו בעיר

מי שאשתו נמצאת בעיר, יש סוברים שמשמרתו כיון שיכולה לבוא אליו בכל עת (ראה בית שמואל אהע"ז כב ס"ק כב, וערוך השלחן שם ס"ק טו). ויש שכתבו שאם דרכה לסבב תמיד בשווקים - אסור (אמרי יושר ב ט ח).

והרבה סוברים שאין להתיר אלא כשאשתו עמו בבית (ארץ צבי אהע"ז שם ס"ק כט; לחם יהודה תלמוד תורה ב ד; בית משה אהע"ז שם, ועזר מקודש שם ה), שדוקא באשה אמרו שאימת בעלה עליה (ראה לעיל: עם אשה שבעלה בעיר), אבל האיש, אין אימת אשתו עליו כל כך (שו"ת מהרש"ם ד קמח).

לעסקו עם הנשים

מי שעסקו עם הנשים, יש מן הראשונים שכתבו שאסור לו להתייחד עם הנשים אפילו אשתו עמו (תוספות קידושין פב א ד"ה לא יתייחד; רבינו תם, מובא ברא"ש שם כז, וטור אהע"ז כב; מרדכי קידושין שם תקמ בשם ר"י; ים של שלמה סוף קידושין), שלבו גס בהן, ואינו בוש מאשתו (רבינו תם שם), ואף הנשים, מתוך שצריכות לו ולבן גס בו, מחפות עליו, ואין אשתו יכולה לשמרו יומם ולילה תמיד (מאירי שם פ ב, בשם יש מפרשים).

וכן מי שרגיל עם אשה ולבו גס בה, כתבו אחרונים שאסור לו להתייחד עמה אפילו אשתו עמו (שער יוסף ג ד"ה פש; יפה ללב ז לאהע"ז כב ב).

ויש סוברים שאף מי שעסקו עם הנשים מותר לו להתייחד עמהן אם אשתו עמו (רמב"ם איסורי ביאה כב ח, ושו"ע אהע"ז כב ז; לבוש אהע"ז שם).

לפרוץ בעריות

ישראל הפרוץ בעריות, אם אשתו עמו מותר לאשה אחרת להתייחד עמו (ראה עבודה זרה כה ב; ב"ח אהע"ז כב ד"ה מי, ויו"ד קנג; ט"ז יו"ד שם סק"ד). ויש שכתבו בדעת ראשונים שאסור (ראה לחם סתרים עבודה זרה שם, ושער יוסף א, על פי טור יו"ד קנג), כשם שאסור למי שעסקו עם הנשים, לסוברים כן (שער יוסף שם).

בעל ואשתו

לסוברים שאסור לאשה אחת להתייחד עם אנשים סתם אפילו הם הרבה (ראה לעיל), אם היתה שם אשתו של אחד מהם, מותרת אשה אחרת להתייחד עמהם (רמב"ם איסורי ביאה כב ח; שו"ע אהע"ז כב ה), שכיון שאשתו לא תזנה מפני בעלה, חברתה יראה שמא תגלה את סודה (כסף משנה שם, ובית יוסף שם), וכן כיון שבעלה של זו אשתו משמרתו, אף האחרים לא יזנו, שיראים שיגלה את סודם (חידושי מהרש"ל לטור שם; כנסת הגדולה אהע"ז שם הגהות בית יוסף סק"ג), ולא אמרו שפרוצים אינם מתביישים זה מזה אלא כשכולם ראויים לעבור עבירה (תאוה לעינים שלב).

ויש סוברים שאסור אפילו אם אשתו של אחד מהם שם, שעדיין יש לחוש לאחרים שיקלקלו (ראה טור אהע"ז שם, וב"ח שם בדעתו).

לגוי

גוי, אף על פי שאשתו עמו, לא תתייחד ישראלית עמו (עבודה זרה כה ב; רמב"ם איסורי ביאה כב ד; טוש"ע אהע"ז כב ג, ויו"ד קנג ד), ואפילו גוים רבים ונשותיהם עמהם (טוש"ע יו"ד שם), שהגוי אין אשתו משמרתו (עבודה זרה שם; רמב"ם שם; טור שם), שאף היא מזנה עם אחרים (רש"י שם), ואין לגוים בושה (רמב"ם וטור שם).

תינוקת

תינוקת היודעת טעם ביאה - כלומר מה היא ביאה, שתדע לספר דברים בחוץ (רש"י קידושין פא ב) - ואינה מוסרת עצמה לביאה, מותר לאיש ואשה להתייחד כשהיא שם (קידושין שם; רמב"ם איסורי ביאה כב ט; טוש"ע אהע"ז כב י), שהתינוקת עדיין לא לבשה יצר, ולא תהא נוחה להתפתות (רש"י שם), ואין הגדולה מזנה לפניה שהרי זו מגלה את סודה (רמב"ם שם; טוש"ע שם).

יודעת טעם ביאה, כתבו אחרונים שהיא מבת שלוש שנים ומעלה (נתיבות לשבת אהע"ז שם סק"ז, והמקנה קידושין פב א על פי חלקת מחוקק אהע"ז שם ס"ק טו), ויש סוברים שאין הדבר תלוי בגיל, אלא אם יודעת להבחין, ואם דרכה לספר דברים בשוק (ראה פורת יוסף [צוייג] א כח; ישכיל עבדי ה כב), וכן יש שכתבו שעד בת חמש או שש שנים אינה בת שמירה (פורת יוסף שם), ויש שנתנו שיעור שכל שבושה לעמוד ערומה לפני אנשים ודאי יודעת טעם ביאה (בית שלמה (סקאלא) או"ח מח, על פי רש"י קידושין פא ב).

תינוק

תינוק היודע טעם ביאה, כשאין לחשוש בו שיתפתה לזנות, בדומה לקטנה שאינה מוסרת עצמה לביאה, מותר להתייחד במקום שהוא נמצא שם, והוא מבן תשע שנים ויום אחד (נתיבות לשבת אהע"ז כב סק"ז, והמקנה קידושין פב א ד"ה בגמרא; חכמת אדם קכו ט; עוד יוסף חי שופטים י; תפארת ישראל יו"ד קצב ד; נדחי ישראל כד ט), ויש סוברים שהדבר תלוי בחריפות שכלו, אם יודע מהי ביאה, והוא מגיל שבע או שמונה (סדרי טהרה יו"ד קצב ס"ק יג). ויש שכתבו שאין להקל בפחות מבן חמש (הלכות יחוד [בוגרד] ג ב, בשם הגרי"ש אלישיב והגר"ש ואזנר).

יש שכתבו שאינו מוסר עצמו לביאה עד שיגיע לגדלות, או שיביא סימנים (ציץ אליעזר ו מ טז ב ד"ה ומצאתי), ויש שכתבו שמגיל תשע שנים ויום אחד, שראוי לביאה, כבר לבשו יצר הרע (סדרי טהרה שם; עזר מקודש שם), והוא כשאר אדם, ולסוברים שאסור לאשה להתייחד עם שני אנשים, אסור לה להתייחד עם תינוק זה ואיש נוסף (ראה סדרי טהרה שם).

לאמם

בן או בת קטנים, יש שכתבו שאינם יכולים להיות שומרים על אמם (שו"ת מהר"ם זיסקינד כו, על פי שו"ע אהע"ז קמח ב; מעשה נסים אהע"ז כב). ויש סוברים שאין חילוק בין בנה ובתה לשאר קטנים (ציץ אליעזר ו מ טז ה; דבר הלכה ד א)[12].

לפרוץ בעריות

אף פרוץ בעריות מותר להתייחד כשיש עמהם תינוקת (ראה תוספות עבודה זרה כה ב ד"ה לא), שהאשה חוששת מהתינוקת שמא תגלה הדבר (נוה שלום עבודה זרה שם).

לעסקו עם הנשים

מי שעסקו עם הנשים, יש שכתבו שאסור לו להתייחד עם אשה ותינוקת (תאוה לעינים קידושין שלב; שער יוסף ג ד"ה פש), שהרי אפילו כשאשתו עמו אסור לו היחוד עם אשה אחרת, לסוברים כן (ראה לעיל: לעסקו עם הנשים. שער יוסף שם). ויש שכתבו שלסוברים שמותר לו להתייחד עם שתי יבמות (ראה לעיל: בנשים השונאות זו לו), כל שכן שיש להתיר לו כשיש תינוקת (נשמת כל חי ב א).

לגוי

גוי, נראה מדברי ראשונים שאסור לאשה להתייחד עמו אפילו אם יש עמה תינוקת (ראה תוספות עבודה זרה כה ב ד"ה לא), שיש לחוש שיאנוס אותה, ולא יקפיד על הקטנה ששם (ים של שלמה קידושין ד כד). ויש מתירים (ראה דרישה אהע"ז כב סק"ד, וט"ז שם סק"ט).

אמו ובתו

אמו או בתו, אף שרשאי להתייחד עמהן (ראה לעיל: האסורים להתייחד; אמו ובתו), אסור לו להתייחד עם אשה אחרת אפילו כשהן שם, שהן מחפות עליו (יוסף אומץ כו ד"ה ברם; נתיבות לשבת אהע"ז כב סק"ד; זכור לאברהם ג י יחוד, הובא בפתחי תשובה אהע"ז כב סק"ב).

ויש סוברים שקרובות שמותר להתייחד עמהן חשובות שומרות, ומותר להתייחד עם אשה אחרת כשאחת מקרובות אלו נמצאת שם (שו"ת בית שלמה (סקאלא) או"ח מח בדעת הרמב"ם; אגרות משה אהע"ז ב טו; דבר הלכה ח הערה ד בשם החזון איש), שכל שברור שלא יזנה עמה, נעשית שומרת לאחרים (בית שלמה שם, על פי רש"י).

אשה שבעלה בעיר

אשה שבעלה בעיר, שמותר להתייחד עמה (ראה לעיל: עם אשה שבעלה בעיר), ויש עמה אשה נוספת, מותר להתייחד עם שתיהן (בינת אדם שער בית הנשים (כז) יז; המקנה קידושין פא א לרש"י ד"ה בעלה), שהאיסור הוא דוקא כשיש לחוש שיבוא על שתיהן, ומתוך כך שתיהן תחפינה על הדבר, וכשיש שם אשה שבעלה בעיר, אף השניה לא תזנה, שהיא יראה שחברתה תגלה את סודה (נחפה בכסף ב אהע"ז יא).

ויש מצדדים לומר בדעת ראשונים שאסור, שהאיסור הוא מפני שהנשים מחפות זו על זו, ולכן אף שאשה אחת אין לחוש שתעשה איסור, מכל מקום הנשים דעתן קלה, ומחפה על חברתה, וגם אין חברתה בושה ממנה (הגהות הרד"ל שם בדעת רמב"ם שם ח, וכן כתב באור שמח איסורי ביאה כב).

שמירה בחתן וכלה

חתן וכלה האסורים ביחוד, כגון שפירסה נדה קודם שבא עליה, וכן אם ארעם אבל לאחר שהוכנו צרכי הסעודה, שכונס ולאחר בעילת מצוה אסורים ביחוד (ראה לעיל: האסורים להתייחד), הוא ישן בין האנשים, והיא ישינה בין הנשים (כתובות ד א ורש"י; רמב"ם איסורי ביאה כב א, ואבל יא ח; טוש"ע אהע"ז כב א, ויו"ד קצב ד, ושם שמב ושפג). ונחלקו ראשונים:

  • יש סוברים שצריך שיהיו באותו בית שהם שם שני אנשים ושתי נשים (בעלי הנפש לראב"ד שער הפרישה; באר שבע באר מים חיים טו; חלקת מחוקק אהע"ז כב סק"ט), שצריך שתי שמירות, שמירת אנשים ושמירת נשים, ובכל שמירה שנים, שמא האחד יצטרך לנקביו או ישן (פרישה יו"ד שמב ט. ראה להלן: האסור מחמת חשש ליחוד), והחתן ישן בין האנשים, והכלה בין הנשים (בעלי הנפש שם, ובתורת האדם לרמב"ן שער האבל ענין האבלות בענין תשמיש המטה עמוד קעח, וברא"ש כתובות א ה; תורת הבית לרשב"א ז ב; דעה שניה ברמ"א יו"ד קצב ד ושמב), וחמור מאשת איש, שמתייחדת בלילה עם שלושה או אף שני אנשים כשרים (ראה להלן: עם שני אנשים בלילה), וזו אינה מתייחדת עם בעלה עד שיהיו שם אנשים ונשים, והחמירו מפני שהיא אשתו והיצר מקטרג עליה (בעלי הנפש שם).
  • יש סוברים שאין צריך שתי שמירות (רז"ה לבעלי הנפש שם; טור יו"ד שמב בשם הרא"ש; דעה ראשונה ברמ"א שם ושם), אלא די בכל שימור המוציא מאיסור יחוד (רז"ה שם), ואין צריך אלא שיהא עמהם עוד אדם אחד בחדר (בעל התרומות נדה; סמ"ג לאוין קיא; מרדכי נדה תשמא).
  • ויש סוברים שצריך שני שומרים, שמא יצטרך השומר לנקביו, ונמצאו מתייחדים (ים של שלמה כתובות א ו), ואפילו אחד עם החתן ואחת עם הכלה (חזון איש אהע"ז לד סק"ג).

כתבו פוסקים שנוהגים שמייחדים איש עם החתן ואשה עם הכלה, והמנהג ליקח קטן אצל החתן, וקטנה אצל הכלה (ראה ים של שלמה שם; דרכי משה וב"ח יו"ד שמב, ורמ"א שם, ושם קצב ד. וראה חזון איש שם), שיודעים טעם ביאה ואינם מוסרים עצמם לביאה (ב"ח שם שמב)[13], אבל יש סוברים שאין ליקח תינוק ותינוקת לשמירה זו, שיכולים לפתותם שלא יגלו, והם יסברו שבהיתר בא לאשתו (ים של שלמה שם, ובאר שבע באר מים חיים טו).

האסור מחמת חשש ליחוד

בדרך

אף על פי שמותר לאשה להתייחד עם שני אנשים (ראה לעיל: ביותר משנים), דוקא בעיר מותר, אבל בדרך[14] אסור עד שיהיו שלושה, שמא יצטרך האחד לנקביו - ויתרחק (רש"י שם) - ונמצא השני מתייחד עם הערוה (קידושין פא א ועוד; טור ורמ"א אהע"ז כב ה), אבל בעיר המתייחד חושש שמא חברו עומד מאחורי הכותל ויבוא מיד (פרישה שם ס"ק יב).

  • יש שכתבו שדוקא כשהולכים עמה לשמרה הצריכו שלושה, שאין רשאים להשאירה לבדה, אבל אם אינם הולכים לשמרה, אם יצטרך האחד לנקביו ילך חברו עמו (רבינו ירוחם כג א בשם רמ"ה; שער יוסף א ד"ה שוב ראיתי, בדעת שו"ת הרשב"א א אלף קעח).
  • ויש שכתבו שאפילו אינם הולכים לשמרה צריך שלושה (בית שמואל שם סק"ט בדעת הראב"ד ובדעת רמ"א שם; שער יוסף שם; המקנה קידושין שם; ישועות יעקב אהע"ז שם סק"א).

יש שכתבו שלהלכה אף בדרך מותר לאשה להתייחד עם שני אנשים (המקנה קידושין פא א ד"ה ולפי זה, בדעת הרי"ף).

בלילה

הלילה דומה לדרך (בעלי הנפש לראב"ד שער הפרישה; רמ"א אהע"ז כב ה), שאם אין אלא שנים יש לחוש שבזמן שהאחד ישן יהא חברו ער ויעשה איסור (בעלי הנפש שם).

יש שכתבו שאף בשלושה אם מתכוונים לישון אסור, ואין להתיר אלא כשכוונתם להישאר ערים (דרישה אהע"ז שם סק"ד), ויש שכתבו שצריך שלושה לפי שחוששים שיצטרך אחד לנקביו (ים של שלמה כתובות א ו; נדחי ישראל כד ה).

ויש סוברים שעם שני אנשים כשרים מותר להתייחד בלילה, שאפילו ירדם אחד חושש שמא יעור משנתו פתאום (שו"ת הרמ"א יד (תשובת רנ"ה מבריסק)). ועוד כתבו אחרונים שלסוברים שאין חוששים שמא תתפתה, אלא שיבוא עליה באונס (ראה לעיל: האיסור וגדרו), מותר לאשה להתייחד עם שני אנשים בלילה, שאם ירצה לאונסה תקיץ היא את הישן (דרישה אהע"ז כב סק"ד).

בנסיעה במכונית בלילה, שהרי אין מתכוונים לישון, והנהג בודאי לא יישן, ואף אם ישן הנוסע אין לחשוש לעבירה, שהרי חושש הנהג שמיד כשיעצור נסיעתו יתעורר הנוסע, ולפיכך די בשני אנשים, היינו הנהג ונוסע נוסף (שו"ת ציץ אליעזר ו מ טו ח).

שני כשרים ופרוץ אחד בדרך

היו בדרך שלושה ואחד מהם פרוץ, לסוברים שבעיר מותר להתייחד עם כשר ופרוץ (ראה לעיל: ביותר משנים), מותר להתייחד עמם, וכן עם שני ישראלים כשרים וגוי (ים של שלמה קידושין ד כא), ולסוברים שבעיר אסור להתייחד עם כשר ופרוץ (ראה לעיל שם), אסור להתייחד בדרך עם שלושה שאחד מהם פרוץ, שמא יצטרך אחד מהכשרים לנקביו, ונמצא שהאשה מתייחדת עם כשר ופרוץ (שב יעקב ב יט ד"ה והנה; בית משה אהע"ז כב סק"ו).

היו שנים מן השלושה פרוצים, אסורים להתייחד, שמא יצטרך הכשר לנקביו ונמצא שהאשה מתייחדת עם הפרוצים (מסגרת השולחן לקצור שלחן ערוך קנב ה).

בעלה עמה בדרך ובלילה

אשה שבעלה עמה, יש סוברים שאסור לאיש אחר ללכת עמהם בדרך, שמא יצטרך הבעל לנקביו, ויתייחד הוא עם האשה (ראה המקנה קידושין פא א ד"ה ולפי זה), וכן יש שכתב שאסור להתייחד עמהם בלילה, ואפילו יש שם אשה נוספת, שבלי הבעל הרי הוא מתייחד עם שתי נשים, ואין סומכים על שומר אחד בלילה (ראה לעיל: עם שני אנשים בלילה. תפארת ישראל יו"ד קצב).

ויש שכתבו שמותר ללכת עם בעל ואשתו בדרך, שאין זה גרוע מבעלה בעיר (בית משה אהע"ז כב סק"ט).

שלש נשים ונשים השונאות זו לזו בדרך

  • איש אחד ושלוש נשים, לסוברים שמותרים להתייחד (ראה לעיל: ביותר משנים), כתבו אחרונים שאם היו בדרך או בלילה (ראה לעיל) - אסור, שמא תצטרך האחת לנקבים, ונמצא מתייחד עם שתי הנשים (פני יהושע קידושין פ ב; ראה בית יהודא (עייאש) יג ד"ה והנה; בית משה אהע"ז כב סק"ט), וכן נשים שאמרו בהן ששונאות ואינן מחפות (ראה לעיל: ביותר משנים), אסור להתייחד עמהן בדרך או בלילה, שמא תישן האחת או תצטרך לנקביה, ויתייחד האיש עם השניה (בית משה שם ס"ק יד).
  • ויש שכתבו שמותר להתייחד בדרך עם שתי נשים ששונאות זו את זו, ואין לחוש שמא אחת תלך לצרכיה, כי דרך הנשים לילך יחד (ים של שלמה קידושין ד כד), ומטעם זה יש להתיר אף להתייחד עם שלוש נשים בדרך (דבר הלכה י ו).

ארבע נשים בדרך

  • היו שם ארבע נשים, יש שכתבו שמותר לאיש אחד להתייחד עמהן - לסוברים שאיש אחד מתייחד עם הרבה נשים בעיר (ראה לעיל: ביותר משנים) - בדרך ובלילה (בית משה שם).
  • ויש שנראה מדבריהם שבלילה אסור להתייחד אפילו עם הרבה נשים, שמא כשישנו מקצתן יעשה איסור (ראה ב"ח אהע"ז שם ד"ה אין).

אשתו עמו בדרך

איש ואשתו עמו, ועמהם שתי נשים, מותרים אף בדרך, שאפילו תצטרך אשתו לנקבים חושש ואינו מזנה, ועוד שלא תניחנו עם הנשים אלא תראה שילך עמה (פני יהושע שם), ויש שכתבו שאף עם אשה אחת בנוסף לאשתו מותר לילך בדרך (בית משה שם).

שמירת תינוקת בדרך ובלילה

אשה שיש עמה תינוקת היודעת טעם ביאה ואינה מוסרת עצמה לביאה, שמותר להתייחד עמה בעיר (ראה לעיל: שמירה המצלת מיחוד), כתבו אחרונים שבדרך אין להתיר אלא כשיש שם שתי נשים, או עוד איש (חידושי מהרש"ל על הטור אהע"ז כב), שיש לחוש שילכו למקום צנוע ויזנו שם (ראה ים של שלמה קידושין ד כד).

וכן אסור להתייחד בשמירת תינוקת בלילה, שמא תישן התינוקת (תוספות חיים אהע"ז כב), וכן יש סוברים שבבית שיש בו שני חדרים - אסור, שמא יפנו האיש והאשה למקום מוצנע ויזנו שם (ערוך השלחן אהע"ז כב סק"י).

ויש מתירים, שאין בנות ישראל חשודות על הזנות, ואין אסור אלא היחוד עצמו, שיצר הרע מסית ביותר במקום שאין בושה מאדם אחר (ט"ז שם סק"ט), ועוד שהם יראים שתספר התינוקת שהרחיקו ממנה (אפי זוטרי שם ס"ק כב).

שני בתים זה לפנים מזה

שני בתים - חדרים - זה לפנים מזה, ואנשים מבחוץ ונשים מבפנים, נחלקו בגמרא:

  • לדעת הברייתא אסור, שמא יכנס אחד מהאנשים לפנים (קידושין פא א, ורש"י ד"ה איפכא).
  • לרב כהנא אין חוששים משום יחוד (קידושין שם), שהחיצונים אין להם דרך לפנים (רש"י שם), ויש סוברים שלדעתו אפילו יכנס אין בו משום יחוד (ט"ז אהע"ז כב סק"ה).

היה בבית החיצוני איש אחד בלבד, אף לרב כהנא אסור, שמא תצא אשה אחת ותתייחד עמו (ראה יד רמה קידושין שם).

וכן נחלקו אם היו אנשים מבפנים ונשים מבחוץ:

  • בברייתא שנינו שאין חוששים משום יחוד (קידושין פא א), שאף אם תיכנס אשה לפנים, הרי אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים (ראה לעיל: ביותר משנים. רש"י שם), ואם אחד מהאנשים יצא לבין הנשים מותר - לדעה זו (ראה לעיל: האיסור וגדרו; אנשים בפנים ונשים בחוץ) - לפי שירא שמא יצא אחד מן הפנימיים אחריו (רש"י שם).
  • רב כהנא אמר שחוששים (קידושין שם) שמא יצא אחד מהם ויתייחד עם הנשים (רש"י שם). יש שכתבו שרב כהנא אוסר אפילו אם בדעתו שלא לצאת עד שתצאנה הנשים, שנחשב הכל כחדר אחד (חזון איש אהע"ז לד סק"א).

להלכה יש להחמיר כשניהם (קידושין פא א). ומכל מקום אם אי אפשר לעבור מבית אחד לשני אלא בהשמעת קול, כתבו ראשונים שיש להתיר (מאירי קידושין שם).

ויש מן הראשונים שנראה מדבריהם שלדעתם לא אסרו אלא כשפירשה אשה לבין האנשים, או איש לבין הנשים (ראה לעיל, שם: אנשים מבחוץ ונשים מבפנים), אבל כל זמן שלא פירשו אין חוששים משום יחוד (בית יוסף אהע"ז כב), ומצדדים אחרונים לדעה זו שמותר אפילו אם איש אחד בפנים ואשה אחת בחוץ (ראה בינת אדם שער בית הנשים (כח) יח; חזון איש אהע"ז לד סק"ד).

שני בתים זה כנגד זה

שני בתים זה כנגד זה, יש שכתבו שלסוברים שחוששים שמא הנמצא בחיצוני יכנס לפנימי, אף שאין לו דרך לשם (ראה לעיל), אף באופן זה יש לחוש (בינת אדם שער בית הנשים (כח) יח).

ויש שכתבו שבבתים הפתוחים לחצר משותפת מותר להימצא איש באחד ואשה בשני, שאין חוששים שיכנס האיש לבית האשה דרך החצר (חזון איש אהע"ז לד סק"א), ואפילו אם יש פתח בין שני הבתים, כל שיש לכל אחד דרך לחצר (חזון איש שם).

שמירה בדירת קבע

  • יש מתירים דירת קבע של איש עם אשה שאסור לו להתייחד עמה, כל שיש שם שימור המציל מאיסור יחוד (ראה שו"ת ראנ"ח צא, בדעת שו"ת הרשב"א א אלף רמג; שו"ת פרח מטה אהרן ב צה לענין אשתו עמו), אלא שאם יש ביניהם שום עסק, יש לאסור (שו"ת ראנ"ח שם), וכן יש שכתבו שראוי, לפי מצב הדור, לאסור לאשה לדור עם איש ואשתו, ואפילו מוחזקים בכשרות (וישב אברהם מערכת י ו. וראה ציץ אליעזר ו מ יג ח).
  • ויש סוברים שאף שימור אינו מציל אלא דרך ארעי, אבל לא שידורו יחד (שו"ת ראנ"ח שם בדעת תרומת הדשן רמג), שברוב הימים אפשר שיבואו לידי יחוד, או שישיתו עצות להסתר זה עם זו (שו"ת ראנ"ח שם. וראה שו"ת מהר"י ווייל נה). וכן ארוס וארוסתו, כל עוד לא נכנסו לחופה, לסוברים שאסורים להתייחד (ראה לעיל: האסורים להתייחד), אסור להם לדור ביחד (תשב"ץ (קטן) תמח; כלבו עה בשם הר"מ. וראה רמ"א אהע"ז נה א טעם נוסף).

הערות שוליים

  1. כג, טורים תרלב-תשלב.
  2. ראה להלן הלימודים, ושיש סוברים שהוא מדרבנן.
  3. אם מועיל היתר בעלה בעיר (ראה להלן: אשה שבעלה בעיר), ראה הלכות יחוד [בוגרד] ה א שהביא דעות הפוסקים האחרונים בזה.
  4. וראה דבר הלכה (הוספות חדשות לסימן טו) שהסיק שיש להחמיר אם יכולים לשהות שם ללא הפרעה 35 שניות. ובמנחת יצחק ד צד, ובשו"ת אגרות משה ז סה כב כתבו שהוא עד 2 דקות.
  5. על ידי לחצן לפתיחת הדלת, או פתיחתה בכוח, וכן בבניינים רבי קומות כשאפשר ליסוע בבת אחת קומות רבות.
  6. וראה אסיא עה-עו עמוד 111 לגבי חדרי רנטגן והדמיה רפואית הננעלים בשעת הבדיקה.
  7. כלומר לגדור הדבר, שלא יבואו לפרוץ בזנות.
  8. יש בביקור אצל רופא חששות נוספים, כגון מגע שאינו לצורך, ראה נשמת אברהם שם בשם הגרש"ז אויערבאך, וראה ערך גילוי עריות: קריבה לעריות.
  9. על אח ואחות הגרים בדירה אחת עם הוריהם, מתי חשוב לפרקים, ראה אגרות משה שם וסה י, ודבר הלכה ב ה והערה ח.
  10. על איסור יחוד עם נכרי מפני שחשודים על שפיכות דמים, ראה ערך גוי.
  11. וראה לעיל: נדה פנויה, שיש סוברים שטמאה אסורה מן התורה, ולדעתם יחוד עם פנויות בזמננו אסור מדאורייתא.
  12. וראה שם שדוקא בגרושה עם בעלה אמרו שאינה בושה לשמש במקום בנה, ולפי זה אסור להתייחד עם גרושתו וכל שכן עם אשתו באופן שאסור לו להתייחד עמה, ראה לעיל: האסורים להתייחד, אפילו בנם שם.
  13. וראה חזון איש שם שאף גדול חשוב שומר, לפי שהם בעל ואשה, ולא הצריכו קטן אלא לצניעות.
  14. ראה קובץ מבית לוי ד תשנ"ד עמוד מה ויח תשס"ה עמוד לד, שדרך הוא מקום שאין מצויים שם עוברים ושבים, ולכן פארקים שבתוך העיר נחשבים "דרך", ואילו דרכים שמצויה בהם תנועה רבה נחשבים כבתוך העיר. וראה לעיל: האיסור וגדרו; בנסיעה במכונית.