חכמתו מרובה משלכם
|
|
בקריאת שמות לכל אלפי רבבות הנבראים נתגלה כי חכמתו של אדם מרובה משל המלאכים.
"בשעה שאמר הקב"ה לברוא את האדם נמלך במלאכי השרת. אמרו לו: אדם זה מה טיבו? אמר להם: חכמתו מרובה משלכם. הביא לפניהם בהמה, חיה ועוף. אמר להם: זה מה שמו? ולא היו יודעין. העבירן לפני אדם, אמר לו: מה שמו? אמר לו: זה שמו שור, וזה שמו חמור, וזה סוס, וזה גמל. אמר לו: ואתה מה שמך? אמר לו: אני נאה להקראות אדם, שנבראתי מן האדמה. ואני מה שמי? - נראה להקראות אדני, שאתה אדון לכל".
בקריאת השמות לברואים גנוזה היתה חכמה עצומה, שמלאכי השרת לא היה בכוחם להשיגה. בקריאת השמות נתגלה שחכמתו של אדם מרובה משל המלאכים. השם שאדם קבע לכל יצור, צריך היה לכלול את כל הכוחות שנטבעו בו, את כל רוחניותו ותכליתו המיוחדת לו בלבד, שאינן נמצאות בשום בריה אחרת בעולם. נמצא שבשעה קלה ובסקירה אחת עמד אדם הראשון על כל פרט ופרט בכל בריה מבין כל אלפי רבבות הנבראים בעולם ובחן את כל מהותם ותכונתם.
בנוסף לבעלי החיים אשר על פני האדמה בדק האדם ובחן בשעה זו, גם את כל העולמות העליונים והתחתונים, את המלאכים, השרפים והאופנים, אשר אין מספר לגדודיהם, וקבע את מהותם הרוחנית ותפקידם בבריאה מששת ימי בראשית עד לנצח נצחים.
לאחר שהכיר את כל הנבראים כולם ידע והכיר לקרוא להקב"ה - אדון, כלומר שבא למעלות העליונות של החכמה והבחין באדנותו על הכל.