מיקרופדיה תלמודית:כהן המסיע בבית הגרנות

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־12:58, 23 ביולי 2018 מאת Micropedia bot (שיחה | תרומות) (הכנסת ערכי מיקרופדיה תלמודית לוויקישיבה. לפרטים נוספים.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.


הגדרה[1] - האיסור לסייע בעבודה או לתת דבר אחר כדי ליטול מתנות כהונה ולויה, והאיסור לתת את המתנות למי שסייע

האיסור וגדרו

כהנים ולוים המסייעים בבית הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחיים - לשמור את הבהמות של הרועים או להאכילן (רבנו גרשום בכורות כו ב ד"ה הכהנים), ולדוש ולזרות את התבואה בגורן, כדי שיתנו להם בכורות ותרומות ומעשרות, וזרוע-ולחיים-וקיבה (ראה ערכו. רש"י שם ד"ה שנראה) - אין נותנים להם בשכרם תרומה ומעשר (תוספתא דמאי (ליברמן) ה כ; גמ' שם; ירושלמי דמאי ו ב, ועוד) ושאר מתנות (שאילתות קלב; רמב"ם בכורות א יד). איסור זה הוא בין על הכהנים והלוים, שאסור להם לסייע בבית הגרנות כדי ליטול מתנותיהם (שאילתות מד וקלב; רמב"ם תרומות יב יח; סמ"ג לאוין רנח; טור יו"ד שלא), ובין על הישראל שלא יתן להם בשכרם (רבנו מיוחס במדבר יח לב), ואסור לו להניחם שיסייעו, אלא נותן להם חלקם בכבוד (רמב"ם שם; סמ"ג שם; טור שם). ונזכר איסור זה בתלמוד בשם: כהן המסייע בבית הגרנות (גמ' שם, וקדושין ו ב, ותמורה ח ב).

מקורו וטעמו

איסור זה הוא מדרבנן (תוספות בכורות שם ד"ה וכי, לפי מצפה איתן שם; תוספות רי"ד ופסקי רי"ד קדושין ו ב), מדברי-קבלה (ראה ערכו. קרית ספר בכורות א), שנאמר: שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי (מלאכי ב ח. תוספתא שם; גמ' שם), וסמכוהו על הכתוב בתורה: וְאֶת קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תְחַלְּלוּ וְלֹא תָמוּתוּ (במדבר יח לב. תוספתא שם וגמ' שם, לפי העמק שאלה שם סק"ז). והעושה כן עוונו גדול מאוד, וקרוב לעוון מיתה (גמ' שם, לפי תוספות שם ד"ה וכי, ופירוש הרא"ש במזבח כפרה שם; מהר"י קורקוס תרומות שם, בדעת הרמב"ם), שהוא עוון דרבנן חמור, ומלקים עליו מכת-מרדות (ראה ערכו) יותר מעל שאר איסורים (מצפה איתן שם, על פי תוספות שם נד א ד"ה ושני)[2].

ומספר טעמים כתבו ראשונים לאיסור:

  • שהואיל והכהן מסייע לבעלים, נמצא שאינו נוטל את התרומות והמעשרות בתורת תרומה ומעשר, אלא בתורת שכר עבודתו (רש"י ערכין כח ב ד"ה אלא אומדין) - או: שנראה הדבר כך (רש"י תמורה ח ב ד"ה היינו טעמא; רבנו חננאל קדושין ו ב) - והתורה אמרה: חֵלֶף עֲבֹדָתָם (במדבר יח כא), ולא חלף שכרם (רבנו יונה וריטב"א בבא בתרא סג א; ריטב"א ונמוקי יוסף קדושין שם; מאירי שם ושם).
  • לפי שאינו נותן לכהן את חלקו בכבוד, אלא בשביל טורחו, ומחלל בזה את הקודש (כן משמע מרמב"ם שם, וסמ"ג שם; ר"ש סיריליאו דמאי ו ב), שיש בכך בזיון קדשים של התרומה והמעשר, או בזיון לקדושת הכהונה והלויה (בן פורת א יא).
  • שמצוה מן המובחר היא לתת לכהן דבר שתגיע לו הנאה ממנו, ולא שיתן לו בשכרו (תוספות רי"ד ופסקי רי"ד קדושין שם).

קנס

כהנים ולוים שסייעו בבית הגרנות ונתנו להם תרומה ומעשר בשכרם, נחלקו בהם הדעות:

  • יש סוברים שבקשו חכמים לקונסם - את בעלי הבתים (רש"י בכורות כו ב ד"ה לקונסן) - להפריש תרומה ומעשר משלהם (תוספתא דמאי שם; גמ' שם) פעם שניה (רבנו גרשום שם ד"ה תרומה), ומפני מה לא קנסום, לפי שמן התורה הרי נפטרו הפירות, ואם נחייבם לחזור ולהפריש, שמא יסברו שהם טבל גמור, ויבואו להפריש מן הפטור על החיוב (גמ' שם).
  • ויש סוברים שתרומתם אינה תרומה, ומעשרותיהם אינם מעשרות (ירושלמי דמאי ו ב, ונדרים יא ג, וקדושין ב ט), שקנסום חכמים לחזור ולהפריש תרומות ומעשרות (ר"ש סיריליאו דמאי שם; פי' ר' רבי יונה ב"ר גרשון לתוספתא שם).

המתנות

איסור מסייע בבית הגרנות נזכר במתנות-כהונה (ראה ערכו), כגון תרומה (ראה ערך תרומה גדולה. תוספתא דמאי (ליברמן) ה כ; בכורות כו ב; ירושלמי דמאי ו ב, ועוד; רמב"ם תרומות יב יח), בכור-בהמה-טהורה (ראה ערכו. גמ' שם, ותמורה ח ב; רמב"ם בכורות א יד), וזרוע-ולחיים-וקיבה (ראה ערכו. רש"י בכורות שם ד"ה שנראה, על פי הגמ' שם), וכן במעשר-ראשון (ראה ערכו) הניתן ללוים (גמ' שם, ורש"י שם).

מעשר עני

אף במעשר עני נוהג איסור זה, ואמרו שהעניים המסייעים בבית הגרנות אין נותנים להם מעשר בשכרם (גמ' שם, לגירסתנו; שאילתות מד וקלב; פירוש המשניות לרמב"ם שם; ועוד), היינו מעשר עני (רבנו גרשום שם ד"ה הכהנים; רש"י שם ד"ה בבית הגרנות)[3].

פדיון הבן

אף בפדיון-הבן (ראה ערכו) הזכירו ראשונים איסור כהן המסייע, וכתבו שאסור לתת את דמי הפדיון במתנה-על-מנת-להחזיר (ראה ערכו), כדרך שאמרו בתרומה שאסור ליתנה לכהן במתנה על מנת להחזיר, מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות (ראה להלן: הנראה כמסייע. תוספות בכורות נא ב ד"ה הלכך; תוספות שאנץ שם; הלכות בכורות לרמב"ן שם; רא"ש שם ח י, ושו"ת מט א; טוש"ע יו"ד שה ח)[4].

תרומת חוץ לארץ

תרומת חוץ-לארץ (ראה ערכו) אין בה משום כהן המסייע בבית הגרנות (בכורות כז א; הלכות בכורות לרמב"ן שם), לפי שאינה אלא מדרבנן (ראה ערך תרומות ומעשרות: בחוץ לארץ. רש"י שם ד"ה תרומת), ואינה חמורה כל כך (רבנו גרשום שם ד"ה אין בה), ומעשה באחד האמוראים שנתן אותה למשרתו, שהיה כהן, בשכרו, ולא חשש שיהא נראה כמסייע (גמ' שם, ורבנו גרשום ד"ה יהיב, ורש"י ד"ה לשמעיה). וכן הדין בחלת חוץ לארץ (ראה ערך חלה: חלת חוץ לארץ. רמב"ם בכורים ה יב, ופירוש המשניות חלה ד ח; מאירי חלה שם; טוש"ע יו"ד שכג א)[5].

קדשי מקדש

חלק הכהנים בקדשי מקדש, כגון זכייתם בעורות-קדשים (ראה ערכו), כשמסייע הכהן לישראל כדי שיקריב במשמר שלו ויזכה בעור הקרבן, נחלקו בהם ראשונים:

  • יש אומרים שאין בו איסור זה (כן משמע מרבנו גרשום בכורות נג ב ד"ה כיצד שור, ועוד), שאין האיסור אלא במתנות כהונה כתרומות ומעשרות ובכור, אבל הזכות שזוכים הכהנים בעורות אינה ממתנות כהונה (כן מצדד במשנה למלך ערכין ו יב).
  • ויש אומרים שאף בזה יש משום כהן המסייע בבית הגרנות (רש"י תמורה לב א ד"ה הקדש עילוי, לפי לב חיים א נז).

הסיוע האסור

לא יתן אדם תרומה לשומר גיתו (תוספתא דמאי (ליברמן) ה טז; רמב"ם תרומות יב כ, בנוסחאות מדויקות; סמ"ג לאוין רנח; טור יו"ד שלא) שהוא כהן (כן משמע מר"י קורקוס ורדב"ז שם), ולא בכור לרועה צאנו (תוספתא שם), ולא מתנות לרועה בהמתו (רמב"ם וסמ"ג וטור שם), שהרי זה ככהן המסייע בבית הגרנות שאין נותנים לו תרומה בשכרו (רדב"ז ור"י קורקוס שם), אלא אם כן נתן להם שכרם תחילה (תוספתא ורמב"ם וסמ"ג וטור שם), שכיון שנתן להם שכרם הרי הם ככהנים אחרים (ר"י קורקוס שם), ולא יתן אדם בהמתו לטבח כהן לשוחטה לו (תוספתא שם), על מנת שיטול הכהן זרוע-ולחיים-וקיבה (ראה ערכו) בשכר טרחתו (מנחת ביכורים), ולא יתן בכור לרועה כהן לרעות לו (תוספתא שם) כדי שיטלנו הכהן לעצמו (מנחת בכורים שם), אלא אם כן נותן להם שכרם (תוספתא שם).

לתת ממון לקבל מתנה

אסור לכהן לתת ממון לישראל כדי שיתן לו את תרומתו (ר"ן נדרים לו ב ד"ה התורם משלו; תוספות ר"י הזקן קדושין נח א), שהרי אפילו סיוע בבית הגרנות אסור (ר"ן שם). וכן אם אמרו הבעלים לכהן או ללוי: הא לך חלק זה בטובת-הנאה (ראה ערכו), הרי זה אסור (רמב"ם תרומות יב ה), והיינו אף כשאין הכהן נותן לבעלים את הדמים עבור גוף התרומה, שאם כן הרי מכירה היא ולא נתינה (ראה ערך מתנות כהונה), אלא שנותן לו בשביל זכות טובת ההנאה שיש לו בה לתתה לאיזה כהן שירצה, שמכל מקום הרי הוא כמסייע בבית הגרנות שאסור (מנחת שלמה א פ)[6].

במכירת שדה

כהן שמכר שדה לישראל על מנת שיהיו מעשרותיה שלו לעולם, הרי הן שלו (תוספתא דמאי (ליברמן) ז ג; רמב"ם מעשר ו יט), וכן בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו: על מנת שמעשר-ראשון (ראה ערכו) שלי, מעשר ראשון שלו (בבא בתרא סג א), ואין בזה משום כהן המסייע בבית הגרנות, לפי שהמוכר משייר לעצמו את מקום המעשר, ושלו הוא (תוספות שם ד"ה על; ר"י קורקוס מעשר שם), ואינו נוטל משל ישראל כלום (רבנו יונה וריטב"א שם).

באריסות

וכיוצא בזה ישראל שקיבל שדה מכהן ומלוי לעבוד בה בתורת אריס (ראה ערכו), המעשרות לבעלים (דמאי ו ד; רמב"ם שם יז), שהואיל וגוף השדה שלהם, שיירו לעצמם מקום המעשרות (ר"ש שם), ומותר לעשות כן (תוספתא שם ג, לגירסת החסדי דוד והגר"א; ירושלמי דמאי ו ב), ואין בזה משום כהן המסייע (ר"ש סיריליאו לירושלמי שם).

כהן ולוי שקיבלו שדה מישראל בתורת אריס, ליטול חלק בפירות, נחלקו תנאים:

  • יש אומרים המעשרות של הכהן והלוי, שעל מנת כן באו (רבי אליעזר בדמאי ו ג).
  • ויש אומרים שחולקים במעשרות כדרך שחולקים בחולין (תנא קמא במשנה שם), וכן הלכה (רמב"ם מעשר ו יז).

ודוקא בסתם, אבל אם התנו בפירוש הכל מודים שהמעשרות שלהם (ירושלמי דמאי ו ב; רדב"ז שם), אלא שנחלקו האם מותר לעשות כן (חסדי דוד ורבי יונה ב"ר גרשון ומנחת בכורים לתוספתא שם; ר"א פולדא לירושלמי שם); או שאסור להתנות כן (ראה כן משמע מר"ש סיריליאו שם), משום כהן המסייע בבית הגרנות, שהרי אין דינו של הכהן ליטול אלא מחצה, ובעל השדה נותן לו הכל בשביל טרחתו (ביאור הגר"א לירושלמי שם).

הלואה

המלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהם תרומות ומעשרות מחלקם - שכשיפריש ימכור את התרומה ויעכב את הדמים לעצמו, ויעכב את המעשר הראשון לעצמו ויאכלנו בפרעון חוב זה (רש"י גיטין ל א ד"ה להיות) - רשאי לפסוק עמהם כשער הזול (גמ' שם; רמב"ם מעשר ז ז); ויש מהראשונים סוברים שרשאי אף להוזיל יותר מן השער (תוספות שם ד"ה ופוסק; תוספות הרא"ש ורשב"א שם), ואין בזה איסור משום כהן המסייע בבית הגרנות, שהרי הוא מוזיל לבעלים כדי ליטול את דמי התרומות והמעשרות, לפי שאין איסור אלא כשכבר חל החיוב של תרומות ומעשרות, אבל כאן עדיין לא חל החיוב, ולא באו התרומות והמעשרות עדיין לעולם (מהרש"ם ג קכד; חזון איש מעשרות ח ה), וגם אם לא יסייעו הכהן, ביד הבעלים לפוטרה מתרומות ומעשרות, כגון להכניסה דרך גגות וקרפיפות (ראה ערך קביעות למעשר. מהרש"ם שם).

ירושה

באגדה מנו בין אלו שאינם מורישים את ממונם לבניהם, ואף אם מורישים לבניהם, אינם מורישים לבני בניהם: כהן ולוי שלוו על חלקם (דרך ארץ רבה ב; תנא דבי אליהו (איש שלום) טז), ויש שפירשו הטעם משום שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות (נחלת יעקב לדרך ארץ שם).

כשלקחו פירות טבל

כהן ולוי, אף על פי שכשהם מפרישים תרומות ומעשרות מפירות שלהם, אינם צריכים לתתם לאחרים, אלא מחזיקים בהם לעצמם (ראה ערך תרומות ומעשרות וערך מתנות כהונה), אם לקחו פירות טבל (ראה ערכו) מישראל לאחר שנגמרה מלאכתם, מוציאים את התרומה והמעשרות מידיהם (רמב"ם מעשר ו טו; שו"ע יו"ד שלא קכב), לפי שקנסום, שלא יהיו קופצים לגיתות ולגרנות (ירושלמי פאה א ה; רמב"ם שם), ויקנו טבלים כדי להפקיע מתנות אחיהם הכהנים (רמב"ם שם), והרי זה ככהן המסייע בבית הגרנות (אור שמח שם).

הנראה כמסייע

מלבד האיסור לסייע כדי ליטול מתנות כהונה, מצינו שאסרו לכהן המקבל מתנות כהונה לוותר לישראל הנותן לו על מקצת מזכויותיו בהן, כגון ליטלן על מנת להחזיר, או לחזור ולמכור לישראל בזול את המתנות שקיבל, מפני שנראה שהוא עושה כך כדי שיתן לו הישראל את שאר מתנותיו.

מתנה על מנת להחזיר

הנותן לכהן תרומה במתנה-על-מנת-להחזיר (ראה ערכו), אף על פי שיצא בזה ידי נתינה (ראה ערך מתנות כהונה וערך תרומות ומעשרות) אסור לעשות כן, מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות (קדושין ו ב; רמב"ם תרומות יב יט, בנוסחאות מדויקות; טור יו"ד שלא), לפי שבשכר זה יתן לו הישראל לכהן את שאר תרומותיו (רש"י שם ד"ה ואסור; רבנו יהונתן ור"ן ונמוקי יוסף שם; ר"י קורקוס שם) במתנה גמורה (מאירי שם), ומרגיל הכהן את בעל הבית שלא יתן תרומותיו אלא לו, וייראה שנותן לו בשכר שמחזיר לו תרומה זו (רבנו חננאל בר שמואל שם, בשם ר"י מיגש), והרי כהן זה כקונה תרומה בשכרו וכמסייע בבית הגרנות שיתנו לו תרומה (רש"י שם). וכן הדין בשאר מתנות כהונה, כגון זרוע- ולחיים-וקיבה (ראה ערכו), שאסור לתתן במתנה על מנת להחזיר (פרי חדש יו"ד סא ס"ק מג).

החזרת מעות פדיון הבן

בפדיון-הבן (ראה ערכו), אם רצה הכהן ליתן לאבי הבן במתנה את חמשת הסלעים שקיבל ממנו - רשאי (כן משמע ממשנה בכורות נא א; גמ' שם ב; תוספתא בכורות (צוקרמאנדל) ו יד; רמב"ם בכורים יא ח; טוש"ע יו"ד שה ח). ודוקא כשנותן האב לכהן במתנה גמורה ומחזיר לו אחר כך, אבל לא יתן האב לכהן ודעתו שיחזיר, שאם כן אין בנו פדוי, עד שיגמור בלבו ליתן לו מתנה גמורה (גמ' שם; רמב"ם שם; טוש"ע שם). ונחלקו ראשונים:

  • יש אומרים שלמרות שאסור לפדות את הבן במתנה על מנת להחזיר, משום כהן המסייע בבית הגרנות (ראה לעיל: המתנות), מכל מקום כשפודה בלא תנאי מותר הכהן להחזיר, לפי שאין הנותן יודע בשעת נתינה שיחזירו לו, ואין אנו קוראים בו: שחתם ברית הלוי (תוספות שם ד"ה הלכך, בתירוץ הראשון), ומה שמחזיר לו הכהן אחר כך אינו אלא מתנה בעלמא שנותן לו (רא"ש שם ח י).
  • ויש אומרים שאין להחזיר אלא לעניים, ולא לעשירים (תוספות שם, בתירוץ השני; רא"ש שם, בתירוץ השני; פסקי תוספות שם). וכן הלכה, שלא יהא הכהן רגיל להחזיר לכל אדם, כדי שלא להפסיד לשאר כהנים, שמתוך כך לא יתנו פדיוניהם אלא לו (טוש"ע שם) ונמצא משחית ברית הלוי (תוספות שם), ולעניים רשאי להחזיר בכל פעם (טוש"ע שם), שמפני שמחזיר לעניים לא יתנו לו הכל פדיוניהם (רשב"ש קלו).

במקום שנהגו כל הכהנים להחזיר מעות פדיון הבן, ודאי אין בזה משום כהן המסייע, שהרי כך הדרך בכל הכהנים (ים של שלמה קדושין א ז), וכיוצא בזה מצינו בחלב שעל הקיבה, שמן הדין הוא בכלל הקיבה שהיא לכהן (ראה ערך זרוע ולחיים וקיבה: המתנות), ומכל מקום נהגו הכהנים להניחו לבעלים (רבי יהודה בתוספתא חולין (צוקרמאנדל) ט יא, וגמ' שם קלד ב; רמב"ם בכורים ט יט), אבל במקום שלא נהגו כן אסור לכהן להניחו לבעלים, שהרי הוא נראה ככהן המסייע (דרכי תשובה יו"ד סא ס"ק כא).

מכירת בכור בהמה טהורה

בכור-בהמה-טהורה (ראה ערכו) בזמן הזה, שהכהן שנתנוהו לו רשאי למוכרו (ראה ערך בכור בהמה טהורה: מכירתו) נחלקו אמוראים למי רשאי למוכרו:

  • יש אומרים שאינו רשאי למוכרו אלא לכהן אחר, אבל לא לישראל (רב חסדא בתמורה ח ב) - וכל שכן שאסור לישראל לקבלו במתנה (תוספות שם ד"ה לשון) - מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות (רב הונא בריה דרב יהושע בגמ' שם), לפי שסתם בכור תם בזמן הזה נמכר בזול, שהרי הלוקח צריך להשהותו עד שיפול בו מום, ונראה כאילו הכהן מוזיל לישראל כדי שיתן לו בכורות אחרים שיוולדו לו בעדרו (רש"י שם ד"ה היינו טעמא), ואף על פי שכך הוא שוויו של בכור זה, מכל מקום כיון שנמכר בזול הרואה אומר שמשום סיוע הוא שהוזיל לו (משמרות כהונה שם). ודוקא בכור תם, שנמכר בזול, אבל בעל מום, שנמכר בשוויו - מותר (הגהות הגר"א אות יא; משמרות כהונה שם), אלא אם כן מוכרו בזול (משמרות כהונה שם, בדעת רש"י שם ד"ה ולא)[7].
  • ויש אומרים שמותר למכור לישראל (רב אשי בגמ' שם), שמכירה היא, ואין זה מוכח שיש כאן סיוע (גמ' שם, בלשון הראשונה), שהרי אינו נותן את הבכור לישראל במתנה (רש"י שם ד"ה מיזבן), וכיון שנוטל דמים אינו נראה ככהן המסייע (רבנו גרשום שם ד"ה אלא א"כ). וכן הלכה (רמב"ם בכורות א יז; טוש"ע יו"ד שז ג, ושו"ע שם שו ו). ואין לחוש שיוזיל הכהן לישראל כדי שיתן לו בכורות אחרים (גמ' שם, בלשון השניה), שאדרבה, מוטב לו למכור בשוויו עכשיו מאשר לפחות עכשיו בשביל ריוח שלאחר זמן (כן משמע מרבנו גרשום שם), שאומר: שמא לא יועיל לי הדבר כלום, ולא יתנו לי בכורות שלהם (רש"י שם ט א ד"ה (ח ב) דמסיק אדעתיה), ואינו מניח את הבכור, שהוא ודאי בידו, משום ספק, שאינו יודע אם יהיו לישראל בכורות אחרים (שאילתות שם; הלכות גדולות, בכורות, עמ' תרעה במהדורת מכון ירושלים; הלכות בכורות לרמב"ן שם), ואם יתנום לו או לאו (שאילתות שם; הלכות גדולות שם).

ומכל מקום ליתנו במתנה לישראל אסור (כן משמע מרש"י שם ח ב ד"ה מיזבן; שו"ת מהרי"ל קעד), ולכן אם אמר ישראל לכהן הילך בכור זה, ואמר לו הכהן שלך יהא, אסור לקבלו, מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות (תוספות שם ד"ה לשון, לדעת רב חסדא; אגודה תמורה שם, על פי תוספות שם), וכדרך שאסרו מתנה על מנת להחזיר בפדיון הבן (ראה לעיל). וכן אסור לכהן לחזור ולמוכרו לישראל בדבר מועט שנתנו לו (שו"ת מהרי"ל שם). וכן שאר מתנות כהונה, כגון זרוע-ולחיים-וקיבה (ראה ערכו), אסור לכהן למוכרן בדבר מועט לבעלים שנתנו לו, משום כהן המסייע בבית הגרנות (ר"י קורקוס באבקת רוכל טז, ובשו"ת הרדב"ז א שמ; מחנה אפרים זכיה ט).

קודם נתינה לכהן

בכור-בהמה-טהורה (ראה ערכו), שבעליו הישראל חייב לטפל בו שלשים יום או חמישים יום משנולד עד שיתננו לכהן (ראה ערך בכור בהמה טהורה: נתינתנו לכהן), אם אמר לו הכהן בתוך הזמן: תנהו לי, הרי זה לא יתננו לו (משנה בכורות כו ב; רמב"ם בכורות א יד; טוש"ע יו"ד שו ג), מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות (גמ' שם; רמב"ם שם), שהואיל ובזמן-הזה (ראה ערכו) אין בכור ראוי לכלום עד שיפול בו מום, ומוטל על הישראל לטפל בו, והכהן אומר לו שיזון את הבכור אף על פי שלא יהנה בו, הרי זה דומה כמי ששוכרו ומצילו מן הטורח כדי שיתננו לו ולא לכהן אחר, ודומה לכהן המסייע בבית הגרנות (רש"י ד"ה שנראה). ואף על פי שעושה הכהן כן כדי ליטול בכור זה, מכל מקום אינו חשוב מסייע ממש, אלא רק נראה כמסייע, לפי שאינו מהנהו ממש אלא הוא כפורע חובו של חברו, ואינו כזן את בהמתו, שהרי הבכור אינו שלו, אלא של הקדש (ראשית בכורים שם)[8].

כשישראל אחר נותן ממון

ישראל שהפריש תרומה מכריו, ומצאו ישראל אחר, ואמר לו: הא לך סלע זה ותנהו לבן בתי שהוא כהן - מותר (גמ' שם כז א; רמב"ם תרומות יב כ; טור יו"ד שלא), ואף על פי שנותן את הממון בשביל הכהן, אינו חשוב כאילו נתנו הכהן עצמו, שאסור (ראה לעיל: הסיוע האסור. כן משמע משו"ת הרשב"א ה קפט). אבל כהן שאמר לישראל: הא לך סלע, ותן תרומה לקרובי שהוא כהן - אסור (גמ' שם, ורש"י ד"ה טובת הנאה; הלכות בכורות לרמב"ן שם; רא"ש שם ד א; טור שם), שהואיל והתרומה ראויה אף לכהן הנותן עצמו, נראה ככהן המסייע (רש"י שם, וערכין כח ב ד"ה לבן בתו; תוספות ערכין שם ד"ה לבן), וכאילו הישראל מוכרה לאותו כהן (רבנו גרשום בכורות שם ד"ה אם כהן)[9].

הערות שוליים

  1. כז, טורים שמב-שנח.
  2. ויש סוברים שהדבר תלוי במחלוקת אמוראים אם הוא איסור תורה, או שאינו אלא מדרבנן (ראה רידב"ז דמאי ו ב, ושאילת דוד יו"ד יז).
  3. ויש הסובר שאין איסור זה נוהג במעשר עני (רמב"ם תרומות שם, לפי חידושי חתם סופר נדרים פה א), שהרי לא שייך בו "שחתם ברית הלוי", ולא "ואת קדשי בני ישראל לא תחללו", שאין בו לא ברית לויה, ולא חילול קדושה (חידושי חתם סופר שם).
  4. ויש מהראשונים שהשמיט דין זה (רמב"ם בכורים יא ח), ונחלקו אחרונים האם לדעתו מותר לכהן לקבל מתנה על מנת להחזיר בפדיון הבן (ביאור הגר"א שם ס"ק יב; שו"ת חתם סופר יו"ד רצא ושא), וראה ערך פדיון הבן.
  5. ההיתר הוא אף לכהן, שמותר לו לסייע על מנת ליטלן (בית יוסף שם וביאור הגר"א שם סק"י, בדעת הרמב"ם; ב"ח שם); ויש המצדד בדעת ראשונים שאין ההיתר אלא לישראל, שיכול לתת לכהן המסייע, אבל הכהן עצמו אין לו לסייע על מנת שיתנו לו (בית יוסף שם, בדעת רש"י והטור).
  6. ויש הסובר שנחלקו בדבר אמוראים, שיש מהאמוראים מתירים לכהן ליתן לישראל ממון כדי שיתן לו תרומה (פני משה דמאי ו ב, בדעת רבי זעירא ועוד שם), שלדעתם אין איסור אלא לתת ממון עבור גוף התרומה, שצריך לתתה לכהן במתנה ובדרך כבוד, אבל עבור טובת ההנאה מותר לכהן ליתן ממון, שזכות טובת הנאה ממון הבעלים היא (ראה ערך טובת הנאה), ונמצא שאין הכהן נותן עבור חלקו המגיעו, אלא עבור חלקו של הישראל (משנת רבי אהרן זרעים ו).
  7. ויש מפרשים בטעם איסור המכירה לישראל, שחוששים שמא יבוא הכהן למכרו לו בזול, כדי שיתן לו הישראל בכורות אחרים (כן משמע משאילתות מד, ותוספות שם ד"ה לשון, בשם רש"י), שיסבור שיחזור וימכרם לו בזול (שאילתות שם). ואף בבכור בעל מום יש סוברים שאסור (הלכות בכורות לרמב"ן שם; רא"ש שם ה א; העמק שאלה שם סק"ח).
  8. ויש שכתב שהאיסור הוא לפי שנראה שכוונתו בשביל שיתן לו הישראל כל מתנות כהונה שלו (ט"ז שם סק"א).
  9. ויש מפרשים טעם האיסור, שהוא משום חשש גומלין (ראה ערכו. שאילתות קלב; כן מצדד הר"י קורקוס שם), שלמחר יתן הכהן המקבל סלע לישראל כדי שיתן את התרומה לכהן הראשון, והרי זה כקונה תרומה (ר"י קורקוס שם).

1