מיקרופדיה תלמודית:כבש (כבש המזבח)

הגדרה^[1] - מעלה בנוי בשיפוע בדרומו של מזבח החיצון, שבו עולים הכהנים לעבודות המזבח

מצוותו ומקורו

בכלל עשיית כלי המקדש (ראה ערך בית המקדש, וערך כלי המקדש), גם כבש שעולים בו למזבח החיצון (ראה רמב"ם בית הבחירה א ו), והוא בנין כמו תל, בדרומו של מזבח, שמתמעט ויורד מראש המזבח עד הארץ (רמב"ם שם א יז), ועולים בו כדרך שעולים בהר (פירוש המשניות לרמב"ם מדות ג ג. וראה דברי הימים ב ט יח, ורד"ק שם). ולמדוהו ממה שנאמר: וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו (שמות כ כג), שכשאתה בונה כבש למזבח, לא תעשהו מעלות מעלות, אלא חלק ומשופע, שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך, וקרוב לגילוי ערוה, ואתה נוהג בם מנהג בזיון (רש"י שם. וראה מכילתא שם).

ונמנה במנין הלאוין, שהזהירנו מעלות על המזבח במעלות, כדי שלא יפסע פסיעות גסות בעלותו (ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה פ; סמ"ג לאוין רצא; ספר החינוך מא).

אף במזבח הנחושת שבמשכן אמרו שהיה שם כבש (רש"י שמות כז ה, בשם ברייתא).

כל מזבח שאין בו כבש הרי הוא פסול (ברייתא זבחים סב א; רמב"ם בית הבחירה ב יז), ולמדו כן ממה שנאמר: אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ (ויקרא ו ז), והוא הכבש, שהוא פניו של מזבח, שעולים לו דרך שם (רש"י זבחים שם ד"ה שכל מקום). וכן בבמה גדולה - והוא מזבח הנחושת שהקריבו עליו כשבאו לגלגל ולנוב ולגבעון (ראה ערך במה) - הכבש מעכב (זבחים קח ב, ושם קכ א). אבל בבמה קטנה - והיא במת יחיד בזמן היתר הבמות (ראה ערך במה) - אין הכבש מעכב (זבחים שם).

מקום הכבש הוא בדרומו של המזבח (מדות ג ג; זבחים סב ב; רמב"ם שם א יז).

קדושתו כמזבח

בכמה דינים שנאמרו בהקרבת הקרבנות על המזבח, אמרו שאף כבש המזבח בכלל (ראה להלן):

כבש כמזבח

באיסור הקטרת שאור ודבש על המזבח, אמרו שאם העלם על הכבש חייב כאילו העלם על המזבח (ראה מנחות נז ב, ורש"י ד"ה חייב; רמב"ם איסורי מזבח ה ד).

באיסור הקטרת שיירי קרבן שכבר העלו ממנו למזבח, נחלקו אמוראים במעלה מהם על הכבש (מנחות נז ב).

אף בקרבן הראוי למזבח, שנפסל, שאמרו בו שאם עלה למזבח לא ירד, שנינו: כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו, כך הכבש מקדש (משנה זבחים פו א; רמב"ם פסולי המוקדשין ג יח), ומשיגיע לכבש דבר הראוי לו, לא ירד, אף על פי שנפסל (רמב"ם שם).

אין כבש כמזבח

בקרבנות שמצותם בהזאה או מצוי הדם על המזבח (ראה ערכים: הזאה; מצוי; חטאת העוף; עולת העוף), אין הכבש בכלל ( זבחים סד ב, ושם סה א).

אף בקרבנות שמצוותם במתן דמים על המזבח (ראה ערך חטאת, וערך מתן דמים), שנינו: נתנו על גבי הכבש - פסול (זבחים כו א, ושם לב א), ופירש שמואל, שהבשר פסול, אבל הבעלים נתכפרו (זבחים כו ב; רמב"ם פסולי המוקדשין ב י), אלא שמכל מקום אין הזריקה חשובה להתיר הבשר (זבחים שם). ונחלקו ראשונים: יש שכתבו, שלא אמר שמואל שהבעלים נתכפרו, אלא באופנים שניתנו דמים על המזבח עצמו שלא במקומם, אבל לא בנתנם על גבי הכבש (תוספות מנחות נז ב ד"ה אין); ויש מן הראשונים סוברים, שאף בנתן על הכבש אמר שמואל שהבעלים נתכפרו (תוספות זבחים כו ב ד"ה אמר בהג"ה).

בהקטרת הקרבנות על המזבח (ראה ערך הקטרה א), יש מן האחרונים שכתב, שאף לדעת הסוברים בנתן הדם על הכבש שנתכפרו הבעלים (ראה לעיל), מכל מקום אין הכבש מקום הקטרה (קרן אורה מנחות נז ב); ויש שנסתפקו בדבר (ראה חזון איש זבחים יט כג, וחידושי הגרי"ז מנחות נז ב).

הערות שוליים