מיקרופדיה תלמודית:לא יראה בך ערות דבר

הגדרה^[1] - איסור התנהגות בפריצות במחנה ישראל בשעת מלחמה, ואיסור אמירת דברי קדושה כאשר נראית ערוה

הלאו שאמר הכתוב: וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר (דברים כג טו), נזכר הן לענין הנהגת מחנה ישראל בשעת מלחמה, שיש להיזהר בו מהנהגה של פריצות, והן לענין ההנהגה בשעת אמירת דברי קדושה, שאין לאמרם בענין שנראית בו ערוה^[2].

במנין המצוות

יש ממוני המצוות שמנו את הלאו במנין-המצוות (ראה ערכו), בתור לאו כללי (הלכות גדולות, הקדמה, לאוין שבמלקות רמו, עמ' יד במהדורת מכון ירושלים; אזהרות אבן גבירול ל"ת קעו), או כלאו לענין איסור במחנה במלחמה (השגות הרמב"ן לספר המצוות לאוין יא, לפי זוהר הרקיע סה, בפירוש הראשון), או לענין אמירת דברי קדושה (יראים שצב; סמ"ק פג); ויש ממוני המצוות שלא מנו אותו (ספר המצוות לרמב"ם; חינוך; סמ"ג; ועוד), שהכתוב: ולא יראה בך ערות דבר, אינו בא לאזהרת איסור, אלא הוא פירוש הטעם לכתובים שלפניו, ולפיכך אינו נמנה כמצוה (זהר הרקיע שם, בדעת הרמב"ן, בפירוש השני; מהר"ם שיק על תרי"ג מצוות תקסז).

מלקות

העובר על לאו זה במזיד אינו לוקה, שהוא לאו-שאין-בו-מעשה (ראה ערכו), שאין לוקים עליו, להלכה (ראה ערך לאו שאין בו מעשה. פרי מגדים או"ח עד, משבצות זהב סק"א)^[3].

במחנה ישראל בשעת מלחמה

במחנה ישראל בשעת מלחמה, הוזהרו על "ולא יראה בך ערות דבר" (ראה להלן), ובמהות האיסור נחלקו הדעות:

• יש סוברים שהוא להישמר מאיסורי עריות, שנאמר: כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע וגו' וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר (דברים כג י,טו. כן משמע מספרי כי תצא רנד, לפי רבנו הלל והראב"ד שם, לפי הרמב"ן בהשגות לספר המצוות שם, ועל התורה שם י), שמלבד מה שנצטווינו על עריות בכל מקום, הוסיף הכתוב לאו במחנה (כן משמע מהרמב"ן שם ושם), לפי שהחטא מצוי במחנה (כן משמע ממורה נבוכים ג מא, והרמב"ן שם ושם) אצל אנשי החיל שיארך עומדם חוץ לבתיהם (מורה נבוכים שם), ועוד שאיסורי עריות גורמים לסילוק השכינה (ספרי שם; רמב"ן שם ושם; רבינו בחיי שם), והעובר עליהם במחנה גורם להפיל את ישראל ביד אויביו (השגות הרמב"ן לספר המצוות שם).

• יש סוברים שהוא איסור שלא יהיה כל דבר של בזיון וזלזול בקדושת המחנה וכבודו בעת מלחמה, ומנו איסור לאו זה בכלל המצוות המוטלות על הציבור (ספר המצוות לרס"ג, מנין הפרשיות ו, לפי ר"י פערלא שם), שבידם להעמיד שומרים להשגיח על הדבר (ר"י פערלא שם)^[4].

• ויש סוברים שהוא איסור שתיראה ערוה מגולה במחנה במלחמה (מהר"ם שיק על תרי"ג מצוות תקסז; ערוך השלחן או"ח עד א).

אמירת דברי קדושה

בשעת אמירת דברי קדושה אסור שתיראה ערוה, מהכתוב: ולא יראה בך ערות דבר (כן משמע מברכות כה ב, ושבת קנ א, ועוד), שראיית ערוה מסלקת את השכינה (יראים שצב). ונחלקו ראשונים:

• יש מפרשים שהכתוב מדבר על שעת אמירת דברי קדושה (רש"י בבא מציעא קיד ב ד"ה ערות; כן משמע מהראב"ד לספרי שם; נמוקי יוסף שם; יראים שם; סמ"ק שם; ברטנורא תרומות א ו), שכך קבלו חכמים (חיי אדם ד א), שכן נאמר: "ערות דבר", שבשעה שאתה מדבר בו - בה' - לא יראה בך ערוה (רש"י ונמוקי יוסף שם; ברטנורא שם).

• יש מפרשים שהכתוב בא לאסור ראיית ערוה במחנה ישראל בשעת מלחמה (ראה לעיל), ולמדים ממנו לאסור ראיית ערוה אף בשעת אמירת דברי קדושה (כן משמע משערי תשובה לרבנו יונה ג מד; מהר"ם שיק שם; ערוך השלחן שם א-ב), שבכל מקום שה' מתהלך בקרב מחנינו נוהג איסור זה (שלחן ערוך הרב שם א; משנה ברורה עה ס"ק יט, בשמו), וקל וחומר שהוא נוהג בשעת אמירת דברי קדושה (מהר"ם שיק שם; ערוך השלחן שם).

• ויש סוברים שאין הכתוב מזהיר אלא על קדושת מחנה ישראל בשעת מלחמה, ואילו איסור ראיית ערוה בשעת אמירת דברי קדושה אינו אלא מדרבנן, והלימוד מהכתוב אינו אלא אסמכתא (ראה ערך אסמכתא א. כן משמע מהבתים מ"ע קצד).

מהות האיסור

איסור "ולא יראה" בשעת אמירת דברי קדושה, נאמר בשני אופנים:

• אסור לקרוא קריאת-שמע (ראה ערכו) - וכן אסורה אמירת כל דברי קדושה (יראים שם; שערי תשובה לרבנו יונה שם) - בשעת ראיית ערוה, שנאמר: ולא יראה בך ערות דבר (ברכות כה ב, ושבת קנ א; רמב"ם קריאת שמע ג טז; טוש"ע או"ח עה ד - ה)^[5].

• ערום - היינו מי שערוותו מגולה - אסור לברך, שנאמר: ולא יראה בך ערות דבר (בבא מציעא קיד ב, ורש"י ד"ה ערות ותוספות ד"ה מנין), אף על פי שהמברך אינו רואה את ערוותו (רשב"א ברכות כד א, בשם הראב"ד, והסכים עמו; פרי מגדים או"ח עד, משבצות זהב סק"א, בדעת רש"י), שלא אמר הכתוב: לא תראה, אלא "לא יראה", שלא יראה הרואה בך ערות דבר (רשב"א שם, בשם הראב"ד). ונחלקו אחרונים אם כיון שכן אינו עובר בלאו אלא כשיש אחר הרואה את ערוותו (ראש יוסף ברכות שם ב, ובפרי מגדים שם, לדעה זו), או שהוא עובר כל שהוא ערום, אף כשאין שם אחר (פרי מגדים שם, על פי רש"י דברים כג טו)^[6].

לימודים נוספים

• איסור אמירת דברי קדושה בשעה ש"לבו רואה את הערוה", לסוברים כן (ראה ערך ערוה), שאף הוא נדרש מהכתוב: ולא יראה בך ערות דבר (כן משמע מרש"י ברכות כה ב ד"ה והרי), שאנו קוראים בו לא יֵרָאֶה (לבוש שם א)^[7], אין איסורו אלא מדרבנן (שרשי הים לולב ז יב; מור וקציעה שם; פרי מגדים שם), והלימוד מהכתוב אינו אלא אסמכתא (ראה ערך אסמכתא א. פרי מגדים שם, אשל אברהם סק"ט, בדעת הלבוש).

• האיסור לעמוד ערום בפני שם שמים (ראה שבת קכ ב, ורמב"ם יסודי התורה ו ו), יש מן הראשונים מפרשים שאיסורו הוא משום: ולא יראה בך ערות דבר (רש"י שם ד"ה מכלל).

• כשיש כנגד עיני אדם צואה (ראה ערכו), או עמוד של מי-רגלים (ראה ערכו) בשעת הקילוח, נחלקו ראשונים בדבר: יש סוברים שאף זה הוא בכלל "ולא יראה", ואסור לקרוא קריאת שמע כנגדם כשאינם מכוסים (ראה ערך צואה. כן משמע מרשב"א ברכות כב ב, ושם כה א; כן משמע משערי תשובה לרבנו יונה ג מד, וספר היראה רכז; חרדים ל"ת ד עה, בשם רבנו יונה); ויש מתירים כשהם ברשות אחרת (כן משמע מרא"ש ברכות ג מו; חיי אדם ג טז, בשם תר"י)^[8].

• המשהה נקביו, גדולים או קטנים - שהוא עובר על בל-תשקצו (ראה ערכו) - יש מן הראשונים שכתב שהוא עובר אף משום ולא יראה בך ערות דבר (היראה רכז).

• איסור ניבול-פה (ראה ערכו) יש למדים אותו מהכתוב: ערות דבר, שאנו קוראים בו: "ערות דיבור" (רבי שמואל בר נחמן בויקרא רבה כד ז; חרדים שם מט, בשם הזוהר).

• שיכור (ראה ערכו), יש הסוברים שאסור לו לקרוא קריאת-שמע (ראה ערכו), מהכתוב: ערות דבר, שאנו קוראים בו: "ערות דיבור" (רבי אסי בירושלמי תרומות א ד, לגירסת הר"ש שם א ד, והמאירי ברכות כו א, ומגן אבות ג, בשם ספר מדויק, והמרדכי עירובין תקיב), שעל ידי השכרות, הדיבור הוא "ערוה" (רידב"ז שם)^[9].

הערות שוליים