דרשני:הזמנת חילוני לסעודת חג (Zvi Ryzman)

הזמנת אורחים לא מסורתיים לסעודת חג

בליל שבת כ"ד שבט תשע"א, נערך בישיבת אור החיים שעל יד טורו קולג' בניו יורק, כינוס לזכרו של ידידי הנערץ והבלתי נשכח רבי ד"ר דב לנדר ז"ל. מייסד ומנהל רשת טורו קולג' ברחבי העולם, במלאת שנה לפטירתו. בכינוס מסרתי שיעור בנדון מחלל שבת בפרהסיא [אשר ראה אור בספרי רץ כצבי, שבת, סימן כה]. משסיימתי את השיעור, סיפר לי ידידי, הרב הראשי, רבי ישראל מאיר לאו, שהיה אורח הכבוד בכינוס ונשא בו מדברותיו, על שאלה שנשאל:

אלמנה המתגוררת בגפה באחד הקיבוצים בדרום הארץ, התבשרה על ידי בנה שחזר בתשובה, כי ישמח מאד שתמשיך לבוא לשבתות, אך לא בליל הסדר ובחגים, מאחר והדבר אסור על פי פסק השו"ע (או"ח סי' תקי"ב סע' א) "אין מבשלים לצורך נכרי ביום טוב, לפיכך אסור להזמינו שמא ירבה בשבילו", ודברי המשנה ברורה (שם ס"ק ב) "ומומר לעבודת כוכבים או לחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם". האלמנה כתבה מהרב לאו: "נראה לי מוזר שבחגים אצטרך לשבת לבדי, אודה אם תזמן אותי ואת בני ללשכתך ותורה לנו כיצד עלינו לנהוג".

תשובתו של הרב לאו [אשר תובא להלן], ראתה אור לאחר מכן בקובץ תחומין (כרך לא, עמ' 175). ואמרתי אף אני אענה חלקי בשאלה זו, ובהשלכות נוספות היוצאות מלימוד סוגיית הזמנת נכרי ומחלל שבת לסעודת יום טוב, כגון:

• האם כאשר מזמין מחלל שבת לסעודת יום טוב לצורך קירובו ליהדות, הדבר מהווה סיבה להיתר.

• כיצד ינהגו יהודים בעלי בית מלון או מסעדות, אשר סועדים על שולחנם ביום טוב גם מחללי שבת.

• האם יש הבדל בין הזמנת כל אדם, לבין הזמנת אביו או אמו או בנו המחללים שבת.

אין מזמנין את הנכרי ביום טוב גזירה שמא ירבה בשבילו

א. הבישול לצורך אוכל נפש ביום טוב, הותר רק לצורך אכילת ישראל, ולא לצורך אכילת נכרים, כמפורש בדברי הגמרא במסכת ביצה (כא, ב) לדעת רבי עקיבא "אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם, לכם ולא לעובדי כוכבים". ומכוחו של איסור זה, חידש רבי יהושע בן לוי (שם) "אין מזמנין את הנכרי ביום טוב, גזירה שמא ירבה בשבילו". כלומר, אסור להזמין נכרי להתארח בביתו ביום טוב, בגלל החשש שיבשל עבורו אוכל ביום טוב, ויעבור על איסור "לכם ולא לעכו"ם".

וכן פסק רמב"ם (הלכות יום טוב פרק א הלכה יג) "אין אופים ומבשלים ביום טוב כדי להאכיל גוים או כלבים, שנאמר הוא לבדו יעשה לכם, לכם ולא לגוים, לכם ולא לכלבים. לפיכך מזמנין את הגוי בשבת, ואין מזמנין אותו ביום טוב גזירה שמא ירבה בשבילו". וכאמור, דין זה הובא ללא חולק גם בשו"ע (או"ח סי' תקיב סעי' א).

והקשו הראשונים על עיקר האיסור להזמין נכרי לסעודת יום טוב מהחשש "שמא ירבה בשבילו", מדברי רבה (פסחים מו, ב) שאינו לוקה על איסור בישול ואפיה ביום טוב לצורך יום חול "הואיל ומיקלעי ליה אורחים חזי ליה", אשר הובאו להלכה ברמב"ם (שם הלכה טו) "המבשל ביום טוב לגוים או לבהמה או להניח לחול, אינו לוקה, שאילו באו לו אורחים היה אותו תבשיל ראוי להם". ואם על עצם הבישול לנכרי ביום טוב אין איסור דאורייתא [ולכן אינו נענש במלקות], מדוע שנגזור לאסור את הזמנת הנכרי שמא יבשל עבורו.

וכתב הר"ן (ביצה דף י' ע"ב בדפי הרי"ף) "ואף על גב דאפילו בקדרה אחרת לא מיתסר מדאורייתא, דהא קיימא לן כרבה דאית ליה הואיל ואי מיקלעי ליה אורחים חזי ליה, אפילו הכי כיון שהוא עשוי להרבות בשבילו חיישינן". וכנראה כוונתו, שלמרות שאין איסור דאורייתא בבישול לנכרי, אולם החשש שיבוא להרבות בשביל הנכרי מצוי מאד, ולכן גזרו חכמים לאסור להזמינו.

ועוד כתב הר"ן: "ואחרים פירשו, דלשמא ירבה בשבילו דברים האסורים חיישינן, דאיכא איסורא דאורייתא". וכוונתו לדברי הרשב"א (ביצה כא, ב ד"ה גזירה) שכתב: "אף על גב דקי"ל כרבה דאית ליה הואיל, ואפילו אם ירבה בשבילו בקדרה בפני עצמה ליכא איסורא דאורייתא, הואיל ואי מקלעי ליה אורחים חזי ליה, ואי נמי לדידיה נמי חזי ליה, כיון דלא אכל, ומדרבנן בלחוד הוא דאסור. אפילו הכי אסור גזירה שמא ירבה בשבילו דברים האיסורים, דליכא הואיל, וכולה חדא גזירה היא".

מבואר בדברי הרשב"א, שבאמת מצד עצם החשש שיבשל עבור הנכרי ביום טוב, לא היו חכמים גוזרים לאסור את הזמנתו, מכיון שאיסור הבישול אינו מהתורה אלא מדרבנן, מדין 'הואיל', שאילו באו אורחים היה אותו תבשיל ראוי להם, וכידוע "אין גוזרים גזירה לגזירה". אך היות ויש חשש שיבשל עבור הנכרי מאכלים האסורים לישראל ומותרים לנכרי, ובזה לא שייך דין 'הואיל' [שהרי המאכלים אינם ראויים לישראל], לכן גזרו חכמים שלא יזמין נכרי ביום טוב "שמא ירבה בשבילו" דברים האסורים [ובזה יעבור על איסור תורה, כדברי הר"ן], ואין זה בגדר של "גזירה לגזירה" אלא "כולה חדא גזירה היא".

[בספר שלמי תודה (יום טוב סימן כז אות ה) הקשה רבי בן ציון פלמן, מדברי הגמרא בביצה, על פי האמור במסכת יומא (כח, ב) שאברהם אבינו קיים את כל התורה "ואפילו עירובי תבשילין", ותמוה: "היאך בישל אברהם אבינו מיו"ט לשבת על ידי עירובי תבשילין, הא ליכא גביה טעמא ד'הואיל', דהרי לאורחים עכו"ם אסור לבשל, כדכתיב לכם ולא לעכו"ם, ואורחים ישראלים אכתי לא הוו, ואם כן לא שייך גביה טעמא דהואיל". ותירץ: "מיהו י"ל דהא כתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב, ה) ודרשו חז"ל דאברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים, וקודם מתן תורה נמי היה שייך ענין הגירות, כדאמרינן בסוטה (יב, ב) גבי בת פרעה, שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה, ופרש"י שירדה לטבול שם לשם גירות. ואם כן יש לומר דגבי הנהו גרים שפיר אמרינן 'הואיל'"].

ב. והנה להלכה נפסק בשו"ע (או"ח סי' תקיח סע' א) כדעת בית הלל (ביצה יב, א) "מתוך שהותרה הוצאה לצורך, הותרה שלא לצורך". ואם כן נשאלת השאלה, מדוע אין להתיר לבשל עבור נכרי ביום טוב מדין "מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך".

ותירץ הערוך השלחן (או"ח סי' תקיב סע' א) "ולשיטת הרמב"ם אין זה שאלה כלל, דהא איהו ס"ל דלא אמרינן מתוך, רק בהוצאה והבערה. וכן לשיטת התוספות דבעינן צורך קצת לישראל, גם כן לא קשה. ואפילו לשיטת רש"י דאמרינן מתוך אף שלא לצורך כלל, מ"מ כשעשה מפורש בשביל נכרי, שזה אסרה התורה מפורש, לא שייך לומר מתוך".

והביאור הלכה (סי' תקיב ד"ה אין) תירץ: "בסימן תקי"ח כתבנו דאף לענין אפיה ובישול גם כן אמרינן מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך, אכן בעינן שיהיה צורך היום קצת, ולצורך נכרי לא מקרי כלל צורך היום, וכדמוכח מתוס' כתובות דף ז', ויש בזה איסור תורה. ואף לשיטת הסוברים שם בבית יוסף דמהתורה מותר אף שלא לצורך כלל, עכ"פ מדרבנן אסור, כמו שמוכח במסקנת בית יוסף שם. ועוד נוכל לומר דלצורך נכרי כיון שגילתה התורה לכם ולא לנכרי, גרע טפי, ולכו"ע יש בזה איסור דאורייתא" ומסיים: "ומחמת המיעוט דלכם, יש בזה איסור עשה על כל פנים, והכי נמי בעניינינו לדעת הרמב"ם, דהותר שלא לצורך כלל, אין בזה כי אם איסור עשה".

לסיכום: אין להזמין נכרי ביום טוב, מחשש "שמא ירבה בשבילו", דהיינו יבשל במיוחד עבורו מאכלים האסורים ליהודים ביום טוב [כביאורו של הרשב"א], ובזה יש איסור מהתורה או מדרבנן, ולא שייך בזה דין "הואיל ומיקלעי ליה אורחים חזי ליה", וגם אין היתר "מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך", כמבואר בערוך השלחן והביאור הלכה.

והוסיף המשנה ברורה (סי' תקיב ס"ק ג) "ואינו מועיל מה שכבר הכינו כל צרכי סעודה, דיש לחוש שמא יבשל עוד בקדירה אחרת בשבילו אחרי שמזמינו ורוצה לכבדו".

וסיים מרן השו"ע (או"ח סי' תקיב סע' א) "אבל עבדו ושפחתו, וכן כותי שבא מאליו, מותר להאכילו עמו ולא חיישינן שמא ירבה בשבילו". וביאר המשנה ברורה (ס"ק ט) "דדווקא כשמזמן העכו"ם אצלו דחפץ ביקרו, חיישינן שמא ירבה בשבילו לבשל בקדרה לבדה, משא"כ בעבדו ושפחתו וכן כל אלו שבאו מאליו לא חיישינן לזה".

הזמנת מחלל שבת לסעודת יום טוב

ג. על דברי השו"ע "אין מבשלים לצורך נכרי ביום טוב", כתב המגן אברהם (ס"ק א) "והוא הדין לצורך קָרַאים (תשובת רבי בצלאל סימן סג) ורש"ך (ח"ג סימן טו) כתב דיש מתירין". ה'קָרַאים' הינם הכופרים בתורה שבעל פה, ונחלקו הפוסקים, האם מותר להזמינם לסעודת יום טוב. וכתב הפרי מגדים (אשל אברהם) "קָרַאים, יש מתירין דטועים הם ומעשה אבותיהם בידיהם, ולשמא יאכל דברים טמאים לא שייך. משא"כ במומר לכל התורה, בקדירה אחת אסור מדרבנן, דמדרבנן [אסור] בעכו"ם אף באותה קדירה, שמא יבשל באחרת דברים טמאים".

ודבריו מבוארים על פי מה שכתב הרשב"א, שהאיסור להזמין נכרי לסעודה ביום טוב נובע מחמת הגזירה שמא יבשל בשבילו דברים האסורים, שיש לחלק בין קָרַאים שאינם אוכלים דברים אסורים, וממילא אין חשש שיבשל בשבילם בקדירה אחרת דברים טמאים, ולכן מותר להזמינם. לבין מומר לכל התורה, שאוכל גם מאכלים אסורים, ונותר על כנו החשש שיבשל עבורו בקדירה אחרת דברים טמאים, ובשל כך גזרו חכמים שלא יזמינו לסעודה ביום טוב [ובכלל הגזירה, לאסור להוסיף תבשיל בקדירה שמבשל לעצמו את האוכל, שמא יבשל בקדירה אחרת מאכלים אסורים עבור הנכרי].

ועוד כתב הפרי מגדים (משבצות זהב שם ס"ק ב) "ומומר להכעיס שעטנז, ומוזהר בדברים טמאים, יש לומר שרי להזמינו. ואם מומר לנבילות לבד, יש לומר אסור, שירבה דברים טמאים בקדירה לבדה ולקי". וגם כאן מבואר החילוק על פי דברי הרשב"א, שהאיסור להזמין לסעודת יום טוב בגלל הגזירה שירבה עבורו בהכנת מאכלים אסורים, קיים רק במי שחשוד על אכילתם, דהיינו מומר לאכילת נבלות, ולא מומר להכעיס ללבוש שעטנז, שאינו חשוד על אכילת דברים טמאים.

והנה ידועים דברי הרמב"ם בסוף הלכות שבת (פרק ל הלכה טו) "השבת ועבודה זרה, כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה, והשבת היא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם, לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל, אבל מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודה זרה, ושניהם כגוים לכל דבריהם". ועל סמך דבריו כתב המשנה ברורה (סי' תקיב ס"ק ב) על דברי השו"ע "אין מבשלים לצורך נכרי ביום טוב", כי "מומר לעבודת כוכבים או לחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם".

ועל פי זה היה נראה לכאורה לאסור הזמנת אדם המחלל שבת בפרהסיא לסעודת יום טוב, כי דינו כעכו"ם, שאין להזמינו ליום טוב, מחשש שמא יבשל עבורו ביום טוב באיסור.

ד. אלא שעל פי דברי הרשב"א, שהאיסור להזמין נכרי לסעודה ביום טוב נובע מחמת הגזירה שמא יבשל בשבילו דברים האסורים, יש מקום דווקא להתיר הזמנת מחלל שבת לסעודת חג, שהרי אין לחשוש ש"ירבה בשבילו דברים אסורים" ביהודי מחלל שבת, וכמו שנקט לדינא בשו"ת הציץ אליעזר (ח"ח סימן יז) "למדנו מדברי הרשב"א דכל יסוד האיסור של שמא ירבה בהך דינא דאין מזמנין נכרים, הוא בגלל זה שגזרו לשמא ירבה בשבילו דברים האסורים, דליכא בכהאי גוונא הואיל. ואם כן הרי לפי זה יש לשדות נרגא בכל עיקר הדין שחידש לן המשנה ברורה, דמחלל שבת בפרהסיא דינו בזה כעכו"ם, ולחלק ולומר דנהי דבדרך כלל איפסקא ההלכה דמחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם לכל דבריו, אבל בכאן לענין דינא דא ביום טוב, יש לומר זיל בתר טעמא. והואיל וטעם האיסור בעכו"ם בזה הוא משום שמא ירבה בשבילו דברים האסורים דליכא הואיל, אם כן לגבי ישראל מומר לחלל שבת בפרהסיא הרי ליכא גזירה זאת לשמא ירבה כזה כל עיקר, דהרי מוזהרים אנו שלא להאכילו דברים האסורים, ודוק כי הוא מסתבר".

ומתוך כך רצה הציץ אליעזר להוסיף ולומר "דגם המשנה ברורה לא כתב להשוות בזה מומר לחלל שבת בפרהסיא לעכו"ם, כי אם בנוגע לרישא דדברי השו"ע, שבשם כתוב עיקר הדין של אין מבשלים לצורך נכרי ביום טוב, דעל זה באמת מוסבים דברי המשנ"ב בזה בדבריו שבסק"ב. אבל על הסיפא שבדברי השו"ע ששם כתוב ההלכה הנוספת שיצאה לנו מזאת ההלכה, והוא, שלפיכך אסור להזמינו שמא ירבה בשבילו, בזה יש לומר דיסבור גם המשנ"ב בעצמו שלא כלול בכלל זה של איסור הזמנה גם ישראל מומר לעכו"ם או לחלל שבת בפרהסיא".

גם בספר שלחן שלמה (הלכות יום טוב ס' תקיב אות יב) מובא כי הגרש"ז אויערבך הסתמך על דברי הרשב"א, כמענה לשאלה: "צע"ג במי שיש לו בנים מחללי שבת או שאינם מודים בדיני יו"ט רח"ל, איך תבשל האם עבור בנה. ומיהו נראה לפי הטעם השני שכתב הר"ן דחיישינן שיבשל עבור הנכרי מאכלות אסורות, וכן כתב הרשב"א, אין מקום לאסור בישראל, שהרי עבור ישראל ודאי לא יעשה כן, וזהו צד להקל קצת בדבר". ואם הבישול עבור מחלל שבת הותר ביו"ט על פי דברי הרשב"א, כמובן גם אין איסור להזמינו לסעודת החג.

מחללי שבת בזמן הזה - דין 'תינוק שנשבה'

ה. גם לפי ההבנה הפשוטה בדברי המשנה ברורה [דלא כהציץ אליעזר] שאסור להזמין לסעודת יום טוב אדם המחלל שבת בפרהסיא, כי דינו כעכו"ם שאין להזמינו ליום טוב, עדיין יש לדון האם בזמנינו דינם של מחללי השבת בפרהסיא כדין עכו"ם.

בשאלה זו דן בשו"ת בנין ציון (החדשות סימן כג) וכתב: "והנה עד כה דברנו מעיקר הדין איך לדון מחלל שבת בפרהסיא, אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם. אחר שבעוונותינו הרבים פשתה הבהרת לרוב, עד שברובם חילול שבת נעשה כהיתר, אם לא יש להם דין אומר מותר שרק קרוב למזיד הוא. ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואחר כך מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן, והרי מחלל שבת נחשב כמומר בלבד, מפני שהכופר בשבת כופר בבריאה ובבורא, וזה מודה על ידי תפילה וקידוש. ומה גם בבניהם אשר קמו תחתיהן אשר לא ידעו ולא שמעו דיני שבת, שדומים ממש לצדוקים דלא נחשבו כמומרים אע"פ שמחללים שבת, מפני שמעשה אבותיהם בידיהם, והם כתינוק שנשבה לבין עובדי כוכבים".

כוונת הבנין ציון לדברי הרמב"ם בהלכות ממרים (פ"ג ה"ג) על ה"קָרַאים" ובניהם: "אבל בני הטועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות וגדלו אותם על עליו, הרי הן כתינוק שנשבה לבין הגויים וגדלוהו הגויים על דתם שהוא אנוס. ואע"פ ששמע אחר כך שהוא יהודי, וראה היהודים ודתם, הרי הוא כאנוס שהרי גדלוהו על טעותם. לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמשוך אותם בדרכי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה, ולא ימהר אדם להרגם". וכמו כן היהודים שגדלו בזמנינו על ברכי חינוך כפרני, דינם כ"תינוקות שנשבו", הנחשבים אנוסים.

ומתוך כך פסק הבנין ציון, כי דברי הראשונים על מחללי שבת בפרהסיא האוסרים את היין במגעם, נאמרו דווקא על מחללי שבת היודעים מקדושת השבת ומכוונים ביודעין לחללה ולכפור בה ובכל מצות התורה. אולם מחללי שבת בפרהסיא בזמנינו "יש להם דין אומר מותר שרק קרוב למזיד", ובפרט אותם "שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואחר כך מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן", ויש לדונם כ"תינוקות שנשבו" האנוסים, וממילא אינם אוסרים את היין במגעם.

כמו כן ידוע ומקובל בשם החזון איש, שכל אלו המכונים בזמנינו "חילונים" יש להם דין תינוק שנשבה, וכמו שכתב (יו"ד סימן א ס"ק ו) בדין "תינוק שנשבה" שדינו כישראל ושחיטתו מותרת, מכיון "שהוא בחזקת שאם יודיעוהו וישתדלו עמו כשיעור ההשתדלות שהוא ראוי לשוב לא יזיד לבלתי שב. אמנם לאחר שהשתדלו עמו והוא מזיד וממאן לשוב, דינו כמומר. ושיעור ההשתדלות תלוי לפי התבוננות הדיינים כאשר יופיעו ברוח קדשם בהכרעת דינו".

ועוד כתב החזון איש (יו"ד סימן ב ס"ק טז) "אין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו יתברך גלויה, ואז היה כיעור הרשעים גדרו של עולם. אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם, אין במעשה ההורדה גדר הפרצה אלא תוספת הפרצה, שיהיה בעיניהם כמעשה השחתה ואלימות ח"ו. וכיון שכל עצמינו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון, ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת". ובהמשך דבריו באותו סימן (ס"ק כח) נקט החזון איש, שאנו מצווים לחלל שבת להצלת 'תינוק שנשבה', וכן הדין שאין מומר זוקק ליבום לא נאמר על 'תינוק שנשבה', ולפיכך "אי אפשר לנו לדון בזה לפטור [תינוק שנשבה] מן היבום וכן לשאר הלכות".

ו. ומעתה נראה כי לדעת הבנין ציון והחזון איש, אין לאסור הזמנת מחלל שבת לסעודת יום טוב, מכיון שבזמנינו אין דינם של מחללי השבת בפרהסיא כדין עכו"ם, אלא יש לדונם כ"תינוקות שנשבו" האנוסים, וממילא דינם כיהודים לכל דבר, ומותר לבשל עבורם ביום טוב.

וכן הורה למעשה רבי משה שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ה סימן קנא) "בנידון דידן דמיירי במחלל שבת שלא נתחנך בדרך התורה, שבעוונותינו הרבים היום החושך מלא בעולם והסתר בתוך הסתר, והוא לא קיבל חינוך רק שיודע שלפי דת ישראל אסור לחלל שבת, נחלקו בזה הראשונים אם דינו כעכו"ם או כתינוק שנשבה. דלדעת הנמוקי יוסף כל שעומד בין ישראל ומכיר בתורת ישראל אין דינו כתינוק שנשבה, ולדעת הרמב"ם הוא כאנוס שהרי חינכוהו לא לשמור תורה ומצוות, והב"י (יו"ד סי' קנ"ט) הכריע כדעת הרמב"ם, מיהו הש"ך שם (עיין שם ס"ק ח) כתב דלענין דינא צ"ע, והשו"ע הרב (סוף הלכות ריבית) כתב כדעת הרמב"ם (וע"ע אחיעזר ח"ג סי' כ"ה), ונראה דלענין איסור דרבנן, ראוי לסמוך על הפוסקים שאין דינו כעכו"ם. אבל כל זה במחלל שבת כמו בזמנם שכל החנויות היו סגורות והוא היה מתחצף ופותח, אבל היום רובם לא נתחנכו לשמור תורה, ואם הם באים להתקרב מצוה לקרבם, ולא נוכל לומר ח"ו שדינם כעכו"ם לענין שלא לזכותם במצוות, וכל המחמיר בזה אינו אלא מקיל ומזלזל בהחוב להשיב בני המקום לעבודתו".

והוא מוסיף: "הן אמת שאנו מחמירים במחללי שבת שאפי' כשהם תינוקות שנשבו דינם כעכו"ם לענין בישול עכו"ם וסתם יינם, אבל התם הטעם הוא דכיון דחז"ל גזרו בבישוליהם וביינם משום קירוב, א"כ אפילו אנוסים אסור, דסוף כל סוף הקירוב עמהם מזיק, אבל האיסור לבשל לעכו"ם ביום טוב שהוא מהא דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם, ודרשינן לכם ולא לעכו"ם, אמרינן דנוקים לאיסורא דוקא בעכו"ם שלא שייך במצוות ובמומר במזיד שדינו כעכו"ם ואין לזכותו במצוות [וכן בקָרַאים ורפורמים שגזרו שהם כעכו"ם], אבל בתינוקות שנשבו ראוי לזכותם במצות, ואין בזה חשש איסור".

וכן מובא בספר אמת ליעקב (או"ח סי' תקיב הערה 474) בשם רבי יעקב קמינצקי שהורה כי "מחללי שבת בזמן הזה מותר לבשל בשבילם, דנחשבים כתינוק שנשבה", ולפיכך לדעתו יהיה מותר להזמינם לסעודת החג.

ז. אולם בספר שולחן שלמה (הלכות יו"ט סי' תקיב הערה ד) הובא בשם הגרש"ז אויערבך: "דגם בזמנינו בארץ ישראל ליכא מי שבאמת נקרא בשם 'תינוק שנשבה' בהגדרה האמיתית של השם הזה, זולת מי שגדל במקום שמעולם לא שמע על דת יהודים וגם לא שמע שיש כאלה האומרים שמכיון שהוא יהודי הרי שהוא צריך לשמור מצוות התורה. אבל היהודי החילוני המצוי כיום בארץ ישראל, אפילו אם גדל בקיבוץ והוריו חינכוהו לכפירה ולאכול טריפות ולחלל שבת, מכל מקום כיון שיודע שיש דת היהודים ויש הטוענים שצריך לשמור מצוות, אם כן כבר אינו בגדר תינוק שנשבה, וכל מה שאנחנו משתמשים בתואר זה אינו אלא לשון מושאל כיון שכלפינו צריך להיות היחס אל יהודי כזה כאל תינוק שנשבה, לענין שצריך לחוס ולרחם עליו ולא לשנוא אותו, כיון שסוף סוף שוגג הוא"^[1].

עם זאת, בספר אחר (הליכות שלמה, סדר ליל פסח סע' סט) מובא בשם הגרש"ז: "אף על פי שמן הדין אסור לאדם להזמין אורחים שהם מחללי שבתות בפרהסיא לסעודות יום טוב, יש להקל בדבר בזמנינו לענין ליל הסדר כשמקרבים אותם בכך לשמירת התורה והמצוות". ובטעם הדבר, הובאו (שם הערה קלד) דברי הגרש"ז בהרחבה: "רבים דנו בענין זה דשכיח טובא לצערנו שרבים מאחינו בני ישראל רחוקים משמירת ומידיעת התורה והמצוות, האם דינם כמפורש בפוסקים דמומר לחלל שבת בפרהסיא דינו כעכו"ם, או דיש לדמותם לתינוק שנשבה לבין הנכרים שאין דינו כעכו"ם. ברם נראה דלא הוי כתינוק שנשבה אלא אם כן לא שמע מעולם ענין דת ישראל, ולא נודע לו שע"פ דין התורה מחויב הוא בשמירת המצוות, ולכן בזמנינו רק אותם שנתגדלו בארץ רוסיא בזמן שלטון הרשע, אשר ברבות השנים נעקר מהם כמעט כל זכר ושארית מתורת ישראל, ועתה הם ממש בתחלת התוועדותם לתורה, כיון שהם שוגגים ביותר וכעין אנוסים יש מקום להקל כלפיהם לענין בישול, ומגע יין, צירוף לזימון וכדו' [ומ"מ אין נכון לכבדם לזמן בעצמם], אבל לא מי שידוע לו שיש שומרי תורה ומצוות והם מודיעים שכל ישראל מצווים על כך. ובפרט בארץ ישראל שאף מי שנתגדל ודר במקום שמחנכים לכפירה ואכילת טריפות וחילול שבת ועקירת כל דבר שבקדושה רח"ל, כמו ב'קיבוצים' שאין בהם רוח יהודית כלל, מ"מ הרי סוף סוף ידוע הוא ושומע שישנם שומרי תורה ושלדבריהם גם עליו לנהוג כמותם, וכיון שכן קשה מאוד לומר שדינו כתינוק שנשבה, ואף שודאי אין לשנאותו כמו את המומרים לדבר עבירה, ואדרבה מצוה לחוס ולרחם עליו ולקרבו בדרכי אהבה ושלום לשמירת תורה ומצוות, דהא סוף סוף שוגג הוא, מ"מ לא דמי לתינוק שנשבה. אך עם כל זאת, כיון שבימינו אי אפשר לנו לצערנו למצות הדין לחלוטין וגם ידוע שבדרך זו של אירוחם לסעודת שבת ויו"ט מתקרבים רבים מהם לחיי תורה ומצוות ושבים לאבינו שבשמים, יש למצוא צדדי היתר לכך, והדבר מסור למורי ההוראה להורות בכל נידון לפי ענינו.

ועכ"פ לענין ליל הסדר נראה דהואיל ומצינו שבדורות שלפנינו היה נהוג גם אצל גדולים וטובים לארח על שולחן הסדר את המושלים והנכבדים הנכרים, וכנראה דכיון שהשעה היתה צריכה לכך [מלבד שהיה ידוע שליל הסדר הוא זמן מיוחד לכך והו"ל קצת כאילו בא מעצמו ולא הזמינוהו] הקלו בדבר, לכן גם בנידון דידן אם ידוע שאורחים אלה החלו להתקרב לשמירת המצוות, ואירוחם בלילה זה על שולחן הסדר יעוררם ויזרזם הרבה לדבר [וכן בשאר יו"ט אם הוא באופן כזה] יש להקל. ויש גם לצרף בנדון דידן מה שכתב בשו"ת מלמד להועיל (סי' כט) בשם הרבה גדולי עולם להקל במחללי שבת שבזמננו עיי"ש. ובפרט בנדון דידן כשהדבר נעשה למטרה קדושה זו של קירובם לתורה ויראת שמים".

ונראה שכן נקט להלכה גם הגרי"ש אלישיב כפי שהובא בשמו בספר אשרי האיש (יום טוב אות ז) בנדון הזמנת קרובים מחללי שבת לסעודת יום טוב: "במקום שהם בגדר תינוקות שנשבו מותר, מכיון שאין להם דין מומר, ויש לדון בכל מקרה בנפרד". ובפרטי הוראה זו הובא (שם הערה סה) "שבדרך כלל הרוסים נחשבים כתינוק שנשבה. ובכלליות יש לציין אצל רבינו [הגרי"ש] כמעט ואין דין תינוק שנשבה אלא מי שלא הכיר יהודים כלל"^[2].

סוף דבר: הגר"י קמינצקי והגר"מ שטרנבוך נקטו לדינא, שמחללי שבת בזמן הזה דינם כתינוקות שנשבו [כדברי הבנין ציון והחזון איש], ולכן מותר לבשל עבורם ביום טוב ולהזמינם לסעודת החג. אולם הגרש"ז אויערבך והגרי"ש אלישיב, נוטים שלא להסתמך על דברי הבנין ציון והחזון איש, שפורקי העול בזמנינו נחשבים כתינוקות שנשבו, כסיבה להתיר להזמינם לסעודת יום טוב. [ורק בנדון הזמנה לליל הסדר, הוסיף הגרש"ז צדדים נוספים לקולא, כמבואר בדבריו]^[3].

דין מחלל שבת בפרהסיא - הלכה למעשה

ח. ונראה כי בנדון הזמנת אדם חילוני לסעודת יום טוב, גם לדעת המשנה ברורה [דלא כהציץ אליעזר] שאסור להזמין לסעודת יום טוב אדם המחלל שבת בפרהסיא, עדיין יש צורך לברר מי מוגדר כ"מחלל שבת בפרהסיא".

ובספרנו רץ כצבי - שבת (סימן כה) נתבארו הדברים על פי מה שכתב המשנה ברורה בהלכות עירובין (סי' שפה ס"ק ד) "ופרהסיא מקרי כשחילל בפני עשרה מישראל, או שידע שיתפרסם ביניהם". ועוד כתב המשנה ברורה (ס"ק ו) בשם האליה רבה (שם ס"ק ג) וכן נפסק בחיי אדם (כלל עה סעי' כו) "ואם מתבייש לעשות זה בפני אדם גדול, אף שעושה דבר זה בפני כמה אנשים, גם זה לצנעה יחשב". ומקור הדברים במעשה המובא בגמרא בעירובין (סט, א) "ההוא דנפק בחומרתא דמדושא [אדם אחד יצא בשבת לרשות הרבים כשהוא לבוש בצרור של בשמים], כיון דחזייה לר' יהודה נשיאה, כסייה [כשראה את רבי יהודה נשיאה, כיסה את הצרור כדי שלא יראהו מחלל שבת. ואף על פי כן, ראה רבי יהודה הנשיא את הצרור] אמר כגון זה מבטל רשות" [אדם הנוהג כך הרי הוא "מבטל רשות", ואוסר את הטלטול בחצר לאחרים ללא עירוב].

ההבנה הפשוטה והמקובלת היא ש"פרהסיא" פירושו רבים, וממילא "מחלל שבת בפרהסיא" הוא אדם המחלל את השבת בפני רבים. אולם בדברי האחרונים התחדש, כי יתכן מצב שאדם יחלל שבת בפני רבים, אך אם בשעה שמחלל את השבת יבוא לפניו אדם גדול, הוא יתבייש בפניו ויצניע את מעשיו, אינו נחשב בהגדרה הלכתית, כמחלל שבת "בפרהסיא", ואע"פ שעשה את המעשה בפני אנשים רבים, כמבואר במעשה המובא בגמרא בעירובין.

וראוי לחדד ולהדגיש את הדברים: גוף מעשה חילול השבת נעשה "בפרהסיא", דהיינו בפני רבים. ולא עוד, אלא שגם אם לאחר שאותו אדם שהמחלל שבת פגש והתבייש בפניו והסתיר את מעשיו ימשיך בדרכו, המחלל שבת חזר לסורו וימשיך במעשיו. ועם כל זאת עושה המעשה אינו בגדר "מחלל שבת בפרהסיא", בגלל שיש לו בושה לעשות את חילול השבת בפני "אדם גדול". נמצא איפוא, שגדר מחלל שבת "בפרהסיא", אינו תלוי אך ורק בעשיית מעשה בפני רבים, אלא יש לבדוק בשורש המעשה האם הוא ביטוי לכפירה בה' ומרידה בתורה, וניתוק "אות השבת" בין ישראל לבוראם.

והדברים מוטעמים על פי פירושו של רש"י (חולין ה, א ד"ה אלא) "האי תנא חמירא ליה שבת כעבודת כוכבים, דהעובד עבודת כוכבים כופר בהקב"ה, והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית". כלומר, הסיבה לכך שמחלל שבת נחשב כעכו"ם היא, בגלל שהוכיח במעשיו שהוא כופר במעשה בראשית "והעיד שקר" שכביכול הקב"ה לא ברא את העולם. ולכן, רק כאשר המעשה שעשה מוכיח זאת באופן מוחלט, הרי הוא "מחלל שבת בפרהסיא" שדינו כעכו"ם. אולם כאשר הוא מחלל שבת, אולם יחד עם זאת הוא מתבייש במעשיו באופן שאם יעמוד לפני אדם גדול יצניע את מעשיו, כבר לא נוכל לומר שכל מעשיו הם כפירה בה', אלא יצרו הוא שהתגבר עליו, אך בפנימיותו הוא נשאר דבוק ב"אות היא לעולם" של השבת.

ועל פי זה נתבארה שיטתו של רבי משה פיינשטיין באגרותיו, שמחלל שבת המקדש על היין בשבת, אינו מוגדר כ"מחלל שבת בפרהסיא", ויינו לא נאסר במגע כדין יין שנגע בו נכרי. כי כאשר מחלל שבת בפרהסיא עושה קידוש ומוציא מפיו את הפסוק "ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה, כבר לא נוכל להגדירו כ"מחלל שבת בפרהסיא", והרי הוא כאותו מחלל שבת המתבייש לעשות את מעשיו בפני אדם גדול ש"אף שעושה דבר זה בפני כמה אנשים, גם זה לצנעה יחשב". שהרי בפיו הממלל ואומר "ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות", הוא מעיד שמעשי חילול השבת שלו [ואף שהם בפני רבים] אין מקורם בכפירה בה', אלא יצרו הוא שהתגבר עליו.

ולכן, מחלל שבת המקדש על היין בשבת, אינו מוגדר כ"מחלל שבת בפרהסיא", ויינו לא נאסר במגע כדין יין שנגע בו נכרי. והיינו דברי רבי משה בשנת תשמ"א, בתשובה שנדפסה באורח חיים חלק ה' (סימן לז אות ה), ש"אין טעם להחמיר" לאסור יין במגע מחלל שבת. אך כל זה מעיקר דין [כמפורש בדבריו שם, היות וכל הטעם להחמיר במגע מחלל שבת בפרהסיא הוא ממנהג ולא מדינא]. ומכל מקום גם רבי משה נקט שכדאי להחמיר בזה, וכדבריו ביורה דעה חלק ד' (סימן נח) "בדבר מי שמאמין בשם, ומתפלל בבית הכנסת, אבל מחמת פרנסתו, מחלל שבת במה שעובד בבית חרושת", שאף שיש מציאות של אדם "שמאמין ומחלל שבת בפרהסיא" ולכן "אין להחשיבו ככופר", אולם "מכל מקום למעשה כדאי להחמיר להחשיב יינו כסתם יינם". ועם כל זאת, אם ברצונו לעשות קידוש, יהיה רשאי לעשות.

ט. מעתה נפתח בפנינו פתח נוסף, להתיר הזמנת חילונים לסעודות החג, וכפי שהובא בשם הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה, סדר ליל פסח הערה קלג) כסניף נוסף להקל להזמין אורחים מחללי שבתות בפרהסיא לסעודת ליל הסדר כשמקרבים אותם בכך לשמירת תורה והמצוות: "כבר כתבו הפוסקים דכל שהוא בוש מלחלל שבת בפני אדם חשוב כגון רב וכדו', אין דינו כמחלל שבת בפרהסיא לענין זה שיחשב כנכרי. והוא הדין כאשר בוש בכך בפני אביו או אמו וכדו', ואינו מחלל שבת במחיצתם. וכהיום רבים מאלה שלצערינו אינם שומרים תורה ומצוות הרי הם בכלל זה" [יחד עם זאת הובא שם (ארחות הלכה, הערה 438) "ומכל מקום מה שנמנע מלחלל שבת בפני אחיו וכדומה, היה נראה מדברי רבינו [הגרש"ז] דאין לראות זאת אלא כנימוס בעלמא ולא מפני הבושה, ולכן אין להקל משום כך בדינו. ואף לענין הנמנע מלחלל שבת לפני אדם חשוב הורה רבינו [הגרש"ז], דאם ניכר להדיא שהימנעותו היא אך ורק מפני הנימוס גרידא ולא מפני הבושה, אין להקל"].

ולענ"ד נראה להוסיף על דברי הגרש"ז ולומר כי כשם שבעשיית קידוש בשבת מוציא עצמו מגדר "מחלל שבת בפרהסיא", היות ומעשה זה מהווה הוכחה לכך שהוא אינו "כופר" בה' ובתורה, אלא "יצרו התגבר עליו", כך גם מי שמגיע להתארח לסעודת החג מתוך מגמה לטעום מאווירת קדושת החג, כבר אינו מוגדר כ"מחלל שבת בפרהסיא".

והדברים נכונים בפרט כאשר מזמינים מחללי שבת לסעודת החג, כחלק מתהליך קירובם לשמירת התורה, וכפי שפסק הגר"מ שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ה סימן קנא) "במה שמצוי שאירגוני קירוב מסדרים הזמנה לאירוח מחללי שבת בבתים חרדים, נראה עוד יסוד להתיר, שהרי הא דמחלל שבת הוא כעכו"ם היינו רק כשהוא בפרהסיא, והיינו דמפני שמזלזל ולועג לדת על ידי שבפרהסיא מחלל שבת והרי הוא כעכו"ם. ואם כן אלו שלא לועגים לדת ורחוקים מלהיות חצופים, ואדרבה מעוניינים בו והם בתחילת דרכם להתקרב לדת, אינם כעכו"ם. ובמשנה ברורה (סי' שפה ס"ק ו) מביא שאפילו נמנע מלחלל שבת בפני אדם גדול אין דינו כמחלל שבת בפרהסיא, וכל שכן כאן שמתחבר לארגונים חרדים ומתעניין לשמוע, בזה גופא שוב אינו מחלל שבת בפרהסיא שהוא כעכו"ם".

[במאמר המוסגר, גם הגרש"ז אויערבך (מובא בהליכות שלמה, סדר ליל פסח, ארחות הלכה הערה 429) הורה "דמחללי שבת בפרהסיא המתקרבים לשמירת תורה ומצות ועוסקים בלימודי היהדות לשם שמים ובכוונה כנה ואמיתית, שוב אין מגעם אוסר את היין, אף שעדיין אינם מקיימים מצוות בשלימות, כיון שכך היא הדרך, ומצווה גוררת מצוה ועל ידי שנעודדם ונתנהג עמם כשומרי מצוות בודאי יצאו במשך הזמן מכלל מחללי שבת בפרהסיא". אם כי יצויין הגרש"ז, לא נימק את דבריו מכח דברי המשנה ברורה הנ"ל שהנמנע מלחלל שבת בפני אדם גדול אין דינו כמחלל שבת בפרהסיא, וצ"ע].

כפי שהזכרתי בתחילת הדברים, נידון דידן נתבאר בהרחבה בתשובתו של הגרי"מ לאו, שאמנם הסתמך על דברי הבנין ציון [לעיל אות ה] לדון את מחללי השבת בזמנינו כ"תינוקות שנשבו", בפרט לאור העובדה כשהזמנתם לסעודת החג תועיל לקירוב לבבות ולשובם לשמירת התורה והמצוות, כדבריו: "לדעת המשנה ברורה אסור להזמין מחלל שבת בפרהסיא לאכול אצלו ביום טוב שמא ירבה בשבילו, והאיסור להרבות בשבילו ביו"ט לדעת הרמב"ם והשטמ"ק הוא מן התורה. האחרונים הסתפקו במחללי שבת בזמנינו הרחוקים מתורה ומצוות וחילול שבת אצלם כהיתר, האם דינם כנכרים. והדעת נוטה להתיר במקום שבדרך זו יתקרבו לתורה ומצוות, במקום שמדובר בקרובי משפחה וכדו' שאם לא יזמינם יבוא לידי קטטה ומריבה וימנע משמחת יו"ט, יש להקל".

ולפי האמור לעיל נראה להוסיף בזה עוד טעם לקולא, ואפילו אם מחללי השבת אינם כ"תינוקות שנשבו", עצם בואם ורצונם לשהות בסעודת החג מוציאים אותם מההגדרה ההלכתית של "מחללי שבת בפרהסיא", ולכן אין כל איסור בהזמנתם לסעודת החג.

[ברצוני לציין דבר נוסף. במאמרו בתחומין, לא ציין הרב לאו כי השאלה היתה ביחס להזמנת חילוני בליל הסדר, וכפי שסיפר לי בזמנו בעל פה, אלא דן בשאלה הכללית האם ניתן להזמין חילוני לסעודת חג. וכפי שהבאנו [לעיל אות ז] מדברי הגרש"ז אויערבך, בהזמנה לליל הסדר נהגו יותר להקל].

• • •

ממוצא בירור יסודות דיני הזמנת אדם שאינו שומר תורה ומצוות לסעודת יום טוב, נבוא לפרטי ההלכה, ולצדדים נוספים שיש לצרף לנדון דידן ולכל מקרה לגופו.

הזמנת הורים או בנים מחללי שבת [דין אורח הבא מעצמו]

י. לעיל [אות ב] הבאנו מדברי השו"ע, שאין איסור להזמין עבדו ושפחתו הנכרים לסעודת יום טוב.

וכתב הט"ז (ס"ק ד; הובא במשנה ברורה ס"ק י) "ונלע"ד להכריע להלכה דאם בא מאליו, והישראל נותן לו לאכול בלא הזמנה והפצרה שיאכל אצלו, אין איסור שמא ירבה. אבל אם מפציר בו שיאכל אצלו, אף על פי שבא מאליו, מכל מקום כיון שחביב לו שיאכל אצלו חיישינן שמא יבשל לו קדירה אחרת עוד, ומה לי שמזמינו דרך שליחות לביתו או שמזמינו אחר שבא אליו".

על פי זה כתב בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ה סימן קנא) כתב: דהנה מבואר בראשונים וכן נפסק בטור ובשו"ע (ר"ס תקי"ב) דלא אסרו אלא לזמן את הגוי, אבל אם יש לישראל עבדים ושפחות, או הגוי שבא מאליו, מותרים לאכול עמו ביום טוב, ולא חיישינן שיבשל בשבילם בקדירה מיוחדת [ואי מרבה בשביל הנכרי בקדרה שהוא מבשל בה ליכא חשש איסור מעיקר הדין], דדוקא כשמזמן העכו"ם אצלו דחפץ ביקרו חיישינן שמא ירבה בשבילו לבשל בקדירה לבדה. ובסברא זו צידדתי להתיר כשנשאלתי מאב חרדי שבנו התקלקל ונעשה מחלל שבת ל"ע, אם מותר להזמינו ביום טוב, וצידדתי דבבנו אינו נוהג בו כאורח שצריך לכבדו, ואינו בכלל האיסור להזמינו וכמ"ש לעיל".

ויתכן כי סברא זו נכונה גם בהזמנת הורים לסעודת חג, שאין הם נחשבים "אורחים" שצריך לכבדם. ובנדון דידן, תוכל האם האלמנה להגיע לבית בנה ללא הזמנה, ואפילו אם תהיה מוזמנת, אינה נחשבת "כאורח שצריך לכבדו".

יא. זאת ועוד, הגר"מ שטרנבוך (שו"ת תשובות והנהגות ח"א סימן שנח) נשאל על ידי בעל תשובה המזמין את הוריו לסעודת ליל שבת, ויודע שיחזרו לביתם ברכבם, האם עליו לחשוש לאיסור 'לפני עור'. טענת הבן היתה, שבדרך זו הוא מקרב את הוריו ליהדות "וכבר ראה בהתקדמות שיש אצלם בגישה לדת, ותולה הדבר בזה שמקרב אותם ומזמינם אף שנוסעים בחזרה הביתה, אבל שואל שמא אסור משום איסור לפני עור". הרב שטרנבוך השיב: "נראה שיסוד האיסור דלפני עור הוא דומיא דעור שמכשילו, אבל אם כוונתו רק לטובת עצמו לא נקרא מכשיל, אלא כמו שרופא מנתח לא נקרא מכה חברו, כך כאן הלוא אין כוונתו להרע לו או לייעץ לו עצה שאינה הוגנת, אלא שמקוה בזה להדריכם ולקרבם לדרך האמת, ומה שחברו מחלל שבת על ידי זה, אינו אלא עושה רעה לעצמו, ולכן אין בזה איסור לפני עור. ויזהר ויודיע אותם תמיד חומר חילול שבת ומתיקות שמירתה, ובעזרת השי"ת יחזיר אותם למוטב, ואין לך כיבוד אב ואם כמוהו".

ועוד הוסיף: "ובמקום אחר הבאתי מדברי המשנה ברורה בשער הציון (סימן שו ס"ק מה) שאב חייב לדאוג לבתו שלא תשתמד, שהוא גואלה וקרוב לה, ומשמע שזהו חובה מיוחדת בקרובים. ולפי זה נלע"ד דאף שבעלמא במחלל שבת בפרהסיא שאינו עושה מעשה עמך פטורים להוכיחו, וכמבואר במשנה ברורה סימן תר"ח וביאור הלכה שם, מכל מקום באביו שנטמע בין העכו"ם חייב לגואלו, וסיבת החיוב אינו רק מצד צדקה שחייבים לכל עניי ישראל, אלא דין גאולה לקרובים ואפילו מחללי שבת צריך להשתדל לפי כוחו לגואלם שזהו הלכה מיוחדת".

ולמדנו מדבריו כי בהזמנת הורים על יד הבן יש לשקול את קיום מצות כיבוד אב ואם [שהיא מ"מצות עשה גדולה" ושקול כבוד ההורים ככבוד המקום], וכן חובה מיוחדת לדאוג להחזירם למוטב כעין דין "גאולת קרובים". ואף שדבריו נאמרו בנדון בן המזמין את הוריו לסעודת שבת, שכוונתו לומר שאין בזה איסור לפני עור לא תתן מכשול, אולם לענ"ד [ואולי אף לדעת הגר"מ שטרנבוך] ניתן לשקול סברות אלו להתיר הזמנת הורים על ידי בנם לסעודת חג.

הקנאת האוכל מערב יום טוב

יב. בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ה סימן קנא) כתב עצה להתיר הזמנת אורחים מחללי שבת בפרהסיא לסעודת יום טוב, באופן שיקנה לאורח את המאכלים מבעוד יום, ונמצא שהאורח אוכל משלו, ואין זה נחשב שהישראל הזמינו: "ושמעתי בשם הגאון רבי נסים קרליץ עצה, שיזכה מערב יום טוב את המאכלים ומשקאות שבביתו לאורח, ושוב אינו בכלל האיסור להזמין. ואף שעדיין שייך טעם הגזירה שמא יבקש לבשל או לחמם לו ואסור מן מהתורה, מכל מקום יש לומר שחז"ל גזרו רק כשאוכל משל ישראל, ואנו לא מוסיפים לגזור מעצמינו. ונראה שלא צריך להודיע לאב [האורח], רק שאַחֵר יזכה עבור האב [האורח] את כל האוכלים והמשקים שבבית, ומועיל מדין זכייה גמורה, ושוב אין איסור להתארח אצלו".

עצה זו הובאה גם בשם הגרי"ש אלישיב, בספר אשרי האיש (יום טוב אות ז) שכתב: "אפשר להקל על ידי שמקנה להם לפני יום טוב כל האוכל הצריך להם לכל היום טוב", וגם הרב לאו הזכיר במאמרו עצה זו, הלכה למעשה.

אולם הגר"מ שטרנבוך כתב על היתר זה "ודבר זה צ"ע טובא", והתיר לסמוך על זה רק בשעת הדחק, מתוך הסתייגות "מיהו אף לדבריו צריך ליזהר להכין את כל צרכי החג מערב החג, שהרי בשער הציון (סי' תקו ס"ק נו) חידש דגם לדעת השו"ע שמתיר להרבות לעכו"ם בחד קדירה, אבל לבשל משל עכו"ם לעכו"ם אסור אפילו כשמרבה באותה קדירה שמבשל בה הישראל לצרכו, ומסיק בצ"ע. ואם כן כאן שהקנה הכל לאביו [לאורח] ומבשל לאביו [לאורח] הוי מבשל משל עכו"ם לעכו"ם, ואסור אפילו באותה קדירה בחד טירחא. ומה עוד דלדעת השב יעקב אסור לבשל של עכו"ם לצורך ישראל, ואם כן כאן שהקנה הכל לאביו [האורח] הוי של עכו"ם, ולא יוכל לבשל כלל אפילו לצרכו, ועל כן יזהר להכין כל צרכי החג קודם החג". כאשר הקנו לגוי את כל האוכל מבעוד יום, לכאורה יש איסור לבשל לעכו"ם משל עכו"ם, ולכן אסור לבשל לו בחג, ולכן עצה זו מוטלת בספק.

אירוח מחללי שבת בבית מלון ביום טוב

יג. שאלה זו שאל הגר"מ שטרנבוך את הגרא"י ולדנברג, והיא נדפסה בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סימן יז). ומלבד הנימוק העקרוני להיתר על פי דברי הרשב"א, שטעם האיסור להזמין נכרי לסעודת יו"ט מחמת הגזירה "שמא ירבה בשבילו", אינו נוגע למחלל שבת [הובא לעיל אות ד], כתב הציץ אליעזר: "ובהשקפה ראשונה עלה בדעתי להציע בזה היתר כללי, והוא בהיות דעפי"ר לא יוכל בעל האכסניא לדעת בבירור אם אמנם האיש הזה הבא לפניו הוא בגדר זה של מחלל שבת בפרהסיא שדינו כעכו"ם, הן מצד חיסרון ידיעה, והן מצד קביעות ההלכה, כי תלוי הדבר בעל איזה מלאכה עובר, ובפני כמה מישראל, וכמו"כ אם הוא לא מאלה שלא ידעו ולא שמעו מדיני שבת וכו', והדברים עתיקים בדברי הפוסקים".

ולאחר שהוסיף את הנימוק על פי דברי הרשב"א, סיים: "מכל האמור נלפענ"ד דיש מקום להתיר לבעל מלון לאכסן אצלו ביום טוב לאכילה ושתיה יהודי מחלל שבת, אך יזהר שלא יבשל ביום טוב בקדרה מיוחדת עבור בר נש זה בלבד".

הכנת סעודת יום טוב שמשתתף בה בן זוג מחלל שבת

יד. בשעה שסיימתי את כתיבת השיעור [ערב פסח תשע"ב], נשאלתי על ידי ידידי רבי שלמה רענן, העומד בראש ארגון 'איילת השחר', הפועל גדולות ונצורות לקרב לבבות בעשרות קיבוצים ומושבים ומקומות יישוב ברחבי הארץ, בשאלה שהגיע לשולחנו, האם מותר לאשה הנמצאת בשלבי חזרה בתשובה, לבשל את סעודת החג שבה משתתף בעלה, אשר למרבה הצער אינו שותף לדרכה וממשיך באורח חיים 'חילוני' לגמרי.

לדעתי, ראשית כל, גם בנדון זה נכון לומר שבן זוג אינו נחשב כלל כ"אורח" הבא לסעודת החג, שיש חשש שמחמת הצורך לכבדו ירבה לבשל בשבילו, וכפי שנקט הגר"מ שטרנבוך, לענין בן מחלל שבת המוזמן לסעודה בבית הוריו. ובפרט שאין כאן "הזמנה" כלל ועיקר, שהרי בן הזוג נמצא בבית שלו.

ובנוסף, כשם שבהזמנת הורים שאינם שומרים תורה ומצוות לסעודת חג, יש להוסיף בשיקול הדעת את חשיבות קיום מצות כיבוד אב ואם, כסיבה נוספת להקל בהזמנת הורים על ידי בנם לסעודת חג. גם "שלום בית" בהחלט מהווה סיבה להקל בנדון זה, וכפי שידועים דברי חז"ל (שבת קטז, א) "מצינו שויתר הקב"ה על שמו שנכתב בקדושה, שימחה על המים [בכתיבת פרשת סוטה] כדי להטיל שלום בין איש לאשתו", ואין כל ספק כי "שלום בית" בסעודת החג, כשבני הזוג יסבו בצוותא, יביא בעז"ה לקירוב לבבות ושמירת התורה והמצוות.

והנה רבי יהונתן אייבשיץ הקשה (יערות דבש, ח"ב דרוש יז) "לעשות סעודה בשביל נכרי לבדו אסור, דכתיב לכם ולא לנכרים, ואם כן אסתר שלא אכלה ממשתה של אחשורוש כי היתה עדיין בתענית, והיה זה ביום ט"ו ניסן לפירש"י שנתלה המן ביום ט"ז ניסן, ואם כן איך הזמינה והאכילה לנכרי ביום טוב". ותירץ: "אבל ידוע אף דלכם ולא לנכרי, אבל לעבדים כנענים היה מותר לבשל ביום טוב, דהם בכלל מצוות, ואם כי חטאו פרקו עול, מכל מקום הם בגדר עבדים וחייבים במצות, כמו שאמרו בישראל מומר (סנהדרין מד, א) אע"פ שחטא ישראל הוא, וכן בעבד, ומותר לעשות מלאכה בעבורו ביום טוב. ולכך אסתר שהזמינה לאחשורוש לבוא למשתה בט"ו בניסן כדי שלא יקרה איסור, מה עשתה, זימנה המן גם כן, ולו מותר היות ועבד הוא, ולשמא ירבה לא חיישינן, אם כן כדין עשתה ולא בא מכשול לחלל יום טוב ח"ו, כי היא ונערותיה ומשרתיה הכל ישראלים ומקיימי דת יהודית כנודע".

ולפי האמור אפשר לתרץ את תמיהת רבי יהונתן אייבשיץ, שאחשוורוש אינו נחשב כלל כ"אורח" הבא לסעודת החג, שיש חשש שמחמת הצורך לכבדו ירבה לבשל בשבילו, וגם אין כאן "הזמנה" כלל ועיקר, שהרי אחשוורוש נמצא בבית שלו, ובפרט שמן הסתם גם כל הסעודה היתה משלו.

הגרי"מ לאו סיים את מאמרו בשורות הבאות: "קראתי לאברך ולאמו וביררתי עמהם את כל הפרטים הנצרכים לדינא, והוריתי לו שיכול הוא ואף צריך להזמין את אמו ביו"ט, באופן שיכין את כל צרכי החג קודם יו"ט ולא יבשל כלל ביו"ט, ורצוי שיקבל על עצמו בלחי נדר שלא לבשל כלל ביו"ט זה. ואם ירצה לצאת מכל הספיקות יקנה מערב יו"ט את האוכל עבור אמו על ידי אחר בלא ידיעתה, כדי שלא תתביש והרי היא אוכלת משלה".

ולאור המבואר לעיל, עלו בידינו טעמים נוספים להתיר את הזמנת האם:

• אורחים הבאים לסעודת החג מתוך כוונה לטעום מקדושת החג, לא נכללו בהגדרה ההלכתית של "מחללי שבת בפרהסיא".

• הורים אינם נחשבים "אורחים" הבאים לסעודת החג, ולא נכללו באיסור להזמין נכרי ומחלל שבת לסעודת יום טוב. ומה גם שקיום מצות כיבוד אב ואם מהווה שיקול נוסף, שיש להתחשב בו.

• * *

שיעור זה התפרסם בקובץ מוריה (תשרי תשע"ג), ובעקבות הפרסום קיבלתי את המכתבים הבאים:

ידידי היקר. כרגיל מעניין, מאלף, בהיר ומסודר. שתי הערות (מקופיא, לא בעיון הראוי):

א. באות ט' - יש מקום לדון, היות וכיום חלק מארגוני הקירוב נותנים מלגות לסטודנטים ללימודי יהדות וכחלק ממערכת הלימוד עמם מקיימים שבתות או חגים משותפים, כך שמטרת הלימודים וההשתתפות בשבתות בעיקרה היא "שלא לשמה" אף שכמובן מקוים שמתוכם יגיעו לשמה, אך כיון שכוונתם לא "לשם שמים בכונה כנה ואמיתית" כל' הגרשז"א אם כן פה ייתכן ולא נוכל  לומר שבכך שהם מגיעים יש משום הפקעה להיותם מחללי שבת בפרהסיא מכח ההוכחה שאינם כופרים.

ב. באות י"ד - לגבי אשה שמאכילה את בעלה יש מקום לדון שאדרבה עיקר בישול וריבוי מאכלים עושה אשה כדי להשתבח בפני בעלה וכדכ' הרמב"ם גם פט"ז ה"כ מאישות שהכל צריכה לעשות עבורו עיי"ש. אכן אצל בן מסתבר שלא מרבים עבורו במיוחד וכפי שהבאת.

יישר כח, התענגתי כרגיל

יוסף חברוני

• * *

המקובל בבתי חב"ד ואנ"ש העוסקים בהפצה: לא נמנעים כלל מלהזמין יהודים לחגים שאינם שומרי תו"מ לע"ע (וזאת אף אם 'בן הזוג' הוא אינו יהודי ע"פ הלכה...), לאידך, משתדלים להכין מאכלים רבים לפני החג, בגלל שבד"כ ישנם גם אורחים יהודים העלולים לבוא במפתיע וכו', והשאלה המעשית היא  לגבי:

1. חימום אוכל שכבר הוכן (מאש קיימת) והגדרת הבישול בתנאים אלו (יבש, לח).
2. משתדלים להימנע מבישול מנות מיוחדות (כגון בישול או אפיית מנות עוף חדשות בחג, לעומת גוש בשר הכולל מנות רבות; ועד"ז, מרק או אורז בסיר גדול, כיון שאינך יודע מראש כמה יאכל כ"א וכו', ולכאו' יש בזה סיבה לקולא), ותן לחכם ויחכם עוד.

והוי' יגדור פרצות עמו וכו'. בברכת גח"ט

אלימלך גורביץ

• * *

לרבי צבי שליט"א

רציתי להתיחס לזה מנקודת מבט שונה. נזכרתי בשני סיפורים על גדולי ישראל:

האחד, על רבי חיים עוזר גרודזינסקי שהורה לגיסו הרב קוסובסקי מיוהנסבורג, לאפשר לכהנים מחללי שבת בדרום אפריקה, לעלות לתורה ולדוכן. נימוקו היה, כי כך הם יזכרו שהם כהנים ושהם יהודים. אם ינדו אותם, ישכחו את שני הדברים גם יחד.

השני, על רבי יחיאל יעקב ויינברג, שנהג כבוד בשר האוצר היהודי של ממשלת גרמניה - לפני עלות הנאצים לשלטון - כאשר זה הגיע לבית הכנסת בברלין ברכב ביום הכפורים, בכדי לומר יזכור על הוריו.

לתמיהת המתפללים, השיב כי מי שמכבד את הוריו, עתיד גם לכבד את אלוקיו. ואכן, נינו של אותו שר אוצר חזר בתשובה, ובהרצאה לקראת הימים הנוראים לפני מספר שנים,הציג את עצמו, ואמר כי רק משום שסבו לא נדחה מבית הכנסת, זכה לחזור בתשובה. את שני הסיפורים שמעתי ממקורות נאמנים.

הרי לנו, שגדולי הדורות הביאו בחשבון את ההשלכות של הרחקת יהודים - בבחינת חלל עליו שבת אחת בכדי שלא יחלל שבתות הרבה. השלכות אלו אמורות לא רק בפקוח נפש פיזי, אלא גם בפקוח נפש רוחני. הרחקת מחללי שבת משולחן השבת,עלולה לנתק אותם ואת צאצאיהם מעם ישראל. יתכן, ובדורות הקודמים לא היה המצב חמור כל כך. בימינו, חלק גדול מן העם אינו שומר מצוות באופן מלא, ובמשפחות לא מעטות ישנם כאלו שאינם שומרי מצוות,לצערנו. דחייתם בידים עלולה לנתק את הסיכוי האחרון להם ולצאצאיהם שלא להתנתק מעם ישראל ושלא להנשא לגויים, ולחזור בסופו של דבר ליהדות שלימה לעתיד.

בברכה
שלמה דיכובסקי

• * *

לר' צבי הי"ו

איש רב פעלים לתורה ולתעודה

בהורמנא אוסיף משפטים אחדים שעלו בראשי תוך כדי עיון בדברים הנכוחים.

 א. מצאה חן בעיני מאד השיטה בה נקטת שקרובי משפחה אינם בגדר 'מוזמנים' אלא כעין 'באו מאליהם' וממילא לא חלה עליהם הגזירה, ורמז לכך הגרשז"א בענין ליל הסדר.

 והנה, כידוע, ראשי ומיעוטי נתון בעולם הגיור וכל התהליכים שסביבו (רובי כמובן במכון 'צומת' ההלכטכני). והנה, עלה בדעתי שבדבריך המנומקים פתחת פתח רחב להזמנת מתלמדי גיור לסעודות יום טוב בכלל ופסח בפרט. בדרך כלל מדובר ב'מאומצים' די קבועים, או ששוייכו למשפחה ע"י אולפן הגיור, והריהם כעין 'בני בית'.

והנה על שולחני בראש השנה דנא (ובחג הסוכות הבעל"ט, ובחגים שחלפו אשתקד ובשנים עברו) מסבים תמיד 'גיורות' (כלומר המצוייות 'בתהליך') והן צדקניות גמורות (ויש לנו ללמוד רבות מהן, והרבה מדקדקין יותר מישראל. למשל - בברכת המזון). מאמרך סיפק צידוק הלכתי להזמנתן ליו"ט.

 ב. ושמא יש לדון בדבר מתלמדי גיור שאינם מאומצים במשפחה מסוימת אבל מסדרים להם אירוח חג, או ליל הסדר, והם אינם קבועים שם וזו להם ביקורראשון במשפחה המארחת. ושמא י"ל באותה רוח שגם בכגון דא לא מדובר שבעל הבית מזמן אורח כדי לכבדו, אלא בארגונים ומוסדות המשבצים את חניכיהם, הנכרים עדין ולפי שעה. ושמא גם בכה"ג שייך הטעם שאינם בגדר 'מוזמנים' אלא 'באים'.

 ג. וביותר, לפי דעת הרשב"א שהכל בנוי על חששא דמאכלות אסורות דלית ביה הואיל, אך הרי מתלמדי גיור מקפידים ביותר לאכול רק מאכלים כשרים, והס מלהזכיר לבשל עבורם משהו שאינו כשר לבעל הבית. וא"כ לפחות בענין גזירה זו י"ל דהם מופקעים הימנה ולא חיילא לגבייהו.

 ד. מצאה חן בעיני מאד גם סברת הגר"מ שטרנבוך שאם מקנים להם את האוכל אזי נופלים בבירא של חשש בישול מאכל של נכרי. ובר מן דין, כל ענין ההקנאה בכה"ג נתפסת בעינינו כחוכא וטלולא, ובפרט כשמדובר במשהו פרטי ואישי. אכן, כולנו מכירים ומשתמשים בהקנאת חמץ, בכור, שמיטה ועוד - כפתרון כוללני לכל הציבור. אך ביצוע הקנאת יחיד ע"י אחר - זו פעולה שמלבד בני תורה מובהקים קשה מאד לבצעה ולהסבירה, גם אם היא תופסת אליבא דהלכתא בדרכי הקניינים.

 לפיכך, אשמח לשמוע חוו"ד ביחס לנכרים ממש המצויים בהליכי גיור, והם רציניים בכך, שיש פנים להקל ולהחמיר.

 וישפות הקב"ה על כולנו שלום ושלוה, בריאות ונחת וגאולה וישועה בכללא ובפרטא

כעתירת ידידך עוז - ישראל רוזן      

• * *

בס"ד, י"ב כסלו תשע"ג

לכבוד, ידי"נ הרה"ג צבי רייזמן שליט"א, מח"ס "רץ כצבי"

אע"פ שקשה לי לומר שהספקתי להיכנס לכל הסוגיות, רציתי בכל אופן לשלוח לך מספר הערות.

א. יש לי חידוש גדול שגם דנתי בו עם כמה תלמידי חכמים חשובים וחלק נטו להסכים עמי. חידוש זה נוגע ישירות לנושא "תינוק שנשבה" והגדרתו בזמן הזה ונידון בדבריך שאתה מצטט בשם הגרשז"א זצ"ל מספריו השונים. ובכן לענ"ד גם בזמן הזה, ואולי דווקא בזמן הזה עוד יותר מאי פעם, יש "תינוק שנשבה" לא רק בקיבוצים וכיו"ב שחונכו לכפירה, אלא אף אצל בוגרי ישיבות! לא מיבעיא בוגרי ישיבות תיכוניות, אלא אף ביותר מזה לפעמים. אני טוען, ויש לי התרשמות אישית מצערת אך מוכחת גם מהשטח, שיש הרבה אנשים ובמיוחד בני נוער שפשוט התורה והמצוות "לא הגיעו אליהם" ולא נגעו כלל בלבם. זה בגלל האווירה ברחוב, הזלזול וההשקפות הרווחות ש"תינוקות" אלו בלעו אודות יידישקייט אפילו בהיותם בבתי המדרש. על אחת כמה וכמה כשמדובר בחילוניים.

ב. נלענ"ד שגם היום, נוכח הפרסומת השלילית הנוראה שלעתים קרובות מאד מתלווית לכל המידע אודות שומרי תורה ומצוות (לפעמים בעו"ה אף עם הצדקה מסוימת...), והסגנון שבאמת לא "מדבר" אל הרבה מהחילונים, ניתן בהחלט לומר שכל אלו שלא זכו למלמדים ולמורים מתאימים, על כל פנים מתאימים להם ולטעמם, עדיין הם בגדר "תינוק שנשבה".

ג. עוד נלענ"ד שיתכן שדווקא גדולי עולם טהורים וקדושים טובי עין כגרשז"א והגרי"ש אלישיב, לא מבינים שיתכן שחילוני לא יתרשם מהוויית המציאות של תורה ומצוות. לכן פסקו בסתמא שחוץ מאשר ברוסיה וכיו"ב אין היום "תינוק שנשבה". וכאמור אינני מבין אותם כ"כ; שהרי "הווה ליה למידע", המגדיר אף את התינוק שנשבה כשוגג בלבד ולא כאנוס, לא כולל רק את האפשרות הטכנית לדעת אלא גם את המציאות להתרשם נכונה מהעולם הדתי והחרדי. וכנראה שרבותינו אלו סברו שחיפוש האמת היא דרישה אנושית בסיסית שכל אדם באשר הוא אדם מחוייב בה. (ושמעתי ממו"ר הגר"י הוטנר הרבה פעמים את יסוד הר' יונה "האמת מיסודי הנפש" ולכן מיושבת קושיית ה"משנה למלך" איך יש שבועות ובריתות קודם מתן תורה אצל האבות הק' הרי אין חובה עדיין לקיים שבועה במסגרת ז' מצוות ב"נ ואכמ"ל). לכן כיון שתורה ומצוות הן אמת, ממילא כל יהודי חייב או ללמוד אותה או להגיע מיהת למסקנות המחייבות אותן מדעתו כאאע"ה. רק מי שבאמת נמצא בנסיבות כמו ברוסיה הקומוניסטית נחשב ל"תינוק שנשבה". רק שלפי"ז קשה לי שאם כן לדבריהם "תינוק שנשבה" הוא אנוס, או קרוב לאונס, ולא חייב חטאת כשידע כשוגג, ולהלכה נוקטים לא כך אלא שהוא שוגג. וכל זה צ"ע.

ד. אגב, בימים אלו דנתי בזה גם עם ר' הרשל שכטר שליט"א מישיבת רי"א שביקר כאן ונטה להסכים עמי.

ה. חשבתי שהעובדה שבליל הסדר מקילים יותר מאשר בסתם הזמנה לחג מעוגנת ברעיון הלכתי נוסף ומעניין. בשער הציון ריש הל' פסח מבואר שמנהג מעות חטין בערב פסח הוא כדי שכולם יחושו בני חורין. והעומק הוא שאם יש עני לידי אז אף חרותי שלי פגומה. יתכן שדברים אלו נכונים גם בעניין עני בדעת ובנפש... ולכן יש יותר חובה להזמין חילוניים לליל הסדר.

ו. כללית עדיין יש לעיין אם אין בעיה באירוח נוכרים בבתי מלון יהודיים בחגים. ויש חשש שירבה בשבילו כיון שאורחים במיוחד במלונות יוקרתיים נחשבים כמכובדים שעושים רצונם. ואמנם העובדים עצמם עפי"ר הם גויים, אבל עדיין יל"ע אם אמירה להם מותרת בכל הני גווני. ויתכן שמשום איבה יש להקל כלפי נוכרים בזה. אמנם בסילבסטר למשל, הרבנות בירושלים איימה בשלילת הכשר אם עושים להם מסיבת "יום אידם". לבקשת הראשל"צ אז הרב בקשי דורון כתבתי על זה מאמר שהתפרסם ב"שנה בשנה" בשם "שנת אלפיים". ולמרות רוב צדדי האיסור הועלתה שם הצעה שלי למכור כעין מכירת חמץ את המלון לאורחים. וצ"ע לדינא והרב בקשי נטה להסכים לזה משום איבה.

בידידות ובאהבה

ישעיה שטיינברגר

• * *

טו חשון, תשע"ג

לכבוד ידידי מוקיר ורחים רבנן צמ"ס, חו"ב ידיו רב לו בצדקה ובחסד,

מח"ס רץ כצבי הרה"ג ר' צבי שיחי' רייזמן, לאס אנג'לס, קליפורניא

שלום וברכה!

יומיים לפני חג הסוכות שבו מאגדים יחד הד' מינים שלפי המדרש (ויק"ר ל, יב) הם כנגד ד' סוגים בכלל ישראל, והערבה שאין בו לא טעם ולא ריח מסמלת היהודי שאין בו לא תורה ולא מצוות, כיבדני במאמרו בענין "הכנסת אורחים לא מסורתיים לסעודת החג", הנדפס בקובץ מורי' שנה זו.

ודבר בעתו מה טוב, ועי' פירש"י משלי טו, כג דקאי על "שואלין בהלכות פסח ובהלכות החג בזמנו".

תודה על העונג רוחני שגרם לי בימי החג בעברי בין דפיו.

כבודו ביקשני לשלוח הערותי בכתב, ורצונו של אדם זהו כבודו (ספר חסידים סי' קנב). מפני קדושת החג לא הי' בידי למלאות בקשתו וליתן לו כבוד הראוי לפי ערכו הרם. ואתו הסליחה על איחור מענתי.

א) אתחיל בסיום מאמרו שציטט דברי ר' יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש. (ראשית אעירו על טעות הדפוס, במאמרו כתב שנדפס "בח"ב סי' יז", וצ"ל: בח"א סי' יז).

"לעשות סעודה בשביל עכו״ם לבדו, בודאי אסור, דכתיב לכם ולא לעכו״ם, וא״כ אסתר שלא אכלה ממשתה של אחשורוש כי היתה עדיין בתענית, והי׳ זה ביום ט״ו ניסן (לפירש"י שהמן נתלה ביום ט"ז), וא״כ איך הזמינה והאכילה לעכו״ם ביו״ט"? ותירץ: "אבל ידוע, 'אף דלכם ולא לעכו״ם' אבל לעבדים כנענים הי׳ מותר לבשל ביו״ט דהם בכלל מצות, ואם חטאו ופרקו עול, מ״מ הם בגדר עבדים וחייבים במצות, כמ״ש בישראל מומר (סנהדרין מד, א) אעפ״י שחטא ישראל הוא, וכן בעבד, ומותר לעשות מלאכה בעבורו ביו״ט, ולכך אסתר שהזמינה לאחשורוש לבוא למשתה בט״ו בניסן, כדי שלא יקרה איסור, מה עשתה, הזמינה המן ג״כ, ולו מותר היותו עבד כמש״ש. ולשמא ירבה לא חיישינן. א״כ כדין עשתה. ולא בא מכשול לחלל יו״ט ח״ו, כי היא ונערותי׳ ומשרתי׳ הכל ישראלים ומקיימי דת יהודית כנודע".

הנה אף אם נימא דהמן מכר את עצמו למרדכי להיות עבד כנעני שלו ויש לו דין יהודי מפני שמל וטבל (וכמבואר בספר מנות הלוי), לית מאן דפליג דהוא מומר וחזר לסורו, וא"כ מוכח דשיטת רי"א ביערות דבש דמותר לבשל ביו"ט אף למומר וכ"ש למחלל שבת לא מסורתי.

ב) במאמרו ציטט כל דברי היערות דבש כמו שהם אבל המדפיס החסיר כמה מילים. במאמרו כ' "ולשמא ירבה לא חיישינן". ולא כ' מדוע. אבל ביערות דבש כתב "ולשמא ירבה לא חיישינן. כמ״ש [הפוסקים^[4]] דנתבשלו יפה". ולכאורה כוונתו שאסתר בישלה הכל בקדירה אחת עבור המן והוסיפה עוד עבור אחשורוש בקדירה. וכיון שריבוי הבשר גורם שיתבשל יפה זהו מותר.

אבל כל זה אתי שפיר לשיטת הרא"ש הר"ן והרשב"א שסוברים דרק לעשות קדירה מיוחדת עבור נכרי אסור. אבל באותה קדירה שהישראל בישל בה עבורו מותר להוסיף גם עבור הנכרי. אבל מה יענה היערות דבש לשיטת הרמ"א דאסור להוסיף אפי' באותו קדירה עבור נכרי וכן פוסק נמי אדמו"ר הזקן כמבואר בשו"ע אדה"ז סי' תקיב סעי' ג.

"אף על פי שמותר להוסיף בשר בקדרה לצורך החול ועל דרך שנתבאר בסי' תק"ג מכל מקום לצורך הנכרי אסור להוסיף כלום אע"פ שאינו מזמינו שמותר להאכילו עמו וכמו שנתבאר מכל מקום כיון שהוא רוצה לכבדו ומוסיף בשר בשבילו יש לחוש שמא יבשל בשבילו עוד קדרה אחרת ונמצא עושה מלאכה ביו"ט בשביל הנכרי בלבד". לשיטתם באיזה היתר הזמינה אסתר לאחשורוש ביום טוב ולא חששה להאיסור של בישול לנכרי אפי' באותו קדירה משום שמא ירבה בשבילו עוד קדירה?

ג) בסיום מאמרו כתב:"ולפי האמור אפשר לתרץ את תמיהת רבי יהונתן אייבשיץ, שאחשורוש אינו נחשב כלל כ"אורח" הבא לסעודת החג, שיש חשש שמחמת הצורך לכבדו ירבה לבשל בשבילו, וגם אין כאן "הזמנה" כלל ועיקר, שהרי אחשוורוש נמצא בבית שלו, ובפרט שמן הסתם גם כל הסעודה היתה משלו".

לענ"ד דברים אלו נפלאו ממני, הלא מסופר במגילה שאסתר התנצלה "וַאֲנִי, לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ-זֶה, שְׁלוֹשִׁים יוֹם" (ד, יא) ואחר איומים של מרדכי סיכנה ומסרה את עצמה ועמדה בחצר בית המלך, בתקוה אולי תצליחי למשוך תשומת לב חיובית מאת המלך, ובעזהשי"ת כשהצליחה, ביקשה "אם על המלך טוב יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי" (ה, ד), שמכל זה נמצא שאורח גדול וחשוב הוא אצלה- ולא התנהגו כאיש ואשתו שהם תמיד ביחד ואוכלים סעודתם ביחד. ובנידון כזה בטח יש חשש שלכבודו תרבה לבשל מאכל חשוב במיוחד עבורו?

ומש"כ "וגם אין כאן "הזמנה" כלל ועיקר שהרי אחשורוש נמצא בבית שלו", הנה מדברי אסתר "ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלשים יום" מוכח שלהמלך הי' בית וגם להמלכה הי' בית^[5]. וכשהמלך רצה לדבר עמה הי' שולח לה לבוא אצלו. ועכשיו היא הזמינה וביקשה ממנו "שיבוא" אצלה, ואח"כ מסופר ש"ויבוא המלך והמן לשתות עם אסתר המלכה" (ז, א), שמכל זה מוכח שאסתר הזמינה והפצירה שיבוא אצלה להמשתה שהכינה עבורו ולכבודו?

ומש"כ "ובפרט שמן הסתם גם כל הסעודה היתה משלו" הנה אף אם נימא שהמאכלים ששמה לפניהם במשתה הי' מרכושו של אחשורוש, הנה אסור ליהודי לבשל עבור נכרי אף כשהמאכלים הם של נכרי כמבואר בסי' תקי"ב בנוגע לבני חיל "בני החיל שנתנו קמח שלהם לישראל לאפות להם פת התירו להערים אם אינן מקפידין כשהישראל נותן פת אחד לתינוק מהפת שאפה להם"?

ובנדו"ד אין לומר שאסתר סמכה על היתר זה כי היא ונערותי' היו מתענות ואין שייך הערמה הנ"ל.

ד) על קושיית היערות דבש הי' אפ"ל בפשטות דכמו שעל "ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר"

(ד, יז) אומרת הגמ' מגילה טו ע"א שעבר על ההלכה כשגזר תענית ביום ראשון דפסח, והתירו הי' מבוסס על פיקוח נפש של כלל ישראל, כמו"כ אסתר עברה על האיסור לבשל עבור נכרי כדי להציל את בני ישראל.

אבל היות שכנראה שמגמת היערות דבש להראות איך שאסתר דקדקה בהלכה אף בעת צרה, וכמש"כ "צאו וראו כמה דקדקו במצות תורה וסופרי׳ בתכלית צרת׳ ויגונה והיא שעמדה להם וה׳ לא סר מאתם כאמרם ראשונים שמסרו נפשם אתרחיש להו ניסא".

החלטתי לילך בדרכיו ונפל ברעיוני חידוש איך לבאר שהצדיקת אסתר המלכה לא עברה שום איסור לכל הדעות (לא רק להרא"ש אלא גם להרמ"א ואדה"ז) והנהגתה היתה באופן המותר בלי שום פקפוק.

כשבני אדם יושבים לאכול בדרך כלל קוראים זה "סעודה", לדוגמא "סעודת שבת" "סעודת יום טוב" "סעודה לגמרה של תורה", "סעודת מצוה" ובתורה מצינו בנוגע לסעודה "ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלקים ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני האלקים (שמות יח, יב) והיתה שם סעודה גדולה עם הרבה בשר (עי' אוה"ח). ו"סעודה" נקרא "לאכול לחם" כי הלחם עיקר- דלחם לבב אנוש יסעד, וכן אצל אחי יוסף אומרת התורה "וישבו לאכל לחם" (בראשית לז, כה).

וכשמעיינים במגילת אסתר, רואים שמשתמשים תמיד במילת "משתה" ולא במילת "סעודה" או "אכילת לחם". ומשו"ז נלע"ד דסעודה לחוד ומשתה לחוד והן תיאור שני סוגים נפרדים. סעודה היינו כשהעיקר הוא הלחם והמאכלים ובא לסעוד כמ"ש לחם לב אנוש יסעד (תהלים קד, טו). ומשתה הוא כשהשתיה הוא העיקר וקבעו על השתיה ובא לשמח כמ"ש ויין ישמח לבב אנוש (תהלים קד, טו). (והרי מילת "משתה" הוא מלשון שתיה). והנה במגילה לא הוזכר כלל האכילה רק השתיה.

(ואף אם נאמר שהי' שם ריבוי מאכלים כמו שאיתא בגמ' מגילה יד, א, מאי כדת? אמר רבי חנן משום רבי מאיר כדת של תורה מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה אף סעודתו של אותו רשע אכילה מרובה משתיה", הנה לבד שאי"ז פשוטו של מקרא ומשו"ה רש"י לא הביאו ופירש ד"כדת" קאי על השתיה, בטח שאפילו לר' חנן עיקר המשתה קבעו על היין).

ומשו"ה במגילת אסתר שנכתב ע"י מרדכי מתאר רק ריבוי היין ואיך ששתו היין בכלי זהב וכו', והשתי' כדת אין אונס ואין שום זכר ע"ד האכילה. והטעם לזה הוא משום דמשתה היינו אסיפה שקובעים על שתיית יין ומצרפים גם מאכלים לשתיית היין.

ה) כמו"כ אסתר הזמינה את אחשורוש "לבוא אל ה"משתה" אשר עשיתי לו" (ה, ד). ומספרת המגילה "ויבוא המלך והמן אל המשתה אשר עשתה אסתר" (ה, ה) ומסופר "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּ"מִשְׁתֵּה הַיַּיִן" (ה, ו), "ותען אסתר וגו' יבוא המלך והמן אל ה"משתה" אשר אעשה להם וגו' (ה, ח), "ויבהילו להביא את המן אל ה"משתה" אשר עשתה אסתר" (ו, יד) "וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן, לִשְׁתּוֹת עִם-אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה" (ז, א), "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מה שאלתך" (ז, ב), ולבסוף כששמע מאסתר אודות מחשבת המן "וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ, מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן (ז, ז)", ומכל הסיפור מוכח דהעיקר במשתה הי' היין ולא מאכל, ואפי' אם הי' שם איזה מאכל הי' זה רק כעין פרפרת וקנוח סעודה.

והנה האיסור להזמין נכרי ביו"ט הוא משום שמא ירבה בשבילו, וכל זה הוא רק כשמזמינים נכרי לסעודה שהעיקר הוא אכילה ויש לחוש דכיון שמזמינו, אדם חשוב הוא, ולהראות לו יקר יבשלו קדירה נוספת עם תבשיל חדש, אבל להזמין נכרי ביום טוב למשתה, דהיינו לקבוע על שתיית יין, אין שום איסור כלל וכלל, שהרי לגמרי לא שייך ענין "יעשה לכם" ו"שמא ירבה בשבילו", דכשקובעים על יין והוא העיקר, הנה לכל היותר, שייך שלכבוד האורח החשוב יביאו להשולחן בקבוק מיוחד עם יין ישן ומשובח אבל לא יבשלו מאומה.

ומאחר שאסתר הזמינה אותם למשתה יין, והם באו "לשתות עם אסתר המלכה" וקבעו בעיקר על היין, אין בהזמנתה שום נדנוד ופקפוק של איסור לכו"ע, כנ"ל. דלא בישלה מאומה רק שמה על השולחן פרפרת. ומה שקוראים באידיש "פארבייסן" כששותין משקה.

ו) וראה פלא גדול: עד הפסוק "ויבוא המלך והמן אל ה"משתה" אשר עשתה אסתר" הוזכר חמש פעמים במגילה המילה "משתה" (משתה גדול- משתה אסתר וכו') ורש"י לא פירש מאומה על המילה "משתה" ופתאום כשמספרים "ויבוא המלך והמן אל ה"משתה" (ה, ה) פי' רש"י "אל המשתה"- "כל סעודה נקראת על שם יין שהוא עיקר". והדבר פלא מדוע הוצרך רש"י כאן לפרש מה זה "משתה"? כבר מצינו בתורה ויעש אברהם משתה גדול (בראשית כא, ח) ולא פירש רש"י מאומה, וחמש פעמים במגילת אסתר לא פי' מאומה ומה הי' קשה עכשיו שהוצרך לפרשו?

ונלע"ד שהוקשה לרש"י קושיית היערות דבש, איך הי' מותר לאסתר להזמין נכרי (או שתי נכרים) לסעודה ביום טוב?

ותירץ רש"י דמשתה הוא סעודה כזה דעיקרו הוא היין ולא האכילה, וממילא לא הי' חשש של שמא תרבה קדירה נוספת עבורו-ם, כנ"ל. ומדוייק כל זה בסיפור הדברים "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּ"מִשְׁתֵּה הַיַּיִן" (ה, ו) וגם אח"כ "וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן, לִשְׁתּוֹת עִם-אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה" (ה, ה), "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן" (ז, ב), "וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ, מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן (ז, ז)", "וְהַמֶּלֶךְ שב מגינת הביתן אל בית משתה היין" (ז, ח)".

ז) בנוגע להשאלה של "הזמנת אורחים לא מסורתיים לסעודת החג" שדן במאמרו באריכות בטוטו"ד, בעיקר יסד התירו על תשובת בנין ציון דמחללי שבת בזמנינו הן בגדר תינוק שנשבה, הנני לציין ששאלה זו כבר דשו בה רבים. בשו"ת מהרש"ם סי' קכא הביא מש"כ בב"י באהע"ז סי' מ"ד בשם העיטור דלא מקרי מחלל שבת אלא בעבודת הקרקע. וכ"ה בתשב"ץ ח"ג סימן מ"ג מ"ז וחידושי רע"א ליו"ד סי' ב', ואף דלא קיימא לן כן מ"מ הרי מבואר בב"י שם סימן מ"ב בשם מ"כ דאם לא נתברר שמחלל שבת בשל תורה וספק שמא רק בדרבנן לא נפסל לעדות ומכ"ש שלא נעשה מומר בפרהסיא, דאפי' אם חילל שבת בשל תורה שמא הי' בשגגה ואומר מותר וכדומה או שסבור שהעשרה הרואים אין יודעים שהוא אסור מה"ת ולא מקרי בפרהסיא.

והר"י אסאד בשו"ת יהודה יעלה חיו"ד סי' כ בנידון אם מחלל שבת בפרהסיא אוסר יין במגעו, הביא הריב"ש שאוסר. והוא חידש שכדי שיהי' חילול שבת בפרהסיא צריך להיות שיעידו בפני ב"ד שחילל שבת בפרהסיא כהאי דחו"מ לענין עדות לפוסלו דצריך להעיד בפניו דוקא אבל בל"ז אינו אוסר היין במגעו והסכים לזה בשו"ת אבני צדק (להגה"צ מסיגעט זצ"ל) חיו"ד סי' ס. (ובשו"ת מנחת אלעזר חלק א' סי' עד חולק ע"ז). וכן עי' בתשובות זכר יהוסף מר' יוסף זכרי' שטערן חאו"ח סי' כא שהאריך בזה.

ח) ואענה גם מה שנלפענ"ד:

במס' ביצה כא, ב אמר רבי יהושע בן לוי מזמנין את הנכרי בשבת ואין מזמנין את הנכרי ביום טוב גזרה שמא ירבה בשבילו. והרמב"ם בהל' יו"ט פ"א הי"ג העתיק להלכה לשון הגמ'. ובערוך השולחן סי' תקי"ב סעי' ב' כתב:"ומטעם זה מזמנין את האינו יהודי בשבת, ואין מזמנין אותו ביום טוב, גזירה שמא ירבה בשבילו. דבשבת מותר להזמינו על שולחנו, דלא שייך לומר שיעשה מלאכה בשבילו. אבל ביום טוב שהורגל לאפות ולבשל – יש לחוש שמא ירבה בשבילו איזה דבר מאכל. ודקדק הרא"ש ז"ל מלשון "מזמנים", דזהו כיון שמזמין אותו – מסתמא הוא איש נכבד וחפץ ביקרו, ולכן חיישינן שמא ירבה בשבילו. אבל עבדו ושפחתו, וכן שליח הנשתלח לו, וכן כשהאינו יהודי בא מאליו – מותרים לאכול עמו. ולא חיישינן שמא ירבה בשבילו, כיון שלא הזמינם ואינו חפץ ביקרם, לא חיישינן לקלקול".

וכד דייקת שפיר בלישנא דגמרא והרמב"ם נראה ברור דהא דאין מזמנין את הנכרי, היינו שביום טוב בבוקר או בזמן חצות כשמוכנים לישב בסעודה, אסור אז להזמין ולהפציר נכרי שיאכל ביחד אתנו. והטעם הוא דכיון שמזמין ומפציר בו לבוא לאכול, מסתמא הוא איש נכבד וחפץ ביקרו, ויש לחוש שירבה בשבילו להראות לו אות הוקרה ויקר על שהסכים לאכול עמהם.

וחז"ל אסרו רק להזמינו ביום טוב עצמו, אבל כשמזמינים אותו לפני יו"ט אין שום בעיא, דאם הבעה"ב רוצה לעשות קדירה חשובה לכבודו יכול לעשותו בערב יו"ט. ויהי' מוכן עבור האורח. (ואף שלא מצאתי זה בפירוש אבל הוא לכאורה מילתא דפשיטא ומלתא דמסתבר. ומדוייק בלשון הגמ' והרמב"ם).

ט) ועפ"ז אין צריכים לההצעות שהביא בשם הגרי"מ לאו (ספר תחומין חל"א, ואין הספר תח"י לעיין בו) שיכין הכל לפני יום טוב ויקבל על עצמו בלי נדר שלא לבשל מאומה ביו"ט. וגם אין צריכים לעשות כמו שהציע ב"שו"ת – תשובות והנהגות" ח"ה סי' קנא (יו"ט אות ז') שיזכה בערב יו"ט את המאכלים והמשקאות שבביתו להאורח, ושוב אינו בכלל האיסור להזמין. ובספר אשרי האיש מובא עצה כזו בשם הגרי"ש אלישיב "אפשר להקל שע"י שמקנה להם לפני יו"ט כל האוכל הצריך להם כל היו"ט". דלבד זה מה שהקשה הגר"מ שטערנבוך וכתב על היתר זה "ודבר זה צריך עיון טובא וכו'" (כמ"ש כ"ז במאמרו), הנה המצאות אלו הם דברים שאינם שוים לכל נפש ונתת דבריך לשיעורין. משא"כ לשיטתי כו"ע יודו דכשמזמינו לפני יו"ט אין שום איסור ולא גזרינן שמא ירבה בשבילו מחר ביו"ט.

ואם כנים הדברים כל הבעי' שהביא במאמרו אודות אותו אדם שלע"ע הוריו הם מחללי שבת באם מותר להזמינם ליו"ט, אין שום שאלה, דבודאי מותר כיון שאין מזמינם ביו"ט עצמו רק בערב יו"ט.

י) בהנוגע לבעל המלון שמתארחים אצלו ביו"ט מחללי שבת (או נכרים) גם כן אין שאלה דהוא לא הזמינם רק הם באו מעצמם ע"י שנתנו דמי קדימה ושילמו עבור היותם שם ביו"ט. וזה יותר קיל ופשוט דמותר, דכיון שאינו מזמינם, אין שום סברא לומר שירבה בשבילם. דכל השאלה היא רק באופן המבואר בשו"ע כשמזמינם ומפציר בו שיאכל אצלו, ועי' בכף החיים תקיב סעי' כד שכ' "ומשמע דאם אינו מזמינו ומפציר בו, אלא רק בפעם אחת אומר לו אכול משום דרך ארץ דשרי". ובסעי' טו כ' דאם בא מאליו והישראל נותן לו לאכול בלא הזמנה והפצרה שיאכל אצלו, אין איסור שמא ירבה, אבל אם מפציר בו שיאכל אע"פ שבא מאליו מ"מ כיון שחביב לו שיאכל אצלו חיישינן שמא יבשל עוד קדירה אחרת.

יא) וכבר נשאלה הרבה פעמים משלוחי חב"ד בנוגע לסדרים ציבוריים בלילי פסח שפתוחים לרווחה ובאים גם נכרים (נכרים כאלו העומדים להתגייר) או משפחות שהבעל או האשה לא נתגיירו כהלכה ודינם כנכרים, ובנוסף על אלו הבאים בלי הודעה מקודם, ישנם כאלו שעושים הזמנת מקום מקודם, האם מותר לתת להם לאכול? ולפי הנ"ל מותר, דלא מיבעי כשבא מעצמו ואינו מפציר בו לאכול דמותר להאכילו אלא אפי' אם הזמין מקום ישיבה מקודם אין איסור להאכילו, דכל האיסור הוא להזמין ולהפציר נכרי ביום טוב עצמו, ולא כשהנכרי בעצמו הזמין את מקומו ושילם לפני החג והשליח כבר הכין הכל לפני יום טוב.

יב) במאמרו הביא מספר הליכות שלמה (סדר ליל פסח ו' סט) בשם הגרש"ז אויערבאך שאחר האריכות בענין תינוק שנשבה כתב "ועכ"פ לענין ליל הסדר נראה דהואיל ומצינו שבדורות שלפנינו הי' נהוג גם אצל גדולים וטובים לארח על שלחן הסדר את המושלים והנכבדים הנכרים (מודגש מהכותב), וכנראה דכיון שהשעה היתה צריכה לכך, [שהי' ידוע שליל הסדר הוא זמן מיוחד לכך והו"ל קצת כאילו בא מעצמו ולא הזמינוהו] הקילו בדבר". ולענ"ד זהו דוחק גדול, ובשלמא לענין מחללי שבת יש לסמוך לכה"פ על דין תינוק שנשבה, אבל הוא מדבר מזה "שהגדולים והטובים אירחו על שלחן הסדר את המושלים והנכבדים הנכרים?!

ולפי מש"כ אתי שפיר דסמכו עצמם על זה שיש חילוק אם מזמינו ומפצירו ביו"ט עצמו, דזה אסור משום דיש לחוש שמשום חשיבותו ירבה בשבילו קדירה, אבל אם מזמינו לפני החג, וסעודת ליל הסדר כבר הוכנה בערב פסח ובכן אין חשש בדבר.

יג) בנוגע לשאלת הרב שלמה שי' רענן, האם מותר לאשה יהודי' לבשל את סעודת החג שבא משתתף בעלה שממשיך באורח חיים "חילוני" לגמרי ?

בזה צודק כת"ר שבן זוג אין נחשב כלל כאורח הבא לסעודת החג. ולדעתי יש להוסיף עוד נימוק דמצד הלכה לבשל התבשילין הוא מהדברים שהאשה מחוייבת לעשות עבור בעלה כמבואר ברמב"ם הל' אישות פכ"א ה"ה והיא עושה זאת תמיד מדי יום ביומו, ממילא אין חשש שתרבה בשבילו. וזה דומה להמבואר בשו"ע אדה"ז סי' תקיב סעי' ג - "אבל מותר להוסיף בשר בשביל עבדו ושפחתו או בשביל כלבו בקדרה שמבשל בה לצורך יו"ט דכיון שאינו נותן להם לאכול בשביל כבודם אלא מחמת שמזונותם עליו אין לחוש שמא יבשל עוד קדרה אחרת בשבילם כיון שאינו רוצה ליתן להם בשר יותר ממה שמוסיף בשבילם".

ופשוט דה"ה נמי בנוגע לאשה זו שמבשלת לעצמה לצורך החג דמותרת להוסיף בקדירה עבור בעלה שלע"ע אינו מסורתי מפני חיובי' שקיבלה ע"ע כשנישאו זה לזה.

אין הזמ"ג להאריך עוד והנני חוזר מעין הפתיחה בתודה על שכיבדני במאמרו היפה והנני דשה"ט ומברכו בהצלחה בכל עניניו ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.

בידידות, הרב משה באגאמילסקי