פרשני:שולחן ערוך:יורה דעה שצה ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג – שנים עשר חודש
סיום הי"ב חודש
כתב השו"ע ע"פ תרוה"ד: "מי שמת אביו או אמו בראש חדש ניסן, לא אמרינן בכ"ט באדר שאחריו מקצת היום ככולו, אלא צריך לנהוג דברים האסורים בי"ב חדש, עד שיכנס ראש חדש ניסן".
וביארו הש"ך (ס"ק ב) והט"ז (ס"ק ב) ע"פ תרוה"ד (ב"י) את הטעם מדוע לא אומרים: "מקצת היום ככולו" לאחר 12 חודש, מפני שלא מונים 354 ימים לאבלות, אלא מונים שנים עשר חודשים, ולא שייך לומר: "מקצת החודש ככולו".
והרדב"ז (הובא בפת"ש ס"ק ב) כתב שניתן להקל בזה ולנהוג "מקצת היום ככולו" אף בסיום י"ב חודש.
היום שמת בו אביו או אמו
כתב הרמ"א: "ונהגו להוסיף עוד היום שמת בו האב או האם, לנהוג בו דין י"ב חדש, ונכון הוא".[1]
וכתב הש"ך (ס"ק ג) ע"פ תרוה"ד, שאפילו אם אם חל יום השנה בשבת, יש לנהוג בו כל דיני י"ב חודש.
וכתבו הב"ח והש"ך (ס"ק ג) שאם הייתה שנה מעוברת, וכלו י"ב חודש לפני יום השנה – אין צריך לנהוג דיני י"ב חודש ביום השנה. אך הט"ז (ס"ק ג) כתב שכל שנה ביום השנה להוריו צריך לנהוג דיני י"ב חודש, ולכן גם בשנה מעוברת.
בסיום י"ב חודש
כתב הכל-בו בשם הרי"ץ גיאת (הובא בדר"מ ס"ק ג) שנהגו כשמפסיק אבלותו מביאים שמן ערב וסכים ראשו אחר התפילה. אך האחרונים כתבו שהיום לא נוהגים כן.
מתוך הספר שירת הים - לפרטים
הערות שוליים
- ↑
וכתב הט"ז (ס"ק ג) ע"פ תרוה"ד, את הטעם לכך, משום שביום השנה, האבל אומר קדיש, ברכו ומתענה בו ביום, ולכן נוהגים בו דיני אבלות.