פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר נז א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר נז א

סעיף א

הבעל קודם לכל אדם בירושת אשתו. ומאימתי יזכה בירושתה, משתצא מרשות האב, ואע"פ שעדיין לא נכנסה לחופה, הואיל ונעשית ברשות בעלה, יירשנה. כיצד, האשה שנתארסה ומסרה אביה לבעלה, או לשלוחי בעלה, או מסרוה שלוחי האב לבעלה או לשלוחיו, ומתה בדרך קודם שתכנס לחופה, אע"פ שהנדוניא עדיין בבית אביה, בעלה יורשה. (ועיין לעיל סוף סי' נ"ב ולקמן סי' קי"ח. ויש חולקין אם הנדוניא לא הגיע לידו^א) (טור בשם ר"ת). וכן אם הלך האב או שלוחי האב עם הבעל, ונכנס עמה בדרך לחצר ונתייחד עמה שם לשם נשואין, ומתה, ה"ז יירשנה בעלה. אבל אם עדיין האב עם הבעל להוליכה לבית בעלה, או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל, או עם הבעל, אפילו נכנס הבעל עמה לחצר ללון כדרך שלנין עוברי דרכים בפונדק אחד, הואיל והאב או שלוחיו עמה, ועדיין לא נתייחד עמה לשם נשואין, אם מתה יירשנה אביה, אע"פ שנדוניתא בבית בעלה (משנה וגמ' בכתובות מח,ב). וכן אם היתה בוגרת או יתומה או אלמנה, והלכה היא בעצמה מבית אביה לבית בעלה, ואין עמה לא בעלה ולא שלוחיו, ומתה בדרך, אין הבעל יורש אותה (רמב"ם). הגה: וי"א דבחצר שלו, או של שניהם, סתם ייחוד הוי לשם נשואין (הר"ן פרק נערה); וחצר שלה, או שאינה של שניהם, סתם ייחוד הוי ללון^ב (המ"מ בשם הרמב"ן והרשב"א).

מסירה: רש"י,ר"ן,ב"ש: מועילה רק לענין ירושה אך לא לענין להיטמא לה ולהפר נדריה ולזכות במציאתה.

תוס',ט"ז: אף לענין להיטמא לה ולהפר נדריה. רק לא לתרומה.

לינה בחצרו שבדרך: ב"ש: הוי חופה גמורה וזוכה בכל דבר. דברי הברייתא שאינה אוכלת תרומה מוסבים על מסירה לשלוחיו ולא על נכנסו לחצרו.

גר"א נה,סק"ט: דינה כמסירה, ואין זה כחופה רגילה שבה קובעים מקום לחופה, כיוון שכאן נכנס עימה לחצרו שבדרך.

מסירה בנידה:

ח"מ סא,א,ט"ז סד: הטעם שמסירה מועילה הוא שיש בכך נישואין כעין חופה, ולכן לדעת הרמב"ם שחופת נידה לא מועילה גם מסירה לא מועילה. הט"ז סובר מטעם זה שמסירה מועילה לכל דבר (כדעת התוס')^[1]. הב"ש מקשה שלפי"ז גם מסירה באלמנה לא תועיל שהרי נאמר בירושלמי שחופה לא מועילה באלמנה וכן נפסק בשו"ע (סד,ה) וא"כ קשה מסוף סעיפנו שפסקו הרמב"ם והשו"ע שדוקא באלמנה שהלכה לבדה אינו יורשה, משמע שאם תלך עם שלוחי הבעל כן יירשנה, ובשלמא בדעת הרמב"ם יתכן שלא פסק את הירושלמי אך השו"ע פסקו. הט"ז מיישב שחופה אינה מועילה באלמנה דוקא כשכ"א בא לבית לבדו, כפי שנהגו בדורות הראשונים שהחופה היתה בבית, אך כאשר הולכים יחד עדיף מחופה כיוון שיש בכך מסירה לרשותו וזה מועיל אף באלמנה, ולכן היום שעושים חופה על כלונסאות ומשם הולכים יחד לביתם מועיל. וראה בסיכום לסי' נה,א שהח"מ והט"ז סוברים להלכה (שלא כרמב"ם) שבאלמנה גם הבאה לביתו בלי ייחוד גמור מועילה ואילו לב"ש צריך דוקא ייחוד הראוי לביאה.

ב"ש: המסירה מועילה מטעם מחילה ומועילה רק לירושה. לכן היא מועילה לכו"ע גם בחופת נידה ואלמנה, שהרי אין זה מתורת ביאה וחופה. אצלנו כתב שעכ"פ בדעת השו"ע מוכרחים לומר כך, ובסי' סא רואים שסובר כן גם בדעת הרמב"ם.

א. כשהנדוניא לא באה לידו: תלוי במחלוקת המובאת ברמ"א בסימן נג,ג, שלדעת ר"ת אפילו לאחר הנישואין אין הבעל זוכה בנדוניא אם טרם באה לידו ומתה אשתו, ואילו לדעת רש"י והרמב"ם זוכה, וכן פסק כאן השו"ע ואילו הרמ"א שם פסק שמספק אין הבעל יכול להוציא מהאב.

ב. ח"מ – הרמב"ם והשו"ע אינם חולקים על כך.

מתוך הספר יאיר השולחן

הערות שוליים