פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קטו א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קטו א

סעיף א

אלו יוצאות שלא בכתובה: העוברת על דת משה ויהודית. ואיזו היא דת משה, שהאכילה את בעלה שאינו מעושר (משנה כתובות עב,א), או אחד מכל האיסורים^א (רא"ש), או ששימשתו נדה (משנה), ונודע לו אחר כך^ב, כגון שאמרה: פלוני חכם תקן לי הכרי הזה או התיר לי חתיכה זו או טיהר לי הדם הזה, ונמצאת שקרנית (גמ'). ודוקא שהוכחשה בעדים, כגון שהעידו שבאותה שעה שאמרה שפלוני תקן לה לא היה אותו פלוני בעיר^ג, וגם יש עדים שאמרה לו שהוא מתוקן ושהוא אכלו על פיה^ד, אבל אם אין עדים והיא כופרת שלא האכילתו^ה, או שמכחשת החכם שאומר שלא תקן לה, והיא אומרת שתיקן לה, נאמנת (ירושלמי,ר"ן, דלא כרמב"ן). ודוקא שהכשילתו ואכל על פיה, אבל אם רצתה להאכילו דבר איסור, לא איבדה כתובתה^ו (רא"ש,ר"ן, דלא כרא"ה).

הטעם בעוברת על דת: מל"מ: שמא זינתה.

ב"ש,בית מאיר: שמא תזנה^[1].

א. אחד מכל האיסורים: המ"מ מבאר שמקורו של הרא"ש שה"ה במאכילתו שאר איסורים הוא ק"ו ממעשר, שכן מעשר הוא איסור דרבנן בזה"ז ואפי' למ"ד דאורייתא מ"מ יכול להפריש לעצמו וכך לא יכשל לעולם. הח"מ והב"ש מסתפקים אם ה"ה גם לאיסורים שאינם באכילה, או שדוקא באיסורי אכילה, משום דברי התוס' בחולין^[2] שדוקא בענייני אכילה אין הקב"ה מביא תקלה על ידן, שגנאי לצדיק שאוכל דבר איסור.

ב. ידע שהיא נידה ושימש: פמ"א,ר"י הלוי,נו"ב: יש לה כתובה. וכן משמע מלשון השו"ע "ונודע לו אח"כ".

שו"ת רמב"ם,רדב"ז: אין לה.

טוענת שידע: פמ"א: ישבע הבעל שלא ידע ויוציאה בלי כתובה.

ר"י הלוי: אינה נאמנת אפילו להשביעו.

נו"ב: אם יש עדים ששימשה נידה אינה נאמנת, אך אם הודתה מעצמה נאמנת במיגו.

פת"ש: יתכן שהפמ"א ור"י הלוי סוברים כנו"ב ולא נחלקו, אלא פמ"א עוסק בהודתה ור"י הלוי ביש עדים.

ג. נאמנות החכם כנגד האשה: ירושלמי,רא"ש כתובות,ר"ן,שו"ע: מפסידה כתובתה רק כשיש עדים שהחכם לא תיקן לה, אך החכם לבדו אינו נאמן להכחישה, אלא הוי עד כנגד עד. אמנם השו"ע יז,ח פסק כרמב"ן שהאומרת מפי עד מת בעלי נאמן העד להכחיש, והב"ש שם ציין לעיין בדבריו כאן, ונראה שכוונתו ליישב השו"ע כפי שחילק ברא"ש. כמו כן אפשר ליישב ע"פ חילוק הח"מ, שהרי שם דומה לחכם שטיהר.

רמב"ן,רא"ש שבועות: החכם נאמן, כיוון שבכל מקרה שמישהו מעיד מכח אחר והאחר מכחישו נפלה עדותו. מוכיחים כן מסוגייתנו שהחכם נאמן, ובפשטות מדובר שאין עדים.

ח"מ: אם אומרת שהחכם טיהר והוא מכחישה הוא נאמן משום שהיא יודעת שהיא טהורה רק מפי החכם, אך אם אומרת שראתה שתיקן והוא מכחישה אינו נאמן להכחישה. בכך מיישב את הסתירה ברא"ש, וכך מעמיד בדברי השו"ע כאן, ובכך מיושב גם מדוע השו"ע לא הביא כאן את שתי הדעות.

ב"י יו"ד קפה,ב"ש: החכם נאמן להכחישה לענין איסורים אך לא לענין ממון. כך יישבו את הרא"ש. וכתב הב"ש, שלדעת הרמב"ם והסמ"ג החכם נאמן אף לענין ממון. עוד כתב, שאף בדרבנן נאמן החכם כגון בכתם, ומה שחילק בשו"ת הרמ"א כוונתו דוקא לחמאה של עכו"ם שזהו איסור דרבנן קל יותר משאר איסורי דרבנן^[3].

ד. עדים שאמרה לו שמתוקן: טושו"ע,ר"י הלוי: צריך גם עדים שהחכם לא תיקן וגם שאמרה לו שמתוקן ואכל. ח"מ – אע"פ שהוחזקה כפרנית במה שאמרה שהחכם תיקן לא הוחזקה כפרנית בכל דבריה ונאמנת לומר שלא האכילה אותו.

ב"ש,בית מאיר: הרא"ש כתב רק שצריך עדים שהחכם לא תיקן, ומשמע שאין צריך עדים גם על כך שאמרה לו שמתוקן. בהמשך מביא את דברי הח"מ שבנידה מפסידה כתובתה רק אם מודה ששימשתו נידה או שיש עדים ע"כ אך לא מספיק עדי יחוד משום שיכולה לטעון שכשבא לשמש אמרה לו שהיא נידה. ונראה שהביא דבריו רק אליבא דשיטת הטור^[4], וכן הבית מאיר כתב במפורש שלא צריך עדים ששימשתו נידה.

ה. מודה שהכשילה: ראב"ד: אינה נאמנת, לפי שאין אדם משים עצמו רשע.

רשב"א,ר"ן,ח"מ,ב"ש: נאמנת להפסיד כתובתה, לפי שהודאת בע"ד כמאה עדים. הגמ' לא העמידה במקרה זה רק משום שאינו שכיח. ר"י הלוי – ואינה נאמנת לטעון ששיטתה, כיוון שעל מחילה א"א לטעון השטאה.

ו. רצתה להכשילו: רא"ש,ר"ן,שו"ע: לא איבדה כתובתה אא"כ נכשל בפועל, כיוון שאחרת יכולה לטעון ששיחקה בו ובסוף היתה מונעת אותו. מדייקים כך משאלת הגמ' "אי דידע נפרוש?", משמע שאם ידע ופרש אינה מפסידה.

רא"ה: מפסידה כתובתה.

בעל המכשיל את אשתו: ש"ג,רמ"א קנד,א,ח"מ – כופים אותו להוציאה ולתת כתובה.

מתוך הספר יאיר השולחן

הערות שוליים