פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט לט יג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט לט יג

סעיף יג[עריכה]

כותבין שטר ללוה, אף על פי שאין המלוה עמו. (מיהו אם המלוה מוחה שלא לכתוב השטר ללוה, אין כותבין בעל כרחו) (תשובת רשב"א סימן תתקמ"ה). ואין כותבין שטר למלוה, עד שיהא לוה עמו (ב"ב קסז,ב). ואפילו אומר המלוה לעדים: כתבו השטר וחתמוהו, ויהיה בידכם, ואם יבא הלוה להקנות ממנו תתנוהו לי, ואם לאו, תקרעוהו, אין שומעין לו^א (מ"מ). במה דברים אמורים, בשטר שיש בו קנין, שהרי משעה שקנו מידו נשתעבדו נכסיו לו^ב או שכתב בשטר בהדיא שהנכסים יהיו משועבדים לו מעכשיו^ג (ר"ן פ"ב דכתובות ונ"י פ"ק דמציעא); אבל שטר שאין בו קנין, אפילו מסר מעות ללוה בפנינו, אין כותבין אפילו ללוה, עד שיהיה מלוה עמו ויתן השטר ביד המלוה בפנינו^ד, שמא יכתוב עתה ללות ממנו בניסן, ולא ילוה ממנו עד תשרי, או לא ימסור לו השטר, ונמצא המלוה טורף בשטר זה מניסן, שלא כדין, שלא הגיע לידו עד תשרי (ב"מ יב,ב). הגה: אמר: קנו ממני שאני חייב לפלוני כך וכך וכתבו לו, הרי אלו כותבין ונותנין לו, ואין נותנין אותו ליד הלוה. אבל אם אמר: כתבו ותנו אותו בידי, לא יתנו למלוה, ולא יזכה המלוה עד שיצא מתחת יד הלוה (טור).

א. כך ביאר המ"מ את החידוש שבמשנה, אחרת פשיטא שאין כותבים למלווה ללא הלווה. וטעם הדין הוא שחוששים שהוא מערים, שמא יפול מידם או שיגנוב מהם. המ"מ נימק גם משום שמיחזי כשיקרא, והקשה הב"י שהרי קיי"ל שלא חיישינן לכך, ותירץ שדוקא כשיש שקר בשעת הכתיבה ולא בשעת החתימה לא חיישינן, אך כשיש בשעת החתימה חיישינן. והש"ך דחאו, וכתב שדוקא כשלעולם יהיה שקר ולא ישתנה אף בעתיד חיישינן, וכתב שיש לנמק את הדין שלנו מצד הערמה, כפי שגם סיים הב"י בעצמו וכתב את הסברא הנ"ל, שחוששים שהוא מערים.

ב. שטר עם קנין: רש"י,רא"ש: מדובר שמקנה לו נכסיו מראש בין אם ילווה בסוף בין אם לא. רי"ו כתב שאפשר להסביר את רש"י כרי"ף.

רי"ף,נ"י,ש"ך: לאו דוקא, אלא אפילו אם מקנה מראש בתנאי שילווה בסוף.

אם בסוף לא יגיע לידו: רי"ף,ר"ח: זכין לו רק אם בסוף השטר הגיע לידו. הנ"י כתב שכן גם דעת הרמב"ם, אולם הב"י חלק וכתב שדעתו כרש"י. צ"ע מדוע אין דברי הרי"ף כאן סותרים למה שהובא בב"י על סעיף א, שלפי שו"ת הרי"ף אם היה קנין אז משתעבד אפילו אם לא נכתב כלל שטר, ואולי יש לומר ששם מדובר שלא נכתב שטר כלל, אמנם כאן שנכתב מיד שטר גרע משום שאומדים שדעתו להשתעבד רק בתנאי שימסר השטר.

רש"י,רמב"ן,ריב"ש,ב"י: גם כשלא הגיע לידו.

ג. כתב שישתעבדו מעכשיו: ר"ן,רמ"א: מועיל אפי' למ"ד שלא זכין לו עדיו בחתומיו.

ש"ך: לא מועיל. לא מצאנו בש"ס ובשאר פוסקים חילוק זה, וגם לא מסתבר כיוון שסוף סוף השטר לא הגיע לידיו עד לבסוף.

ד. עדיו בחתומיו זכין לו: ב"מ יב,ב: כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו, לכתחילה היכי כתבינהו? ניחוש שמא כתב ללות בניסן, ולא לוה עד תשרי, ואתי למטרף לקוחות שלא כדין! אמר רב אסי: בשטרי הקנאה... אביי אמר: עדיו בחתומיו זכין לו.

רמב"ם,שו"ע: פסקו כרב אסי, שלא זכין לו.

תוס',רא"ש: פסקו כאביי, שזכין לו. הסמ"ע הבין שרי"ו הוא דעה שלישית ולדעתו בדבר שתחת ידו זכין לו ובדבר שאינו תחת ידו כמו שטר הלוואה לא זכין לו. אמנם הש"ך כתב שסובר כרא"ש וחילוקו הוא, שבדבר שאינו תחת ידו אינו זוכה אא"כ בסוף יגיע לידו.

ש"ך: אפשר לומר קים לי כרא"ש.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.