פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט מא א

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:49, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט מא א

סעיף א[עריכה]

מי שבלהא שטר חובו והרי הוא הולך להמחק, מעמיד עליו עדים ובא לבית דין, והם עושים לו קיום. הגה: ויש אומרים אפילו נמחק לגמרי, מאחר שהעדים יודעים מה היה כתוב בו (טור בשם הרשב"ם ונ"י פ' גט פשוט). ועדות זו שמעידין על השטר יכולין להעיד שלא בפני בעל הדברב (רבינו ירוחם בשם הרשב"א). אבל עידי השטר עצמם, אין כותבין לו שטר אחר אף על פי שנמחק בפניהםג, אבל באים לבית דין ובית דין עושים לו קיום (משנה בב"ב קסח,א ע"פ רמב"ם). כיצד מקיימים שטר זה, כותבים שטר אחר, ואומרים: אנו בית דין פלוני ופלוני ופלוני, הוציא פלוני בן פלוני שטר נמחק לפנינו, וזמנו ביום פלוני, ופלוני ופלוני עדיו; ואם כתבו: והוזקקנו לעדותם של עדים ונמצאת מכוונת, גובה בשטר זה שכתבו לו, ואין צריך קיום אחר. ואם לא כתבו כן, צריך להביא ראיה על העדים הראשוניםד, עד שתתקיים עדותםה (גמ' שם) (ע"כ לשון הרמב"ם). הגה: ואם אינן מקיימים, הוי כאלו הוציא עליו שטר שאינו מקוים (המגיד פכ"ג). ויש מי שאומר שצריך לכתוב בקיום שקרעו השטר הראשוןו; ואם לא כן, פסול הוא, דחיישינן שמא ילך לב"ד אחר ויעשו לו קיום אחר, ויגבה ויחזור ויגבה. אבל שטר מתנה שנמחק, כותבים לו אחר אף על פי שלא נקרע הראשון. הגה: וכותבים השטר מזמן הראשון ולא מזמן שכותבין לו בית דין (ב"י בשם תוספות). אבל אם היה במתנה אחריות, וכן בשטרי מקח וממכר, צריך לקרוע הראשון, או לכתוב בשני: שטר זה לא נכתב לטרוף בו ממשעבדי ולא מבני חרי, אלא כדי להעמיד שדה זו ביד מקבל המתנה או הלוקח, שלא יוציאנו מידו הנותן או המוכר (רמ"ה).

ישנם שלוש מניעות מכתיבת שטר חדש: א. ריבוי שטרות על הלוה גורם להוזלת נכסיו. ב. חשש שמא בעל השטר יכתוב שני חדשים וכך יגבה פעמיים (מהלווה או שיעשו קנוניא ויגבה פעמיים מהלקוחות). ג. חשש שמדובר בשטר פרוע. מחמת החשש הראשון כתב הרא"ש בתשובה שאין לבית דין לכתוב עותק משום שטר, אא"כ רואים שיש איזשהו צורך, וכן פסק הרמ"א (סע' ג). אולם, במקום שיש צורך קצת מסתלק החשש הראשון, ועיקר העיסוק בראשונים הוא בחשש השני.

א. מי שבלה: לשון המשנה: מי שנמחק.

רמב"ם,רא"ש: מדובר שבלה שטר חובו ועומד להימחק, ואז עליו להביא עדים שיראו מיד השטר לפני שימחק.

רשב"ם: מדובר שכבר נמחק, ועליו להביא עדים שיודעים מה היה כתוב בשטר.

ב"י: לא נחלקו, לכו"ע אם העדים יודעים מה היה כתוב בשטר יכולים לקיימו. מלשון הרמ"א משמע שכן נחלקו.

ב. שלא בפני בעל הדבר: רמ"א בשם הרשב"א: יכולים להעיד אף שלא בפניו.

ש"ך: אינם יכולים. הרשב"א כתב כן דוקא לגבי שטרי מקח, שאז מכיוון שהלוקח מוחזק במקחו איננו חוששים למערער. הסיבה שמקיימים שטרות אף שלא בפני בעל הדבר היא שהעדים אינם מעידים על מנה שבשטר אלא על חתימת העדים, אך אצלנו שהשטר נמחק והם מעידים על מנה שבשטר צריך להעיד בפני בעל הדבר.

ג. כתיבה בלא בי"ד: רמב"ם,שו"ע: אינם רשאים לכתוב מעצמם. מדייקים זאת מהנאמר במשנה "ובא לפני בי"ד".

רי"ו: הטעם הוא שכבר עשו שליחותם פעם אחת.

ד. ראיה על העדים הראשונים: סמ"ע – גם לאחר שמביאים ראיה, אם לא קיימו את השטר הראשון, יכול הלווה לטעון פרעתי וכן אין גובים ממשועבדים, מכיוון שאין השטר בידו.

ה. עד שתתקיים עדותם: סמ"ע – מדייק שלא מספיק לקיים את חתימותיהם, מכיוון שהשטר הראשון כלה, ולכן הרי זו עדות חדשה וצריכים ביה"ד לחקור כל אחד מהם ולבדוק אם דבריהם מכוונים, ואז מועיל הקיום גם לענין לגבות ממשועבדים.

ו. קורעים את השטר הראשון: ש"ך סקי"ב – אע"פ שכותבים שובר וא"כ אין חשש שיגבו מהלווה פעמיים, מ"מ חוששים שיעשו קנוניא ויחביא שוברו כדי לגבות פעמיים מהלקוחות.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.