פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט מד ג

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:51, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט מד ג

סעיף ג[עריכה]

אם סיים השטר בסוף שטה, והרחיקו העדים שטה שלימה, וחתמו העדים באמצע שטה שנייה, אין למדין מחצי שטה אחרונה ומשטה שלימה שלפניה (רא"ש). הגה: אם נמצא דבר כתוב בחצי שטה שלפניהם ובשטה שלפניה. ודוקא שחתמו העדים זה תחת זה, אבל אם חתמו זה אחר זה, כל השטר פסולא, כדלקמן סימן מ"ה סעיף י'.

א. חתמו זה אחר זה: הש"ך מבאר כוונתו שאם שייר שורה ומחצה ואז חתמו זה אחר זה פסול, ולפיכך לא חיישינן שעשו כך, ולכן אם נמצא כתוב עד מקום העדים והם חתומים זה אחר זה למדין משיטה ומחצה האחרונות. לעומת זאת אם חתומים זה תחת זה כשר, ולפיכך במקרה זה אם נמצא כתוב אין למדים. הסמ"ע לעומת זאת כתב שאם חתמו זה תחת זה למדים, וכוונת הרמ"א כאן למקרה שהיה ידוע לבי"ד שהשאירו שורה וחצי ריקים ואח"כ נמצאו כתובים, שאז כמובן אין למדים.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.