פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט נד ב

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:54, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט נד ב

סעיף ב[עריכה]

הבא לפרוע חובו, ואמר המלוה: אבד לי השטר, אין הלוה יכול לומר: לא אפרע לך עד שתחזיר לי שטרי, אלא ה"ז יכתוב לו שובר, ויפרע לו כל חובו (ב"ב קעא,ב). ויש ללוה להחרים סתם על מי שכובש שטרו וטוען שאבד. ואם טען הלוה טענת ודאי ואמר: השטר אצלו ועתה הניחו בכיסו, ישבע המלוה היסת שאבד השטרא, ואח"כ יפרע חובו ויכתוב שובר (רמב"ם).

א. ישבע היסת: ש"ך – קודם צריך לפרוע ואח"כ יכול להשביעו היסת, והרי זה כתביעה חדשה על קבלת השטר, שכן אינו רשאי לעכב המעות בידו ולומר לו שמכיוון שאינו מקבל השטר אינו פורע לו, דלא כגדולי תרומה שכתב שיכול לעכב המעות בידו, ולכן יכול לדרוש ממנו קודם כל להישבע ורק אח"כ יפרע לו. המ"מ נתקשה מדוע יכול לחייבו שבועה הרי השטר שווה פחות מפרוטה, ותירץ שהשטר שווה עבורו יותר, שכן אפילו לאחר קבלת השובר היה מסכים לשלם יותר מפרוטה על מנת לקבל את השטר (וכתב הש"ך שזה רק מדברי חז"ל לענין היסת, אך מעיקר הדין אינו שווה ממש פרוטה, כפי שנאמר לגבי שבועות דאורייתא שאין גופן ממון, ואיננו אומרים ששווים מחמת הראיה שבהם). הגדו"ת תמה על המ"מ מדוע נזקק לטעמו, הרי כאן יכול לכופו להישבע, לפי שאם לא ישבע לא יפרע לו עד שיביא השטר. הש"ך דחה דבריו כפי שכתבנו.

שובר על ממרני: נ"י,רמ"א סי' נ: מועיל.

צמח צדק: דוקא כשידוע שהשטר היה פעם ביד נותן השובר (אפילו אם בעת כתיבת השובר כבר אבד).

גבעת שאול: גם אם לא ידוע, ואין לחשוש לרמאי.

נתיבות: רק כשידוע שהשטר היה בידו בשעת כתיבת השובר, אחרת יש לחשוש שמכרו ואח"כ טען שאבד.

הגדרת ממרני: שטר החתום בחתימת ידי הלווה, וא"א לטעון פרוע כנגדו, ואפשר ליתנו לאחר בלא כתיבה ומסירה, וגובים בו רק מבני חורין. הגדרה זו מקורה ממנהג המדינה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.