פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט סו טז

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־10:55, 29 באפריל 2019 מאת Yair hashulchan (שיחה | תרומות) (Added yair hashulchan's seif.)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט סו טז

סעיף טז[עריכה]

המוכר שטר חוב לחבירו, כדינו, ובאים המוכר והלוקח לתבעו מהלוה, בית דין אומרים לו ליתנו ללוקח; ואם יפרע למוכר, חוזר וגובה ממנוא הלוקח. ואם קדם הלוה ופרע למוכר, נפטר, ואין ללוקח עליו אלא תרעומת. (וי"א דהלוקח צריך להחזיר ללוה שטרוב) (ב"י בשם התרומות שם) ובית דין מחייבים את המלוה ליתן ללוקח מה שגבה מהלוה. ואם הוציא ובזבז, ואין לו לשלם, פטור הלוה. וי"א שאם פרע הלוה למלוה לא נפטר בזה מהלוקח (בעה"ת).

לווה שפרע למוכר: בעה"ת,שו"ע: נפטר וי"א שלא נפטר וחייב לשלם ללוקח (אם לא יצליח להוציא מהמוכר).

ש"ך: נפטר, כיוון שברגע ששילם למוכר המוכר מחל על החוב.

א. ממנו: מן המוכר (ש"ך). הב"ח חילק וכתב שאם בי"ד כתבו ללווה פסק דין שיפרע ללוקח ופרע למוכר, חוזר הלוקח וגובה מן הלווה. והש"ך חלק וכתב שכיוון שהטעם שנפטר הלווה כשפורע למוכר הוא שברגע שקיבל המוכר את הדמים מחל על החוב, אין לחלק בין כתבו פסק דין ללא, כיוון שגם כשיש פסק דין מחילת המוכר תופסת.

ב. החזרת השטר: ר"ן: הלוקח צריך להחזיר ללווה שטרו.

רשב"א: אינו צריך.

רמ"א: כאן כתב שצריך ובסע' כג כתב בסתם שאי"צ וי"א שצריך.

ש"ך: הקשה על הסתירה בדבריו וכתב שנראה לכאורה שמחלק בין פרוע למחילה אך א"א לומר כן[1].

גדו"ת,קצות: יש לחלק בין פרוע למחילה.

ש"ך: ספיקא דדינא, כי יתכן שיכול לתופשו כמשכון. הסמ"ע בסע' כג פסק כרשב"א.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. נראה שטעמו שאין לחלק הוא שהש"ך לאורך כל הסימן כותב שטענת פרעון מהווה גם מחילה מיידית, וא"כ ודאי שאין מקום לחלק.